Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אי'קסז
בב"ה, יום ב' שלח, ה'תשל"א
גברוקלין, נ.י.
דתלמידי ישיבת תומכי-תמימים ליובאַוויטש מאָנטרעאַל,
הלחג הסיום
וה' עליהם יחיו
זשלום וברכה!
חבנועם קבלתי הידיעה על דבר חגיגת הסיום, ויהי רצון שתהי' בשעה טובה ומוצלחת.
טולקשר הענין עם פרשת היום, כנהוג, ובמיוחד שה"ה חלק הקריאה דיום הש"ק דמתברכאן מיני' כל שיתא יומין – כולל יום החגיגה:
יאחת הנקודות דפרשה זו היא דיבת המרגלים – טפנו יהיו לבז,
יאטענה עיקרית כדמוכח גם מההדגשה במענת השי"ת: וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' והבאתי אותם וידעו את הארץ גו'.
יבולכאורה אינו מובן מה ראו המרגלים לתלות דיבתם בהדגשה על הטף דוקא (ולא "ילדינו", או כיו"ב), שהרי בטח הכוונה היתה לכל אלה שאינם בגדר ד"לנפול בחרב" (שלפני זה), היינו הצעירים מעשרים שנה.
יגאמנם בפשטות יש לומר שכיון שילדים קטנים חביבים ביותר והאהבה אליהם היא בגלוי יותר, בקשו המרגלים לעורר הרחמנות עליהם נוכח הסכנה הצפוי' להם מצד עם עז אנשי מדות וכו'.
ידאבל כיון שגם המענה וההבטחה של השי"ת היתה בהדגשה על הטף, כנ"ל, וטפכם גו' והבאתי אותם וידעו גו' – הרי מוכח כי הטף יש להם שייכות מיוחדת לביאת הארץ וידיעתה.
טווהענין הוא על פי מאמר רז"ל בשבחו של יוסף שכלכל לחם לפי הטף – כי תינוק מפרר יותר ממה שאוכל, ומן הצורך לתת להם ברבוי כיון שמפררים.
טזוהנה ידוע שלחם ומזון הנפש של כאו"א מבנ"י – היא תורתנו תורת חיים. ובזה ישנו הבדל בין גדולים בדעת לטף וקטנים בדעת. כי הגדולים תורתם קבע כדת הניתנה לכאו"א בהל' ת"ת והלימוד מביא לידי מעשה – קיום המצות בהידור.
יזמשא"כ הטף (בדעת התורה) – לבד זאת שחלק חשוב מהכוחות שלהם מושקע בענינים אחרים, הרי גם התורה והמצוות שלהם מעורבים לפעמים בפניות, הלימוד הוא בלי שימת לב ויגיעה הדרושה ולכן גם נתפרר ונשכח יותר ממה שנאכל ונקלט אצלם בפנימיות.
יחוזאת היתה גם כן כוונת המרגלים בהוציאם דיבה על הארץ, כיון שחששו שאם יכנסו לארץ ויתעסקו בחרישה וזריעה וכו' – תהי' עבודת הארץ ומלאכתם בכלל קבע ותורתם עראי ובמילא תהי' דעתם קטנה – טף – ויהיו לבז (ועושים מלאכת) עם הארץ.
יטועל זה הי' המענה וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' והבאתי אותם וידעו את הארץ. כי ה"טף" – כאו"א בתחלת לימודו (שעדיין קטן הוא בדעת) ובכלל אלה שחלק חשוב ביום עוסקים בענינים גשמיים, ואף על פי כן קובעים עתים בתורה ומקיימים מצות בהידור – יקר זה בעיני ה' יותר מעבודת דור המדבר, שהללו לא היו להם מניעות ועיכובים, מה שאין כן הנכנסים לארץ, גדלה מעלתם מצד מעלת הכפי' והבילבולים והנסיונות שמתגברים עליהם וממשיכים קדושת ואחדות ה' בארץ, ועל פי פירוש הידוע גוי אחד בארץ – שממשיכים אחדות הוי' אחד גם בעניני הארץ.
כוהנה ידוע כוונת רבותינו נשיאינו – מייסדי ישיבות תו"ת – שהיא להעמיד תלמידים לא רק לומדי תורה ביראת שמים ומקיימי מצוה בהידור, אלא שיהיו גם כן נרות להאיר ומדליקי נרות – נר מצוה ותורה אור בנר הוי' נשמת אדם –
כאבכל הטף וקטנים (לעת עתה) בדעת, ולהדליק באופן עד שתהא שלהבת עולה מאלי'.
כבויהי רצון אשר כל אחד ואחד מהמסיימים, בתוככי כל תלמידי תומכי-תמימים בכל מקום שהם, ימלאו תפקידם האמור במילואו,
כגואחרי הבטחת הבנים בישר להם שיכנסו לארץ ויקריבו נסכים עולה וזבח ומנחה,
כדכן תהי' לנו ע"י מעשינו ועבודתנו בסוף זמן הגלות –
כהבגאולה האמיתית והשלימה ובנין בית הבחירה על ידי משיח צדקנו בעגלא דידן, וכמש"נ: למנצח לדוד להזכיר אלקים להצילני ה' לעזרתי חושה.
כובברכה להצלחה ולבשורות טובות בכל האמור.