Likkutei Sichos·Vol. 38·Chukas·Sicha 2לקוטי שיחות·כרך לח·חוקת·שיחה ב

אשיחה ב
א. "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל גו'"¹, ובפרש"י על "דרך האת­רים" מביא שני פירושים²: "דרך הנגב שהלכו בה המרגלים³ שנאמר⁴ ויעלו בנ­גב. ד"א דרך האתרים דרך התייר הגדול⁵ הנוסע לפניהם שנאמר⁶ דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה".

בלפום ריהטא כוונת רש"י היא לפרש תיבת "אתרים" (שאין לה חבר במקרא) — דלשני הפירושים "אתרים" הוא מלשון "תרים"⁷ (אלא שנתוספה אות אל"ף בתחילת התיבה⁸, כפי שמצינו על דרך זה בעוד מקומות), והחילוק בין שני הפירושים הוא — מי הם ה"תרים": לפי' הא' קאי על המרגלים, שנאמר בהם⁹ "תרים (את הארץ)" [וכן מצינו פעמים רבות בפ' שלח גבי מרגלים הלשון "ויתורו", "לתור" וכיו"ב]; ולפי' הב' קאי על הארון שהי' נוסע לפניהם, ונקרא ה"תייר הגדול" כיון שנאמר בו "לתור להם מנוחה".

ג[ואף שבכתוב נאמר "האתרים", ל' רבים (וכפי שהקשו בכמה מפרשי רש"י¹⁰) — יש לומר, שלכן מוסיף רש"י תיבת "(התייר) הגדול", דכיון שהוא "גדול" יש מקום לתארו בלשון רבים, ע"ד פרש"י (בפ' וירא¹¹) "בהרבה מקו­מות ל' אלהות ול' מרות קרוי ל' רבים"¹²].

דאבל קשה לומר שעיקר כוונת רש"י היא לפרש תיבת "האתרים" — כי בפש­טות ה"ז שם מקום¹³, שאינו מוכרח לפי­רוש, כמו רוב המכריע דהשמות שבתו­רה שלא נחית רש"י לפרשם, וכן בפסוק זה עצמו, שרש"י אינו מפרש את השם "ערד", ובפרט שהש"ס (במס' ר"ה¹⁴, שרש"י מציינו כאן בד"ה וישמע הכנעני) פירשו.

הזאת ועוד: את"ל שכוונת רש"י היא רק לפרש תיבת "האתרים" — צ"ע בלשון רש"י:

וא) העיקר חסר מן הספר, דהוי לי' לפרש בתחילת דבריו ש"האתרים" היינו "כמו התרים" (וכיו"ב). וכן הו"ל לבאר זה שנתוספה אות אל"ף בתחילת התיבה, להביא דוגמא¹⁵.

זב) עכ"פ הו"ל להביא בפירוש הא' לשון של "תרים" בנוגע למרגלים (ולא להמתין לפירוש השני, שנקט לשון "תייר").

חג) הסדר בפי' הא' "דרך הנגב (ואח"כ מפרש) שהלכו בה המרגלים" — הול"ל בסדר הפוך, תחילה לפרש תיבת "האת­רים" — "מרגלים", ואח"כ לבאר שזוהי "דרך הנגב"¹⁶.

טד) בפי' הב' — למה העתיק עוה"פ התיבות "דרך האתרים"¹⁷? ובפרט שאינו מחדש כלום בפירוש תיבת "האתרים" (שהרי לשני הפירושים הוא מלשון "הת­רים").

יה) מדוע לא כ' רש"י בפירוש (בפי' הב') ש"האתרים" הוא הארון — וכ' סתם "התייר הגדול"¹⁸?

יאו) למה העתיק בהראי' גם התיבות "דרך שלשת ימים" — לכאורה נוגע כאן רק מ"ש "לתור"¹⁹.

יבב. ולכן נ"ל, שרש"י לא נחית לפרש תיבת "האתרים" (שלפי פשוטו הוא שם מקום שאינו זקוק לפירוש כנ"ל) — אלא לתרץ השינוי בלשון הכתוב, שבתחילה אומר "וישמע הכנעני גו' יושב הנגב" ואח"כ סיים "כי בא ישראל דרך האת­רים". דלכאורה, פשטות כוונת הכתוב היא²⁰, דהיות שבנ"י באו דרך ארצו לכן יצא הכנעני [— עמלק, כפרש"י²¹] להלחם עם ישראל. ועפ"ז אינו מובן, מה טעם פתח ב"יושב הנגב" וסיים ב"דרך האת­רים"?

יגוע"ז מביא רש"י שני פירושים ב"דרך האתרים" — איזו דרך היא זו:

ידפי' הא' דהיינו הך, ש"דרך האתרים" היא היא "דרך הנגב"²², היינו שבנ"י הלכו אז דרך ארצו, אלא שהכתוב קור­אה "דרך האתרים" לפי ש"הלכו בה המ­רגלים"²³ (וכדלקמן סעיף ג);

טוופירוש השני — "דרך האתרים, דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם שנאמר דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה", שלפירוש זה, לא הלכו אז בנ"י דרך הנגב (דרך ארצו של העמלקי), אלא שע"י "התייר הגדול הנוסע לפניהם. . דרך שלשת ימים" הגיעה השמועה ל­עמלק (שישראל מתקרבים אליו) מר­חוק, ויצא ללחום עם ישראל (ע"ד מלחמתו הראשונה עם ישראל ברפי­דים²⁴, שבא עליהם מרחוק²⁵).

טזועפ"ז מדוייק לשון רש"י, (א) שהע­תיק בהד"ה גם תיבת "דרך" (ולא רק "האתרים") — כיון שכוונת פירושו היא לפרש איזו דרך היא "דרך האתרים", (ב) לפני הפירוש השני העתיק עוה"פ תיבות "דרך האתרים" — כיון שפירוש זה שולל תוכן פי' הא' (שבנ"י הלכו אז דרך הנגב, דרך ארצו של עמלק), (ג) לא הדגיש בפי' הב' שזהו הארון, כי להבנת הפי­רוש "דרך האתרים" אינו נוגע שזה הי' הארון²⁶, אלא רק שהלכו בדרך אותו "התייר הגדול, הנוסע לפניהם כו' דרך שלשת ימים" כנ"ל.

יזולפי זה יש ליישב גם קושיית הרא"ם על הפירוש השני — מה טעם הוא זה "וישמע גו' כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל", "וכי בעבור שבא ישראל אחרי הארון בא להלחם עמהם, והלא כל ארבעים שנה שהיו במדבר ישראל אחרי הארון היו הולכים" (ואדר­בה, זהו טעם שלא להלחם עם ישראל, כיון שישנה הגנת הארון²⁷).

יח[ברא"ם תי' שזה בא בהמשך לפרש"י על "וישמע הכנעני" — "שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד", וזהו "דרך האתרים" — ששמע ש"אינו נוסע יש­ראל עכשיו אלא אחרי הארון בלבד שלא נשאר להם מכל אותם שהיו נוסעים עמהם אלא הארון". אבל לכאורה פירוש זה דחוק²⁸, דלפ"ז הי' לו לרש"י לכתוב בפירוש "ארון" ולא לסתום "התייר הגדול"²⁹].

יטאבל ע"פ הנ"ל מובן בפשטות³⁰, דכיון שבנ"י לא היו אז בסמיכות לארצו של עמלק, הוצרך הכתוב להודיע איך בא ללחום עם ישראל, וע"ז מבאר ששמע מרחוק³¹ אודות הליכת ישראל על ידי "התייר הגדול הנוסע לפניהם. . דרך שלשת ימים"³², כנ"ל.

כג. אלא שעדיין צ"ב: לפירוש הא' — הקושיא במקומה עומדת: מה טעם פתח ב"נגב" וסיים ב"אתרים"? ועוד זאת (כמו שהקשו במפרשים³³) — וכי משום שה­מרגלים הלכו דרך הנגב נקראת הדרך על שמם ("דרך האתרים")? ומה ענין הליכת המרגלים לכאן?

כאיש מפרשים³⁴, שכל זמן שישראל היו במדבר לא איכפת לעמלק, אבל עתה שהלכו דרך המרגלים, ה"ז התחלת הכניסה לארץ, ובאים לרשת את ארצו, ולכן יצא למלחמה. אבל קשה לפרש כן לפרש"י, שכתב³⁵ "ועמלק מעולם רצו­עה מרדות לישראל מזומן בכל עת ל­פורענות", וכפי שמצינו שיצא ללחום עם ישראל ברפידים כשהיו רחוקים מארצו, וכל שכן כשבאו דרך ארצו. והרי גם מלכי אדום והאמורי והבשן יצאו ללחום עם ישראל אף שבפירוש נאמר להם שאין הם באים לרשת את ארצם³⁶.

כבויש לומר, שזה בא בהמשך לפרש"י על "וישמע הכנעני" — "שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד", דלכאורה איך זה מתאים עם המפורש בהמשך הכתוב "(וישמע הכנעני גו') כי בא ישראל דרך האתרים"?

כגוהנה בפשטות י"ל (וכ"כ במפרשים³⁷) דמ"ש "כי בא ישראל דרך האתרים" אינה השמועה ששמע, אלא כאילו אמר "כאשר בא ישראל דרך האתרים", והיי­נו, שהכתוב בא לבאר מדוע רק הכנעני נתעורר משמועה זו (שמת אהרן ונס­תלקו ענני הכבוד) להלחם בישראל, "כי בא ישראל דרך האתרים" (דרך ארצו).

כדאבל יש לומר, כי בזה שהכתוב מתאר "דרך הנגב" בלשון "דרך האת­רים" (הדרך "שהלכו בה המרגלים") נרמז גם ע"ד השמועה "שנסתלקו ענני הכבוד". כי עד אז היתה הליכת בנ"י במדבר על פי העננים שהלכו לפניהם "לנחותם הדרך"³⁸, ועתה שנסתלקו הענ­נים³⁹, איך ידעו ישראל היכן ללכת? וע"ז אומר הכתוב שהלכו "דרך האתרים" — שהלכו בדרך סלולה, שסללו המרגלים. וזהו ששמע הכנעני, שבנ"י אין להם ענני הכבוד לנחותם הדרך (שלכן הולכים בדרכם של המרגלים), וכיון שנסתלקו ענני הכבוד (שהיו מגינים על ישראל³⁹) — "וילחם בישראל"⁴⁰.

כהד. ועוד יש לומר, ע"פ דברי ה­תיב"ע כאן בפירוש "דרך האתרים" — "אורח אלליא אתר דמרדו במארי על­מא" [דרך המרגלים, מקום שמרדו בה']. דכיון ששמע העמלקי שזהו המקום שבו מרדו בה', לכן יצא ללחום עם ישראל בחשבו שהוא "מקום⁴¹ מוכן לפורע­נות"⁴².

כוויש לומר, שהדגשה זו (שהיא הדרך שהלכו בה המרגלים, מקום מוכן לפור­ענות) היא בהמשך לפרש"י על "וישמע הכנעני", שכ' "ועמלק מעולם רצועה מרדות לישראל מזומן בכל עת לפור­ענות", דלכאורה מהו כפל הלשון ב­פרש"י⁴³? אלא שהם ב' ענינים: א) "מעולם רצועה מרדות כו'" היינו סתם שנאה לישראל, שהיא "מעולם". ב) "מזו­מן בכל עת לפורענות" היינו שמזומן בכל עת לנצל כל "עת לפורענות" ליש­ראל לפגוע בהם.

כזוכדמצינו שני ענינים אלו במלחמתם בפעם הא', אשר (א) "בא. . להזדווג לישראל קודם לכל האומות"⁴⁴, שזה מורה על גודל שנאתו לישראל יותר מכל האומות, (ב) הי' אז זמן לפורענות, כפרש"י⁴⁵ שמלחמת עמלק באה לאחרי "ריב⁴⁶ בני ישראל. . נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו".

כחוכן בנדו"ד, שזה שעמלק בא אז להלחם עם ישראל (במות אהרן) הוא מפני שתי סיבות: א) סתם שנאה ליש­ראל, אלא שכ"ז שהיו ישראל מוגנים בעננים לא היתה אפשרות להלחם בהם, משא"כ עתה שנסתלקו ענני הכבוד⁴⁷. ב) מיתת אהרן היתה עת פורענות לישראל, כפרש"י⁴⁸ "שמפני שנתחברו כאן להת­קרב לעשו הרשע נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה".

כטוזהו ההמשך בפרש"י, שזה שעמלק בא להלחם עתה בישראל הוא מפני שתי הסיבות — הן שנאתו גורמת לו להלחם בישראל בכל הזדמנות, והן מפני שידע שהוא זמן פורענות, וגם מקום פורענות, היות שזוהי "דרך האתרים" (שהלכו בה המרגלים).

לה. והנה לפי ביאור זה יש לומר, ששני פירושי רש"י ב"דרך האתרים" חלוקים גם בכללות כוונת הכתוב "כי בא ישראל דרך האתרים" (שהיא נתינת טעם על מלחמת עמלק כאן בישראל):

לאלפירוש הא' — כוונת הכתוב היא להדגיש, שאע"פ ש"עמלק מעולם רצו­עה כו'", מ"מ, בפעם הזאת היו נזהרים מלפגוע את ישראל, וכפרש"י בד"ה ש­לפנ"ז, דמה שנקראו כאן "כנעני" הוא לפי ש"שינה את לשונו לדבר בל' כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינן כנענים", הרי שעמלק הי' ירא מתפלת ישראל⁴⁹ וחיפש תחבולות כו'. ובהמשך לזה אומר הכתוב ששמעו "כי בא ישראל דרך האתרים", שהטעם שבאו עתה להלחם הוא להיותו (לא רק זמן פורענות, אלא גם) מקום פורענות.

לבמשא"כ לפירוש הב' — הדגשת הכ­תוב "כי בא ישראל דרך האתרים" היא להיפך, להורות על חוצפתו⁵⁰ הגדולה של עמלק, דאף ש"התייר הגדול" תר להם מנוחה בהר ההר, בא עמלק מר­חוק, להלחם בהם שם.

לג[ועפ"ז יומתק מה שהעתיק רש"י גם התיבות "להם מנוחה"⁵¹ — ולא רק תיבת "לתור" — כי זה מגדיל הדגשת חוצפתו של עמלק].

לדו. מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י זה:

להשני הפירושים ב"דרך האתרים" מו­רים על שני אופנים שבהם מתייצבים ועומדים ישראל נגד עמלק (כחות ה­לעו"ז) המנגדים לקדושה, והם שני דר­כים שבהם אפשר לנצח את עמלק:

לוא) "דרך. . שהלכו בה המרגלים" — היא העבודה שע"פ טעם ודעת, כמו ענין המרגלים — "לתור את הארץ" — כפשוטו, שהלכו למצוא את הדרך הקלה יותר ע"פ טבע לכבוש את הארץ. וכן הוא ברוחניות, דכאשר היצר הרע מסית את האדם נגד דרך התורה והמצוות, לוחם האדם נגדו ע"י התבוננות בפחי­תות הרע וגודל מעלת טוב וקדושה, וכן מנהל מלחמתו עם היצר ע"פ שכל, כמו טכסיסי מלחמה כפשוטם;

לזב) "דרך התייר הגדול כו'" — היא עבודת המסירת נפש, למעלה מטעם ודעת, כי הוא בטל אל הקב"ה, ובמילא סומך על "התייר הגדול", ארון ברית ה', שלפניו מתבטלים מאליו וממילא כל המנגדים, כמ"ש⁵² "ויהי בנסוע הארון גו' קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך".

לחושני אופנים אלה הם בהתאם למצבו של המנגד (עמלק):

לטלפי פירוש הא', עמלק הוא במצב של פחד מפני בנ"י, ולכן בא בטכסיסים ותחבולות, וכדי לנצח מלחמה זו מספיק זה שבנ"י ילכו "דרך האתרים — דרך. . שהלכו בה המרגלים", עבודה שע"פ טעם ודעת.

מאבל כאשר עמלק הוא במצב של חוצפה גלוי', שאינו מתפעל משום דבר ונלחם עם ישראל גם כשהוא נגד השכל — אזי הדרך לבטלו היא רק על ידי עבודה של מסירת נפש, וביטול של­מעלה מטעם ודעת⁵³ — "דרך האתרים, דרך התייר הגדול".

מא(משיחות ש"פ מסעי תשכ"ז, מוצאי ש"פ חוקת תשל"ט)