Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אי'תשמ
ב[חורף ה'תשל"ג]
גת"ח על הבשו"ט הנ"ל.
דאזכיר עה"צ להנ"ל.
העפ"י מאחז"ל חמרא למרא טיבותא לשקי' (ובפרט) גדול המעשה כו' מובן שהבא לקמן - שייך גם אליו.
ונתינת-תרומת הנ"ל נתקבלה.
זוהנה פאַר דעם עיקר - די מצוה שבדבר [ובפרט מצות צדקה ובפרט בסכום - שזוהי פעם הראשונה שנותן סכום כזה שלא ע"מ לקבל פרס וכל התחלות קשות], דיינקט דער אויבערשטער, וכהל' נח"ר לפני, תענוג הבורא (המשך וככה) [ובפרט בצדקה - מצותו של הקב"ה - ובאופן דהתחלת נתינות בהרחבה וכמש"נ רחבה מצותך מאד, אגה"ק סי' טו"ב].
חאבל מה שעלי להביע ת"ח - על גודל הנח"ר שגרם לי ובמילא - הרחבה בכו"כ ענינים שאין שייכים לממון כלל (נוסף על ההרחבה בהפעולות הקשורות בהוצאות כספיות).
טוגודל הנח"ר מזה שמתחיל בפועל לצאת אל המרחב האמיתי בענין של מצוה וממון (להבדיל, ושע"י נתינתו נעשו) גם יחד.
יונתינתו עוררה אותי על הביאור בפירש"י (ר"פ כי תשא את ראש) אשר כאשר "זה יתנו" נראה הקב"ה לבחי' משה שבנפש הנותן, ומראה לו שנתינתו היא "מטבע של אש".