Likkutei Sichos·Vol. 32·Additions·Sicha of Shabbos Parshas Bechukosai 22 Iyar 5746לקוטי שיחות·כרך לב·הוספות·שיחת ש"פ בחוקותי·כ"ב אייר·תשמ"ו

אשיחת ש"פ בחוקותי, כ"ב אייר, תשמ"ו
א. מהענינים העיקריים בימי ספירת העומר הוא — אהבת ישראל:

בא) הסיבה להנהגה המיוחדת לימי ספה"ע היא — האבילות על תלמידי ר"ע "שלא נהגו כבוד זה לזה"¹, כלומר, חסרון בענין דאהבת ישראל, ולכן, ב­ימים אלו יש צורך להוסיף ולהרבות עוד יותר באהבת ישראל, ובפרט על יסוד הוראת רבי עקיבא שהציווי "ו­אהבת לרעך כמוך"² הוא "כלל גדול ב­תורה"³.

גב) ימי ספה"ע הם הכנה למתן­תורה⁴. ולכן, כשם שההכנה למ"ת בפעם הרא­שונה היתה עי"ז ש"ויחן שם ישראל"⁵, "ויחן" לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד"⁶, כדאיתא במדרש⁷ "אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חני' אחת, הרי השעה שאתן להם את תורתי" — הרי מובן, שגם ההכנה ל"זמן מתן תורתנו" בכל שנה ושנה היא ע"י ההוספה באהבת ישראל ואחדות ישראל, "כאיש אחד בלב אחד".

דג) ויש להוסיף בזה — ע"ד הרמז⁸ — שהענין ד"שבע שבתות תמימות תהיינה"⁹ מורה על השלימות ("תמימות") דכל ז' הסוגים שבנשמות ישראל, כידוע¹⁰ ש­"כללות נש"י נקרא מנורה ויש בה ז' נרות שהם ז' מדרגות בעבודת ה'", ז' מדות, שכל א' כלולה מז' ("שבע שב­תות"), כלומר, שמציאותו של כל א' מ­ישראל נוגעת לשלימות המציאות ד­כללות עם ישראל (כשם שכל יום מימי הספירה נוגע לשלימות ספה"ע¹¹), ובצי­רוף כולם יחד — אהבת ישראל ואחדות ישראל — אזי נעשה הענין ד"שבע שבתות תמימות תהיינה", שלימות מציאו­תם של כל וכלל ישראל — "תמימות", ובכל תוקף המציאות — "תהיינה", "בהווייתה תהא"¹², אשר, זוהי ההכנה המתאימה לקבלת התורה.

הב. ענין הנ"ל מודגש ביותר בשבת זו — השבת שלאחרי ל"ג בעומר (העילוי והשלימות — "ויכולו"¹³ — גם דכל עניני ל"ג בעומר), ובפרשת השבוע — פ' בחוקותי:

ובנוגע לטעם הא', אודות תלמידי ר"ע — הרי ל"ג בעומר הוא היום שבו "פסקו מלמות"¹⁴, כלומר, מל"ג בעומר ואילך התחילה תקופה חדשה אצל תלמידי ר"ע — הנהגה של אהבת ישראל בתכלית השלימות.

זועוד ענין בזה:

חל"ג בעומר הוא יום ההילולא של רשב"י — תלמידו של ר"ע (מהתלמידים ש"העמידו תורה" לאחרי ל"ג בעומר)¹⁵, אשר, מדותיו "תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע"¹⁶, כולל ובמיוחד — מדת אהבת ישראל של ר"ע ("כלל גדול בתורה") ש­היתה אצלו בהדגשה יתירה¹⁷, כפי ש­מצינו שבצאתו מן המערה (לאחרי שנת­עלה בתורה בתכלית העילוי¹⁸) התעסק לכל לראש באהבת ישראל — "אמר איכא מילתא דבעי לתקוני כו'"¹⁹, היינו, שהשתדל בטובתן של כהנים שלא יצטערו בטורח הדרך²⁰.

טולא עוד, אלא שהשתדל ודאג לטוב­תם של אלו שהיו במצב ירוד כו' — "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"²¹.

יולהעיר גם מסיפור הזהר²² "זמנא חדא הוה צריכא עלמא למטרא, אתו ל­קמי' דר"ש. . פתח ואמר שיר²³ המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ועי"ז ירדו גשמים — אשר, נוסף על המבואר בדרושי חסידות²⁴ הקשר והשייכות דירידת גשמים לפסוק זה, יש לומר (בדרך אפשר, כיון שעי"ז יתוסף באהבת ישראל עוד יותר), שבכך רמז רשב"י שהענין ד"שבת אחים גם יחד", אהבת ישראל ואחדות ישראל²⁵, הוא ה­ "דרך" וה"כלי" להמשכת כל הברכות, החל מהברכה דגשמים, ובלשון הכתוב דפרשתנו²⁶: "ונתתי גשמיכם בעתם", הכוללת את כל הברכות — כפירוש ה­רמב"ן ש"הקדים דבר הגשמים כי בבואם בעתם. . יהי' זה סיבת בריאות לגופים והפירות כולם ירבו ויתברכו בהן, כאשר יאמר ונתנה הארץ יבולה ועץ ה­שדה יתן פריו. . היא גדולה שב­ברכות", וכתורת הבעש"ט²⁷ ש"גשמיכם" הוא מלשון גשמיות, היינו, המשכת ה­ברכה (גם) בכל הענינים הגשמיים,

יאהיינו, שה"כלי" לכל הברכות הוא — "שבת אחים גם יחד", אהבת ישראל ואחדות ישראל²⁸.

יבובנוגע לטעם הב', אודות ההכנה ל­מ"ת בימי ספה"ע — הרי עיקר העבודה דספה"ע הוא בירור המדות דנה"ב (ז' מדות הכלולים מז', מ"ט יום) שעי"ז ואז יוכל להיות הגילוי דמתן­תורה²⁹, ומכיון שעיקר המדות הם ה' מדות הראשונות, נמצא, שבל"ג בעומר, שהוא בחי' הוד שבהוד, מסתיים עיקר בנין גופא דז"א³⁰, ולכן, מודגשת יותר ההכנה למ"ת — "כאיש אחד בלב אחד".

יגובנוגע לטעם הג' — להעיר מ­מארז"ל³¹ "א"ר שמעון בן יוחאי מניין אתה אומר אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם א' לא היתה השכינה נגלית עליהן, דכתיב³² כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם", היינו, שרשב"י מדגיש שהענין דמ"ת תלוי במציאותו דכל או"א מישראל.

ידונוסף לזה, מודגשת ההכנה למ"ת בשבת זו גם מצד פרשת השבוע, פ' בחו­קותי — שהרי "עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות³³ שבתורת כהנים קודם עצרת"³⁴ (ומה שקורין פ' במדבר לפני עצרת, הרי זה "כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת"³⁵), שמזה מובן שבשבת פ' בחוקותי מודגשת יותר ההכנה למ"ת, "כאיש אחד בלב אחד".

טוועפ"ז מובן שבימים אלו — הימים שלאחרי ל"ג בעומר, וככל שהולכים ו­מתקרבים יותר ל"זמן מתן תורתנו" — יש צורך להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל הענינים דאהבת ישראל ואחדות ישראל.

טזג. ועוד ענין הכי עיקרי בזה — ב­נוגע לדורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, סוף זמן הגלות, ובהקדמה:

יזמעניניו העיקריים של רשב"י (בעל ההילולא דל"ג בעומר, ששלימותו בשבת זו) הוא — ספר הזהר, "חיבורא דילך", אשר, "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר. . יפקון בי' מן גלותא ברחמים"³⁶, היינו, שענינו של רשב"י לפעול את גאולתם של כאו"א מישראל וכלל ישר­אל, ביחד עם גאולת השכינה, כדברי רשב"י³⁷: "בכל מקום שגלו (ישראל) שכינה עמהן. . ואף כשהן עתידים ל­הגאל שכינה עמהן".

יחוהנה, מכיון שסיבת הגלות היא היפך הענין דאהבת ישראל (חנם)³⁸, הרי מובן, שיש צורך לבטל את סיבת הגלות, ע"י ההוספה באהבת ישראל עד לאהבת חנם, ובהבטל הסיבה, בטל בדרך ממילא גם המסובב — הגלות.

יטויש להוסיף, שכאשר הנהגתם של ישראל בפועל היא באופן ד"ואהבת לרעך כמוך", אזי בודאי מתגלה בפועל גם האהבה ד"רעך" — "רעך ורע אביך אל תעזוב, זה הקב"ה"³⁹ — לכאו"א מ­ישראל,

ככדברי רשב"י³⁷ "כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה"⁴⁰, וכדאיתא בזהר⁴¹ — "חיבורא דילך" — (מאמר הזהר שאומ­רים ב"תיקון ליל שבועות") "חדי ר"ש ואמר. . אנן בחביבותא תליא מילתא. . אהבתי⁴² אתכם אמר ה'" —

כאוכאשר אהבתו של הקב"ה לישראל היא בהתגלות — הרי בודאי ובודאי ש­מוציאם מהגלות ("ושב ה' אלקיך את שבותך"⁴³) תיכף ומיד, "לא עיכבן אפילו כהרף עין"⁴⁴,

כבוכהרמז שע"י ההמשכה וההתגלות ד"אלופו של עולם" (אל"ף) ב"גולה", אזי נעשה מ"גולה" — "גאולה"⁴⁵.

כגד. והנה, הענין דאהבת ישראל ואח­דות ישראל מתגלה ומתבטא — לכל לראש — כאשר רבים מישראל מתאס­פים יחד במקום אחד, "כאיש אחד בלב אחד"⁴⁶, ולא עוד, אלא שתכליתה ו­ מטרתה של האסיפה היא — כדי ש"איש את רעהו יעזורו"⁴⁷ להתעורר ולהתחזק בכל הפעולות הטובות, ובמיוחד — בהכלל גדול דאהבת ישראל ואחדות ישראל.

כדובפרט כאשר מקשרים אסיפה זו עם סעודה כפשוטה, כולל ובמיוחד אמירת "לחיים" על היין⁴⁸ — דבר המוסיף עוד יותר בתנועת הקירוב, "גדולה לגימה שמקרבת"⁴⁹.

כהוכידוע⁵⁰ פתגם אדמו"ר הזקן אודות גודל מעלתה של התוועדות — "פתקא אשר משמי שמיא נחיתא כו'" — כמשל האב הרואה את "התנהגותם הטובה של בניו באהבה באחוה בשלום ובריעות, איש את רצון רעהו ימלא, וכל אחד דואג לטובת חבירו כלטובת עצמו כו', אזי האב נתמלא עונג ונח"ר מהנהגת בניו, ומפליא לעשות לקיים משאלותיהם כו'" (כאמור לעיל (ס"ב) שע"י "שבת אחים גם יחד" נמשכים כל עניני ברכה).

כוה. אמנם, מכיון שבימי הספירה ישנם הגבלות בנוגע לעריכת סעודה של שמחה, ובזה גופא ישנם חילוקי מנהגים בנוגע לזמן שלאחרי ל"ג בעומר כו'⁵¹ — יש לבחור בזמן המתאים לכל הדעות, כדי שכאו"א מישראל, מכל החוגים כו', איש איש ע"פ שיטת ומנהג אבותיו, יוכל להשתתף בהתוועדות זו.

כזולכן, הרי הזמן המתאים לכך הוא — יום השבת, אשר, לכל הדעות אין כל חשש ופקפוק בדבר, שהרי יום השבת אין "עצב עמה"⁵², ואדרבה — "ביום שמחתכם אלו השבתות"⁵³.

כחוהדגשה יתירה בשבת הבעל"ט — שבת מברכים חודש סיון, "חודש ה­שלישי", ובקביעות שנה זו — ערב ר"ח סיון, ופרשת השבוע — פ' במדבר:

כטא) שבת מברכים (בציבור⁵⁴ ואסיפה) "חודש השלישי": "חודש השלישי" — מורה על ענין השלום והאחדות, כידוע⁵⁵ שהמעלה המיוחדת דמספר שלוש היא — חיבור והתכללות ב' ענינים שיכול להיות ניגוד ביניהם. וזהו גם הקשר עם כללות הענין דמ"ת — "אוריאן תליתאי כו' בירחא תליתאי"⁵⁶ — שהרי "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"⁵⁷. ולכן, בשבת מברכים חודש השלישי — שממנו נמשכת ברכה לכל ימי "חודש השלישי" — מודגש ביותר ענין השלום והאחדות.

לב) ערב ר"ח ד"חודש השלישי": הענין דר"ח — התחלתו בערב ר"ח (יום השבת) לאחרי חצות, שלכן, אין אומרים "צד­קתך צדק" במנחת שבת⁵⁸, ולא עוד, אלא מכיון שלפעמים יכולים להתפלל "ער­בית של מוצאי שבת בשבת"⁵⁹, שאז מתפללים ביום השבת תפלת ר"ח — "יעלה ויבוא כו' זכרוננו כו' וזכרון כל עמך בית ישראל". ונמצא, שביום השבת הבא, ערב ר"ח סיון, ישנו כבר הענין ד­ר"ח סיון, שאז הי' ענין האחדות (כהכנה למ"ת) בפועל ממש — "בחודש השלישי גו' ביום הזה (ר"ח⁶⁰) באו. . ויחן⁶¹ שם ישראל"⁶², "כאיש אחד בלב אחד".

לאג) פרשת השבוע, פ' במדבר: התוכן דפ' במדבר ("לעולם קורין פרשת במד­בר סיני קודם עצרת"⁶³) הוא — מנין בנ"י, היינו, השלימות דכל בנ"י באופן של אחדות ישראל — שהרי ה"מנין" הוא באופן שכל ישראל שבמנין שוים, הגדול שבגדולים אינו נחשב יותר מא', והקטן שבקטנים אינו נחשב פחות מאחד⁶⁴,

לבוהמנין סיבתו אהבת ישראל (של הקב"ה — סיבת אהבת ישראל זל"ז — "אוהב מה שהאהוב אוהב"⁶⁵) — "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כו'"⁶⁶.

לגומזה מובן שיום השבת הבעל"ט, ש"ק פ' במדבר, מברכים החודש וער"ח סיון, הוא הזמן הכי מתאים להדגשת אחדותם של ישראל.

לדו. לאור כל האמור לעיל — באה ההצעה והבקשה דלקמן, בקשה נפשית:

להביום השבת הבעל"ט, ש"ק פ' במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, בעלות המנחה⁶⁷ (שאז מתחיל כבר ענין האחדות דר"ח סיון (כנ"ל ס"ה)) — יתאספו בכל מקום ומקום רבים מישראל, אנשים ונשים וטף, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותי­נו"⁶⁸, "שבת אחים גם יחד", להתוועדות רעים, עד לסעודה כפשוטה⁶⁹ ("גדולה לגימה שמקרבת") — אנשים לחוד ונשים לחוד (כמובן וגם פשוט),

לושבה ידברו דברי­תורה בכלל, וב­מיוחד — בעניני אהבת ישראל ואחדות ישראל⁷⁰,

לז— החל מהמפורש בתשב"כ: "ואהבת לרעך כמוך", וכן בתושבע"פ: "רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה", ויתירה מזה: "זו היא כל התורה כולה ו­אידך פירושא הוא"⁷¹, וכן פרטי הדברים בספר "משנה תורה" להרמב"ם⁷², ספר "הלכות הלכות"⁷³, הלכה למעשה, עד ל­ביאור רבינו הזקן בספר התניא⁷⁴ בגודל מעלת והפלאת הענין דאהבת ישראל, ועד"ז בספריהם של כו"כ מגדולי ישראל שנתקבלו בכל תפוצות ישראל —

לחכולל — ההדגשה שבדבר, שההוספה באהבת ישראל ואחדות ישראל מבטלת את סיבת הגלות, ובדרך ממילא מתבטל גם (המסובב) הגלות.

לט[ולהעיר: בנוגע לתוכן הדברים או­דות אהבת ישראל ואחדות ישראל — הרי "אין כל השכלים והדעות שוות, ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל שכל חבירו"⁷⁵, יש כאלו ש­יתפעלו יותר מביאור בנגלה דתורה, וישנם כאלו שיתפעלו יותר מביאור בפנימיות התורה, ולכן, יש למצוא את הביאורים והאותיות המתאימים לכל מקום וחוג לפי ענינו; אמנם, לכל לראש יש להדגיש את תוכן ונקודת הענין, באופן השייך לכאו"א מישראל, גם למי שרוצה ללמוד "כל התורה כולה (של אהבת ישראל) על רגל אחת" — כדברי הלל⁷⁶ (כמענה לנכרי שאמר לו "גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת"): "דעלך⁷¹ סני לחברך לא תעביד ("ואהבת לרעך כמוך") זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא"!].

מועוד ועיקר — ש"איש את רעהו יעזורו", לעודד איש את רעהו (ואשה את רעותה) להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני אהבת ישראל ואחדות ישראל.

מאובמקומות אלו, אשר, מסיבות שונות קשה לעשות כל זה ביום השבת — יעשו זאת בימי החול, בר"ח סיון וכיו"ב (באופן המותר כו').

מבז. בודאי יפרסמו את הדברים בכל מקום ומקום, [ומובן, שבנידון זה אין הכרח לומר את הדברים "בשם אומרם", כי אם, ב­סגנון שיביא תועלת יתירה בקיום הדברים בפועל ממש⁷⁷, ובפרט שאין זה דבר­חידוש, אלא דברים המפורשים בתושב"כ ובתושבע"פ, ובמילא, כל מי שיתבונן בדבר — יבוא בעצמו למסקנא האמורה, ויעשה זאת סו"ס מפני שכך מצווהו שכלו הוא],

מגויעסקו בזה ברוב מרץ חיות והת­להבות כו' (ופשיטא — לא באופן ד­"מצות אנשים מלומדה"⁷⁸), בהתחשב עם העובדא שזהו ענין נפשי בנוגע דבר מיוחד ובלתי­רגיל כו' (ולכן, גם הדיבור עתה בענין זה הוא בזמן שלא ע"ד הרגיל — לא בסיומה של ההתוועדות, כרגיל בכגון­דא, אלא בהתחלת וראש ההתוועדות), מפני צורך השעה כו'.

מדח. ובנוגע לפועל:

מהכדי שהפעולות בענין זה תהיינה בסדר מסודר ובהצלחה רבה — יש צורך להתחיל מבעוד מועד, החל מפירסום הענין בכל מקום ומקום, ועד לארגון פרטי הדברים בפועל ממש בכל מקום ומקום.

מוולכן, מעוררים על כך ביום השבת, "מפקחין על צרכי ציבור בשבת"⁷⁹ — כדי שינצלו את כל ימי השבוע (החל ממוצאי שבת) לעסוק בהכנות הדרושות לכך, באופן ד"כל יומא ויומא עביד עבידתי'"⁸⁰,

מזכלומר, הגישה הכללית צריכה להיות בדרכי נועם ובדרכי שלום ("דרכי שבת"), ובזה גופא — כל יום ויום לפי אופן עבודתו המיוחד, "דרכי נועם" מצד מדת החסד (יום ראשון), "דרכי נועם" מצד מדת הגבורה (יום שני), וכיו"ב בכל ששת ימי השבוע,

מחעד ליום השבת עצמו, ובפרט בזמן "דרעוא דרעוין" שבו — שאז יתאחדו כל המתאספים והמתוועדים די בכל אתר ואתר, "לאחדים כאחד"⁸¹,

מטשכן, אע"פ ש"זמן כניסת שבת. . הוא בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שבה", ובמילא, ההתוועדויות שיתקיימו בכל מקום ומקום בזמן דמנחת שבת לא יהיו למטה בכדור הארץ באותה שעה ממש — הרי מכיון ש"עת רצון שלמעלה" (תוצאה מאחדותם של ישראל) "הוא למעלה מגדר המקום והזמן"⁸², נמצא, שכל המתוועדים בכל המקומות יתאחדו לאחדים כאחד ממש.

נט. ועוד נקודה בנוגע להכנות ה­מעשיות — בקשר להוצאה הכספית:

נאפעולות אלו, ככל הפעולות, כרוכות בהוצאה כספית. וידוע השאלה [כפי שרגילים להשתמש — ע"ד הצחות — בלשון חז"ל⁸³] "כסף מנלן".. .

נבהנה, לכל לראש ישנו המענה ד­ "תורת­אמת" שהענין ד"כסף" נלמד מפסוק בתורה, כלומר, שישנה נתינת­כח דתורה בכל הקשור לצורך ד"כסף" זה⁸⁴, ובמילא, בודאי ימצא מספיק כסף עבור פעולות אלו בכל מקום ומקום — במקום זה עצמו,

נגומעלה יתירה בזה — כידוע⁸⁵ שכל עניני קדושה אינם באופן של "חנם" ("אשר נאכל במצרים חנם"⁸⁶), שכן, ה­נתינה מממונו מורה שהענין נוגע לו כו', עד שמשתתף בדבר גם בממונו, ובמילא, עוסק בזה ביתר חיות כו'.

נדאמנם, אם ישנו מקום שיכול להיות איזה גרעון, ח"ו, בפעולות אלו בגלל ההוצאה הכספית שבדבר — אזי, לאחרי גמר הפעולה (והחשבון), יודיעו למקום מרכזי מהו הסכום שנדרש לארגון ה­התוועדות והמסיבה כו', ומכל המקומות המרכזיים יודיעו לכאן, ובלי­נדר, ישלחו מכאן עבור ההוצאות שבדבר, מתוך שמחה וטוב לבב.

נהי. ויה"ר שקבלת ההחלטה טובה (עוד לפני שיתחילו לעסוק בדבר בפועל ממש) תפעל תיכף ומיד את ה"שכר" ה­שייך לפעולה של אהבת ישראל ואחדות ישראל⁸⁷ — ביטול הגלות,

נוובפשטות — שתיכף ומיד ממש זוכים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,

נזובפרט — שנמצאים עתה בסיומו של השבת, בסמיכות למוצאי ש"ק, "סעודתא דדוד מלכא משיחא"⁸⁸,

נחואז, בבוא יום השבת הבעל"ט — תתקיים "התוועדות גדולה" דכל בנ"י ממש, "קהל גדול ישובו הנה"⁸⁹,

נטו"הקיצו ורננו שוכני עפר"⁹⁰, ו"משה ואהרן עמהם"⁹¹, ורשב"י עמהם, וכל צדיקי ונשיאי ישראל, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו — שהרי צדיקים (ועד ל"ועמך כולם צדיקים"⁹²) קמים לתחי' מיד⁹³,

סו"ראש המדברים" בהתוועדות זו יהי' — משיח צדקנו, שילמד תורה לכל העם (כולל האבות ומשה רבינו כו')⁹⁴ — "תורה חדשה מאתי תצא"⁹⁵, פנימיות התורה, ובאופן של ראי'⁹⁶, ואז יהי' גם מנין בנ"י — התוכן דפ' במדבר — בתכלית השלימות, "מנין ה­עשירי"⁹⁷, ע"י משיח צדקנו, "גואל ראשון הוא גואל אחרון"⁹⁸,

סאבעגלא דידן ממש.

סבמשיחת ש"פ בחוקותי, כ"ב אייר ה'תשמ"ו