Likkutei Sichos·Vol. 31·Additions·10 Shvatלקוטי שיחות·כרך לא·הוספות·יו"ד שבט

איו"ד שבט
מאשר הנני קבלת מכתבו — בו כותב ר"פ מההתועדות בעת רצון,

בויהי רצון שיפעלו דברי התעוררות פעולתם מתאים לדבר משנה, לא המדרש עיקר אלא המעשה, ובפרט שהרי זה עתה באנו מיום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיאנו, אשר בכל שנה ושנה עולה בעילוי אחר עילוי גם לגבי העלי' דשנה שלפני', וגופא — אלו המקושרים, השייכים וההולכים בהדרכתו — בתר רישא אזיל (אלא שכמובן שצ"ל גם אתעדל"ת וגם פעולות התחתון), וכמובן גם ממאמר התיקונים (כן הוא באגה"ק. ולע"ע מצאתי כל הענין בזח"ג רעג, א. וראה ג"כ שם רטז, ב. ובתיקונים (תס"ט קיב, א. קיד, א. ת"ע קלח, א) מצאתי רק חלק מהמבואר באגה"ק שם. — ואולי טעות המעתיק הוא באגה"ק — ונשתרבב לו ממש"כ בתניא פמ"ד "בהתיקונים") המובא באגה"ק סי' ז"ך כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים. . .

ג(ממכתב כ"ז שבט, תשי"ח)

דנעם לי לקרות במכתבו של כת"ר מי"ב שבט תוכן דבריו בההתועדות בעת רעוא דרעווין ולית זעפין כי בי' מלכא בגלופין, ובפרט ביום ההילולא של צדיק יסוד עולם אשר עבד במס"נ בהקו שיוסיף לי ה' בן אחר, וכמדובר מאז מאחר לעשות בן, ובאחר, הרי נכנס גם הסוג היותר פחות שעליו מכריזין חוץ מאחר, ושגם בשבילו עצה היעוצה בתורתנו תורת חיים שידחק ואז יכנס, ומי שנסי נסים נעשו לו (וכדרז"ל ברכות נ"ז ריש ע"א יוחנן נסי נסים נעשו לו) הוא מפסיק גם העשן.

הוי"ל רמז נוסף בזה ע"פ הנראה במוחש שככל שירבה גשם וחומר העץ יתרבה ג"כ העשן ולהיפך כשנזדכך החומר וגם הגשם שנעשה רוחני, אין מקום לעשן, כי כבר הוא כולו רוחני ואור.

ויצחק דמייחד הקב"ה שמו עליו (תנחומא תולדות ז' כי אפרו (יסוד היותר גס העפר. אגה"ק סט"ו) ג"כ צבור ע"ג המזבח). . .

ז(ממכתב ט"ז שבט, תשי"ז)

חב"ה, בימים שבין יו"ד וט"ו בשבט¹, ראש השנה² לאילנות³,

טה'תשמ"ז. ברוקלין, נ.י.

יאל בני ובנות ישראל

יאבכל מקום שהם

יבה' עליהם יחיו

יגשלום וברכה!

ידבבואנו^* מיום יו"ד שבט, יום⁴ ההילולא⁵ של כ"ק מו"ח אדמו"ר, עדיין "חי" בזכרון הענין של נצחיות הנפש בכלל, ובפרט נצחיות נפשו של נשיא⁶ בישראל ואשר כל חייו בעולם הזה היו קשורים וחדורים בנצחיות התורה והמצוות, וביחוד, כיוון שבעל ההילולא הקים דור, ודורי דורות, של תלמידים⁷ וממשיכים ההולכים בדרכיו,

טוובמיוחד כאשר המטרה העיקרית של עבודתו⁸ ופעילותו היתה הפצת התורה (הנגלית והפנימית) והמצוות בחוגים הרחבים ביותר של יהודים בכל מקום, עד שהדבר יקיף את כל יהודי ואת כלל היהודים, בנערינו⁹ ובזקנינו בבנינו ובבנותינו, בלי יוצא מן הכלל, ואדרבה: "כולנו כאחד¹⁰", ובאופן של "עמדו הכן כולכם¹¹" ולומר לה': "נעשה ונשמע¹²" — את כל המצוות ואת כל התורה כולה, לנצח.

טזלפיכך, מופנית ההצעה והבקשה הכפולה דלהלן לכל אחד ואחת, יהודים בכל מקום שהם, ובהקדמה:

יזכל שנה, ומשנה לשנה, ביום הילולא, צריכים להיות, ונהיים, כל עניני בעל ההילולא, לא רק נמשכים, כי אם, ובעיקר, מתחדשים¹³ ביתר שאת וביתר עוז, כפי שצריכים להיות כל עניני הטוב והקדושה, כפי ההוראה "מעלין בקודש¹⁴", ובפרט בענינים כלליים ועיקריים.

יחההתחדשות היא גם בענינים שכבר היו מקודם, אלא שלפני כן לא היה הענין דבר עיקרי, או לא באותה הדגשה כפי שהיא מתבטאת באופן המחודש. וממילא מעוררת ההתחדשות, אצל אנשים בכלל, ואצל יהודים בפרט, כוחות רעננים, המתבטאים גם במעשה בפועל, והרי "המעשה הוא העיקר¹⁵". כך נעשים הענינים המחודשים (גם אם אינם חדשים) "כחדשים", ועד לכדי התחדשות¹⁶ העושה אותם "חדשים" ממש¹⁷.

יט* * *

כטבע האדם, כפי שברא אותו הקב"ה, הוא שתופעה יום-יומית, או אפילו תופעה שאינה תכופה אלא שהיא באה יחד עם, או בתוך, ענינים אחרים, ולא כדבר עיקרי — הרי אין היא מעוררת תשומת לב מיוחדת, גם אם הענין כשלעצמו יהיה חשוב ככל שיהיה.

כאשונה הדבר כאשר הדבר מופיע כדבר עיקרי, ובתוספת הדגשה מתאימה, שאז ההתייחסות אליו וההיענות הם באופן אחר לגמרי.

כבובנוגע אלינו — ענין שכבר דובר עליו בעבר, אבל לא במלוא ההדגשה הנדרשת כשמדובר בדבר עיקרי בחיי יום יום:

כגלעשות כל בית יהודי ל"מקדש מעט¹⁸", כפי שהדבר רמוז בציוויו והבטחתו¹⁹ של הקב"ה: "ועשו לי מקדש²⁰ ושכנתי בתוכם", כהדגשת חכמינו ז"ל²¹ שלא נאמר "ושכנתי בתוכו" (לשון יחיד: במקדש), אלא "בתוכם" (לשון רבים) — בכל אחד ואחת, ב"לבבך", "נפשך", "מאודך-ממונך", בכל בית יהודי²².

כדבמלים פשוטות: באים לבטא במלוא ההדגשה כי יש לעשות את הענין של "ושכנתי בתוכם" — לדבר עיקרי, ולהתמסר לכך בפועל בהשתדלות הגדולה ביותר, במחשבה דיבור ומעשה, לשם הבאת הדבר להגשמה מעשית במדה המלאה ביותר.

כהביתר בהירות ויתר פירוט: ה"המקדש מעט" — "ושכנתי בתוכם" — בלבו של כל יהודי ובכל בית יהודי, יהוו השתקפות ובבואה, כביכול, של המקדש הכללי²³, שכלל בתוכו, ושימש בזה מקור לכל העולם, את כל שלושת העמודים²⁴ שעליהם העולם עומד: תורה, עבודה²⁵ וגמילות חסדים.

כותורה— מודגשת בפרט הראשון²⁸ של "ועשו לי מקדש" — בהציווי: "ועשו ארון²⁹ וגו' ונתת אל הארון²⁷ את העדות³⁰" (התורה³¹) — בקודש הקדשים של המשכן והמקדש,

כזותיכף³² לאחר שהושלמה התורה (שבכתב) — בא הציווי והקיום של: "ושמתם אותו (את ספר התורה) מצד ארון ברית ה³⁴'" — בקודש הקדשים.

כחעבודה — "ביתי בית תפלה³⁵ יקרא" ו"זה שער השמים³⁶", כל התפילות מכוונות ועולות³⁷ דרך בית המקדש³⁸ (וקודש הקדשים).

כטוהרי "ועשו לי מקדש" בכלל הוא שיהא "בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות", כפי שמסביר הרמב"ם³⁹, והכוונה והתוכן הפנימי של הקרבן⁴⁰ הוא — "אדם כי יקריב⁴¹ מכם קרבן לה'", להתקרב⁴² אל ה', עד לידי הקרבת חלבו ודמו⁴³, תפלה במסירת הרצון והנפש.

לגמילות חסדים — כפי הציווי הפרטי שמיד לאחר "ועשו ארון" (ופרטיו) "ועשית שולחן גו' ונתת על השולחן לחם⁴⁴", שבית המקדש היה המקום שממנו השפיע⁴⁵ הקב"ה את כל חסדיו⁴⁶ מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, בשביל העולם בכלל⁴⁷ ובשביל בני ישראל במיוחד.

לא* * * בכל האמור קיים ציוויו של ה': "והלכת בדרכיו⁴⁸", כשם שה' גומל חסדים, כך, כביכול, תהיה אתה גומל חסדים וכו'. ה"מקדש מעט" שבכל בית יהודי צריך לגלם בתוכו את כל שלושת העמודים האמורים:

לבתורה: — "בית שמגדלין בו תורה⁴⁹", בית שבו לומדים תורה⁵⁰ בקביעות⁵¹, ובאופן של "מגדלין", גדלות בכמות ובאיכות, כולל גם שהבית יהיה "בית מלא ספרים⁵²", שהספרים לא ישארו על המדף או בארון, אלא שכל הבית יהיה "ממולא⁵³" ב(תוכנם של) הספרים.

לגתפלה: — "בית שמגדלין בו תפלה", החל מפתיחת היום ב"מודה אני לפניך מלך" ועד ל"השכיבנו אבינו לשלום" בקריאת שמע שעל המטה.

לדהתפלה היא בצבור בבית הכנסת, אבל מיד שיתעורר משנתו על מטתו — יקום ויאמר: מודה אני⁵⁴ וכו', והיום מסתיים בקריאת-שמע שעל המטה, וביניהם כמה תפלות וברכות, ברכות לפני המזון ולאחרי המזון וכו'.

להגמילות חסדים: — נוסף לקופת הצדקה שבבית, הרי זה בית שמקיימים בו הכנסת אורחים, גמילות חסדים בנפשו בגופו ובממונו⁵⁵ ליחידים ולכלל, תמיכת והחזקת מוסדות תורה, בתי כנסיות לתפלה, ומוסדות צדקה וחסד וכו'.

לובית כזה — "מקדש מעט" — נמשל, כביכול, ל"מקדש אד' כוננו ידיך" (בפרשת השבוע⁵⁶), הקשור בפסוק הבא מיד לאחריו⁵⁷: "ה' ימלוך לעולם ועד",

לזזהו בית ש"מודה אני⁵⁸ לפניך מלך" חודר בכל עניני הבית ומהווה נקודת מוקד יסודית להנהגת הבית ובני הבית של כל היום, "לעולם ועד⁵⁹".

לחודאי ישנם כל שלושת הענינים האמורים — תורה, תפלה וצדקה — בבתי היהודיים, אך אין הדבר דומה למצב שבו עושים אותם לעיקר ויסוד של כל עניני הבית.

לטומאחר שהקב"ה דורש מן האדם לעשות לפי כוחו⁶⁰ — מובן שמה שהקב"ה דורש מכל יהודי, איש או אשה, הרי זה לגמרי במסגרת כוחותיו ואפשרויותיו לבצע, אבל בד בבד דורש הקב"ה שכל אחד ואחת ינצל את כוחותיהם בכל מלוא המדה⁶¹. בפרט ע"פ מאמר הידוע⁶² שלא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה (כלומר, מיותר ובלתי ניתן לניצול), והוא מצפה לפיכך שהכוחות אשר הוא מעניק⁶³ ינוצלו במלוא המדה.

מבכך נכללים גם הכוחות שהקב"ה מעניק ליהודי לקיים את הציווי "להעלות בקודש" — לא להסתפק במצב שבהווה, יהיה טוב ככל שיהיה, כי אם ללכת "מחיל אל חיל⁶⁴", לעלות ולהתעלות יותר ויותר, מזמן לזמן ומיום ליום, בכל הענינים של טוב וקדושה.

מא* * *

מבוכאן גם הקשר לראש השנה לאילנות, הלקח ממנו:

מגהתורה אומרת "כי האדם עץ השדה⁶⁵", האדם נמשל לאילן⁶⁶. סימן לעץ חי הוא, שהוא צומח כל העת⁶⁷, ותכליתו של כל עץ היא להוציא פירות טובים⁶⁸ ופירי פירות⁶⁹, רבים יותר ככל האפשר וטובים יותר ככל האפשר.

מדנדרש מיהודי שיפעל באופן של צמיחה מתמדת, מוסיף והולך בכל עניני טוב, המתבטאים וקשורים בשלושת העמודים, תורה, תפלה וגמילות חסדים (מצוות)⁷⁰,

מהוכיוון שכל הענינים האלה קשורים עם הקב"ה, אין סוף ברוך הוא, הרי ממילא גם הם אין-סופיים⁷¹, ותמיד יש מקום להוסיף בהם,

מווגם להוספה ולעליה העניק הקב"ה את כל הכוחות הנחוצים, כאמור, ויותר מכך: לעשות ולפעול בכל האמור בשמחה ובטוב לבב.

מז* * *

מחויהי רצון, שכל אחד ואחת יצליחו בכל האמור, שעל ידי כך יחישו עוד יותר את בנין בית המקדש, הרמוז בפסוק "מקדש אד' כוננו ידיך", בביאת משיח צדקנו, כאשר יקויים⁷² "ה' ימלוך לעולם ועד",

מטויקויימו במלואם היעודים: רצית השם ארצך⁷³, ארצנו תתן יבולה⁷⁴, לשכון כבוד בארצנו⁷⁵, משום שיקויים: הראנו ה' חסדך, וישעך תתן לנו (חסדך שלך וישעך שלך), ובאופן של "הראנו⁷⁶", "וראו כל בשר⁷⁷" — לעיני בשר ממש.

נבכבוד ובברכה

נאובברכת הצלחה בכל האמור

נבמקום החתימה

נגב"ה, בימים שבין יו"ד שבט, יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר,

נדוט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות,

נהה'תשמ"ז. ברוקלין, נ.י.

נולכל ילדי ישראל

נזבכל מקום שהם

נחהשם עליהם יחיו

נטשלום וברכה!

סבנוסף^* למכתב הכללי והכולל — באה כאן בפרט ההצעה והבקשה הכפולה אל כל אחד מכם, ילד וילדה, לעשות מן החדר שלכם, המטה, השולחן וכו' — "בית" של תורה, תפלה וגמילות חסדים: ללמוד בו כל יום תורה, לומר תפלה להשם, לתת צדקה בקופת-צדקה (לבד משבת ויום טוב), וכיוצא בזה.

סאולכל אחד מכם יהיה סידור (תפלה) משלו, חומש (או ספר אחר של תורה) משלו, וכן להבדיל, קופת-צדקה משלו.

סב[ולרשום — על הדף שלפני התחלת הסידור או הספר — "להשם הארץ ומלואה" (או בראשי-תיבות" "לה"ו") ואת השם שלו, כמנהג ישראל. ואם אפשר — גם על קופת-הצדקה].

סג* * *

סדוהשי"ת יברך ויצליח את כל אחד מכם "לצמוח" לגדול ולהתעלות בתורה ותפלה וגמילות חסדים ומצות — בהתאם להרמז של ראש השנה לאילנות, ולהביא במשך כל השנה הרבה פירות טובים (מעשים טובים),

סה— כפי ברכותיו הרבות של כ"ק מו"ח אדמו"ר,

סוושתעשו את כל זה בבריאות טובה ובשמחה.

סזבברכת הצלחה רבה בכל זה

סחמקום החתימה חלק משיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים מבה"ח וער"ח אדר ה'תשמ"ז

סט— ע"ד ההשתדלות שכל ילדי ישראל שי' יעשו בית תורה, תפלה וגמ"ח —

עבהמשך למכתב הכללי המיוחד לכל ילדי ישראל שי' — באתי לעורר ולזרז עוד הפעם בבקשה כפולה בנוגע לתוכן המכתב, שכל אחד ואחת מילדי ישראל, בכל מקום שהם, יעשה מחדרו הפרטי, מטתו ושולחנו כו' "מקדש מעט"¹, "בית" של תורה, תפלה וגמילות חסדים:

עאבחדרו של כל ילד וילדה — יניחו, במקום חשוב ובולט ונראה לעין, חומש (או ספר אחר של תורה), סידור, וכן (להבדיל) קופת צדקה.

עבוכדאי שהחומש הסידור וקופת הצדקה יהיו שלהם דוקא, וגם ירשמו את שמם (הילדים בעצמם, או ההורים) על הדף שלפני התחלת הסידור או החומש, ואם אפשר — גם על קופת הצדקה, וכמנהג ישראל — ירשמו לפנ"ז "לה' הארץ ומלואה"² (או בראשי -תיבות: לה"ו).

עגובודאי אין צורך להאריך בגודל התועלת שבדבר —

עדהן בנוגע לעצם העובדה שבחדרו של כל ילד וילדה ישנם ג' הדברים דתורה תפלה וגמילות-חסדים,

עהועוד ועיקר — שעי"ז יתוסף בלימוד התורה בחומש (וכיו"ב) ובתפלה לה' מידי יום ביומו, ובימות החול — גם בנתינת הצדקה, וכל זה — בחיות וחביבות מיוחדת, מכיון שנעשה בחומש סידור וקופת-צדקה המיוחדים, שייכים להם, כטבעם של ילדים,

עווהן בנוגע לרשימת שמם של הילדים לאחרי "לה' הארץ ומלואה" — שעי"ז (א) מזכירים ומדגישים את השם היהודי של כאו"א מילדי ישראל, גם לאלו שלעת -עתה עדיין אינם מרבים להשתמש בשמם היהודי, (ב) ועיקר: מחנכים את ילדי ישראל ומחדירים במוחם ולבם שכל חפץ שלהם קשור עם הקב"ה, "לה' הארץ ומלואה".

עז* * *

עחובקשה מיוחדת וכפולה — להורים, מחנכים ומחנכות, מדריכים ומדריכות, מנהלי מוסדות חינוך וכיו"ב שי':

עטנוסף לכך שהם עצמם, בתוככי כל בני ובנות ישראל, צריכים לעשות מביתם הפרטי בית תורה תפלה וגמ"ח, כמבואר בארוכה במכתב הכללי והכולל —

פמוטלת עליהם האחריות, ביחד עם הזכות הכי גדולה, להשפיע ולפעול על הילדים והילדות שיעשו כל הנ"ל.

פאוכדי להדגיש ולהבליט את החשיבות המיוחדת בפעולתם של הילדים — באה בקשה הנ"ל בשני מכתבים:

פבמכתב א', בארוכה ובפרטיות — אל בני ובנות ישראל, שאצלם, ענינים אלו הם מעיקר הדין; ומכתב א', בקיצור ונקודה — לכל ילדי ישראל, שאצלם, ענינים אלו הם מצד חינוך,

פגאבל הובטחנו³ "חנוך לנער על פי דרכו (שעי"ז) גם כי יזקין לא יסור ממנה".

פדוזה מגדיל ביתר שאת ויתר עוז זכות המחנכים וגם אחריותם — כיון שנוגע לכל משך ימי חייו של המחונךכת.

פהובקשתי כפולה — כאמור — שההורים, המורים והמדריכים כו', יעוררו וישפיעו על הילדים בכל הנ"ל,

פוועוד, וגם זה עיקר — שיסבירו להילדים את המבואר ומפורש בספרי קדמונינו גדולי ישראל (ומשם צומצם ונעתק תוכן המכתב הארוך, שנקודתו) — שבית המקדש הכללי כולל את ג' הדברים שעליהם העולם עומד, תורה תפלה וגמ"ח, ומעין זה צריך להיות גם בביתו וד' אמותיו של כאו"א מישראל, "מנער ועד זקן טף ונשים"⁴,

פזובודאי ימצאו את הסגנון והאותיות המתאימים לפי -ערך שכלם והבנתם של הילדים וגילם.

פחוכדאי שהמדריכים והמדריכות שי' ישאלו את הילדים והילדות שי': ה?משתמשים בסידור, חומש וקופת הצדקה שלהם —

פטמזמן לזמן ובפרט — ביומין זכאין.

צ* * *

צאבטח יפרסמו בקשה כפולה זו בכל מקום ומקום, ובמיוחד בין אלה שיש להם השפעה חשובה בענין החינוך,

צבותקוותי חזקה שיתקבלו הדברים, ויפעלו פעולתם,

צגובודאי יצליחו בכל זה בהצלחה רבה ומופלגה — כפי שרואים במוחש בתקופה האחרונה את מדת ההצלחה בפעולות אלו, ובודאי יהי' כן גם בעתיד,

צדוכפי שאמר הקב"ה שהוא המצווה: ועשו⁵ לי מקדש ושכנתי בתוכם (כמועתק במכתב הכללי פי' רז"ל בהדיוק בתוכם): "ובחנוני⁶ נא בזאת"!

צהועוד וג"ז עיקר — שעי"ז זוכים להחיש ולהקדים בנין בית המקדש הכללי, והעיקרי, בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו ממש.

צו———————— נסתיימה שנת ההסתלקות של נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

צזמתגברים הגעגועים באשר כלה קייץ עובר חורף ואנחנו לא נושענו.

צחאבל מצד השני ההרגל עושה את שלו. ויש מקום לחשש אשר יתיישן הדבר, ואור וחום ההתקשרות לנשיאנו, לתורתו ולהוראותיו — אשר כולא חד — ילך הלוך וחסור ח"ו.

צטאלה הדברים אשר דבר משה בנוגע לתורה: הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום. ופירושו: כדיוטגמא (מכתב המלך) חדשה שהכל רצין לקראתה.

קובנוגע למצות: מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום. ופירושו: שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום^*.

קא(ממכתב ט"ו בשבט ר"ה לאילן, ה'תשי"א)

קב————————