Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אי'תתמז
בב"ה, כ"ו תמוז, תשל"ג
גברוקלין.
דהרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ כו'
המו"ה שמעון משה שי'
ושלום וברכה!
זז"ע נתקבל מכתבו מיום י"ג אייר בצירוף לספריו משאת המלך: א) על הרמב"ם, ב) חידושים עה"ת.
חות"ח על שימת לבבו לשלחם לי. ובטח גם להבא ינהג כן ותודה למפרע.
טולחביבותא דמילתא ובפרט שהתחלת הס' ה"ה בפרשת שבוע זה - עברתי עכ"פ בין דפיו, אף שאין הזמ"ג לעיון המתאים.
יומתאים למחז"ל: אטו לא ידענא דשפיר כו', משא"כ ע"י ד"הוה מקשה כו' ממילא רווחא שמעתא" (ב"מ פד, סע"א),
יאאציין הערות אחדות עכ"פ:
יבבהתחלת הספר (על הרמב"ם) - א, א. שלא ליקח . . גלות.
יגמכבר שערתי שגם מנין המצות שלפני גוף ההלכות שברמב"ם - הוא להרמב"ם עצמו -
ידושמחתי לראות בסוף הרמב"ם דדפוס שולזינגר תש"ז - תצלום כת"י הרמב"ם דריש הל' שאלה ופקדון - בגוף כתי"ק: שתי מצות עשה א) דין כו'.
טומש"כ בסיום מל"ת ב' "אלא יומת" ולא כתב במל"ת ד' "אלא יגלה" (בספרו ב, א) - הוא ככתוב בפרשתנו.
טזוהטעם י"ל בפשטות, דקמ"ל דלא יקחו כופר אפילו לאחרי שקיימו מ"ע דלהגלות הרוצח בשגגה - לשוב לשבת בעירו. ולפרש"י עה"ת - זהו המל"ת. ולרמב"ם רפ"ה שכ' "כדי לישב בעירו" והשמיט סיפא דקרא לשוב לשבת גו' (שזהו יסוד פרש"י) - משמע דמפרש המל"ת דכולל ב' האופנים בשווה.
יזאם כופר (בשור נגח שהרג וכו' ומיני' ידעינן בכל כופר דשם חד הוא) הוא ג"כ מעיקרי החיוב או שבא במקום מיתה, ונפק"מ כשהשור פטור ממיתה (ראה ב"ק מג, א ושם. צפע"נ הל' תרומות - הועתק בס' צפע"נ כללי התוהמ"צ להרב כשר).
יחלכאורה: מיתה ביד"ש מתחייב תיכף וכופר הרי יושת עליו לאחר זמן, נאמר בל' אם כופר יושת (אף שאם זה אינו תלוי), מיתת שור ומיתת בעלים הוקשו זל"ז. וי"ל דאין לך בכופר אלא חידושו המפורש בקרא*, עצם תוכן תיבת כופר - מכ"ז משמע דכופר בא במקום.
יטולחידודי עכ"פ י"ל דתלי בפלוגתא: א) דמי מזיק (א"כ י"ל דהוי במקום מיתתו ביד"ש) או דמי ניזק. ב) היש כופר שלא בכוונה או לא (ב"ק שם). וידוע פסק הרמב"ם: דמי ניזק ויש כופר שלא בכוונה (הל' נזקי ממון רפי"א. שם פ"י הי"ג).
כבסוף ספר הנ"ל: כשא"א לחזור לתלמודו אח"כ - האם מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים דוחה תורה - ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ד בת"ת לרבים (דוקא)* .
כאבחידושים עה"ת. (רד, א) בפי' מרז"ל אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו (סנה' ז, ב) אחותך דוקא כו'. וראה מרגלית הים (להר"ר מרגלית שם) עוד כמה פי'. ולפענ"ד בכמה מהם צע"ג כי: א) יש דוגמתם עוד בכו"כ איסורים (כולל הפי' דכיון דילפינן מזה דין - מוכח דברור הוא. ובזה גופא דאין עונשין מה"ד, הרי הביא בספרו המכילתא דגם מכריית בור ילפינן זה). ב) מדמוסיף "שהיא אסורה לך" ומזה דל"ק בקיצור "כאיסור אחותך" משמע שצ"ל כהברירות א) שהיא אחותך (וכפי' הר"ח) ב) שאחות אסורה,
כבאבל לא נאמר כאן נפק"מ האסורה מן הדין או מקרא וכה"ג,
כגכן יש לדייק בלשונו כאן ברור (משא"כ בקדושין ל, סע"א ובספרי דברים ו, ז. וראה בתורה תמימה שם). - ולהעיר ממרז"ל שקדמו ברור כו' כבוקר, שגם בוקר הוא מל' בקרו כו'.
כדולכן נ"ל וע"ד פי' החדא"ג: ברור (מל' ברירה - בין סברא לסברא ושתיהן חזקות דוקא) ודוקא באיסור אחותו "מברר" קרא ופוסל סברא הכי חזקה: נישואי איש ואשה הרי צ"ל בדוגמת יצירך בג"ע מקדם אשר "מאיש לוקחה זאת" ולכן קדימה דוקא לנישואי אחותו שהיא חצי בשרו.
כהאלא שהדוגמא בשלימותה כשהיא אחותו מן (האם ו)האב ובזה צ"ל בירור.
כווהנה עוד סברא ע"ד הנ"ל שהעולם נברא באופן כזה שהי' מוכרח להיות נישואי אחותו (ירוש' יבמות פי"א ה"א) או נישואי אמו (חוה).
כזכן גם בנוגע לאמו - ה"ה (עובר) ירך אמו אלא שנפרד לאח"ז וכעצם מעצמי דאדה"ר.
כחאבל אינו דומה לגמרי לאחות - כי בפועל הי' קיום העולם ע"י נישואי אחות, אחות היא חצי בשרו דהאח כדוגמת אדם וחוה, משא"כ באם שהוא בהיפך.
כטולהעיר ג"כ מפרש"י יבמות (סב, סע"ב) ומסנה' (קג, סע"ב) כלום יש לך הנאה כו'.
לוע"פ כהנ"ל יובן שיש מקום לומר ג"כ ברור כאמו - וכהשאילתא משפטים (הובא במרגה"י שם).
לאולהעיר מברכות (נח, א) הבא על אמו כו' אחותו כו'.
לבואין להאריך עוד*.
לגועיין ס' המצות לאדמו"ר הצ"צ מצות עריות - דברים נפלאים.
לדבכבוד ובברכה,
להמ. שניאורסאהן
לו*) וי"ל להיפך: כיון דהוקשו המיתות זל"ז - אאפ"ל דמשונה מיתת בעלים דשייך בה כופר, ועכצ"ל דהכופר הוא ענין בפ"ע.
לז*) לאחז"מ: ובנוגע לתפלה [שו"ע] אדה"ז חאו"ח סו"ס ק[ו].
לח*) לאחז"מ: צע"ק בהנ"ל מהל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ס"ג.