Igros Kodesh·Vol. 24·Letter 9378אגרות קודש·כרך כד·ט'שעח

אט'שעח

ב[קיץ תשכ"ז]

ג[שאלה.

דמה שנתבאר שהמלחמה היתה מלחמת מצוה, וחל על זה מ"ש הרמב"ם (הל' מלכים ספ"ז) "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וכו' מובטח לו וכו'", לכאורה: (א) מלחמת מצוה יכולה להיות רק כשיש מלך ישראל א (משמעות הרמב"ם הל' מלכים פ"ה ואילך). (ב) לכאורה יש ליישב קושיא הנ"ל עפ"י הרמב"ם (הל' שבת פ"ב הכ"ג ב) "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל וכו' יוצאים עליהן בכלי זיין ג ומחללין עליהן את השבת". (ג) ברמב"ם (הל' מלכים פ"ז הט"ו) "ותהי' כוונתו לקדש את השם בלבד", ולכאורה בנדו"ד רובם ד רחוקים מכל הענין וכו', שהרי רובם לפני יציאתם ה להגן וגם לאחרי זה אינם דתיים, ואיך יכולים לומר "ויבנה לו בית נכון בישראל כו' ויזכה לחיי העולם הבא". ומה גם שברמב"ם שם משמע שהמדובר בסוף

הההלכה - שיחול עליו הברכות - הוא רק באלו שאין להם אפילו לאוין ו. (ד) האם זהו נס מן השמים ז, דלכאורה א"א שהשי"ת יראה נס ע"י מנגדי ה' ח וכו'].

וא) צע"ג בזה - וכמדובר עם הרב י. שי' לפני ההתועדות - דא"כ

ז1) המלחמות שבין יהושע לשאול - לא הי' במלחמת מצוה (ואולי זהו דיוק רש"י בימי "יהושע" - סוטה מד, רע"ב). 2) עפ"ז לא נת' בש"ס

חכלל דין כל מלחמות סוף בית שני - זמן המשנה וכמה מהתנאים

טהשתתפו בהם. 3) אין להם דין מלחמת מצוה כלל! ועוד. ויל"ע ביוסיפון בקדמוניות ליוסף ב"ג כמדומה שמביא שם שמינו מש[ו]ח מלחמה כו'. וראה סדה"ד ג"א תתכ"ה. ובכל אופן - לא לזה נתכוונתי וכדלהלן. וכמסומן גם במארגן זשורנאל. ויל"ע ברמב"ן (ויחי מט, יוד) בנוגע למלחמת חנוכה.

יב) הרי בפי' הזכרתי "עסקי תבן וקש או נפשות", היינו הל' ברמב"ם שם, ומפורשבגמרא ובפוסקים שזהו אפילו בזמה"ז (ובחו"ל). וברמב"ם הל' מצוה (אף שאיןהכרח דזהו גדר - בכל הפרטים - דמלחמת מצוה דמס' סוטה).

יאג) מלחמה זו היתה מצוה ע"פ תורה (רמב"ם שם), הרי קאי גם ע"ז ל' הרמב"ם "וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה" (מלכים ספ"ז - שקאי גם על מלחמה ד"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" - שם רפ"ה .

יבוראה זכרי' ב, יב . ובכ"מ. - ואין טעם לחלק בהשייכות דהגנה מצר ליחוד השם בין כשמלך בישראל א"ל).

יגד) רובם ולא כולם.

ידה) לפני יציאתם להגן ואולי גם לאחרי זה אינם דתיים, אבל חלק מהם משתנה ומתעורר בעת סכנה מוחשית וכבנדו"ד - וא"כ בשעת מעשה הובטח לו שלא כו' שהרי נלחם מלחמות ה' גו'.

טולעוד נקודה עיקרית הובא ענין זה (ע"ד קדימת זבולון לישכר) דהנלחם אפ"ל בו כל ברכות אלו, שלא נזכרו בהמגין עליהם (ועל בנ"י) ע"י ת"ת אף שיכוון ליחוד ה' וכו'.

טזו) להיפך, דברמב"ם "כמשמעו" - ולא כריה"ג.

יזז) ברור שזה דניצולו 2.5 מיליון בנ"י שבאהקת"ו (כולל הישיבות וכו') - נס מן השמים דקדושה וכו'.

יחבאם לאו: 1) למה ועל מה ציוו לומר בווילימס. תהלים?! 2) מה פעלו באמירתם?!

יטח) ד"ר קסטנער הי' כו' ובכ"ז באמצעותו ניצולו כו'. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וישאלו את דייני ירות"ו ההיו נסים. ובפרט את הראב"ד דעדה החרדית הרר"פשי' עפשטיין. וד"ל. -

כט'שעח
מענה לשאלות ששאל א' הרבנים על דברי רבינו (בהתוועדויות די"ב תמוז - והשבתות שלאח"ז - תשכ"ז) בקשר להנסים שאירעו במלחמת ששת הימים. - נדפס ב"היכל מנחם" ח"א ע' קס, מהעתקת השואל (נוסח השאלה נערך ע"י המו"ל).

כאהרב י.: אולי הכוונה להרב יאלעס.

כבההתוועדות: ראה גם שיחת ש"פ מסעי תשכ"ז, שבה נתבארו בפרטיות הנקודות דלקמן.

כגבין יהושע לשאול: שהרי שאול הי' מלך, וגם יהושע הי' לו דין מלך (ראה רמב"ם הל' סנהדרין ספי"ח. הל' מלכים פ"א ה"ג), משא"כ בהזמן שבינתיים לא הי' מלך.

כדדיוק רש"י..סוטה: ושם: "מלחמות מצוה, כגון כיבוש ארץ ישראל בימי יהושע".

כהלא לזה נתכוונתי: לגדר ד"מלחמת מצוה" דמס' סוטה (מלחמת שבעה עממים), כי אם, למלחמה שהיא מצוה ע"פ תורה - להציל את בנ"י מיד צר שבא עליהם,

כווכמסומן: ראה גם קטע משיחת ש"פ פנחס י"ד תמוז תשכ"ז, בענין זה (ואולי נדפס שם).

כזומפורש בגמרא כו': ראה עירובין מה, א.

כחהל' מצוה: "ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא ולצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם וכו'".

כטשם רפ"ה: "אי זו היא מלחמת מצוה וכו' ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם".

לזכרי' ב, יב: "הנוגע בכם נוגע בבבת עינו". - ולכן, המלחמה להגן על ישראל היא "על יחוד השם".

לאשלא כו': "שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא".

לבענין זה: הברכות שזוכים בהם היוצאים למלחמה.

לגבהמגין..ת"ת: ראה סנהדרין מט, ב (ובפרש"י): "אילמלא דוד (שהי' עוסק בתורה) לא עשה יואב מלחמה" (זכותו של דוד עומדת לו כו'). - ואעפ"כ, הלומד תורה, אף שיכוין ליחוד ה', לא נזכרו בו כל ברכות אלו (וראה בארוכה שיחת ש"פ פנחס תשכ"ז).

לדדברמב"ם וכו': ושם: "מי הירא הירא ורך הלבב, כמשמעו, שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה". ולא כדעת ר' יוסי הגלילי (סוטה מד, סע"א) דקאי על "המתיירא מעבירות שבידו".

להאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות: ב"ב קלא, רע"א. וש"נ.