Likkutei Sichos·Vol. 33·Additions·28 Sivanלקוטי שיחות·כרך לג·הוספות·כח סיון

בא. מעניניו המיוחדים של יום הש"ק זה, כ"ח סיון — שהוא שבת מברכים חודש תמוז, "חודש הגאולה"¹, בו נגאל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ממאסרו (כידוע ומפורסם), אשר מהענינים העיקריים בגאולת י"ב­י"ג תמוז הוא — שעי"ז נתאפשר בואו של כ"ק מו"ח אדמו"ר לחצי כדור התחתון, שאז ניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בכל עניני העבודה ד"יפוצו² מעינותיך חוצה"³, כנראה בפועל.

גוענין זה נתגלה גם ביום כ"ח סיון⁴ (כמה שנים לאח"ז⁵) — שאז התחילה תנופה חדשה בהעבודה דהפצת המעינות חוצה, ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ביסדו המוסדות המרכזיים "מחנה ישראל", "קה"ת" ו"מרכז לעניני חינוך", ונמשכה העבודה דמוסדות אלו במשך עשר שנותיו האחרונות דכ"ק מו"ח אדמו"ר בחיים חיותו בעלמא דין, ומוסיף והולך ואור גם לאחרי הסתלקותו, ובאופן ד"מעלין בקודש"⁶.

דונקודת ההסברה בזה — ע"פ הכלל הידוע "ירידה צורך עלי'": כיון שהביאה לחצי כדור התחתון, "גלות אמריקא"⁷, היוותה ירידה גדולה ביותר [נוסף על הירידה שבשאר הגליות ש"גלתה⁸ ליובאַוויטש"⁹], הרי מובן, שהכוונה והתכלית בזה היא — העלי' הבאה עי"ז, עד לעלי' שבאין­ערוך (בהתאם להירידה שבאין­ערוך), שזוהי ההוספה והחידוש שנעשה בכללות העבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" דוקא בחצי כדור התחתון, באופן נעלה יותר, ועד — שלא בערך.

הועדיין צריך ביאור בשייכות ענין זה לתוכן העבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" — ה"סיסמה" של תורת החסידות בכלל³ וחסידות חב"ד בפרט — דמכיון שכל ענין הוא בהשגחה פרטית¹⁰, והקב"ה סיבב את הסיבות שהמרכז של חסידות חב"ד — כ"ק מו"ח אדמו"ר וחסידיו — הועבר והושתל בחצי כדור התחתון, צריך לומר, שזה נוגע במיוחד לשלימות הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה".

וב. ויובן זה בהקדים הביאור בדיוק הלשון (והתוכן) "יפוצו מעינותיך חוצה":

זמכיון שלשון זה הוא פסוק בתורה שבכתב, אשר כל תיבה ותיבה שבה היא בתכלית הדיוק, מובן, שבהעבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" יש הדגשה (והוראה) מיוחדת בכל אחת מג' תיבות אלו (נוסף על התוכן הכללי שבכולן יחד)¹¹.

חועוד זאת: כל ביטוי ב"תורת אמת" — מכוון לתוכנו האמיתי של הביטוי, כפי שהוא בתכלית השלימות, ועד באופן בלתי מוגבל. ומזה מובן גם בנוגע לעניננו, שהכוונה בכל אחת מג' תיבות הנ"ל — "יפוצו", "מעינותיך", ו"חוצה" — היא למלוא מובן המלה, עד באופן בלתי מוגבל.

טויש לומר, שעד"ז הוא בנוגע לההוספה ב"יפוצו מעינותיך חוצה" שע"י (גאולת י"ב תמוז וע"י) ההעברה לחצי כדור התחתון — (א) הוספה בכל פרט מג' ענינים אלה; (ב) וההוספה בכל א' מהם היא הוספה אמיתית באופן בלתי מוגבל (כדלקמן ס"ז).

יג. ביאור הדברים:

יא"יפוצו":

יבבלשון התורה (לשון הקודש) ישנם כמה לשונות וביטויים לענין השפעה והתפשטות (כמו: המשכה, גילוי, התפשטות, השפעה, פרסום וכיו"ב). הלשון "יפוצו" מורה על השפעה והתפשטות באופן של פיזור¹². ובנוגע לעניננו: ההדגשה בלשון "יפוצו" היא — שלימוד תורת החסידות יהי' באופן של הפצה — פיזור במרחב רב¹³, ועד לתכלית המרחב, בלי כל צמצומים והגבלות, כי, כל זמן שיש איזה צמצום והגבלה בזה (אפילו הגבלה הכי קטנה), אין זה "הפצה" אמיתית (ע"פ תורת אמת).

יגושני פרטים בזה: (א) בנוגע למקום שבו מלמד תורת החסידות — שהלימוד צריך להגיע ולחדור בכל חלקי המקום (הן באדם והן בעולם) שבו מלמד תורה זו¹⁴. (ב) בנוגע לתורה שמלמד, שלא יהי' שום ענין (אפילו ענין הכי נעלה שבתורת החסידות) שיהי' נשאר אצלו ולא יתפשט לחוץ.

ידד. "מעינותיך":

טובענין המים ישנם כמה דרגות, "שש מעלות במקואות זו למעלה מזו"¹⁵, ו"מעין" הוא המעלה הכי גבוהה — שמטהר¹⁶ "בכל שהוא"¹⁷. וענין זה מודגש גם באופן נביעת המעין — שנובע טיפין טיפין, כיון שבמעין לא משנה גודל הכמות.

טזוטעם הדבר: ענין הכמות נוגע דוקא כאשר הדבר נמשך מחוץ למקורו, דמכיון שע"י יציאתו מהמקור נעשה בו חלישות, לכן, החשיבות שלו היא דוקא כשיש בו כמות מסויימת; משא"כ בהיותו במקורו (שזהו"ע המעין) הוא בתכלית התוקף, תוקף בלתי מוגבל¹⁸, ולכן אין נוגע בזה ענין הכמות (שהוא ענין של מדידה).

יזומזה מובן גם בעניננו — "אין מים אלא תורה"¹⁹: "מעינותיך" — [שכולל כל הדרגות ב"מעין" (ובפרט שהוא בלשון רבים), עד למעלה ממדידה והגבלה (ע"ד "למעלה מעלה עד אין קץ"²⁰)] — שבתורה קאי על הענינים הכי נעלים שבתורה, עד להענינים כפי שהם בשרשם ומקורם, עצם התורה — "סתים דאורייתא" (פנימיות התורה) שמתקשרת עם "סתים דקוב"ה"²¹, עד לעצמותו ומהותו ית'.

יחונוסף לזה י"ל, ש"מעינותיך" קאי על האדם המפיץ — שהתעסקותו בהעבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" צ"ל לא רק בכחות הגלויים שלו (כפי שנמשכו כבר משרשם ומקורם), שאז התעסקותו בזה היא במדידה והגבלה, אלא גם בכחות הנעלמים שלו כפי שהם כלולים בשרשם ומקורם בעצם הנפש ("מעינותיך"), שאז התעסקותו בזה היא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה.

יטה. "חוצה":

כבכללות מציאות העולם יש שני חלקים: "פנים" ו"חוץ". ובכל אחד מהם כו"כ דרגות: מפנים שבפנים עד לחוץ שבחוץ, עד ל"חוצה" שאין חוצה ממנו. ומזה מובן גם בנוגע ל"חוצה" בנדו"ד, שיש בו כמה דרגות: לגבי בחינת "מעינותיך", גם הענינים דקדושה (אפילו דרגות נעלות בקדושה, אבל למטה מבחי' "מעינותיך") נקראים בשם "חוצה"; ויש "חוצה" כפשוטו — ענינים שהם מחוץ לגבול הקדושה, ובהם עצמם יש ג"כ כו"כ דרגות, עד ל"חוצה" שאין חוצה ממנו.

כאו"חוצה" בלשון התורה (תורת אמת) פירושו — "חוצה" בלי כל הגבלות²², הכולל גם "חוצה" שאין חוצה ממנו (ע"ד "למטה מטה עד אין תכלית"²⁰); והיינו, שהעבודה ד"יפוצו מעינותיך" צריכה להיות בכל הדרגות ד"חוצה", עד ב"חוצה" שאין חוצה ממנו.

כבו. ויש לומר, שג' ענינים אלה תלויים זה בזה:

כגכאשר התעסקות האדם בלימוד והפצת תורת החסידות היא ב"עצם" הנפש שלו, שלמעלה ממדידה והגבלה, הרי גם התורה שמלמד ומפיץ — היא בלי הגבלות, עד שלא נשאר אצלו שום ענין (גם הענינים הכי נעלים בהתורה, עד ל"עצם" התורה) שאינו מתפשט לחוץ; וגילוי עצם הנפש (ועי"ז — עצם התורה) נעשה ע"י החוצה — כמבואר בהמשך ההילולא²³, שבכדי לנצח את המלחמה ("שהנצחון נטוע ומושרש בעצם הנפש למעלה יותר מכחות הגלויים שבנפש"), "מבזבז (המלך) כל סגולות האוצרות דהון יקר הנאסף והנקבץ במשך כמה שנים מדור אחר דור, ואשר מעולם לא השתמש מזה לשום דבר", ולא עוד, אלא, ש"כמוס וחתום מעין כל רואה" (כלומר, בחי' ה"עצם" ממש שלמעלה גם מגדר "גילוי" לעצמו).

כדוכיון שה"עצם" אינו מוגדר בשום גדר, הרי המעינות ("מעינותיך") נמשכים וחודרים בכל מקום ודרגא, עד ב"חוצה" שאין חוצה ממנו, ובאופן של "יפוצו" — שלא נשאר שום מקום פנוי מהם.

כהז. עפ"ז יש לבאר תוכן החידוש שנעשה בהעבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" ע"י גאולת י"ב­י"ג תמוז, ובפרטיות יותר — ע"י ההעברה לחצי כדור התחתון:

כוכתוצאה מגאולת י"ב­י"ג תמוז יצא כ"ק מו"ח אדמו"ר ממדינה ההיא, עד שבסופו של דבר הגיע לחצי כדור התחתון, אשר בתקופה ההיא, הי' שם מצב היהדות באופן ירוד ר"ל, עד למצב ד"חוצה" שאין חוצה ממנו (עכ"פ ביחס להפצת המעינות חוצה), ושם עבד כ"ק מו"ח אדמו"ר את עבודתו בהחזקת והפצת התורה והיהדות, והפצת המעינות חוצה, עד שחצי כדור התחתון נעשה המקור להפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה בכל העולם כולו (גם בחצי כדור העליון).

כזוע"פ הנ"ל (ס"ו), שההשפעה ב"חוצה" שאין חוצה הימנו, ובזה גופא באופן ד"יפוצו", נעשית דוקא על ידי גילוי ה"עצם", [עצם התורה, והעצם של מלמד ומפיץ התורה — "מעינותיך"] שלמעלה מכל מדוה"ג, נמצא, שהחידוש בהעבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" שבחצי כדור התחתון הוא בכל ג' הענינים, וכפי שהם באופן בלתי מוגבל: הן בנוגע ל"יפוצו" — הפצה ופיזור בלתי מוגבל; הן בנוגע ל"מעינותיך" — המשכת וגילוי בחי' העצם שלמעלה ממדוה"ג. והן בנוגע ל"חוצה" — ההפצה גם ב"חוצה" שאין חוצה הימנו.

כחח. ויש לקשר האמור לעיל עם פרשת השבוע שקורין (בכמה שנים²⁴) בשבת מבה"ח תמוז (וכ"ח סיון) — פ' שלח:

כטהפירוש הפשוט ד"שלח" הוא — ציווי לשלוח למקום שחוץ ממנו; וכיון שאצל בנ"י "נשמתם עיקר וגופם טפל"²⁵, מובן, שהעיקר הוא, מה ששולח חוץ לד' אמותיו הרוחניים, כלומר, השליחות למקום ודרגא ד"חוצה".

לותוכן השליחות — בכדי (שעי"ז יוכלו בנ"י) לכבוש את ארץ כנען, להפכו ולעשותו "ארץ ישראל", שדוגמתו בעבודת כאו"א מישראל — כפתגם אדמו"ר הצמח­צדק²⁶: "מאַך דאָ ארץ ישראל" ("עשה כאן א"י"), היינו, שבבוא השליח למקום שאליו נשלח, צריך לעשות ממנו "ארץ ישראל", שזוהי כללות העבודה דהפצת המעינות חוצה (ע"י "שליח" שבו, או שליח בפשטות).

לאוהנה, "שלח" הוא ציווי ב"תורת אמת", ולכן מובן, שענין זה צריך להיות באמיתתו ובשלימותו, כלומר, כל מה שנכלל ב"שלח". כי, באם ישנו פרט מסויים שנכלל במשמעותו של "שלח", ועדיין לא נעשה בפועל — אין זה "שלח" לאמיתתו ובשלימותו.

לבויש לומר, ש(בכללות) יש בזה ג' ענינים — בהתאם להג' ענינים ד"יפוצו", "מעינותיך", ו"חוצה":

לג(א) אופן פעולת השליחות — בפיזור ללא כל הגבלות, שכן, כל זמן שפעולת השליחות יכולה להיות בפיזור גדול יותר, אי אפשר לומר, שאופן הפעולה בזה היא לאמיתתה; ובסגנון האמור — אמיתית הענין ד"יפוצו".

לד(ב) הדבר (האדם ששולח, והתורה) הנשלח ממנו — לא רק דבר חיצוני או בינוני כו', אלא דבר הכי נעלה, עד לשרש ומקור ועצם הדבר, שכן, כל זמן שיש דרגא נעלית יותר (בו בעצמו, ובהתורה) שלא שלח, עדיין אין זה "שלח" לאמיתתו; ובסגנון האמור — אמיתית הענין ד"מעינותיך".

לה(ג) המקום שאליו שולחים — לא רק בקירוב מקום, אלא גם בריחוק מקום, ולא רק ריחוק מקום ביחס אליו, אלא מקום הכי רחוק שאין רחוק יותר ממנו, שכן, כל זמן שישנו מקום רחוק יותר, הרי עדיין לא נעשתה השליחות מחוץ הימנו לאמיתתו; ובסגנון האמור — אמיתית הענין ד"חוצה".

לוט. וע"פ דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו²⁷ לחגיגת י"ב תמוז הראשונה²⁸ — "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה", מובן, שכל האמור לעיל בנוגע להעילוי שנפעל בהעבודה ד"יפוצו מעינותיך חוצה" ע"י ההעברה לחצי כדור התחתון — שבאה כתוצאה מגאולת י"ב­י"ג תמוז — שייך לכל אחד ואחת מישראל, גם לזה "אשר בשם ישראל יכונה"²⁹.

לזובפשטות — שאצל כאו"א צ"ל הענין והעבודה ד"שלח", "יפוצו מעינותיך חוצה" — בכחו של נשיא הדור, שהטיל שליחות ("שלח") על כאו"א לעסוק בהפצת המעינות חוצה.

לחובפרטיות יותר — בכל ג' ענינים האמורים: "יפוצו" — שהלימוד מגיע וחודר בכל חלקי המקום שבו מלמד תורה זו. וגם בנוגע להתורה שמפיץ — לא יחשוב, דמכיון שאלו שהוא מלמדם הם בדרגא נמוכה, יש ללמוד עמהם רק ענינים אלו שלפי ערכם, אבל ענינים ה"נעלים" שבחסידות, הרי מצד גודל ה"יוקר" שלהם, אין מקום ליתנם לאלו — שהנהגה זו היא היפך הענין ד"יפוצו" [נוסף לזה — שאדרבה: דוקא ע"י הפצת "עצם" תורת החסידות ה"ז חודר בכל מקום, כנ"ל ס"ו].

לטועד"ז "מעינותיך" — גילוי העצם שלמעלה ממדוה"ג. וכל זה — ב"חוצה", עד ל"חוצה" שאין חוצה ממנו, כנ"ל בארוכה.

מוהדגשה יתירה בכ"ז ביום הש"ק זה — פ' שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז — אשר "מצות היום"³⁰ היא מילוי השליחות ד"יפוצו מעינותיך חוצה"!

מאי. ויהי רצון, שעל ידי "מעשינו ועבודתינו"³¹ בכל עניני "שלח" — הפצת התורה והיהדות, והפצת המעינות חוצה — בקיום ההוראה "עשה כאן ארץ ישראל", נזכה בקרוב ממש לבוא לארץ ישראל בפשטות, ו"עתידה א"י שתתפשט בכל הארצות"³².

מבובפשטות — שמהגאולה די"ב­י"ג תמוז באים תיכף ומיד, "בשעתא חדא וברגעא חדא", לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, בביהמ"ק (השלישי), ועד בקדש הקדשים,

מגכן תהי' לנו במהרה בימינו ממש.