Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אי'קלג
ב[חורף, ה'תשל"א]
גהערות בהחפזי.
דבתחלתו. ע"א. נזק – פרש"י שור או אדם שהזיקו, פי' אדם. ובהערה שברש"י שלפנינו שור "המועד". ולכאורה יש לצדד לגי' המחבר ע"פ מה דמצינו דמהדר (ודוחק) בערכין (יד, ב) לאוקמי סתם מתני' (שהוא – ר"מ) אליבא דרע"ק (אף דפליג רע"ק על ת"ק דמתני' בב"ק (לג, א))
ה– וי"ל הטעם מפני דר"מ בסוף (וגם מעיקרא) – תלמידי' דרע"ק הוי (עירובין יג, א) –
וולכן גם דברי ר"מ כאן יש לאוקמי אליבא דרע"ק.
זשם ד"ה אטו: דלא שייך להקשות הכי (היינו . . היינו) אלא בתרי מילי דמחד ידעינן אידך כו' אבל הכא (בהקושיא – למה) חזר ושנאן פעם אחרת לא שייך לומר דהיינו כו'.
חובהערה 4 מ"מ לגי' רש"י – "היינו" נזק היינו חבלות. ולהעיר:
טא) דשווים הם רק בגי', אבל פי' רש"י הוא דהקושיא היינו כו' היינו כו' – למה חזר ושנאן פעם אחרת,
יב) כפרש"י דהיינו היינו – פי' היינו ממש. כ"מ בשבת (קיח, ב) היינו ורדימס היינו מנחם ועד"ז במגילה (כג, ב) ובכ"מ.
יא– כשהטעם חד הוא (דאז מחד ידעינן אידך) – מצינו "והיינו טעמא כו' והיינו טעמא כו'" ר"ה (כט, ב).
יברפ"ב. ד"ה והוא אומ' תתברכו אבל כשהוא מנחם אחרים לא שייך לומר הכי, כיון דאין אומ' להם הרי אנו כפרתך.
יגובהערה דצ"ל (במקום – אומ' להם) אומרים לו. מסתבר יותר לומר דטעה המעתיק בין יו"ד לוא"ו, וצ"ל הרי אני (הכה"ג) כפרתך. ו"לא שייך לומר הכי" – היינו שה"אחרים" יאמרו לכה"ג תתברך, כמו שהכה"ג אומר לאחרים המנחמים אותו.
ידרפ"ג. ד"ה מאי ז"ב ז"ב לו ב"ד אחד כו': כ"ה בפרש"י (והדיוק מדלא קאמר ז"ב לו דיין וז"ב כו'). וכבר צויין באחרונים לחי' הרמב"ן (בסו"ס חמש שיטות) שמקשה ע"ז ומאריך. הר"ן בחידושיו שם. ס' שער משפט סי"ח.
טובסופו. ד"ה אמ"ל שמעתי כו' – להעיר (וכן למש"כ בזה בע' 45) ממש"כ בס' מרגלית הים (להרר"ר שי' מרגלית למס' סנהדרין).
טזבהערות שם בסופו: ולויים במשמרותם – אולי טה"ד וצ"ל ולויים בדוכנם כל' הש"ס (מגילה ג, א ובכ"מ) – ולהעיר מתענית (כו, א ושם).