Likkutei Sichos·Vol. 34·Vayeilech·Sicha 2לקוטי שיחות·כרך לד·וילך·שיחה ב

אשיחה ב
א. פ' וילך קוראים בכו"כ שנים¹ בשבת (ת)שובה². וע"פ הידוע³ שתוכן הפרשיות שקוראים בתורה שייך להזמן שקוראים אותן, צ"ל, שיש לימוד בענין התשובה בפרשה זו.

בוי"ל בפשטות, שזהו שמצינו בפ' וילך⁴ כמה עניני מוסר על עזיבת ה­תומ"צ כו', שתכלית המוסר היא (לא (רק) הודעת העונש על עזיבת תומ"צ, אלא) לעורר את הלבבות לתשובה, באופן ש­מלכתחילה לא יבואו העונשים, כי גם אם נכשלו ישובו מדרכם הרעה.

גוהנה נתבאר כמה פעמים⁵, שעיקר החידוש בעבודת התשובה דשבת (ת)שו­בה — אינו תשובה על חטאים⁶, אלא תשובה שענינה ותוכנה (לשוב ו)להתקרב עוד יותר אל השם, בלשון הכתוב⁷ "וה­רוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", ונקראת (בזהר⁸) "תשובה עילאה", ותשו­בה זו אינה מתוך מרירות אלא "בשמחה רבה"⁹.

דועפ"ז צריך לומר, שדברי המוסר שבפ' וילך, אף שלפי פשוטם שייכים הם לתשובה על חטאים, מ"מ לא זו בלבד שאינם בסתירה לרגש השמחה, אלא אד­רבה, הם מעוררים "שמחה רבה".

הויש למצוא רמז לזה בכך, שעניני המוסר שבפ' וילך קשורים עם כתיבת שירת האזינו¹⁰, דאע"פ שתוכן השירה הוא — דברי מוסר, "כדי שיחזרו העם בתשובה"¹¹, הרי היא נקראת בשם "שירה", המורה על שמחה (ועד שפרשה זו היא משירת הלויים על הקרבן¹², שאין אומרים שירה אלא על היין¹³) — מפני שהמוסר דפ' האזינו מביא את האדם לידי שמחה, כמשנ"ת במק"א¹⁴ בארוכה.

וועפ"ז יש לבאר (ע"ד הרמז) דיוק ל' רש"י בפרשתנו, בדברי המוסר — "וחרה אפי גו' ועזבתים והסתרתי פני מהם גו'"¹⁵ — שמפרש "והסתרתי פני", "כמו שאיני רואה בצרתם":

זבזה מרמז רש"י, שגם כאשר הנהגתם של ישראל גורמת ל"וחרה אפי גו' ועזבתים והסתרתי פני גו'", אין הקב"ה עוזב באמת ח"ו את בנ"י, אלא זהו רק "כמו שאיני רואה כו'", אבל האמת היא שהקב"ה רואה ומרגיש צרתם של יש­ראל, ועוד זאת, ש"בכל צרתם לו צר"¹⁶, והוא נמצא באותה צרה. ואדרבה, כל כוונת ההסתר פנים היא רק כדי לעורר את בנ"י לשוב אל ה', וכדלקמן סעיף ו בארוכה — ודבר זה מדגיש גודל אהבתו של הקב"ה לבנ"י בכל מצב שהם¹⁷.

חוזהו גם הקשר והשייכות לעשי"ת, כביאור רבינו הזקן¹⁸ בהא שארז"ל¹⁹ שבעשי"ת הקב"ה הוא "קרוב" לבנ"י — "שנקרא קרוב אלא שנתרחק ונסתר ממנו, והוא כמו למשל בן שהוא אצל אביו בביתו אלא שהאב מסתיר פניו ממנו בכדי שבנו יתן אל לבו האהבה ויתגלה אהבתו ביתר שאת, וכאשר יכיר הבן שהאב הוא בכאן ומסתיר פניו ממנו אזי בודאי תגדל אהבתו בבחי' גילוי יותר".

טב. והנה נתבאר פעמים רבות, שנוסף על הרמזים שבפרש"י עה"ת — הרי לכל לראש ענינו לפרש פשוטו של מקרא.

יובנדו"ד צריך להבין פירושו של רש"י, ש"והסתרתי פני" פירושו "כמו שאיני רואה בצרתם":

יאברא"ם מבאר, ש"הסתרת פני הקב"ה היא העדר השגחתו ונקרא הסתר פנים מפני שכל מי שאין פניו רואות את הדבר אינו משגיח בו, וזהו מה שכיון הרב באמרו כמו שאיני רואה בצרתם".

יבאבל צריך ביאור: לכאורה הפירוש הפשוט של הסתר פנים שלמעלה הוא, ביטוי מצב של כעס כו' — היפך ה­ברכה²⁰ ד"יאר ה' פניו אליך"²¹, המורה על שמחת הקב"ה בבני ישראל, כפרש"י שם²² "יראה לך פנים שוחקות פנים צהובות".

יגוכמו הנהגת אב עם בנו, דכשהאב מראה לבנו פנים שוחקות ה"ז מורה על גילוי אהבתו אליו, וכשכועס עליו הוא מסתיר פניו ממנו.

ידואמאי שבק רש"י פירוש זה בהסתר פנים שלמעלה²³ — שהוא (א) בהתאם להתחלת הכתוב "וחרה אפי", (ב) דבר השייך לכללות ה"פנים" — ומפרש דקאי על העדר השגחתו, השייך (רק) ל"עיני ה'" (ולא לכללות ה"פנים")²⁴.

טוג. גם צריך ביאור דיוק לשון רש"י "כמו שאיני רואה בצרתם", דלכאורה, כיון שכוונת רש"י לפרש הסתרת פני הקב"ה לענין העדר השגחתו, הול"ל "כמו שאיני רואה אותם", ומדוע מגביל את העדר הראי' (וההשגחה) רק ל"צ­רתם"?

טזומשמע ומובן מזה, שאין כוונת רש"י להעדר ההשגחה שהיא הסיבה להרעות והצרות [כמבואר במורה נבוכים²⁵ ועוד מפרשים²⁶, שבהיות בנ"י בהסתר פנים והעדר השגחה, הם נעזבים "למקרה" ובמילא באות עליהם רעות וצרות²⁷, וכהמשך הכתוב כאן "על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה"], כי אם, להעדר ההשגחה אחרי שכבר באו ה­רעות והצרות, שגם אז מתנהג הקב"ה "כמו שאיני רואה בצרתם" (היינו לא שאינו משגיח על בנ"י, אלא שאינו רואה הצרות, ובמילא אינו פונה לצעקתם כו' להושיעם²⁸).

יז[ועפ"ז מדוייק גם ל' רש"י "שאיני רואה", דלכאורה הול"ל "שאיני משגיח" (שהוא העיקר), ומדוע אומר רש"י "שאיני רואה" ועל הלומד להבין שכוונתו להעדר ההשגחה, "מפני²⁹ שכל מי שאין פניו רואות את הדבר אינו משגיח בו"?

יחוע"פ הנ"ל מובן, כי אין כוונת רש"י להעדר השגחת השם על בנ"י, שהיא סיבת הצרות כו' (שע"ז נופל הלשון "איני משגיח"), אלא להעדר ראיית ה­צרות (שכבר באו), כנ"ל].

יטותמוה: בכתוב מפורש "והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות גו'", שהסתרת פני הקב"ה באה קודם המצב ד"והי' לאכול ומצאוהו גו'", ואדרבה, היא היא סיבת הרעות — ורש"י מפרש להיפך, ש"והסתרתי פני" ה"ז לאחרי שמצאוהו הרעות והצרות?

כלכאורה יש לומר, שזהו לפי שב­עונשי שמים שלמדנו בכתוב עד עתה, לא מצינו (בפשוטו של מקרא) שיבואו מחמת העדר ההשגחה, ואדרבה, עונש הרשעים בא דוקא ע"פ השגחתו ית', ששופט את הרשע ודן אותו בעונש המתאים. ויתירה מזו: עונש חמור על עון חמור מתואר בפסוק (לא בלשון הסתרת פנים, אלא) בלשון "ונתתי פני"³⁰ (וכיו"ב), שפירושו כפרש"י³¹ "פונה אני מכל עסקי ועוסק בו", דהיינו תוקף ההשגחה. ולכן גם בנדו"ד אין רש"י מפרש "והסתרתי פני" שזוהי סיבה להעונש כו'.

כאאבל אין זה תירוץ מספיק, כי י"ל שכאן מדובר בעונש חמור יותר מ­העונשים שנזכרים עד עתה, כמבואר במפרשים³², שזוהי מדה כנגד מדה, ש"כנגד העזיבה שעזבו ה' [כמ"ש בפסוק שלפנ"ז "ועזבני והפר את בריתי"] אמר ועזבתים והסתרתי פני מהם רוצה לומר גם אני אעזוב אותם ולא אשגיח עליהם, והיעוד הזה קשה מכל היעודים. . בכל אלות הברית לא תמצא הסתרת פנים ולא עזיבה כי אם עונשים השגחיים וכאן תגמול עזיבתם יעד בעזיבתו אותם ובהסתר פנים מהם".

כבד. גם יש להבין — מאי טעמא מוסיף רש"י "כמו (שאיני רואה כו')"?

כגבמפרשים³³ כתבו דקשה לרש"י וכי ח"ו יש דבר נסתר לפניו, ולכן פי' "כמו שאיני רואה".

כדאבל לכאורה אין זה מספיק, כי הדגשה זו מיותרת, דגם אם הי' רש"י כותב "שאיני רואה בצרתם" הי' מובן שאין הכוונה כפשוטו, שהדבר נסתר לפניו, אלא שאין הקב"ה משגיח בהם³⁴ להצילם כו'.

כהוכדמצינו בפירוש בפרש"י לעיל בפ' שמות, עה"פ³⁵ "וירא אלקים גו'" — "ולא העלים עיניו", וכן עה"פ³⁶ "ראה ראיתי את עני עמי גו' ידעתי את מכאוביו" — "לא העלמתי עיני ולא אאטום את אזני מצעקתם". דלכאורה, כיצד שייכת הע­למת עין לפניו עד שהוצרך לשלול "לא העלמתי עיני"? ועכצ"ל שזוהי מילתא דפשיטא שהעלמת עין פירושה העדר ההשגחה כו' (ועד שרש"י לא הוצרך לפרשו).

כוועוד ועיקר: גם את"ל ש"איני רואה בצרתם" אינו לשון המתאים כלפי מעלה, כי פשוטו ממש שהדבר נסתר לפניו — הי' לרש"י לכתוב (ע"ד לשונו בפ' שמות הנ"ל³⁷) "והסתרתי פני — אעלים עיני" (ובפרט שזוהי לשון הכתוב³⁸).

כזה. ויש לומר הביאור בזה — בפש­טות:

כחבפסוק נאמרו שני ענינים — "ועזבתים (ואח"כ) והסתרתי פני מהם". ויש להבין³⁹: לאחרי שהקב"ה עוזב את בנ"י ר"ל ואינו נמצא ביחד עמהם, מהי ההוספה אח"כ, שגם יסתיר פניו מהם? והול"ל להיפך, "והסתרתי פני מהם" (שזה שייך גם כשנמצא בקרבם), ועוד זאת — "ועזב­תים"?

כטבשלמא בבו"ד אפ"ל, שבתחלה עוזב את המקום (אבל עדיין יכול להביט עליו משם), ואח"כ מוסיף עוד יותר, שמסתיר פניו שלא יסתכל (אפילו) מרחוק;

לאבל אצל הקב"ה ש"ועזבתים" היינו העדר ההשגחה — הרי העדר ההשגחה המתואר בלשון "ועזבתים" (המורה על עזיבה גמורה), הוא הרבה יותר מהעדר ההשגחה ד"והסתרתי (רק) פני"?

לאומזה מכריח רש"י, שכוונת הכתוב כאן היא לשני עניני עונש: (א) "ועזבתים" — העדר השגחה הגורם לצרות ורעות (וכהמשך הכתוב "על כי אין אלקי בקרבי [דהיינו "ועזבתים"] מצאוני ה­רעות האלה"), (ב) "והסתרתי פני מהם", שזהו לאחרי שכבר באו הצרות, ש­הקב"ה מתנהג עם ישראל "כמו שאיני רואה בצרתם".

לבומתורץ בפשטות מדוע אא"פ לפרש שהסתרת פנים היא ביטוי למצב של כעס כו' (כנ"ל סעיף א) — כי כעס גורם ל"ועזבתים" (כמפורש כאן "וחרה אפי גו' ועזבתים"), ואם לזה הכוונה הו"ל לאמרו לפני "ועזבתים".

לגו. עפ"ז מובנת ג"כ הוספת רש"י "כמו שאיני רואה בצרתם" — כי בלאה"כ תמוה: את"ל שגם לאחרי שבאים הצרות הקב"ה מעלים עיניו מהם ואינו רואה בצרתם של ישראל, ובלשון רש"י (הנ"ל בפ' שמות) שאוטם את אזניו מצעקתם, הרי נמצא שננעלה דלת בפני שבין — והרי זהו היפך כוונת העונשים, שבאים להביא את האדם לידי תשובה, ובלשון הכתוב⁴⁰ "אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחי'" — וכיצד יתכן לומר שאין הקב"ה רואה בצרתם?

לדולכן פרש"י "כמו שאיני רואה ב­צרתם" — שההנהגה של העלמת עין מהצרות אינה העלמת עין אמיתית (מצד הקב"ה) אלא רק דמיון של המקבלים, שלבנ"י נדמה שהקב"ה אינו רואה, אבל באמת הקב"ה רואה ורואה, ומחכה לתשובתם של ישראל כו' [ואדרבה, זה גופא שהקב"ה מסתיר פניו באופן שאצל בנ"י נדמה שאין הוא רואה בצרתם, הוא רק כדי לעוררם עוד יותר שישובו אל ה'].

להכלומר: הענין דהעדר ההשגחה ה­גורם להרעות והצרות הרי הוא דבר שבמציאות, שהרי מזה באות רעות וצרות כו' ר"ל (ואין אומרים ע"ז "כמו שאיני משגיח", כיון שמהנהגה זו באות תוצאות בפועל); משא"כ בנוגע לראיית צרתם של ישראל (לאחרי שכבר באה) — אין כאן שום בפועל בנוגע לישראל, אלא מיד כשעושים תשובה מתגלה שבאמת ראה בצרתם, ופונה אליהם ומצילם כו' — וכל הענין ד"והסתרתי פני" הוא רק כלפי בנ"י, שלהם נדמה (מחמת ריבוי הצרות) שאין הקב"ה רואה בצרתם.

לוויש לומר, שזהו גם דיוק הלשון "וה­סתרתי פני" — ולא "וכסיתי פני" וכיו"ב:

לזהחילוק בין לשון "כיסוי" ולשון "הסתר" הוא, שב"הסתר" מודגש שזהו ביחס לזולת, ואין לומר שהסתיר הדבר מבלי להתייחס לדבר שהסתירו ממנו, משא"כ לשון כיסוי שייך גם כשאינו מתייחס לדבר אחר. ולפ"ז י"ל, שהחילוק בין כיסוי הפנים ובין הסתרת הפנים הוא — שכאשר מכסה את פניו, נפעל שינוי לא רק בנוגע לזולת (שהזולת אינו רואה אותו), אלא גם בנוגע לעצמו, לפניו, שהם מכוסים; משא"כ כאשר מסתיר את פניו, הרי (אפשר ש)השינוי הוא רק אצל הזולת, שאינו רואה את הפנים, אבל בנוגע להפנים עצמם אין שינוי כלל.

לחוזהו שפרש"י ש"והסתרתי פני" פי­רושו "כמו שאיני רואה בצרתם", שזהו הסתר בלבד (ולא כיסוי), כי אליבא דאמת בודאי שהקב"ה רואה את צרתם ואינו מעלים עין כלל מבנ"י, אלא שראייתו של הקב"ה היא באופן ד"והס­תרתי פני"⁴¹, שנדמה לבנ"י⁴² שהקב"ה אינו רואה בצרתם, כנ"ל.

לטומזה מובן, שתומ"י, כאשר בנ"י פונים אל הקב"ה (היפך הנהגתם באופן של "עזבני", שגרמה ל"ועזבתים") — מתבטל תיכף ומיד הענין ד"ועזבתים והסתרתי פני", והקב"ה מתגלה לבנ"י פנים אל פנים, בחיבה גדולה ואהבה גלוי' לעין כל, ומשפיע לבנ"י כל הברכות, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, בטוב הנראה והנגלה דוקא.

מ(משיחת ש"פ וילך תשמ"ב)