Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אי'תתכט
בב"ה, מוצש"ק, ט"ו תמוז, ה'תשל"ג
גברוקלין, נ.י.
דשלום וברכה!
הבהמשך לימי הגאולה יב-יג תמוז, אשר לא את כ"ק מו"ח אדמו"ר "בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה",
וובעמדנו בסיום וחותם הארבעים יום דמתן תורתנו, אשר רק (ומיד) כשאמרו ישראל בנינו יהיו ערבים שלנו (שנקיים התורה) נתן הקב"ה את התורה לישראל,
זאבוא בזה עוה"פ להזכיר על המדובר בזה כמה פעמים בגודל החשיבות וגודל ההכרח וגודל הזכות לעשות כל האפשרי בחינוך על טהרת הקודש של כאו"א מבני ובנות ישראל וביתר שאת וביתר עז, מתחיל בחינוך של קטני קטנים,
חוכמובן גם ממש"נ: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (ואין עוז אלא תורה) גו' להשבית אויב ומתנקם - וכמו שהאריך בזה בעל השמחה במאמרו-דא"ח ד"ה וקבל היהודים את אשר החלו לעשות (בזמן דמתן תורה).
טושייכות מיוחדת בזה גם לימי "בין המצרים" הממשמשים ובאים, בסגנון חז"ל הקדמת רפואה למכה, שהרי זוהי הדרך להשבית אויב ומתנקם,
ינוסף ע"ז אשר תמיד כל הימים הרי אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר.
יאומובן שגם החינוך במצות (נוסף על הנ"ל - בלימוד התורה) - עיקר וחיוני, ונוגע לכל משך ימי חיי המחונך וכמש"נ: חנוך לנער גו' גם כי יזקין לא יסור ממנה,
יבכולל גם (ועיקר) חינוך לנתינת צדקה וגמ"ח,
יגובלשון הכתוב: כי ידעתיו (ל' חיבה. ולמה ידעתיו - לפי שהוא מצווה) את בניו ואת ביתו גו' לעשות צדקה ומשפט.
ידובכ"ז - שייכות מיוחדת ל"בין המצרים" כמפורש: ציון במשפט (עסק התורה) תפדה ושבי' בצדקה.
טוויה"ר אשר כל אחד ואחת יעשה בכהנ"ל את כל התלוי בו וגם עי"ז ימהר קיום היעוד אשר יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה,
טזבגאולתנו האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, עליו נאמר: משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך,
יזויקויים מש"נ: לא יהי' בך אביון כי ברך יברכך הוי', ולא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם
יחומלאה הארץ (מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ) דעה את הוי'.
יטבברכה,
כמ. שניאורסאהן
כא***
כבזה עתה נתקבל הדו"ח ע"ד פרסום הנ"ל. ובודאי עדיין הוא באמצעו - כי יקויים בהם ובמקבלי הפרסום שי': מי שיש לו מנה רוצה כו' ד' מאות.
כג***
כדבברכה לבשו"ט בכהנ"ל.
כהבודאי נמסרה לו השליחות בהנ"ל ויעשה בזה בזריזות הדרושה ובהתפשטות וירד מים (אַטלנטיק) עד ים (פּאַסיפיק) ומנהר (הודסאן) עד אפסי ארץ.
כו***
כזהמכתב מאז והמצו"ב נתקבל. ברש"י ר"פ וישב: ביקש כו' הקב"ה - אין לשבש כל הספרים, ולא ראינו - אינו ראי'.
כחובנוגע ללקו"ש – צ"ל באופן ובלשון ובביאור המובן יותר להשומעים, ואין כלל מקום לדיוקים שכותבם.
כטהפ"נ שבמכ' יקראו בעת רצון עה"צ הק'.
ל***
לאלקושיתו איך אמרו המרגלים כי חזק הוא ממנו (שלא האמינו) - הוא בדוגמת אוי לי שנשבעתי (ב"ב עד, א).
לב***
לגהמכתבים נתקבלו. ובמענה לכתבו: א) נסיעתם לכאן לתשרי וכו' - אינה ענין כלל. ב) שילמוד התאבקות כו' לזירה כו' - מופרך. ומצער אפילו הקס"ד עד"ז.
לד***
להנסיעת האברך ... שי' לכאן – כבר כתבתי וכ"פ – ע"ד העדר ההשגחה כאן וריבוי הנסיונות וכו' שלכן אין לסברא הנ"ל מקום. וזהו כתוספת להאיסור דיציאה לחו"ל. וק"ל.
לו***
לזמקום לימוד (חינוך) בתו ... תי' – פשוט שצ"ל במוסד חב"די (וכן כל יו"ח דהשייכים לאנ"ש שי'. וק"ל).
לח***
לט. . . מובן הצער מתרדמת הארגון דהצאצאים ומובן שע"י אמתלאות וכיו"ב לא יעשה שום דבר...
מבאם תתקבל כאן החוברת (בהו"ל מסודרת ויפה) קודם ח"י אלול - אשתתף בההוצאות דההו"ל, בל"נ 95% אחוז.
מא***
מבבברכה שסו"ס יביאו בפועל ובמרץ ובזריזות את אשר ניתן מלמעלה ובעין יפה וכו' – ואין הדבר תלוי אלא ברצון אמתי אליבא דנפשא. וק"ל.
מגמוצש"ק, ט"ו תמוז: בלי הפסק בנתיים: (מעלי שבתא) ימי הגאולה, ש"ק, יום דקיימא סיהרא באשלמותא (זח"ב פה, א) דחדש הגאולה.
מדבלבד . . יכונה: מכתב בעל השמחה לתקופת השנה הראשונה דהגאולה. נדפס בס' המאמרים תש"ח.
מהוחותם הארבעים יום: שהיו ברצון. ואדרבא הרצון דהאחרונים נלמד מהם (רש"י עקב ט, יח). ולהעיר אשר מעלה בזה ביום ט"ו בתמוז לגבי ט"ז בו שאז ויקהל העם גו' (תשא לב, א).
מורק (ומיד): תנחומא ר"פ ויגש. שהש"ר עה"פ משכני.
מזעוה"פ: בארוכה יותר במכ' די"ב סיון.
מחקטני קטנים: ראה כתובות סה, ב.
מטמפי . . ומתנקם: תהלים ח, ג.
נואין עוז: ראה יל"ש בשלח רמז רמד. ולהעיר מהמשך מים רבים תרל"ו בסופו.
נאבמאמרו-דא"ח: נדפס ב"התמים" ח"ז.
נבבין המצרים: דעקא בי"ז בתמוז עד ט"ב (איכ"ר עה"פ א, ג. ועד"ז בפע"ח וכו' במקומו. וראה פי' הבעש"ט (כתר ש"ט קרוב לסופו) שלפי שהיו בספק כו'). - והרי ענין החינוך הוא להעמיד על האמת והודאי.
נגבסגנון חז"ל: במגילה (יג, ב) שאין ה' מכה אלא א"כ בורא רפואה תחלה.
נדאין . . תשב"ר: שבת קיט, סע"ב. והפי' ההבל שלהם (ולא העשי' דהמחנכים ורבן). וה"ז חידוש גדול, ולכאורה לא מצינו דוגמתו בדיבורו של קטן, ושלא נצטווה עליו כלל (הל' ת"ת לאדה"ז בתחלתן), ואף אם הוא שלא לשמה ממש מיראת הרצועה (תניא קו"א סד"ה להבין מ"ש בשער). ואף שי"ל שזהו פעולת התורה, הרי רק ע"י דיבור קטן בנ"י ה"ז תורה (ולא אמרינן בזה מעשה עץ שימש (חולין קכט, א) ויועיל באיזה אופן שיהי').
נההעולם מתקיים: ראה קו"א (שם מזח"ב רנה, ב) שהמלאכים הם מעלים ההבל עד האצילות.
נותשב"ר: ראה לקו"א ואו"ת להה"מ (שהשנה שנת המאתיים להסתלקותו) תהלים סד"ה שיר גו' כחולמים. קהלת יעקב מערכת תינוקות.
נזלכל משך ימי חיי המחונך: שגם מזה מוכח שנוגע גם לקטנות (וראה שו"ע או"ח סשמ"ג) וגם בנוגע ללימוד תורה (ראה הל' ת"ת לאדה"ז ספ"א).
נחחנוך . . ממנה: משלי כב, ו. ע"ד הקבלה ראה לקוטי לוי יצחק לזהר ויקרא ע' קצג.
נטכי ידעתיו . . משפט: וירא (יח, יט) ובפרש"י שם. וראה אוה"ת שם.
סציון . . בצדקה: ישעי' א, כז. וראה לקו"ת ואוה"ת (ר"פ דברים, ישעי' שם).
סאבמשפט (עסק התורה): לקו"ת שם.
סבמשפטיך . . מלך: תהלים עב, א.
סגלא יהי' . . הוי': ראה (טו, ד). וראה רמב"ם סוף הל' מלכים: ובאותו הזמן לא יהי' שם לא רעב כו'. וצע"ק בשבת (קנא, ב): שנאמר כי לא יחדל כו'.
סדולא ילמדו . . גדולם: ירמי' לא, לג. וראה ש' האמונה פט"ז ואילך.
סהומלאה הארץ: ישעי' יא, ט. וראה רמב"ם שם. אוה"ת עה"פ.
סומים . . ארץ: תהלים עב, ח.
סזמים עד ים: להעיר מביאוה"ז (לזח"ג קעא, א) וסד"ה וישלח תרס"ו בפי' ים הקדמוני וים האחרון.