Igros Kodesh·Vol. 24·Letter 9258אגרות קודש·כרך כד·ט'רנח

אט'רנח

בב"ה, זאת חנוכה, ה'תשכ"ז

גברוקלין, נ.י.

דשלום וברכה!

המאשר הנני קבלת מכתבו מיום ג' והקודמיו. והפ"נ יקראו, בל"נ, עה"צ.

וובעמדנו בסיום וחותם ימי חנוכה הבאים בסמיכות ליום י"ט כסלו, יום בשורה ,

זיש לבאר הצד השוה אשר בימי החנוכה וי"ט כסלו,

חדנס חנוכה הי' בשמן - הרומז על פנימיות התורה - של נרות המקדש, אשר מקומם בהיכל דוקא שלא כל אחד נכנס לשם, וזמן הדלקתם - ביום ,

טובימי מתתי' בן יוחנן כ"ג כו' שמסרו נפשם על קידוש ה', הייחוד האמתי כאומרם ובכל נפשך ואפילו נוטל את נפשך - הי' הנס ונצטוו עי"ז בנרות חנוכה אשר מצוותם - להדליקם כל אחד ואחת ועל פתח ביתו מבחוץ ומשתשקע החמה דוקא.

יוככל הדברים האלה הוא בלימוד בפנימיות התורה - שמן דתורה.

יאאשר מתחלה היתה נסתרה ונעלמה מכל ת"ח כ"א ליחידי סגולה, ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים, (אבל) בדורות אלו האחרונים מצוה לגלות זאת - בימי האריז"ל וכו' - ועד בגאולת י"ט כסלו - שהתחיל עיקר ענין הפצת המעינות חוצה, עד אשר כאו"א יבין וישיג איך אשר איהו ממלא כל עלמין ואיהו סוכ"ע וכו'.

יבויהי רצון אשר יעשה בזה כאו"א מאתנו, ובכל שלשת הפרטים :

יגא) באופן דהפצה, ב) המעינות עצמם, ג) עד שיגיעו גם - חוצה,

ידומתוך חיות ואור ומוסיף והולך ואור.

טובברכה להמשיך אור דחנוכה בכל השנה כולה

יזנ.ב.

יחבמענה לשאלותיו:

יטא) ידוע פס"ד רז"ל שחתן מוחלין לו כל עוונותיו וכן כלה.

כב) ידוע שעצבות נשללת בתכלית בדא"ח (ועאכו"כ יאוש - ובפרט כשאין לזה כל יסוד). ובמיוחד כשרואים במוחש שזה גורע בהחיות בקיום התומ"צ.

כאג) מזה מובן אשר הלעו"ז, שאומן הוא במלאכתו - משתמש בהנ"ל

כבלראש ולראשונה ובעקשנות וכו'. והאומנם צריך הסברה שאין לשמוע ל"זקן וכסיל"?!

כגד) העצה היעוצה למצב רוח בלתי מתאים - הרי הוא בנדו"ד - לימוד נגלה וחסידות בחיות ובשופי, בעצמו ועם הזולת. והרי עליו, בלאה"כ - ה"תפקיד" ווערן א למדן, כפשוטו וכמשמעו.

כדה) סגולה מיוחדת להגדלת הסייעתא דשמיא בכהנ"ל - צדקת הפצת המעינות חוצה. וק"ל.

כהו) הל' "שלבו חפץ" במחז"ל הוא בנוגע לאיזה מסכת וכו' ללמוד (ע"ז יט, א); בנוגע למקום הלימוד - הל' " שרוצה" (שו"ע יו"ד סו"ס ר"מ).

כוז) כיון שדירה נאה מרחבת דעתו של אדם - יש להשתדל שלא תהי' דירתם מצומצמת.

כזח) מסיימים בטוב - לכ"א מהם שמחה אמתית ופנימית.

כחט'רנח
לתוכנה ראה גם מכתב כללי-פרטי דלעיל חכ"ב אגרת ה'תקסא.

כטימי חנוכה..י"ט כסלו: ובפרט אשר התחלת ימי חנוכה היא בשבעת הימים של י"ט כסלו, ועיקר הנס ביום הא' והוא כולל ז' ימים (שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פע"ב).

ליום בשורה: ג' י"ט לחדש כסלו..יום בשורה (שו"ת מן השמים ס"ה. ולא פירש שם מהי הבשורה). ולהעיר אשר בשנת גאולת רבנו הזקן חל ג"כ י"ט כסלו ב"יום ג' שנכפל בו כי טוב" (מכתב אדה"ז. נדפס בבית רבי ח"א פי"ט). וכן הי' גם בשנת (ויום) ההסתלקות של הה"מ (קונ' חי אלול, ה'תש"ג רשימה א).

לא- ואף שהמאורע הי' כמה שנים לאחרי השו"ת מן השמים, גדולה מזה מצינו (לדעת הראב"ד בס' הקבלה) אשר הכתוב במגלת תענית (הועתק בטואו"ח סתק"פ) דמתענין בט' בטבת ו"לא כתבו רבותינו על מה הוא" הוא "שכיוונו ברוה"ק" שביום זה (בשנת ד"אתתכ"ד) יהרג ר' יוסף הלוי הנגרד וכו'. ויש לבאר זה ע"פ מרז"ל דישנם ימי הטוב וימי הרעה (זח"א רד, א). ועפי"ז יש לבאר ג"כ מרז"ל מגלגלין זכות ליום זכאי כו' (תענית כט, א), תוד"ה יום (שם כט, ב) שרבים נתקשו בו. ועוד.

לבבשמן..התורה: ראה ברכות נז, א: שמן..מאור תורה. זח"ג לט, א. ובכ"מ.

לגשלא כל אחד: כלים פ"א מ"ט.

לדהדלקתם - ביום: ראה פסחים נט, א. נח, רע"א. וראה רמב"ן לשמות יב, ו.

להמתתי' בן יוחנן כ"ג: תיקן ההוד באלו הח' ימים כו' (פע"ח ש' החנוכה).

לושמסרו נפשם..את נפשך: צרור המור (פ' ואתחנן ו, ד).

לזכל אחד ואחת: טושו"ע או"ח סו"ס תרע"ה. וראה הערה ב' בסוף הקונטרס "מאמר ברוך שעשה נסים" להצ"צ.

לטמכתב אדה"ז: אג"ק שלו ח"א אגרת לח.

מקונ' חי אלול, ה'תש"ג רשימה א: סה"ש תש"ג ע' 155.

מאובכל נפשך ואפילו נוטל את נפשך: ואתחנן ו, ה ובספרי ופרש"י עה"פ.

מבהערה ב' בסוף הקונטרס: נדפסה בספר המנהגים-חב"ד ע' 69 הערה 2.

מגועל פתח ביתו מבחוץ ומשתשקע החמה..ומוסיף והולך: שבת כא, ב.

מדהיתה..לגלות זאת: אגה"ק סי' כו.

מהשהתחיל עיקר..סוכ"ע: שיחת י"ט כסלו תרס"ח (תורת שלום ע' קיב ואילך).

מושלשת הפרטים: ראה המכתב מער"ח כסלו ה'תשי"ב (נדפס בסוף החוברת י"ט כסלו - בלה"ק - ע' 30 ואילך).

מחהמכתב מער"ח כסלו ה'תשי"ב: לעיל ח"ה אגרת א'רסב.

מטבמענה לשאלותיו: חלקה נדפס בלקו"ש חכ"ד ע' 355. חלקה שם ע' 527, והושלמה עפ"י צילום האגרת.

נפס"ד רז"ל שחתן מוחלין לו כו': ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג. פרש"י ויצא לו, ג.

נאשאומן הוא במלאכתו: ראה שבת קה, ב.

נבזקן וכסיל: קהלת ד, יג ובפרש"י.

נגהל' "שלבו חפץ": מענה לשאלתו: "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ " - דהרי חפץ הוא פנימיות הרצון, כמבואר בכ"מ, ולא כ"א זוכה לדעת אמיתית פנימיות רצונו, וא"כ איך אפשר לדעת בעצמו מקום הלימוד. בהמשך לזה - לקמן ט'רסז.

נדדירה נאה מרחבת דעתו של אדם: ברכות נז, ב.