Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אט'תקטו
בב"ה, עש"ק פ' עלי באר ענו לה, ה'תשכ"ח
גברוקלין, נ.י.
דהרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ צנמ"ס כו'
המו"ה שלמה יוסף שי'
ושלום וברכה!
זמאשר הנני קבלת מכתבו מד' תמוז והקודמיו.
חאביע תקותי חזקה . . .
טבברכה לבשו"ט מתוך בריאות טובה,
ימ. שניאורסאהן
יאנ. ב.
יבבנוגע לרחשי לבבם הט' דיו"ח (הררבמ"א) שי' כו' להנציח שמו כו' – מה טוב שיהי' בכולל שע"י תו"א. ומהמעלות – בירות"ו וגם האמצעים שברשותם יספיקו. ועוד.
יגלהערות כת"ר במכ' מג' סיון (בנוגע לפ"ש בשנה זו וכיו"ב – היש ענין להיות בדרך רחוקה, כמש"כ ברשימתי), ובהקדמה [–] ויסוד הוא בשקו"ט שלי – שכיון שהמדובר: 1) בענין דשייך בו כרת, 2) לאידך גיסא – שהזכרים מבני יג"ש ומעלה יהיו משך שעות אחדות בד"ר מירות"ו לאו מילתא רברבא הוא (ועאכו"כ – שאלה שהם בלאה"כ בד"ר לא ידחקו את השעה ליכנס לירות"ו דוקא בשעות אלו),
ידמסקנתי שיש ספק וס"ס וכו' בנדו"ד, ולכן אלו שבד"ר לא יעלו ומה טוב שהנמצאים בפנים – יצאו.
טו– דיון בפני עצמו בנוגע לאלה שמעולם לא יצאו מירועה"ק –
טזועוד להקדים – שכש"כ וק"ו שכן הוא בנוגע לפסח ראשון (ובהוספת – נשים), וכמו שאמרתי לאלה ששאלוני אז.
יזוע"ס מכ' כת"ר: 1) ראשית דבר הרי ממנ"פ כו' – המענה: (כנ"ל) בפ"ר מכש"כ שיש חשש הנ"ל, ומי שלא הי' בד"ר אז – לתא דמזיד בזה. ובכ"ז: פשוט שאפילו למ"ד דאפילו הי' בד"ר בפ"ש בכ"ז חייב כרת על שלא עשה פ"ר (כשבמזיד), אעפ"כ אל לו להוסיף פשע בפ"ש – ולהיות מזיד גם אז, אף שאין נפק"מ לכרת דפ"ר. 2) כשיהי' בד"ר בפ"ש – יפטר מכרת ג"כ עכ"פ לדעת מד"א דהזיד בראשון ובד"ר בפ"ש פטור. 3) ועיקר – כל אלו שהיו בד"ר בפ"ר (ובהם – רוב האורחים) ירויחו הכל ע"י שיהיו בד"ר בפ"ש (להספק הנ"ל).
יחשאלה עצומה על כל הדורות כו' – עד לאחרי המלחמה דאשתקד, הייתה יד האומות תקיפה כו'.
יטדיוק "שלי" בל' הש"ס שהתורה דחתו, ובפרט הדיוק בענין "מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה" – ומקשה ע"ז שהרי המנ"ח אומר שכ"ז לאו דוקא, במחכ"ת דהמנ"ח איני מחוייב לדחוק לתרץ דבריו 1) במקום דלתא דכרת 2) כשהם היפך הפי' הפשוט בש"ס. ועוד להוסיף – שע"פ החילוק (כפשטות הל' והענין בש"ס) בין דחי' דטומאה (וד"ר) לשאר אונס, יובן מה שבכל הדוגמאות שבש"ס מפרט טמאין כו', אף שבכו"כ הי' אפ"ל אונסין וכיו"ב. ולא נצטרך לומר שכיון שבאחדים צ"ל טמאין – נקט כן בכולהו.
ככוונתי בל"השוות הבבלי והירושלמי" היינו שלא נאמר דסתמי' דהבבלי פוסק דלא כר"י. ובירוש' נשאר במחלוקת (אלא שצריך ללמוד מהכלל דיוה"ך, שכמה יוצאים מכלל זה).
כאהלכה פסוקה ברמב"ם כו' סתמיות לשונו כו'. הרי ידוע בכללי הרמב"ם דאינו מביא דברים הנלמדים מדיוקא וכו'. וחידוש גדול יותר ממה שכתבתי – עיין בצפענ"ח (המלוקט) עה"ת בהעלותך (בענין צבור ודחיית שבת).
כבואת רובע דאין בגכ"ה ומזבח בער"פ כו' – הרי לדעת ר"י מפריש קיימינן, שלא הי' בימיו נביא לקבוע מקום המזבח וכו' – ובכ"ז רצה להקריב כו'. וכבר האריכו בזה האחרונים. וז"ע אתי לידי קונטרס מיוחד לזה קרנות המזבח (וורשה, תרפ"ח) שקיבץ כל הקושיות הנ"ל וכיו"ב ומתרצם (אף שקצת דבריו – צע"ג).
כגולהעיר – (לכאורה) בנין המזבח (הל' ביהב"ח ספ"ב) אפ"ל במשך זמן חיוב הקרבת ק"פ ועדיין שהות להקריבו.
כדשאלת תם: היכן מצינו דין ד"ר בפ"ש?
כהמענה תם: במשנה (פסחים צה, א) מה בין פה"ר לשני כו'. וברמב"ם (סוף הל' ק"פ) ולא אשתמיט בשום מקום (שראיתי) לומר דתני ושייר ד"ר. וראה תוד"ה מה שם.
כובסוף מכ' כת"ר סליחה כו' – ג"ז לפענ"ד פשוט שאין כל מקום לבקשה זו כו', ואדרבא. וע"ד ב"מ (פד, סע"א)[.] ורגילני לפרש מחז"ל (קדושין ל, ב) את והב (ביותר, את לרבות) – (ע"י שתחלתם בסופה) בסופה.
כזובכמה מקומות (בכל מקום?) נמצא שהלימוד ד"אל תקרי" אינו שולל הקרי שבפי', כ"א מוסיף, ותרווייהו איתנהו למסקנתו. ולא מצאתי עד"ז באנציקלופדיא התלמודית.
כחומסיימים בשאלה (והפצרה) בטוב: מתי סו"ס יו"ל הכרך הי"ג, י"ד וכו'? והרי הטוב בריבוי בכאו"א מהם, ולא ימנע ח"ו מבעליו טוב.