Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אי'תריח
בב"ה, ימי חנוכה, ה'תשל"ג
גברוקלין, נ.י.
דאל בני ובנות ישראל בכל אתר ואתר
הה' עליהם יחיו
ושלום וברכה!
זרבים הפירושים והרמזים בעניני ימים אלה, בפשטות - עיקר הענין ד"חנוכה" הוא חנוכת המזבח ובית המקדש, כמבואר בהודאת "ועל הניסים": "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך".
חומזה גם מובן שבפשטות - בענין חנוכת ביהמ"ק נמצאת הוראה עיקרית לכל אחד ואחת מבני ישראל בכל זמן ובכל מקום,
טשהרי תכלית כל ימי זכרון בחיי עמנו הוא ללמוד ולעשות כהוראות דהימים ההם - בזמן הזה.
יוהנה כל בית יהודי ענינו ושלימות שלו הוא להיות משכן ומקדש לשכינה. ובפרטיות יותר - כל איש ואשה בישראל - מקדש ומשכן הוא לו ית'. וכמו שהורונו חכמינו ז"ל בפירושם על הכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - בתוך כל אחד ואחד מישראל. כלומר, שכל עשי' ועבודה הנעשית בקשר עם המקדש היא בשביל - תכליתה - שתמשיך ותשכין את הוי' בתוך כאו"א מישראל.
יאומשחרב בית-המקדש מפני חטאינו - הרי ע"י תשובה ומעשים טובים, על ידי מעשינו ועבודתנו, של כל או"א מישראל, כל זמן משך הגלות, בונים ומקימים את ביהמ"ק שבתוך כל אחד ואחת ומקרבים את גאולת כל עם ישראל ע"י משיח צדקנו - שיבנה בית המקדש (הכללי) במקומו, ועוד ביתר שאת וביתר עז.
יבוככל מה שאירע בימי מתתיהו בן יוחנן כה"ג בנוגע לביהמ"ק - כן הוא (ברוחניות) גם בזמן הזה בנוגע ל"ביהמ"ק" שבכל או"א: לפעמים עומדת עליהם הסביבה וכיו"ב "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך",
יגוידוע הדיוק בזה, תורתך - לימוד התורה מפני שהיא וכמו שהיא תורת הוי' שזהו שלא בערך למעלה מתורה כמו ש"היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", חוקי רצונך - קיום כל המצות, כולל המצות השכליות, במעלתן הכי נעלית, כחוקי רצונך, אך ורק לעשות רצונו של הקב"ה,
ידועל כל או"א אשר להוי' הוא - להלחם ועד כדי מס"נ, מבלי התחשב כלל אשר זוהי מלחמת חלשים (בכמות) נגד גבורים וכו'. וסוף סוף הוי' רב את ריבו כו' ומנחילו נצחון עולם ובא לימי חנוכה - חנוכת ביהמ"ק שלו - להודות ולהלל לשמו הגדול.
טו***
טזוהנה מבין מצוות חנוכה - אמירת הלל שלם בכל יום, אמירת ועל הנסים, קריאה בתורה, איסור הספד ותענית והדלקת נרות - הרי זו האחרונה היא הראשונה בזמן לכל שאר מצות חנוכה, אף שנס נצחון המלחמה קדם לנס פך השמן; בה מתחילים ימי חנוכה – שהרי זמן הדלקת נר חנוכה הוא משתקשע החמה; ועוד זאת, שבמצות נר חנוכה - מנהג ישראל תורה היא - להעלות בקודש ולהוסיף בנרות מיום ליום.
יזוההדגשה דנרות חנוכה - מדגישה עיקר וכלל גדול, והוא שיש לבדוק אפילו בשמנים הנמצאים בהיכל, אם השמן טהור הוא או לא. והרי המדובר הוא לא בשמן לאכילה אלא בשמן להדלקה, ולכאורה מאי איפכת אם נגע בו לרגע בלתי טהור,
יחולא עוד אלא שעל נס השמן קבעו ימי חנוכה -
יטזאת אומרת, אשר עיקר קביעות ימי חנוכה הוא להורות שהשמן למאור (בביהמ"ק - הכללי וגם הפרטי) מוכרח להיות טהור, שלא נגע בו בלתי טהור.
כמאור המאיר דרך איש ואישה הישראליים בחיי היום-יום, הוא נרמצוה ותורה אור. ובנר ואור זה עליו להיזהר שלא יגע בו בלתי טהור ואז ילך לבטח דרכו,
כאכי הודיעונו רז"ל הנרות הללו אינן בטלין לעולם, הוראה האמורה היא לכל הזמנים ולכל המקומות, וכאמור - בנוגע לכל בית יהודי ולכל איש ואשה מישראל,
כבאשר כל הנהגת הבית והנהגת כל אנשי הבית, ובמיוחד חינוך הבנים והבנות (שחנוכה הוא ג"כ מלשון חינוך), יהיו מוארים וחדורים אור תורה, אור טהור, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, ועד שיאיר גם את החושך שבכל הסביבה, כהוראת נרות חנוכה שמדליקן על פתח ביתו מבחוץ. ועד אשר בצדק יוכל לאמר: כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז, וכמו שהי' בימים ההם בזמן הזה ש"עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם כו' עשית תשועה גדולה ופורקן".
כגוקיום המצוות (ביטול "חטאינו" - סיבת הגלות) וקיום מצות נר חנוכה בפרט, מביא קיום היעוד דגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו.
כדויהי רצון שיהי' כן בקרוב ממש.
כהבברכה לימי חנוכה מאירים, מאירים גם את כל ימי השנה כולה הלוך ומוסיף ואור,
כומנחם שניאורסאהן
כזד"חנוכה" הוא חנוכת המזבח ובית המקדש: ראה מגלת תענית פ"ט. יל"ש מלכים סוף רמז קפד. רש"י מגילה ל, סע"ב. מרדכי ואו"ז הובאו בדרכי משה לטאו"ח (ורמ"א) רסתר"ע. חדא"ג מהרש"א לשבת (כא, ב). וראה ג"כ תו"א ושערי אורה סד"ה בכ"ה בכסלו. סידור חנוכה ד"ה מזמור שיר חנוכת. ורד"ה נ"ח, תרנ"ט: שהי' אז חנוכת הבית דביהמ"ק וחנוכת המזבח.
כחומש"כ במור וקציעה סתר"ע שזהו זכרון לחנוכת הבית בימי חגי לא זכיתי להבין, שהרי כל השנים שעד החשמונאים לא הזכירו זה! ומה שהקשו דקדושה הקודמת לא בטלה וא"צ חינוך (ועד"ז ג"כ ברד"ה זאת חנוכת, תר"ם וראה שם סופ"ט) - י"ל דאין כאן הכוונה כבדין עבודתן מחנכתן (שבועות טו, א), כ"א כפשוטו - התחלה לאחרי הפסק ארוך ולאחרי שפינו וטיהרו וכו'. ועפ"ז יומתק ג"כ הל' וקבעו ח' ימי חנוכה אלו (רק וע"י) להודות ולהלל. ואכ"מ.
כטנרות בחצרות: ידועה הקושיא נרות בחצר מאי בעי. וי"ל דנמשך לאחריו דכשראו הנסים הדליקו נרות (של שמחה וכבוד שכינה - ע"ד נרות דשמחת בית השואבה בעזרת נשים (סוכה נא, א) ונרות ביהכנ"ס (ברכות נג, א). וכל אלו א"א בהיכל, כ"א) בחצרות קדשך ו(גם) קבעו כו'.
ללכל אחד ואחת: שהרי גם נשים חייבות בנ"ח (טושו"ע או"ח סתרע"ה, ס"ג. ולהעיר שלא הובא זה בר"ס תרע"א). ואפילו עני (שם ר"ס תרע"א).
לאשהורונו חכמינו ז"ל: ר"ח שער האהבה פ"ו. של"ה ש' האותיות אות ל' ובכ"מ. ועוד.
לבכלומר, שכל . . מישראל: להעיר מסידור שם רעו, ב.
לגעל ידי . . הגלות: תניא רפל"ז. וראה הערות לקוטי לוי יצחק (שם).
לדועוד ביתר שאת: ועד"ז הוא ג"כ בבנין "ביהמ"ק" הפרטי לאחר חורבנו וכמחז"ל שבמקום שבע"ת עומדין אין צד"ג יכולין לעמוד (ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז, ה"ד). וראה אור תורה להה"מ עה"פ ויאהב יצחק.
להכה"ג: השייכות לנס חנוכה ראה תו"א לד, א. ובכ"מ.
לולהשכיחם . . רצונך: הודאת ועל הנסים. וראה ד"ה מאי חנוכה, תש"א.
לזחכמתכם . . העמים: דברים ד, ו.
לחכל המצות . . כחוקי רצונך: וכנוסח השווה בברכת כל המצות: קדשנו במצותיו וציוונו.
לטאך ורק לעשות רצונו: להעיר מתורת הבעש"ט ד"ה ושבתם וראיתם (כתר ש"ט סקנ"ה, הוצאת קה"ת).
ממנהג ישראל: ובפרט שבנדו"ד ה"ז "מנהג פשוט" (רמ"א שם רסתרע"א).
מאלהעלות בקודש: ראה תו"א מקץ לד, א.
מבבשמנים הנמצאים בהיכל: שבת כא, ב. וגליון הש"ס שם.
מגשעל נס השמן קבעו: רש"י ד"ה מאי (שבת כא, ב).
מדהודיעונו רז"ל: במדב"ר ותנחומא ר"פ בהעלותך ע"פ הרמב"ן שם.
מהשחנוכה . . חינוך: תו"א סד"ה בכ"ה בכסלו. אוה"ת שם בארוכה.
מוג"כ מלשון חינוך: וגם ע"ש ש"חנו כה" (תקו"ז תי"ג. טאו"ח סתר"ע. ובפע"ח ש' החנוכה: פי' חנוכה חנ"ה כ"ו). ועוד. ובכו"כ שמות כן הוא. ולהעיר מ"לא יעקב יאמר עוד שמך" - עקבה - אף שמפורש "וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב" (בראשית לב, כט. שם כה, כו).
מזכמופת . . עוז: תהלים עא. ז.
מחנר חנוכה בפרט: כמובן ממשנ"ת שעי"ז כליא ריגלא דתרמודאי - אותיות מורדת (אוה"ת חנוכה ע' תתקמא, ב. ובכ"מ).
מטחנוכה . . משיח . . בית מקדשנו: להעיר דחנוכה ח' ימים, משיח משמונה נסיכים וכנור דמקדש הג' דח' נימין (תו"א לד, א. לקו"ת תזריע כא, ד).