Chabad Library · Around Chassidus
LeMaan Yeidu Banim Yivaledu·
אבימים הראשונים לכניסתי למשרתי לא מצאה הנהגתי חן בעיני הנהלת ביהכ"נ.
בבביהכ"נ הזה היו באים מידי יום הרבה אבלים ר"ל לאמר קדיש, אבל קודמי לא הנהיגו להניח אתם תפילין. עבודתי היתה להשפיע עליהם שיניחו תפילין עם הקדיש.
גהייתי אומר להם שהנחת תפילין עולה יותר לזכות נשמת הנפטר מהקדיש — ובלי תפילין, גם לקדיש אין יתרון!
דהנהלת ביהכ"נ לא יכלה לעכל את זה, באומרם: "וואס מיינט ער (דער שמש) אז דאס איז ליובאוויטשער ישיבה? דאס איז וויליאמסבורג? ער וועט דאך אלעמען פארטרייבן פון דאנען!"
ה(מה חושב לו השמש, שכאן ליובאוויטשער ישיבה? האם כאן וילימסבורג? הוא הרי יגרש את כולם מכאן!)
והאמת היתה להיפך — כי האבלים נעשו יותר קשורים לביהכ"נ וגם אלי נהגו ביראת הכבוד.
זובהמשך הזמן נעשה למנהג — כאשר הי' בא אבל חדש ר"ל לביהכ"נ להגיד קדיש, היו האבלים ה'ותיקים' מקבלים פניו, והם היו משתדלים אתו להניח תפילין והם היו האומרים: "קדיש בלא תפילין לא שווה כלום!" וזה פעל עליהם יותר ממני — "מיני' ובי' אבא לישדא בי' נרגא ופגע בי' כיוצא בי'" (סנהדרין לט).
חאצלי הי' ענין התפילין מבצע, עוד קודם שנעשה 'מבצע'.
טהרב יעקב יהודא העכט ז"ל — רב בית-הכנסת — הי' שבע רצון מאד מהנהגתי וכתב זאת לרבי נ"ע.
יוזהו שקבלתי מהרבי נ"ע: