Chabad Library · The Rebbe
Likkutei Sichos·
אפסח
במענה לשאלתו — הנוהג בישראל שבחג הפסח נמצאים ביחד איש וביתו (ובביתו) — ובפרט ראש המשפחה. — נוסף על שקשה ביותר להדר כפי הרצון בעניני פסח — כשנמצאים במק"א. וק"ל.
במענה לשאלתו — הנוהג בישראל שבחג הפסח נמצאים ביחד איש וביתו (ובביתו) — ובפרט ראש המשפחה. — נוסף על שקשה ביותר להדר כפי הרצון בעניני פסח — כשנמצאים במק"א. וק"ל.
ב(ממכתב תשכ"וז)
ג... בהנוגע לשאלתו אודות נסיעה לכאן למשך איזה שבועות, הרי אף שאינני רואה הכרחיות בזה, אלא כיון שכפי שכותב הוא דרובא של ההוצאות יש לו מקור לכסותם, הרי מהיכי תיתי, אבל שהנסיעה תהי' לפני הפסח ולחוג כאן חג הפסח, לא נראה לי כיון שמנהג גוברין יהודאין אם רק אפשר לחוג ביחד עם ביתם, וכיון שלא הי' מוכרח בזה עד עתה בטח אין נוגע אם תתאחר הנסיעה בשבועות מספר...
ד(ממכתב י"א שבט תשט"ו)
הבאַשטעטיג די ערהאַלטונג פון אייער בריף פון יום ב', אין וועלכן איר שרייבט וועגן דער העכסט וויכטיגער אַרבעט חינוך על טהרת הקדש, דורך לערנען מיט אידישע קינדער ומסיבות שבת, און השם יתברך זאָל העלפן, עס זאָל זיין מיט גרויס הצלחה און אין אַ אופן פון מוסיף והולך ואור, און בפרט אַז חינוך איז דאָך אַ ענין וועלכער גיט פּירות און פּרי פּירות, איז דאָך פאַרשטענדליך די וויכטיקייט פון דעם.
ואון דאָס איז אויך איינע פון די רמזים פון פּסח, צו וועלכן מיר דערנעהנטערן זיך איצטער, ווען עס רעט זיך אַלץ וועגן קינדער, ווי עס שטייט, והגדת לבנך וגו' און ווי חכמינו ז"ל, דערציילן אונז, אַז הם (די קינדער) הכירוהו (האָבן דערקענט הקדוש ברוך הוא) תחלה (די ערשטע) באַ קריעת ים סוף.
זבברכת הצלחה בכל האמור ולחג פסח כשר ושמח.
ח(ממכתב יו"ד ניסן תש"כ)
טב"ה, כ"ז ניסן תשכ"ד
יברוקלין, נ.י.
יאצו די אָנטיילנעמער אין דעם עלפטן יערלעכן לאָנטשאן פון אגודת נשי ובנות חב"ד אין קליוולאַנד, אָהייאָ
יבה' עליהן תחיינה
יגברכה ושלום:
ידמיט פאַרגעניגען האָב איך באַקומען די ידיעה וועגן אייער פאָרשטייענדן לאָנטשאָן ביום א' א' דר"ח אייר (ל' ניסן), הבע"ל.
טוהשם יתברך זאָל העלפן, אַז די יערלעכע אונטערנעמונג זאָל געקרוינט ווערן מיט גרויס הצלחה אין אַלע הינזיכטן.
טזאַזוי ווי די אונטערנעמונג קומט פאָר אין אָפּשלוס פון חודש ניסן, איז צו האָפן אַז באַ דער געלעגנהייט וועט אונטערגעשטראָכן ווערן די באַדייטונג פון דעם חודש הגאולה און פון דעם יוםטוב פסח פאַר אַלע אידישע פרויען און בפרט פאַר חב"ד פרויען, און ספּעציעל בנוגע חינוך על טהרת הקדש. וואָרום דער גאַנצער יסוד פון (דעם סדר און פון) דער הגדה מיט וועלכער דער יוםטוב פסח הויבט זיך אָן איז די מצוה אין דער תורה והגדת לבנך — צו דערציילן און אויפקלערן צו די קינדער די באַדייטונג פון יציאת מצרים, אויך אַלס צוגרייטונג צו קבלת התורה, כדי צו דערגרייכן הם הכירוהו תחילה ("די קינדער זיינען געווען די ערשטע וועלכע האָבן דערקענט דעם אויבערשטן") ווי דאָס איז געווען באַ קריעת יםסוף, מיט וואָס דער יוםטוב פון יציאת מצרים לאָזט זיך אויס.
יזלערנען אונז דער סדר און די הגדה של פסח, אַז מ'טאָר זיך ניט מייאש זיין אפילו פון אַ בן רשע, און מ'מוז אויך אים ברענגען צום סדר טיש, און גלייכצייטיק — דאַרף מען ניט פאַרלאָזן זיך אויף דעם בן חכם אַז ער וועט פון זיך אַליין אויסוואַקסן אַ גוטער און פרומער איד. מען דאַרף זיך פאַרנעמען מיט אַלע אידישע קינדער, אָן אויסנאַם.
יחדאָס איז אייגנטלעך פון די אויפגאַבען פון די חב"ד פרויען אומעטום, צו שטיצן די מוסדות און די טעטיקייטן וועלכע באַצוועקן צו דערהויבן אַלע אידישע קינדער צו דער מדרגה פון אַ בן חכם. אין צוגאָב צו דער עיקר'דיקע אויפגאַבע פון די נשי ובנות חב"ד — אַריינצוברענגען וואָס מער ליכטיקייט און קדושה פון נר מצוה ותורה אור אין זייערע היימען און אין דעם אַרום.
יטבברכה להצלחה ולבשורות טובות.
כ... נהניתי ממ"ש אודות ההתועדות דשבת מברכין, והעיקר מה שביקרו ג"כ בבתי אנ"ש. ובטח נעשה הדבר באופן שגם הנשים היו בשביעת רצון, וע"ד המדובר בהתועדות דאחרון של פסח, שהן הגאולה של פסח היתה ע"י רצון הנשים בזה, וכמבואר במדרש דנשים צדקניות הן השפיעו על בעליהן, וכן בקבלת התורה, שזהו המשך דחג הפסח והמשך זה כולל גם הימים שבינתים, הרי מדייק הכתוב כה תאמר לבית יעקב גו' ופירשו רז"ל בשמות רבה שציוה השי"ת לקבל הסכמת הנשים על זה ואח"כ כו'...
כא(ממכתב ד' אייר, תשט"ו)
כבב"ה, יום שלישי1 פ' ויקרא אל משה,
כגראש4חודש3 ניסן2, ה'תש"נ
כדברוקלין, נ.י.
כהאל בני ובנות ישראל
כובכל מקום שהם
כזה' עליהם יחיו
כחשלום וברכה!
כטבעמדנו ביום ראשחודש ניסן5, חודש הגאולה6, שהקב"ה קבע אותו כחודש הראשון לכל חדשי השנה10 ("החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה7"), מן הראוי לעמוד על המשמעות וההשפעה של "חודש הגאולה" בחיי יום יום של יהודי במשך כל השנה ("ראש חדשים. . השנה"), ובמיוחד לשנה זו.
ל* * *
לאראשית השנה8 היא לכאורה9 ביום הראשון של חודש תשרי — ראש השנה. ברם, כך הוא הדבר רק לפי סדר בריאת העולם, כפי שהקב"ה ברא את העולם ומנהיג אותו "בדרך הטבע", כלומר באופן שממבט שטחי נראית ההנהגה כ"טבעית", משום שהאלקות מסתתרת וחבויה בלבושי הטבע של העולם ("עולם" מלשון: העלם11, ועד"ז (בראשית ברא) אלקים12 בגימטריא "הטבע13") — ובכל ראש השנה מתחדשת ומתחזקת הנהגה טבעית אלוקית זו.
לבויש עוד הנהגה אלוקית, "הנהגה נסית14", למעלה מן הטבע15, ועד שפורצת כל הגבלות הטבע של העולם — והנהגה זו קשורה בחודש ניסן (כפי שהדבר רמוז גם בשמו של החודש — "ניסן" מלשון: נס16).
לגשגם מטעם זה נקרא חודש זה בשם "חודש הגאולה":
לדבפשטות קשור הדבר ביציאת מצרים, שכן בדרך הטבע הרי, כהודעת חז"ל17, אפילו עבד אחד ויחיד לא היה יכול לברוח ממצרים, ואילו ביציאת מצרים יצא משם, וביד רמה18, עם גדול ועצום למעלה משש מאות אלף19 גברים מבוגרים (בני עשרים שנה ומעלה20), מלבד צעירים, וכן נשים וטף! אך יציאת מצרים הייתה על ידי נסים גלויים שהקב"ה עשה והראה, "עשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו הוציאנו מעבדות לחרות כו'21" — ועוד לפני כן, כהכנה לכך — "עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים22".
לה* * * ובעומק יותר: השייכות של "הנהגה נסית" ל"חודש הגאולה" אינה רק בכך שהנסים הגלויים כללו (ועיקר הוא בהם) היציאה ממצרים בפשטות, כי אם גם בכך ש"הנהגה נסית" היא התוכן הפנימי של "יציאת מצרים"23: "מצרים" מלשון "מיצרים וגבולים" (הגבלות הטבע), ו"יציאת מצרים" פירושה — יציאה מכל ההגבלות. החידוש דהנהגה אלוקית נסית היא — גילוי אלקות באופן נעלה לגמרי מכל ההגבלות ("מיצרים וגבולים") של הטבע.
לווכשם שזהו בנוגע לכלל ישראל כך הוא בכל אחד ואחת מבנ"י בפרט, ש"יציאת מצרים" היא היא הגאולה הפרטית24 מהגבלות הטבע שלו עצמו.
לז— זהו התוכן הפנימי של האמור "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה25": השלימות של "תעבדון" אינה באה רק בקיום כל ציווייו של הקב"ה, הן ב"סור מרע" והן ב"ועשה טוב26", ולא רק בהתמסרות מוחלטת לעבודת ה' בכל הכוחות ובכל הענינים — אלא יתר מכן: "בכל מאודך", למעלה מהגבלות27 הכוחות האנושיים הטבעיים. משום כך הי' כאו"א ביכלתו להגיע ל"תעבדון את האלוקים על ההר הזה" רק לאחר "הוציאך את העם ממצרים", דווקא ההתגלות האלוקית של יציאת מצרים, יש בה הכוח דלמעלה מן הטבע לרומם ולהעלות את כאו"א למעלה מהגבלות הטבע ולהביא אותו להשלימות של "תעבדון את האלוקים", שזוהי "גאולת מצרים", הגאולה הפרטית של כאו"א בפרט.
לח* * *
לטמובן, שגילוי האלוקות ב"הנהגה נסית", בהיותה למעלה לגמרי מגדרי הטבע, איננה יכולה להיקלט בבת אחת ולגמרי עלידי השכל והכחות של האדם אשר ככל שיהיו נעלים הם בכל זאת מצומצמים בגדרי הטבע. בסגנון אחר: אפילו כאשר בעיני בשר רואים בגלוי נסים אלוקיים, אין הדבר, בכל זאת, נקלט ונתפס עלידי הכוחות והחושים באופן חודר וממצה, והדבר נשאר נשגב ממנו.
מאנו מוצאים תוכן זה מפורש בתורה, ואכן בקשר לנסים של יציאת מצרים, אשר בסוף שנת הארבעים להיותם במדבר אמר משה רבנו לבני ישראל:
מא"אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. . ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה. . ארבעים שנה. . ותבואו אל המקום הזה. . ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם"28.
מבודורש ביאור: הפסוק עצמו מדגיש כי בני ישראל ראו בעיניהם את כל הנפלאות הגדולות של יציאת מצרים, ואם כן איך זה לא הבינו, לא ראו ולא שמעו את הנסים עד לסיום ארבעים השנה במדבר? — אך כאן מדובר על ראיה שמיעה והכרה כזו שתביא לידי "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם", ראיה ושמיעה והכרה המקיפות ומשפיעות על האדם לשמור את "דברי הברית" במלוא המדה (כפי שאומר רש"י29 ש"מכאן ואילך יקפיד" הקב"ה שיהיה "ושמרתם את דברי הברית"),
מגעד כדי כך שהדבר מקיף את האדם וחודר בו בכל הפרטים — הן בלב (לדעת), הן בעינים (לראות) והן באזנים30 (לשמוע), ונרמז זה גם בזה שאנו מוצאים בקרבן הפסח (היינו עוד לפני שיצאו ממצרים31) אשר כל חלקי הקרבן נצלים יחד על האש — "ראשו על כרעיו ועל קרבו32", ולאחר מכן אוכלים הקרבן33, שאז נעשה הקרבן "דם ובשר כבשרו". כלומר — ההקרבה המלאה והמושלמת לה' צריכה להקיף את האדם כולו, ואכילת הקרבן צריכה להיות במשך רצוף של סעודה אחת, "בבית אחד34", ולכל בני הבית.
מדולשם כך לא הי' די בראיה ושמיעה והכרה חד-פעמיים של האותות והמופתים רק באמצעות החושים הפשוטים, כי אם נדרשת הסתכלות-הנשמה מעמיקה, פנימית וממושכת בהנהגה הנסית של הקב"ה, כך שההתגלות האלוקית העל-טבעית תהיה ספוגה וממולאת וחדורה היטב היטב בכל חלקי המציאות של האדם, עד שהוא מעתיק את עצמו ומתרומם מעל כל הגבלות הטבע שלו. לשם כך נדרש משך זמן של ארבעים שנה, ללמוד ולהתעמק בכך, כפי שחז"ל לומדים מן הפסוק האמור ש"לא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין35" (— אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה).
מהדבר זה נותן גם הסבר עמוק יותר מדוע אמר משה רבנו דברים אלה לבני ישראל רק לאחר שעמדו להכנס לארץ ישראל, על סף תקופה חדשה בקיום התורה והמצוות (בארץ ישראל ניתנה האפשרות לקיים גם את המצוות התלויות בארץ, כל תרי"ג המצוות), זאת משום שרק בסוף ארבעים השנה במדבר, כאשר בני ישראל זכו ל"לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" את כל "המסות הגדולות. . האותות והמופתים הגדולים"37 של יציאת מצרים, הושגו הסיום והשלימות של "יציאת מצרים"36 המביאים לשמירת דברי הברית באופן מלא ומוחלט.
מו* * *
מזהדברים האמורים יש להם משמעות מיוחדת בשנה זו38:
מחאנו נמצאים "ארבעים שנה" לאחר הסתלקות4039 נשיא דורנו41, כ"ק מו"ח אדמו"ר, שאצלו ראו בגלוי "הנהגה נסית", על-טבעית, הן במובן הגופני והן במובן הרוחני, ראו את מסירות-נפשו העל-טבעית בכל שטחי התורה והיהדות, כפי המפורסם, ולאחר ארבעים שנה מגיעים ל"קאים אדעתי' דרבי'" — הקב"ה נותן "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע", כולל ובמיוחד את ההנהגה הנסית של נשיא דורנו.
מט* * * ויהי רצון, שבעמדנו בימי הסגולה של חודש ניסן42 שבשנת "הי' תהי'43 שנת נסים", יזכה כל אחד לראות במוחש בחייו הוא את ההנהגה הנסית של הקב"ה עד ל"נסי נסים".
נעד לזכות לנסה עיקרי — נס הגאולה האמיתית והשלימה44 על ידי משיח צדקנו, בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל45, שאז יהיו הנסים גדולים אף בערך ולמעלה באופן נפלא מן הנסים שהיו ביציאת מצרים. וכפירוש רז"ל46: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" — שאפילו ביחס ל"ימי צאתך מארץ מצרים" הם "נפלאות".
נאוהקב"ה ממלא את התפלה הלבבית של כל יהודי וכל היהודים: "תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי47" ומביא את הגאולה האמיתית והשלימה,
נבונכנסים מיד לארץ ישראל — כמו הכניסה לארץ ישראל בפעם הראשונה שהייתה תיכף בסוף "ארבעים שנה"48
נגוכל זה — תיכף ומיד ממש.
נדבכבוד וברכה להצלחה בכל האמור
נהובברכת חג הפסח כשר ושמח49 ומבשר טוב
נומקום החתימה ב"ה, יום ששי1 פ' צו3,
נזי"א4 ניסן2, נשיא לבני אשר, ה'תש"נ
נחברוקלין, נ.י.
נטאל בני ובנות ישראל
סבכל מקום שהם
סאה' עליהם יחיו
סבשלום וברכה!
סגבהמשך למכתב הקודם, מיום ראש חדש ניסן, וכדי להבהיר יותר את הנקודה היסודית שנתבארה בו — ש"סיום" יציאת מצרים ושלימותה היו לסוף ארבעים השנה7 במדבר, כאשר זכו בני ישראל ל"לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע5" את כל "המסות הגדולות. . . האותות והמופתים הגדולים"6 של יציאת מצרים, באופן שכל זה נקלט וחדר היטב ומילא את כל חלקי האדם: הן הלב (לדעת), הן העינים (לראות) והן האזנים (לשמוע),
סד— ראוי להתעמק יותר ולהבין באופן יסודי יותר את החידוש שב"לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" כפי שהיו לאחרי ארבעים שנה ביחס להדעת והראיה והשמיעה שהיו בעת יציאת מצרים,
סהושההתעמקות תהיה באופן שהדבר יבוא לידי ביטוי עד למעשה בפועל8, ושצריך להיות — כמו כל עניני טוב וקדושה — באופן של "מעלין בקודש9".
סו* * *
סזכשם שאנו רואים10 בחיים הגשמיים של האדם שהלב מעביר חיות ("כי הדם הוא הנפש11") לכל האברים (כמאמר: "לבא פליג לכולי שייפין12" — הלב מחלק לכל האברים) — כך הדבר בחיות הרוחנית של יהודי, שבהתאם לעומק ולתוקף רגש הלב היהודי אל הקב"ה באותה מדה הדבר מתבטא בעבודת ה' בכל ה"אברים", כוחות הנשמה שלו.
סחכידוע13, ישנן שתי דרגות כלליות ב"עבודה שבלב" — השאיפה של הלב היהודי אל הקב"ה, שהיא המקור והשורש של עבודת ה':
סטדרגה אחת היא שיהודי נמשך וחפץ להתקרב יותר ויותר אל הקב"ה ברגש הלב שלו, ודרגה נעלית יותר — "פנימיות הלב (היהודי)", שהיא "תנועה" ורגש של התקשרות גמורה ודביקות עם הקב"ה, פנימיות נקודת הלב הקשורה לגמרי ומאוחדת עם הקב"ה14, יותר מכפי שהאדם תלוי ומאוחד בחייו, במקור החיים שלו.
עוכאמור — "לבא פליג לכולי שייפין": בהתאם לשני סוגי הדרגות שבלב הוא השינוי בפעולת הלב בכל כוחות ואברי האדם בשלושת הענינים הכלליים האמורים: (לב) לדעת, (עינים) לראות, (אזנים) לשמוע — שינוי בין ההשפעה באופן הרגיל לבין ההשפעה באופן הנעלה והעמוק של הדעת הראיה והשמיעה, משום שהן נובעות מן הדביקות של פנימיות הלב ולכן הרי הן באופן נעלה יותר
עא* * *
עב(לב) לדעת: ישנה הבנה באלקות לפי שכל האדם המוגבל הנקראת בשם "דעת תחתון", כפי שה"תחתון" מתאמץ (ממטה למעלה) להבין אלקות (עד כמה שנברא יכול להשיג דעת הבורא15);
עגויש אופן של "דעת" — "דעת עליון" — שהוא סוג שונה לגמרי בדעת, כפי ש"עליון" מבין אלקות, וזהו ה"לדעת את ה'" כפי שהוא קשור — כלשון הרמב"ם16 — ב"דברים הסתומים", הענינים האלוקיים הנעלמים, שאי אפשר להשיגם ע"י השכל האנושי הרגיל ורק מצד הקשר הפנימי של הנשמה היהודית עם הקב"ה (בהיותה "חלק אלוקה ממעל ממש17") מסוגל יהודי להגיע להבנה הנעלית יותר באלקות;
עד(עינים) לראות: בראיית דבר18 יש הבדל עצום בין ראייתו בפעם הראשונה לבין הסתכלות עליו לאחר הכרה יסודית בו והתעמקות של זמן ממושך בכל פרטיו, שאז הרי זה "לראות" שונה לגמרי.
עהההבדל העיקרי אינו בכך שבמבט אחד לא נקלטים ומושגים כל פרטי הדבר — שכן כידוע19 יש לחוש הראיה תכונה לקלוט ולראות את הדבר כולו על כל פרטיו, כי אם בכך שראיה הבאה לאחר התבוננות בפרטי הדבר היא ביסודיות ועמקות שונה לגמרי, היא הסתכלות חודרת ומעמיקה ה"תופסת" את האדם כולו, הוא שקוע ומרוכז כליל בדבר כאילו אין דבר אחר מלבד הדבר שהוא רואה20.
עומובן שאז נראה הדבר עם כל פרטיו באור שונה לגמרי;
עז(אזנים) לשמוע: ישנה "שמיעה" סתם, וישנה "שמיעה" נפשית שפירושה קליטה מעמיקה ופנימית21, "שמיעה" החודרת ומקיפה את כל מהות השומע — "יכנסו דברי באזנך22", והשפעתה היא כללית ומלאה לגמרי עד שישנה שמיעה הנוגעת לכללות (ועצם) האדם, וכפסק ההלכה "חרשו נותן לו דמי כולו23" (מי שגרם חרשות לאחר חייב לשלם לו את שווי כל גופו).
עח* * *
עטדרגה זו של פנימיות הלב נקראת בשם "איתן", כפי שמבאר כ"ק אדמו"ר הזקן24, וז"ל:
פ"משכיל לאיתן האזרחי26, איתן הוא עצם הנשמה. . . חלק אלקה ממעל. . . ואיתן הוא התוקף דהנשמה הבא בגילוי בהכח דמסירת נפש, ואיתן לשון יושן27, בלתי מחודש. . . וזהו משכיל, שהוא המקור הממציא ומגלה את השכל, הנה משכיל הוא רק לאיתן, דאיתן יש לו משכיל, מה שעל ידי כח המשכיל הוא האזרחי, מזריח לכל הכוחות והחושים".
פאבמלים פשוטות: "איתן" הוא עצם הנשמה, שהיא חלק אלוקה ממעל. מהפירושים של "איתן" הוא — תוקף וקשיות28, והכוונה לכוח החזק של הנשמה המתגלה בעצם מסירות הנפש של כאו"א מישראל אל הקב"ה,
פבפירושו של "איתן" הוא גם "יושן29" — עתיק, שכן התוקף והחוזק של הנשמה אינו דבר מחודש ונוסף30 אצלה אלא זוהי האלקות שיש בנשמה מאז ומתמיד, בהיותה "חלק אלקה ממעל".
פגוזהו "משכיל לאיתן האזרחי": בשעה שמאירה וזורחת ביהודי הבחינה של "איתן" שבנשמתו, עצם האלקות של "חלק אלקה ממעל", מביא הדבר עילוי בשכלו — "משכיל": מתגלה אצלו מקור כוח השכל, עד כדי להיות "אזרחי" (מלשון "זריחה"31), על ידי "כוח המשכיל" זורח ה"איתן" בכל הכוחות והחושים.
פד* * *
פהויהי רצון שבעמדנו לאחר תקופת ארבעים שנה, ובזמן של חודש ניסן, חודש הגאולה32, וזאת ב"שנת נסים"33,
פויפעול וישפיע כל אחד, לגלות בקרבו את ה"איתן" שבנשמה, הנמצא בכל יהודי, שישפיע עד למחשבה ודיבור ומעשה של חיי יום יום,
פזובמהרה בקרוב נזכה שיתגלה במלואו ה"משכיל לאיתן האזרחי", עד כדי כך שהדבר נאמר בלשון הווה34 ועבר — כבר התגלה וכבר מאיר בכל אחד ואחת וחודר בתוך כל כולו,
פחובחודש ניסן זה ממש נראה את קיום הבטחת הקב"ה כנאמר על ידי נעים זמירות ישראל35: "כרתי ברית לבחירי, נשבעתי לדוד עבדי36", כי "מצאתי דוד עבדי37" —
פטשמשיח צדקנו38 בא וגואל את כאו"א מישראל ואת כל בני ישראל מן הגלות,
צוכל אחד ואחת מברכים ומודים לה': "ברוך ה' לעולם אמן ואמן39", את ה"שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו"40.
צאוכל זה — תיכף ומיד ממש.
צבבכבוד וברכה
צגובברכת חג הפסח כשר ושמח
צדמקום החתימה ב"ה, מוצש"ק
צהכ"ה אדר2, אור ליום3 ג'1 שהוכפל בו כי טוב4
צופ' ויקרא אל משה5,
צזה'תנש"א. ברוקלין, נ.י.
צחאל בני ובנות ישראל
צטבכל מקום שהם
קה' עליהם יחיו
קאשלום וברכה!
קבבבואנו מימי הפורים — ימים של ניסים שהראה הקב"ה "בימים ההם בזמן הזה7", ובהתקרבנו אל חג הפסח6 — שבו אנו חוגגים את החג של "זמן חרותנו8", ומודים9 לה' על הניסים10 והנפלאות שהראה בעת יציאת מצרים — הרי זהו הזמן המתאים להפנות את מלוא תשומת הלב אל הניסים והנפלאות שאירעו בימינו אלה, בימים הסמוכים לפורים שנה זו.
קגהיו אלה ניסים גלויים לא רק לעם ישראל אלא גם לכל העמים, ועד ש"ראו כל אפסי ארץ11" — הכל ראו את הניסים שהתרחשו בתקופה זו.
קדהניסים בימי מרדכי ואסתר, "בימים ההם", הוסתרו, כידוע12, בתוך דרכי הטבע. רק לאחר שמקשרים את ראשית מלכותו של אחשוורוש עם "בשנת שלש למלכו13", ועם "בשנת שבע למלכותו14", ועם "חודש ניסן בשנת שתים עשרה למלכותו15", ועם הסעודות שעשתה אסתר16 לאחשוורוש ולהמן — כשמחברים את כל האירועים הללו לרצף אחד ולאחר שמגלים בהתבוננות מעמיקה שכל זה הוא המשך של עניין אחד — אזי מכירים בזה את יד ה'.
קהוזו אחת הסיבות שבכל המגילה (שהיא מכ"ד ספרי הקודש) לא מוזכר (בפירוש) שמו של הקב"ה17 — משום שגם הנס של פורים התרחש באופן של הסתר פנים, כאחד הפירושים בפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא18" — שהדברים מכוונים לנס של פורים19: נס שמלובש ומוסתר בתוך הטבע.
קולעומת זאת, באירועים שקרו בחודשים האחרונים עד (אמצע) חודש אדר, התרחש נס גדול לטובת בני ישראל ולטובת העולם כולו, נס גלוי לעיני כל העמים.
קז* * *
קחעל פי התנאים הטבעיים של העולם היה צפוי, שתהיה זו לא רק הכרזת מלחמה וכיוצא בזה, אלא שהמלחמה תגרור לתוכה עמים רבים ותתלהט עד כדי מלחמת עולם ר"ל; אך בפועל, למעלה מדרך הטבע, לא זו בלבד שנמנעה מלחמת עולם, אלא שגם המלחמה שפרצה — שככה.
קטבשעה שכל הסימנים הצביעו, שיש לצפות למלחמה קשה ולהכין צבא גדול ואדיר, מצוייד בכלינשק רבים ודווקא מהמתקדמים ביותר — הרי לאחר כל ההכנות, כפי שנהוג להיערך למלחמה ארוכה שאמורה להתמשך שבועות וחודשים — בא הניצחון בפועל בתוך זמן קצר ביותר!
קיהניצחון היה כל כך מופלא, שהוא מנע לא רק שפיכות דמים רבה בין אומות העולם (כפי שחששו תחילה), אלא הוא אף הביא לידי כך, שהאוייב ישחרר, ובצורה טובה, חלק משבויי המלחמה ואפילו חלק מאלה שנישבו בעבר.
קיא— יש לנו ציווי והוראה בתורתנו: "אל תפתח פה20" — להישמר מדיבורים של "מרה שחורה" — ושמכאן ולהבא יהיו רק בשורות טובות, בטוב הנראה והנגלה. —
קיביתירה מזו: אלה היודעים את המתרחש "מאחורי הקלעים" — המודעים לפרטים חסויים רבים שאינם מגיעים לידי פרסום — משיגים עוד יותר ויותר את פלאי הניסים והנפלאות בזמן הזה, בימים האלה.
קיג* * *
קידבמשך השנה הזאת — עליה נתנו יהודים את השם והסימן: "היה תהיה שנת נפלאות אראנו", ועוד קודם לכן, בסיומה של השנה שעברה, שצויינה עלידי יהודים בסימן: "היה תהיה21 שנת ניסים22" — הודגש פעמים רבות הקשר לדברים שחז"ל צפו מראש (בילקוט שמעוני ישעי' רמז תצט), על המלחמות שיתרחשו בחלק ההוא של העולם, שהן מהסימנים המעידים שמתקרבת הגאולה האמיתית על ידי משיח צדקנו.
קיהולאור ההתרחשויות והניסים שצויינו לעיל, צריכה להתחזק עוד יותר ההכרה, שזהו הזמן של ההכנה הקרובה למילוי ההבטחה "והיתה לה' המלוכה"23, כאשר כל העמים ישוכנעו ש"יש בעל הבית לבירה זו24", והכרה זו תביא אותם "לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד25".
קיוובפרט, כאמור, כאשר מתקרבים לחודש ניסן — מלשון נס26 — ויותר מכך, כפי שחז"ל מציינים27, ש"ניסן" (בשני נוני"ן) מצביע על "ניסי ניסים" (ו"נס בתוך נס28") — הרי ודאי שהקב"ה יראה ניסים גדולים עוד יותר.
קיזובמיוחד כאשר יהודים משתדלים, שגם התנהגותם היוםיומית בענייני יהדות: תורה ומצוות — תהיה באופן של "נס"29 — מרוממת30 יותר ויותר; שכל אחד ואחת שיחיו מתעלים ומתרוממים למעלה מהרגליהם עד עתה בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות, ועד לאופן של "ניסי ניסים" (לשון רבים) — התעלות למעלה ולמעלה ועוד יותר למעלה;
קיחכפי שניתנה בזה ההוראה מיד בתחילת ה"סדרה"31 (מלשון סדר) של השבוע32: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", עלפי ביאורו ותורתו של אדמו"ר הזקן33: "מכם קרבן לה'" — הקרבן צריך לבוא "מכם", מעצמכם — כלומר, שיהודי נדרש לצאת מהרגליו וממגבלותיו ולהתמסר לגמרי לקב"ה.
קיטוההתנהגות ה"ניסית" של כל יהודי, התנהגות באופן של "נפלאות אראנו" — שהדבר נראה ונגלה לעיני כל — תזרז ותחיש עוד יותר את מילוי היעוד: " כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות34", הקב"ה יקיים את הבטחתו: "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו35", ותיכף ומיד ממש, בגאולה האמיתית והשלימה36, עלידי משיח צדקנו.
קכבכבוד ובברכה להצלחה
קכאובברכת חג הפסח כשר ושמח37
קכבמקום החתימה ב"ה, יום ג' שהוכפל בו כי טוב1
קכגאור ליום ד' בו נתלו שני המאורות הגדולים2
קכדפ' צו את אהרן ואת בניו לאמר3
קכהאור ליום ה' ניסן שנת ה'תנש"א, ברוקלין, נ.י.
קכואל בני ובנות ישראל
קכזבכל מקום שהם
קכחה' עליהם יחיו
קכטשלום רב וברכה רבה54!
קלבבואנו מראש חודש ניסן, אשר חל השנה בשבת6 פרשת "החודש7", שבה קוראים בתורה "החודש הזה8 לכם גו' ראשון הוא לכם לחדשי השנה9", והרי עניין זה, שמתחילים למנות את החודשים מחודש ניסן, מציין את ההנהגה הניסית10, העל טבעית, ובהמשך למכתב הקודם11 שבו הודגש כי חודש ניסן הוא זמן של ניסי ניסים12, ובמיוחד בשנה זו, "היה תהיה שנת נפלאות אראנו" —
קלאכדאי לעמוד ביתר פירוט על משמעותם של אותם ניסי-ניסים, שמתרחשים באופן של "נפלאות אראנו".
קלבהפסוק אומר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות13". כלומר, ניסי הניסים של הגאולה השלימה, יהיו דומים לניסים של יציאת מצרים, אשר היו אז "ניסים ונפלאות"14, למעלה מדרך הטבע לגמרי. ויותר מזה: עלפי הפירוש הידוע15 על פסוק זה, יהיו ניסי הגאולה השלימה כה גדולים, עד שייחשבו "נפלאות" אפילו בהשוואה לניסים של יציאת מצרים.
קלגובזה גופא מתוסף עוד, שניסי הנפלאות הללו יתרחשו באופן של "אראנו": אני עצמי (השם) אראה להם. וכאשר הקב"ה עצמו מראה, הרי הכול מתגלה — הן הדברים הניתנים לגילוי (נגלה), והן הדברים הנסתרים (נסתר); נגלית ונראית אז האמת והפנימיות של ההנהגה הטבעית17 — ההנהגה הניסית המוחלטת16, ועד לדברים שהם לגמרי בגדר "נפלא".
קלד* * *
קלהבחודש ניסן עצמו בא הדבר האמור (על "ניסי ניסים" ועד "אראנו נפלאות") לידי ביטוי רב יותר בשבוע זה, כפי שהדבר מתבטא בשמה של השבת — שבת הגדול. כידוע, שמו של כל דבר בלשון-הקודש על-פי התורה, מבטא את מהותו19 ופנימיותו. שבת זו נקראת כך, כפי שמבארים חז"ל, משום ש"נעשה בו נס גדול"18 — לא סתם נס20, אלא נס גדול, באופן ברור וגלוי לכול.
קלו* * *
קלזכל ענייני עם ישראל ויהדות קשורים עם התורה, ובזה גופא — עם הפרשה, ה"סדרה" (מלשון סדר) של השבוע21. ואכן, מוצאים אנו רמז בולט לכל האמור לעיל בתחילתה (ובשמה) של פרשת השבוע22 — "צו את אהרן"23:
קלחהמעלה הגדולה שבה הצטיין אהרן כהן גדול, באה לידי ביטוי בלשון הידוע של המשנה: "הוי מתלמידיו של אהרן כו'24 אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". זו אהבתו הבלתי מוגבלת של אהרן לכל יהודי, אפילו ליהודים פשוטים ביותר, הנקראים "בריות"25, שכן מעלתם היחידה היא היותם ברואיו של בורא העולם. גם יהודים אלה אהרן "מקרבן לתורה" — הוא מקרב ומרומם אותם אל התורה. לא שהוא "מקרב" ו"מוריד" חס ושלום את התורה אליהם26 — על-ידי עשיית פשרות ועל-ידי שמגלים להם27 ונותנים להם ללמוד ולקיים רק חלקים מצומצמים מהתורה ומהמצוות — אלא הוא מקרבם ומעלה אותם אל המקום האמיתי ואל האור של התורה, כך שהם נהיים קשורים עם השלימות המוחלטת והבלתי-מוגבלת של התורה.
קלטכל זה מצביע על אמיתיותן של רגשות האהבה של אהרן הכהן לכל אחד מישראל: אהבה אמיתית אינה יודעת מידה וגבול, שלכן היא חובקת גם את היהודים שבמדרגת "בריות"; והיא גם גורמת, שיהודי זה יתעלה למעלה ממגבלות ה"מציאות" שלו ויתקרב לתורה.
קמ— בזה מובן הטעם הפנימי לכך שהוראה זו הוכנסה ל"דבר המשנה" שכן "משנה" יש בה כח זה להעלות את לומדיה מעל כל מגבלותיהם (כפי שהדבר מתבטא בלשון חכמיה ז"ל: "אין כל הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות28").
קמאולכן, כאשר אדם מישראל לומד את ההוראה הנ"ל במשנה — ועל-ידי לימוד התורה נוצר29 "יחוד נפלא" בין הלומד ושכלו ודברי התורה שהוא לומד, ועד ל"יחוד נפלא" עם נותן התורה, ש"כתב" ו"נתן" את עצמו בתוך התורה ("אנא נפשי כתבית יהבית30") — הרי אז מקבל הלומד את הכח הבלתי-מוגבל הזה כדי ליישם בפועל הוראה זו של "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". —
קמב* * *
קמגהציווי לאהרן הכהן בפרשתנו מיוחד בכך שהוא נאמר בלשון "צו". חז"ל מפרשים זאת: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות31".
קמדזריזות זו של "צו", "מיד ולדורות", מורה על הנתינת-כח הבלתי-מוגבלת שהקב"ה מעניק, הן בהווה ("מיד") והן בעתיד ("לדורות"):
קמה"מיד" — אין לאדם שום הפרעה ואף לא עיכוב מלמלאות את הציווי מיד, מאחר שהוא שקוע בזה לגמרי, עד שזה ממלא את כל חייו, מכל צד ופינה;
קמו"ולדורות" — הדבר נקבע תיכף ומלכתחילה באותו אופן של זריזות, שהוא פועל בקרב הדורות הבאים — דורות, לשון רבים; וכאשר ישנה "חזקה" של שלושה דורות, נעשה הדבר נצחי לכל הדורות. כמאמר חז"ל: "התורה מחזרת32 על אכסניה שלה" — כאשר יש שלושה דורות של לומדי תורה, נעשית שם ה"אכסניה" של התורה ("אכסניה שלה"), המקום שבו היא קיימת לעד.
קמז* * *
קמחהדברים האמורים לעיל צריכים לשמש גם הוראה בעבודת השם, במעשה33 (ועד ל"סוף מעשה"):
קמטאין די בכך שהתנהגותו של יהודי בענייני התורה והמצוות תהיה באופן של "נס" — מרוממת, נעלית יותר מההרגל עד כה בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות; אלא עליו לעלות בזה בהתמדה מעלה ומעלה: כאשר ההתנהגות החדשה, המרוממת, נעשית אצלו להרגל (הרגל נעשה טבע35), הוא נדרש שוב להתעלות לדרגה גבוהה עוד יותר של "נס"34, ובזה גופא — "נס בתוך נס"36, עד שהוא מגיע ל"נס גדול" האמיתי, הקשור ב"גדול הוי' ומהולל מאד37".
קנויהי רצון, שכל אחד ואחת יפעלו בכל האמור באופן של זריזות, מיד ולדורות, שאז מתקיים בפועל ה"גדול הוי' ומהולל מאד" — גדלותו של הקב"ה תתגלה ברור לעין כל, באופן שהקב"ה הוא "מהולל מאד".
קנאעד ש"ברוך ה' לעולם אמן ואמן38" — הדבר יורד ונמשך ופועל בעולם ולתמיד, לנצח נצחים.
קנבוכל אחד ואחת מתברכים בתפילה, תפילת משה: "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו'40" — "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם39", שהשכינה שורה בו, ובכל ענייניו, עד במעשה ידיו, ועד ב"סוף מעשה" — ב"חלקו בעולם".
קנגוזה נעשה ההכנה, מתוך שמחה וטוב לבב, לבניין בית-המקדש השלישי, שיהיה בניין נצחי, מעשה ידיו של הקב"ה41, "מקדש אדני כוננו ידיך42" — בפועל ממש, בגאולה האמיתית והשלימה.
קנדבכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור
קנהולחג הפסח כשר ושמח43
קנוומתוך שמחת לבב44
קנזמקום החתימה ב"ה, יום שלישי שהוכפל בו כי טוב1,
קנחפ' ויהי ביום השמיני2
קנטי"א ניסן, נשיא לבני אשר43, ה'תנש"א,
קסברוקלין, נ.י.
קסאאל בני ובנות ישראל
קסבבכל מקום שהם
קסגה' עליהם יחיו
קסדשלום וברכה!
קסהבהמשך לנאמר באיגרות הקודמות5, על כך שייחודה של שנה זו — שנה של "היה תהיה שנת אראנו נפלאות" — בא בהדגשה רבה יותר בחודש ניסן, מאחר שהניסים וניסי-הניסים (ניסן) מופיעים אז באופן של נפלאות, ויותר מזה — אראנו (נפלאות) —
קסומתאים ביותר אפוא לעמוד על נקודה נוספת בייחודה של שנה זו ושייכותה לחודש ניסן:
קסזכבר בתחילת השנה צויין כמה פעמים6, ששנה זו מצטיינת ב"קדושה משולשת". כלומר, רבים מענייני הקדושה של השנה הזאת מופיעים שלוש פעמים באופן של "חזקה" ("בתלתא זימני הוי חזקה7").
קסחהשנה החלה מיד ב"חזקה" של שלושה ימי קדושה רצופים (כאשר שני ימי ראש-השנה, ה"ראש" של השנה8, הובילו מיד אל יום השבת-קודש); אחר-כך נשנתה "חזקה" זו (בחוץ-לארץ) פעמיים נוספות בחודש תשרי (בימים הראשונים והאחרונים של חג הסוכות). כך שבמשך חודש תשרי (החודש הכללי9) היתה "חזקה" בתוך "חזקה".
קסטלאחר מכן חזרה תופעה זו על עצמה ב"ראש השנה לחסידות" — חג הגאולה של רבנו הזקן, י"טכ כסלו10 — וכן בימי השמחה של פורים.
קעמשמעותה של "חזקה" (מלשון חוזק, תוקף) היא, שבשלוש הפעמים (של קביעת דברמה או של היותו חוזר ונשנה) חלה בדבר קביעות, ויש ביטחון ותוקף שכך הוא יישאר.
קעאובזה מתבטאת ההוראה והנתינת-כח של ה"שנה משולשת" — שעניני קדושה, תורה ומצוות, מתחזקים השנה וחודרים בכל המציאות, כך שהם מותירים השפעה נמשכת גם על העתיד.
קעב* * *
קעגבחודש ניסן11 (שהוא "ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה12") הנוכחי מתבטאת "חזקה" זו של קדושה בקריאת התורה בראש החודש:
קעדחודש ניסן, אשר ראשו (ראש-חודש, ה"ראש" של החודש13) חל השנה בשבת פרשת החודש — החל בקריאה משולשת, בשלושה ספריתורה14 — הקריאה של פרשת ויקרא, של ראשחודש ושל פרשת החודש.
קעהאחר-כך, במשך החודש, נשנית ונקראת (וגם נלמדת) אותה פרשה ("סדרה"), פרשת שמיני, במשך שלושה שבועות רצופים (החל ביום שמיני לחודש, בקריאת התורה שבתפילת מנחה של שבת הגדול, ועד סוף החודש, בשבת כ"ט בניסן — בחוץ-לארץ).
קעוהרוממות המיוחדת של "ויהי ביום השמיני", שהוא "יום שמיני למילואים"15 (היום השמיני של חנוכת המשכן), מתבטאת בכך, ש"היום ה' נראה אליכם" — "להשרות שכינתו במעשה ידיכם"16 — ביום זה החלה השראת השכינה בהמשכן ("שרתה בו שכינה17").
קעזדבר זה בא לידי ביטוי גם במספר "שמיני"18: העולם נברא בשבעת ימי בראשית (ששת ימי הבריאה והשבת שהביאה מנוחה19 לעולם — שלימות בבריאה). משום כך נקבע מבנה הזמן של העולם במחזורים של שבעה ימים (וכך גם במחזורי "שמיטה" של שבע שנים). המספר "שבעה" מורה אפוא על ההארה האלוקית שמצטמצמת בתוך הבריאה. אך "שמיני" מורה על הגילוי האלוקי שלמעלה מהבריאה.
קעחוכאשר פרשת שמיני נקראת השנה במשך שלושה שבועות, מתוספת המעלה המיוחדת של "חזקה" ונצחיות בעניין זה של "שמיני" — השראת השכינה (אותו גילוי אלוקי שלמעלה מהעולם):
קעטהשראת השכינה שנתחדשה ב"יום השמיני", לא היתה התגלות אלוקית חד-פעמית, אלא נצחית20, כפי שמובן מהלשון: "להשרות שכינה במעשה ידיכם" — שהשראת השכינה תהיה באופן נצחי, ובקרב כל יהודי ("בתוך כל אחד ואחת מישראל21"), ועד ב"מעשה ידיכם".
קפ* * * השראת השכינה באופן קבוע, שהחלה ביום השמיני במשכן, באה לידי ביטוי רב יותר בבית-המקדש. כידוע22, המשכן נקרא "אוהל", "דירת עראי23", לא דירת-קבע; לעומתו, "בית" (בית-המקדש) הוא דירתקבע24, דירה קבועה ונצחית. מאז שבנו25 את בית-המקדש בירושלים, הוא נעשה המקום הקבוע והנצחי של השראת השכינה26 ("זאת מנוחתי עדי עד27").
קפא"קביעות" מוחלטת זו וה"חזקה" של השראת השכינה בבית-המקדש, תהיה באופן מלא ושלם בבית-המקדש השלישי, כאשר קביעותו המלאה והנצחית של ביתה-מקדש — בית נצחי28 — תהיה גלויה וברורה לעין-כל.
קפב* * *
קפגהדברים האמורים מרומזים גם-כן בפסוק המסיים29 את המזמור "תפלה למשה" (מזמור צדי"ק בספר תהילים): "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו":
קפדחכמינו ז"ל אומרים31, שפסוק זה היה תפילתו של משה רבנו בקשר להקמת המשכן: "אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו'"; כלומר שתפילת משה פעלה את השראת השכינה במשכן. בזה מודגש, שהשראת השכינה היא באופן של "כוננה עלינו" (ביסוס ויציבות) — מתוך קביעות לדור דור.
קפהועד שבזה גם נרמזת נצחיותו של בית-המקדש השלישי, כמאמר חז"ל על הפסוק הנ"ל, שהמלים "ומעשה ידינו כוננהו", מכוונות לבית-המקדש השלישי, עליו אומר הקב"ה: "לעתיד לבא32 אני אבנה אותו33 ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב לעולם".
קפוולכאורה יש להוסיף טעם, בדרך רמז, על כך שתפילה זו היא במזמור צדי"ק בתהלים30 — משום שהמספר "תשעים", שלוש35 פעמים "שלושים", מכיל בקירבו את תכלית השלימות שב"חזקה" — שלוש כפול שלוש (כפול עשר).
קפז* * *
קפחויהי רצון, שכל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל, ינצל את הכוחות המיוחדים של שנה זו, כדי למלא את כל מהותו בחיי קדושה, ועד להשגת החזקה האמיתית — תוקף נצחי בכל מה שקשור בלימוד התורה ובקיום המצוות
קפט— החל בהכנות לחג-הפסח בכלל, ובפרט לעריכת "סדר של פסח" עם שלוש מצות (כהן לוי ישראל) ושישה מינים על הקערה34 (כפלים פעמים שלוש) —
קצובפרט שמדובר בשנה שבה, כנ"ל, קוראים את פרשת שמיני שלושה שבועות רצופים, ו"שמיני" הרי הוא מורה על ההנהגה האלוקית שלמעלה מהעולם, הנהגה ניסית. אם כן, כאשר קוראים את "שמיני" שלושה שבועות רצופים, הדבר מדגיש עוד יותר, עלי-די התורה, את ייחודה של שנה זו, בשנת "אראנו נפלאות", עלידי ניסים וניסי ניסים;
קצא— עד שהדברים באים באופן גלוי וברור, ועל-פי הפתגם36 הידוע, שהוזכר פעמים רבות: "שמיני שמונה שמינה37" — שנה שבה קוראים את פרשת "שמיני", "שמונה" פעמים — תהיה שמינה, שנה "שמינה" בגשמיות וברוחניות — וזה יזרז עוד יותר, שנזכה ל"שמיני" השלישי, בית-המקדש השלישי, שבו יהיה ה"כינור של שמונה נימין38",
קצבויקויים אצל כל אחד ואחת התפילה והברכה, ויותר מזה — גם הנתינ-תכח של משה רבנו: "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", בבית-המקדש השלישי, מקדש אדני כוננו ידיך39.
קצגבכבוד ובברכה
קצדובברכת חג הפסח כשר ושמח
קצהוטוב לבב
קצומקום החתימה ב"ה. י"ג ניסן, תש"נ
קצזנוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א
קצחלשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל
קצטלקראת חג הפסח, ה'תש"נ
רביום ההילולא של אדמו"ר הצ"צ ואור לי"ד ניסן זמן הפסח
ראאביע איחולי וברכותי לפסח כשר ושמח, מתאים לראשיתו יום השלישי שהוכפל בו כי טוב, טוב לשמים וטוב לבריות,
רבולקיומה בקרוב ממש בעגלא דידן של משכיל לאיתן האזרחי גו' אשירה1 (בשם כל אחד ואחת מישראל) גו' מצאתי2 דוד עבדי גו' אמן ואמן3,
רגבגאולה האמתית והשלימה ע"י מלכא משיחא
רדבכבוד ובברכת החג
רהמקום החתימה נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א
רולשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל
רזלקראת חג הפסח, ה'תנש"א
רחביום ההילולא של אדמו"ר הצמח צדק ואור לי"ד ניסן יום הולדת הרמב"ם זמן הפסח וערב שקויו"ט, ראשון לרגלים,
רטאביע איחולי וברכותי לחג הפסח כשר ושמח וכולי. וש"ק ושלום, עונג וחירות בשלמותם לכל בנ"י בכל מושבותיהם.
ריותקויים בקשת כל אחד ואחת האנשים והנשים והטף1 בתוך כלל ישראל תפלת משה איש האלקים בספר נעים זמירות ישראל:
ריאשבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו, יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו2.
ריבבכהנ"ל כפליים לתושי' וכעיסקא דשבתא ודהגאולה3, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
ריגבכבוד ובברכת שבת והחג
רידמקום החתימה