Tanach · Writings

Job 10/איוב י׳

אנָֽקְטָ֥ה נַפְשִׁ֗י בְּחַ֫יָּ֥י אֶעֶזְבָ֣ה עָלַ֣י שִׂיחִ֑י אֲ֝דַבְּרָ֗ה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃

1I am disgusted with life;I will give rein to my complaint,Speak in the bitterness of my soul.

באֹמַ֣ר אֶל־אֱ֭לוֹהַּ אַל־תַּרְשִׁיעֵ֑נִי ה֝וֹדִיעֵ֗נִי עַ֣ל מַה־תְּרִיבֵֽנִי׃

2I say to God, “Do not condemn me;Let me know what You charge me with.

גהֲט֤וֹב לְךָ֨׀ כִּֽי־תַעֲשֹׁ֗ק כִּֽי־תִ֭מְאַס יְגִ֣יעַ כַּפֶּ֑יךָ וְעַל־עֲצַ֖ת רְשָׁעִ֣ים הוֹפָֽעְתָּ׃

3Does it benefit You to defraud,To despise the toil of Your hands,While smiling on the counsel of the wicked?

דהַעֵינֵ֣י בָשָׂ֣ר לָ֑ךְ אִם־כִּרְא֖וֹת אֱנ֣וֹשׁ תִּרְאֶֽה׃

4Do You have the eyes of flesh?Is Your vision that of a mere mortal?

ההֲכִימֵ֣י אֱנ֣וֹשׁ יָמֶ֑יךָ אִם־שְׁ֝נוֹתֶ֗יךָ כִּ֣ימֵי גָֽבֶר׃

5Are Your days the days of a mortal,Are Your years the years of a person,

וכִּֽי־תְבַקֵּ֥שׁ לַעֲוֺנִ֑י וּֽלְחַטָּאתִ֥י תִדְרֽוֹשׁ׃

6That You seek my iniquityAnd search out my sin?

זעַֽל־דַּ֭עְתְּךָ כִּֽי־לֹ֣א אֶרְשָׁ֑ע וְאֵ֖ין מִיָּדְךָ֣ מַצִּֽיל׃

7You know that I am not guilty,And that there is none to deliver from Your hand.

חיָדֶ֣יךָ עִ֭צְּבוּנִי וַֽיַּעֲשׂ֑וּנִי יַ֥חַד סָ֝בִ֗יב וַֽתְּבַלְּעֵֽנִי׃

8“Your hands shaped and fashioned me,Then destroyed every part of me.

טזְכׇר־נָ֭א כִּי־כַחֹ֣מֶר עֲשִׂיתָ֑נִי וְֽאֶל־עָפָ֥ר תְּשִׁיבֵֽנִי׃

9Consider that You fashioned me like clay;Will You then turn me back into dust?

יהֲלֹ֣א כֶ֭חָלָב תַּתִּיכֵ֑נִי וְ֝כַגְּבִנָּ֗ה תַּקְפִּיאֵֽנִי׃

10You poured me out like milk,Congealed me like cheese;

יאע֣וֹר וּ֭בָשָׂר תַּלְבִּישֵׁ֑נִי וּֽבַעֲצָמ֥וֹת וְ֝גִידִ֗ים תְּשֹׂכְכֵֽנִי׃

11You clothed me with skin and fleshAnd wove me of bones and sinews;

יבחַיִּ֣ים וָ֭חֶסֶד עָשִׂ֣יתָ עִמָּדִ֑י וּ֝פְקֻדָּתְךָ֗ שָֽׁמְרָ֥ה רוּחִֽי׃

12You bestowed on me life and care;Your providence watched over my spirit.

יגוְ֭אֵלֶּה צָפַ֣נְתָּ בִלְבָבֶ֑ךָ יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־זֹ֥את עִמָּֽךְ׃

13Yet these things You hid in Your heart;I know that You had this in mind:

ידאִם־חָטָ֥אתִי וּשְׁמַרְתָּ֑נִי וּ֝מֵעֲוֺנִ֗י לֹ֣א תְנַקֵּֽנִי׃

14To watch me when I sinnedAnd not clear me of my iniquity;

טואִם־רָשַׁ֡עְתִּי אַלְלַ֬י לִ֗י וְ֭צָדַקְתִּי לֹא־אֶשָּׂ֣א רֹאשִׁ֑י שְׂבַ֥ע קָ֝ל֗וֹן וּרְאֵ֥ה עׇנְיִֽי׃

15Should I be guilty—the worse for me!And even when innocent, I cannot lift my head;So sated am I with shame,And drenched in my misery.

טזוְ֭יִגְאֶה כַּשַּׁ֣חַל תְּצוּדֵ֑נִי וְ֝תָשֹׁ֗ב תִּתְפַּלָּא־בִֽי׃

16It is something to be proud of^a to hunt me like a lion,To show Yourself wondrous through^b. me time and again!

יזתְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀ נֶגְדִּ֗י וְתֶ֣רֶב כַּ֭עַשְׂךָ עִמָּדִ֑י חֲלִיפ֖וֹת וְצָבָ֣א עִמִּֽי׃

17You keep sending fresh witnesses against me,Letting Your vexation with me grow.I serve my term and am my own replacement.^c

יחוְלָ֣מָּה מֵ֭רֶחֶם הֹצֵאתָ֑נִי אֶ֝גְוַ֗ע וְעַ֣יִן לֹֽא־תִרְאֵֽנִי׃

18“Why did You let me come out of the womb?Better had I expired before any eye saw me,

יטכַּאֲשֶׁ֣ר לֹא־הָיִ֣יתִי אֶהְיֶ֑ה מִ֝בֶּ֗טֶן לַקֶּ֥בֶר אוּבָֽל׃

19Had I been as though I never was,Had I been carried from the womb to the grave.

כהֲלֹֽא־מְעַ֣ט יָמַ֣י (יחדל) [וַחֲדָ֑ל] (ישית) [וְשִׁ֥ית] מִ֝מֶּ֗נִּי וְאַבְלִ֥יגָה מְּעָֽט׃

20My days are few, so desist!Leave me alone, let me be diverted awhile

כאבְּטֶ֣רֶם אֵ֭לֵךְ וְלֹ֣א אָשׁ֑וּב אֶל־אֶ֖רֶץ חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת׃

21Before I depart—never to return—For the land of deepest gloom;

כבאֶ֤רֶץ עֵפָ֨תָה׀ כְּמ֥וֹ אֹ֗פֶל צַ֭לְמָוֶת וְלֹ֥א סְדָרִ֗ים וַתֹּ֥פַע כְּמוֹ־אֹֽפֶל׃

22A land whose light is darkness,All gloom and disarray,Whose light is like darkness.”