Chabad Library · The Rebbe
Likkutei Sichos·
א
שיחה ב
Sichah Bet
א.
1.
כתב הרמב"ם:1
The Rambam wrote:
"אף על פי שקיים אדם מצות פרי' ורבי' הרי הוא מצווה מדברי סופרים2
"Even though a person has fulfilled the mitzvah of procreation, he is still commanded by rabbinic authority
שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח,
not to cease being fruitful and multiplying for as long as he has the strength,
שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם".3
for whoever adds one soul in Israel is as though he built a world".
ב
והקשו ע"ז,4
And they raised a difficulty on this,
דהרי בגמ' מפורש שמקורו וטעמו של דין זה הוא מהכתוב56
for behold in the Gemara it is explicit that the source and reason of this law is from the verse
"בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך וגו'",
"In the morning sow your seed and in the evening do not let your hand rest etc.",
וז"ל הגמרא:
and these are the words of the Gemara:
"ר' יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא
"Rabbi Yehoshua says, if a man married a woman in his youth, let him marry a woman in his old age;
אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו
if he had children in his youth, let him have children in his old age;
שנאמר בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע
as it is said, 'In the morning sow your seed and in the evening do not let your hand rest, for you do not know which will succeed,
אי זה יכשר הזה או זה
this one or that one,'
ואם שניהם כאחד טובים".
and if both of them are equally good.'
וכן העתיק ופסק הרי"ף,7
And likewise the Rif copied and ruled,
והביא כתוב זה.
and brought this verse.
ואמאי השמיט הרמב"ם טעם הגמ' וכתב טעם חדש מדילי' ("שכל המוסיף כו'")?8
And why did the Rambam omit the reason of the Gemara and write a new reason of his own ("that anyone who adds etc.")?
ג
ב. והנה יש מפרשים,9
And behold, there are commentators,
שמהכתוב יש לדייק שני טעמים:
that from the verse one may deduce two reasons:
(א) לפי רישא דקרא
(a) According to the beginning of the verse
"כי אינך יודע אי זה יכשר גו'",
"For you do not know which will succeed etc.",
ה"ז מטעם ספיקא
this is for the reason of doubt
(כפי' רש"י על הכתוב)10
(like the commentary of Rashi on the verse)
"אם. . בנים שבילדותך יתקיימו לך או שמא לא יתקיימו אלא שבזקנותך":
"whether sons that you had in your youth will survive for you or perhaps they will not survive but those in your old age":
(ב) לפי סיפא דקרא
(b) According to the end of the verse
"ואם שניהם כאחד טובים"
"And if both of them are good alike"
אין זה מטעם ספיקא וחשש,
this is not for the reason of doubt and concern,
אלא כל אימת שיכול להוסיף בהולדת בנים הרי הוא מצווה ע"ז.
rather whenever he is able to add in the birth of children behold he is commanded regarding this.
ד
והיינו,
And this is,
דלטעם הא'
that according to the first reason
עיקר החיוב הוא משום חשש ביטול מצות פו"ר,
the main obligation is because of the concern of nullifying the mitzvah of procreation (peru u'rvu),
וא"כ י"ל
and if so, it can be said
דנחשב כספיקא דאורייתא דשמא
that it is considered like a Torah-law doubt
יבטל ממצות פו"ר;11
lest he nullify the mitzvah of procreation (peru u'rvu);
אבל לפי הטעם השני שבכתוב
but according to the second reason in the verse
"ואם שניהם כאחד טובים",
"and if both of them are good together",
אין כאן משום חשש ביטול מצות פו"ר
there is no concern here of nullifying the mitzvah of procreation (peru u'rvu)
וספיקא דאורייתא,
and a Torah-law doubt,
אלא הנהגה טובה ומצוה מדברי סופרים,
rather good conduct and a rabbinic mitzvah,
שיהיו לו עוד בנים.
that he should have more children.
ה
וזהו שכתב הרמב"ם
And this is what the Rambam wrote
"שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם",
"Whoever adds one soul in Israel, it is as if he built a world",
שכוונתו להטעם
whose intent is
"ואם שניהם כאחד טובים",
to explain "And both of them together are good",
כי לדעת הרמב"ם
for according to the Rambam
עיקר הטעם הוא מסיפא דקרא,
the primary reason is from the end of the verse,
וחיובו אינו מטעם
and his obligation is not from the reason
חשש ביטול מצות פו"ר דאורייתא,
of concern for nullification of the Torah commandment of procreation,
אלא הוי מצוה מדברי סופרים,
rather it is a rabbinic commandment,
וכנ"ל.
and as stated above.
ו
אמנם לכאורה
Indeed, it would seem
ביאור זה דחוק הוא
that this explanation is forced,
מכמה טעמים:
for several reasons:
ז
א) דוחק לחלק הפסוק לשני טעמים,
a) It is forced to divide the verse into two reasons,
כי מפשטות הכתוב משמע דהוי כולא טעמא חדא,
for from the simplicity of the verse it implies that it is all one reason,
וסיפא דקרא הוא המשך הספק דרישא:
and the end of the verse is a continuation of the doubt of the beginning:
"אינך יודע אי זה מהם יכשר הזה או זה
"You do not know whether this or that of them will be good,
ואם (או) שניהם כאחד טובים".12
or if both of them alike are good".
ח
ב) את"ל שהטעם הא' שבכתוב
1b) If you will say that the first reason in the verse
("אינך יודע אי זה מהם יכשר")
("you do not know which of them will be acceptable")
הוי חששא דביטול מ"ע דאורייתא
is a concern of nullifying a positive Torah commandment
(שמא ימותו בניו הראשונים),
(lest the first sons die),
אינו מובן:
it is not understood:
ט
(א) לפי זה יוצא,
(1) According to this it emerges,
שכל אימת שאשתו של אדם
that whenever a person's wife
(גם אם ילדה לו בן ובת)
(even if she bore him a son and a daughter)
אינה עוד בת בנים
is no longer capable of bearing children,
יש עליו חיוב לישא אשה
he has an obligation to marry a woman
(בת בנים) על אשתו13
(capable of bearing children) in addition to his wife
(או לגרשה ולישא אחרת)14
(or to divorce her and marry another)
מחשש שמא ימותו —
due to the concern lest they die —
והרי לא מצינו שבנ"י
yet we do not find that the Jewish people
יחמירו בזה כדי לצאת15
were stringent in this so as to fulfill
דעת ר"י (ובפרט
the opinion of Rabbi Yehoshua
שמפורש בגמ' "הלכה כרבי יהושע").1617
(and especially since it is explicitly stated in the Gemara, "The halachah is as Rabbi Yehoshua").
י
(ב) ומאידך גיסא,
And on the other hand,
אם הוי ספיקא בלבד —
if it is a doubt only --
חל חיוב זה ד"לערב
this obligation applies
אל תנח ידך"
"and from your hand do not let rest",
דוקא כאשר יש
specifically when
לו רק בן ובת
he has only a son and a daughter
(או שני זכרים לדעת ב"ש),
(or two males according to Beis Shammai),
כי אז י"ל
for then we can say
דאע"פ שקיים מצות פו"ר,
that even though he fulfilled the mitzvah of procreation,
מ"מ חיישינן למיתת אחד מהם ושוב אין בידו מצות פו"ר;
nevertheless we are concerned for the death of one of them and then he no longer has the mitzvah of procreation;
אבל כאשר יש לו
but when he has
כמה בנים ובנות אז
several sons and daughters,
אין טעם שיחול עליו חיוב זה,18
then there is no reason for this obligation to take effect upon him,
שהרי למיתה דבי תרי לא חיישינן —19
since for the death of two we are not concerned --
ומסתימת לשון ר"י "היו לו בנים בילדותו" משמע בפשטות
and from the plain wording of the Rashba "if he had children in his youth"
שהמדובר הוא לאו דוקא בשני
it implies simply that the discussion is not specifically
בנים (בן ובת),
about two children (a son and a daughter),
כ"א גם כאשר היו לו כו"כ בנים.
rather even when he had several children.
יא
ומלבד זאת —
And besides this —
אין פירוש זה מספיק ליישב דברי הרמב"ם,
this explanation is not enough to resolve the words of the Rambam,
שהרי עכ"פ הו"ל להרמב"ם להביא רישא דקרא —
for in any case the Rambam should have brought the first part of the verse —
שנאמר "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך"
"In the morning sow your seed and in the evening do not let your hand rest"
(בלי המשך הטעם ד"אינך יודע גו'") —
(without the continuation of the reason "for you do not know, etc.") —
שבו נאמר עצם החיוב
in which the essence of the obligation is stated
(וכמו שמצינו ברי"ף שהביא רק רישא דקרא הנ"ל,20
(and as we find in the Rif, who brought only the first part of the aforementioned verse,
והרי גם הוא ס"ל
and behold, he also holds
"והא מילתא דרבנן היא"
"and this matter is from the Rabbis,"
כדעת הרמב"ם ש"הוא מצווה מדברי סופרים").
like the view of the Rambam that "he is commanded by the words of the Scribes").
יב
ג.
3c.
והנה בטעם שכתב הרמב"ם
Now, regarding the reason the Rambam wrote
"שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם"
"that anyone who adds one soul in Israel is as if he built a world",
צ"ב לכאורה,
we must wonder, seemingly:
לשונו "שכל המוסיף" ולא בלשון הרגיל — "כל המוליד";
Why his phrasing "who adds" rather than the usual phrasing — "who gives birth"?
ולאידך, אם תפס ל' "מוסיף", הו"ל לסיים "כאילו הוסיף עולם" בהתאם לתחלת הלשון
And on the other hand, if he used the term "adds", he should have concluded "as if he added a world" in accordance with the beginning of the phrasing "anyone who adds one soul"
"כל המוסיף נפש אחת" (וע"ד מרז"ל במס' סנהדרין "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא"),2122
(similar to the Sages' statement in maseches Sanhedrin, "Anyone who preserves one soul from Israel, the verse ascribes it to him as if he preserved a full world"),
ולמה ממשיך "כאילו בנה כו'"?
and why does he continue "as if he built, etc."?
יג
גם צריך להבין:
Also one must understand:
ברמב"ם הל' דעות כ'23
In the Rambam, Hilchos Deos, it writes
בנוגע להכוונה בהולדת בנים
regarding the guidance in bearing children,
"וישים על לבו שיהי' לו בן
"And he shall place upon his heart that he have a son,
אולי יהי' חכם וגדול בישראל".
perhaps he will be wise and great in Israel."
ולכאורה הרי זו הסברה פשוטה
And seemingly, this is a simple reasoning
ב"כאילו בנה עולם",
of "as if he built a world",
ומדוע לא הביאה הרמב"ם כאן כטעם ע"ז
and why did the Rambam not bring it here as a reason for this,
שלא יבטל מלפרות ולרבות, כי
that one should not desist from being fruitful and multiplying,
אולי יהי' הבן הנולד חכם וגדול בישראל,
for perhaps the born son will be wise and great in Israel,
ואז הרי זה לא רק "כאילו בנה עולם" אלא
and then behold, this is not only "as if he built a world",
שזהו בנין עולם ממש?
rather, this is a building of a world literally?
ידד. ויובן זה בהקדם הצ"ע, ובפרט אם נאמר (כדמוכחא מילתא)24 שדין זה ברמב"ם מקורו בדברי ר"י — ד"היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו"; מדוע שינה הרמב"ם מלשון ר"י ("היו לו בנים כו'") וכותב לשון אחר25?
טווי"ל הביאור בזה בפשטות: בדין נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו — אפ"ל שני אופנים:
טזא) הוא (המשך מ)עצם חיוב העיקרי דמצות פו"ר, שגם לאחר שקיים מצוה זו בילדותו, יש עליו חיוב מד"ס להמשיך ("לא ליבטל") במצות פו"ר גם בזקנותו. ולפי זה — הכתוב בקהלת הוי26 גילוי מילתא וביאור במצות פו"ר שמן התורה. או
יזב) הוא חיוב ודין בפ"ע, שאף שקיים מצות פו"ר ע"י הבנים שהיו לו בילדותו, ה"ה מצווה בדברי קבלה26 "בבוקר זרע את זרעך גו'" להוליד בנים גם בזקנותו [וכן משמע לכאורה מהמשך דברי ר"י, שאינו מסתפק בציווי הולדת בנים ("היו לו בנים בילדותו כו'"), אלא27 מתחיל כענין חדש — "נשא אשה. . היו לו בנים. . "].
יחויש לומר שזהו יסוד החילוק בין שתי הגירסאות שישנן בגמ' שם, בקשר לדברי המשנה28 "לא יבטל אדם מפרי' ורבי' אלא א"כ יש לו בנים": לרוב הספרים גרסינן בגמ' "מתניתין דלאו כר' יהושע", אמנם הרי"ף (ועוד) לא הביא תיבות אלו29.
יטוהנה להגירסא "מתניתין [דקתני אא"כ כו' הא אם יש לו יבטל30] דלאו כר"י", נקטינן כאופן הא' הנ"ל, שדברי ר"י הם מטעם (המשך) קיום מצות פו"ר ובע"כ פליג אמתניתין שדייקינן מינה דאם יש לו בנים נתקיימה מצות פו"ר במילואה ויכול ליבטל כו'.
כאבל להגירסא דליתא תיבות אלו בגמ' י"ל, שמאמר ר"י אינו בסתירה להמשנה (דמשמע הא אם יש לו בנים יכול ליבטל מפו"ר), כי הדין דר"י הוא דין וחיוב בפ"ע מדברי קבלה31 — ובזה לא איירי במתניתין.
כאועפ"ז י"ל שלכן משנה הרמב"ם מלשון ר"י "היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו" וכותב "אף על פי שקיים אדם מצות פרי' ורבי' הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח" — להשמיענו דבר זה גופא32 — שציווי הכתוב (בדברי קבלה) דגם בעת זקנותו יהיו לו בנים ("לערב אל תנח ידך"), אינו ענין וחיוב בפ"ע, אלא הוא מצד לתא דמצות פו"ר33, שיש חיוב תמידי (מד"ס) שלא יבטל מפו"ר (מקיום מצות פו"ר שמדאורייתא34) כ"ז שיש בו כח.
כבויש לומר שהנפק"מ להלכה בין ב' אופנים אלו, היא בהדין דמוכרים ס"ת בשביל בנים (לישא אשה בת בנים)35 — אם ישנו גם כשכבר קיים מצות פו"ר (כשתי הדיעות בשו"ע בזה36): לפי השיטה שהוא דין בפ"ע, הרי כיון שכבר קיים מצות פו"ר בשלימותה, שוב אינו מוכר ס"ת בשביל לישא אשה בת בנים; אבל אם הוא חיוב תמידי מצד לתא דמצות פו"ר, מסתבר שיש לו למכור ס"ת כדי לישא אשה בת בנים גם אם כבר קיים37 מצות פו"ר מה"ת38.
כגה. עפ"ז מובן בפשטות לשון הרמב"ם "שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם":
כדבלשון וטעם זה מתבאר התוכן הנ"ל — כי גדר של מצות פרי' ורבי' הוא — בנין העולם (לשבת יצרה), וכפשטות הכתובים39 "פרו ורבו ומלאו את הארץ (וכבשוה גו')".
כהומדייק הרמב"ם "שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם", להדגיש שמצות פו"ר אינה מוגבלת רק לקיום חיובה, הולדת בן ובת, אלא שכל שהוא מוסיף בזה, ה"ז בכלל תוכנה (וגדרה) של מצוה זו — בנין העולם40, "כאילו בנה עולם".
כומשא"כ הא דהל' דעות "יהי' לו בן אולי יהי' חכם וגדול בישראל" שייך רק לכוונתו בהולדת בנים, אבל אי"ז גדר קיום מצות פו"ר, שענינה "בנין עולם" בהולדת בנים ובנות (וגם אם הבן אינו "חכם וגדול בישראל").
כזו. ויש לומר, שענין זה ד"כל המוסיף נפש. . כאילו בנה עולם" מודגש בפרשתנו — פ' נח.
כחדהנה "פרו ורבו" נאמר בתורה בפ' בראשית ובפ' נח41, ואחד החילוקים ביניהם הוא
כט[נוסף ע"ז שהציווי על פרו ורבו (בפשש"מ42) נאמר בפרשתנו43 "ואתם פרו ורבו", משא"כ בפ' בראשית44 שהוא לברכה45]:
לבפ' בראשית נאמר זה לאדם הראשון, ומכיון שלפני אמירת (ברכה) ציווי זה לא היו לאדם בנים, מובן, שבזה מדובר בעיקר קיום פו"ר (הולדת בן ובת).
לאמשא"כ בפרשתנו נאמר "פרו ורבו" לנח ובניו — כלומר, לא רק לבני נח שעדיין לא היו להם בנים, אלא גם לנח עצמו שכבר היו לו שלשה בנים46, גם לו נאמר "פרו ורבו ומלאו את הארץ", "פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה", שי"ל שבזה נרמז אשר גם הוספת נפש הוי בכלל קיום פו"ר, וכאילו בנה עולם.
לבז. וי"ל — כשם שהוא בענין מצות פו"ר כפשוטה, כך הוא גם בנוגע ל(תוכן) מצות פו"ר ברוחניות, שהוא לימוד התורה עם תלמידים47 (ובכללות — קירוב בני ישראל ליהדות, תורה ומצוותי') — כמחז"ל48 "כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" — שאין בזה חילוק בין זמן ה"ילדות" לעת ה"זקנה", וכהמשך דברי הגמ'49, שלאחרי מאמר ר' יהושע בא מאמר ר' עקיבא "למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנאמר בבקר זרע גו'".
לגכלומר, מלבד זאת שבחיוב ת"ת (לעצמו) אין חילוק בין בחור לזקן (כמ"ש הרמב"ם בהל' ת"ת50), הנה גם בלימוד עם תלמידים (שהוא מ"ע מן התורה51) ישנו הציווי (מדברי קבלה?) ד"לערב אל תנח ידך":
לדלאחר שהאדם עסק והתייגע בהשפעה על הזולת במשך שנות הבחרות וגיל העמידה, הנה בהגיעו לעת זקנתו הרי אפשר שיאמר שעתה ינוח מעבודתו ויגיעתו אלו — בלשון הכתוב52 "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" [כולל ה"ערב" דכללות ימי חייו53] — בא הכתוב ואומר: "ולערב אל תנח ידך", שגם אז עליו להמשיך ולעסוק ב"פרו ורבו", לקרב עוד בנ"י ועוד בנ"י ליהדות, תורה ומצוותי'.
להובזה מוסיף הרמב"ם, שטעם הדבר הוא, מפני "שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם": ההכרח להוסיף בעבודתו זאת, אינו רק מפני החשש שעבודתו הקודמת לא היתה בשלימות (ועד שישנו חשש "אי זה יכשר גו'", ע"ד סיפור הגמ' שם אודות תלמידי ר' עקיבא), אלא שגם אם עבודתו הקודמת היתה בתכלית השלימות — אין לו להסתפק בכך, ועליו להוסיף בעבודתו גם ב"ערב", כי ע"י כל פעולה שלו ה"ז "כאילו בנה עולם".
לווע"פ משנת"ל בדברי הרמב"ם נמצא, שחיוב זה, שגם "לערב" יש להוסיף ב"מלמד את בן חבירו תורה" — אינו חיוב נוסף, לעשות דבר טוב ונעלה, אלא זהו המשך והשלמה לקיום מצות פו"ר (ברוחניות).
לזויש לבאר תוכן חידוש זה (שגם ההשפעה "בזקנותו" הוי בכלל מצות פו"ר ברוחניות) בפנימיות הענין:
לחתכלית כל הבריאה היא כדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים54, וזהו תוכן הפנימי של "בנה עולם", לבנות לו ית' דירה. כלומר, שהעולם שמצ"ע הוא במצב של "העלם" והסתר, שלא ניכר בו שהתהוותו היא מ"אמתת המצאו"55, צריכים לבנותו ולעשות דבר חדש, לגלות בו את "אמתת המצאו".
לטושינוי וחידוש זה שבעולם נעשה ע"י שינוי וחידוש במצבם של בני ישראל:
מכל זמן שלא ניכר בכאו"א מישראל שהוא בן אברהם יצחק ויעקב והיא בת שרה רבקה רחל ולאה, נשאר העולם במצב שלא ניכר בו מקורו ושרשו; ועל ידי העבודה לגלות בכל או"א מישראל את שייכותו והתקשרותו להקב"ה ולתורתו ומצותיו, הוא פועל שכל העולם כולו נעשה דירה לו ית', "כאילו בנה עולם".
מאח. ע"פ הנ"ל יש לבאר גם הטעם שחז"ל תלו הגאולה דלעתיד בקיום מצות פו"ר, כמאמר56 "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שב(אוצר ששמו) גוף", ואמרו57 "כמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהן פרים ורבים. . אין ישראל נגאלין אלא א"כ הם פרים ורבים ויהיו מלא כל העולם",
מבכי ע"י סיום קיום מצות פו"ר — הן בגשמיות, עי"ז שכאו"א "לא יבטל" מקיום מצוה זו "כל זמן שיש בו כח" (כפסק דין ברור של הרמב"ם)58, והן ברוחניות — שמקרבים כאו"א מישראל לה' ולתורתו ולמצוותיו,
מגבאים לשלימות בנין העולם כולו, דהיינו שתתגלה בו מלכותו של הקב"ה59,
מדוזה יהי' בתכלית השלימות לעתיד לבא, כאשר יקויים היעוד60 ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר.
מהואף שכל הגילויים דלעתיד תלויים בכל מעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות61, הרי מובן שבפרטיות בנין העולם מחדש נעשה ע"י הוספה בקיום מצות פו"ר בגשמיות וברוחניות, בנין העולם שבזמן הגלות, שע"י הוספת נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם, וכ"ש וק"ו ע"י הוספת כו"כ נפשות מישראל,
מווזה ממהר ומזרז בנין "עולם חדש"62, השמים החדשים והארץ החדשה דלעת"ל63, והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד64.
מז(משיחת ש"פ שלח תשמ"ה)