Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אי'רפב
בב"ה, י' כסלו, ה'תשל"ב
גברוקלין, נ.י.
דמר אהרן שי' כהן
השלום וברכה!
והנני לאשר בזה קבלת מכתבו מד' כסלו עם המצורף אליו והקודמיו.
זופותחין בבקשת סליחה רבה על העדר מכתבי – מענה שלי אל מר עד עתה, והוא מפני רוב הטרדות, ובעיקר טרדות המהולות בצער, וכמו הגזרה האיומה (שמרוב הטשטוש והבלבול קראו לה – חוק) "מיהו יהודי".
חוהנני מודה למר עבור שימת לבבו להודיעני מפעולותיו לביטול גזרה מבהילה זו. ותקותי חזקה שלא יסתפק כלל וכלל בפעולות דעד עתה, כי אם – ובהמשך לשיחתנו בזה בעת שהותו כאן, יוסיף בזה כהנה וכהנה עד לביטול הגזרה מעיקרה. ואם בכמה ענינים אמרו "זריזים מקדימים", על אחת כמה וכמה בנידון האמור, עליו יש בצדק לומר "יפה שעה אחת קודם" (לא במובן שעה של 60 דקות, אלא כפשוטו רגע קט), ומבלי הפוגות.
טועל כגון דא אמרו רבותינו ז"ל "אני ישנה בגלותא ולבי ער לתורתו ולמצוותיו", ואמרו זה על הנמצאים בגלות רוחני, חושך כפול ומכופל, ועד כדי חקיקת חוק כהאמור, שגם הם בינם לבין עצמם יודעים אשר זוהי חתירה תחת קיום כל עמנו בתפוצות ובא"י, שהרי עם אחד הוא. וטענתם היחידה היא – איך יכולים להתחיל בתיקון הדבר בה בשעה שבאי-כח דתיים האומרים שהם מייצגים דת משה וישראל ממשיכים לישב בממשלה, ולא עוד אלא שהם המבצעים חוק זה בפועל.
יונוסף על האמור הרי זה חילול ה' בפרהסיא שאין כמוהו, כיון שהכריזו כמה וכמה פעמים בשם המפלגה ובשם הממשלה, אשר הרבנות הראשית הם הרבנים שלהם הקובעים בהנוגע להלכה, והרבנות הראשית, פסקה ברור בישיבת הרבנות הראשית דיום ה' ער"ח סיון תש"ל, וז"ל:
יאכל גיור שנעשה, בין בארץ ובין בחוץ-לארץ, שלא כדין וכהלכה הקבועה ועומדת למן סיני ועד הנה – איננו גיור. ואין לא-יהודי נעשה ליהודי אלא על ידי גיור כהלכה.
יבובנוגע להישארות בממשלה, פסקה הרבנות הראשית לישראל באותו מעמד, וז"ל:
יגאם ח"ו לא יתוקן החוק כנ"ל, על הנציגים הדתיים לעזוב את הממשלה, כי לא יתכן להשתתף באחריות הענין כחברי הממשלה.
ידוהרי מאז עברו כשנה וחצי, ואין לומר שהמצב בלי שינוי, שהרי נשתנה לגריעותא וכו'. ואין להאריך בדבר המבהיל.
טוויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור שעה אחת קודם. והרי מתקרבים אנו לימי חנוכה, נצחון מתתיהו חשמונאי כהן גדול על המתיונים, מעטים כנגד רבים וכו'.
טזבכבוד ובברכה לבשו"ט בהנ"ל ובפ"ש חבריו שי' (שכמובן לכאו"א מהם מופנה הכתוב לעיל. ואשרי הזוכה),
יזמ. שניאורסאהן
יחנ.ב. מטובו – ות"ח מראש על הטירחא – למסור פ"ש גם לאחותו תחי', ולאחרי בקשת סליחתה – גם הבעת תמהוני הכי גדול, שבשעה שהיתה זקוקה למס"נ בפועל – פעלה מבלי חת בכמה שטחים שראתה בהם הגנה על קיום קיבוץ בנ"י במושב אחד או בעיר אחת וכו', ועתה מתוך הרחבה, כשאין כל סכנה צפוי' ומאידך גיסא המדובר הוא בקיום כל עמנו בכל מקום שהם, אינה משמיעה קולה לא באסיפות ולא בשיחות, ומונעת פרי עטה בעתונים ובמכ"ע וכו' בחוברות וכו'. והרי ההשגחה חננה אותה בכשרון מיוחד בנוגע לדיבור, לאזעקה ולכתיבה.
יטויש עוד להוסיף בזה, אבל הרי כוונתי לא להטפת מוסר כי אם לפעולות ובמרץ הדרוש לביטול הגזירה. וממ"נ, באם תרצה, גם הכתוב לעיל יספיק, ובאם אינה מוכנה לזה מאיזה טעם שיהי', הרי מה התועלת באריכות דברים בזה?
כבודאי יש כמה ביאורים לשתיקה – אבל מעולם לא נושע עם ישראל מהקמים עליו ע"י שתיקה אפילו מוצדקת.