Chabad Library · The Rebbe
Likkutei Sichos·
אדברים (תש"נ)
א. "ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב"1, ובפרש"י מעתיק התיבות "והנכם היום ככוכבי השמים" ומפרש: "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום והלא לא היו אלא ס' רבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים לעולם2 כחמה וכלבנה וככוכבים"3 [היינו, שפירוש "והנכם היום" הוא "כאילו4 אמר הנכם כיום"].
א. "ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב"1, ובפרש"י מעתיק התיבות "והנכם היום ככוכבי השמים" ומפרש: "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום והלא לא היו אלא ס' רבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים לעולם2 כחמה וכלבנה וככוכבים"3 [היינו, שפירוש "והנכם היום" הוא "כאילו4 אמר הנכם כיום"].
בוהנה ע"ד פי' זה בתיבת "היום" ("משולים כיום קיימים לעולם") מצינו בפרש"י לקמן עה"פ "אתם נצבים היום"5 — "הרי אתם קיימים לפניו היום6, כיום הזה שהוא קיים כו'", אלא ששם מקדים רש"י שהוא "מדרש אגדה"7, ואילו כאן סתם רש"י היינו שלרש"י זהו פשוטו של מקרא.
גוטעם הדבר מבואר בדברי רש"י עצמו, שמקדים השאלה "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום והלא לא היו אלא ס' רבוא" — אף שאין דרכו בפירושו לפרט את הקושי שאותו בא ליישב, אלא כותב הפירוש עצמו באופן שהשאלה בטלה מאלי' — כי כאן מוכרח, שאי אפשר לפרש "והנכם היום" בפשטות (שהרי באותו יום לא היו ככוכבי השמים8), ונמצא שפשוטו של מקרא זה מכריח לפרש תיבת "היום" — "משולים כיום".
דב. ויש לעיין בטעם שרש"י בפרשתנו מסיים "כחמה וכלבנה וככוכבים", אף שבכתוב נזכרו רק כוכבים.
הבמפרשים9 ביארו ד"כחמה וכלבנה" הוא הפירוש ד"כיום", כי "סיבת היום הם חמה ולבנה"10, דיום שלם הוא כשלילו עמו, כמ"ש11 "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (ובפרט ע"פ פרש"י בפ' בראשית עה"פ12 "(יהי מאורות גו') ולימים — שמוש החמה חצי יום ושמוש הלבנה חציו הרי יום שלם").
וואינו מובן שהרי רש"י מפרש בקושיתו ש"היום" דמקרא זה פירושו "אותו היום"*12, ומה זה שייך ל"סיבת היום"?
זכן צ"ע: מקורו של פרש"י הוא מספרי כאן, ולשון הספרי הוא "אתם קיימים כיום", ורש"י משנה מלשון הספרי ומפרש "משולים (לא "קיימים") כיום קיימים לעולם כחמה וכלבנה"13.
חבפשטות יש לומר, שפירוש רש"י הוא בהתאם ללשון הכתוב "והנכם היום ככוכבי השמים", שלפי פרש"י פירוש הכתוב הוא כאילו נאמר14 "והנכם כיום וככוכבי השמים" (כלשון רש"י "משולים כיום. . כחמה (בחלק היום שביום) וכלבנה וככוכבים (בחלק הערב שביום)"), ומצירוף שני הענינים ("יום" ו"כוכבים") מובן15, שהכוונה בהמשלת בנ"י ל"יום" היא למאורות המושלים בכל חלקי היום (כמו החמה הלבנה והכוכבים, שמאירים את הארץ).
טוצריך ביאור: מהו טעם השינוי, שבפ' נצבים מספיקה ההשוואה ל"יום", וכאן מוסיף הכתוב "ככוכבי השמים"16? הלא לענין "קיימים לעולם" מספיק להמשיל בנ"י ל"יום", "כיום הזה שהוא קיים".
יג. עוד יש לדייק ברש"י כאן:
יאנת' כמ"פ שלשונו של רש"י היא בדיוק לא רק בגוף פירושו, אלא גם בתיבות שמעתיק בהדיבורהמתחיל. ובנדו"ד יש דיוק בולט — שהעתיק מהכתוב רק התיבות "והנכם היום ככוכבי השמים", והשמיט התיבה האחרונה "ל רוב"17, ולא עוד, אלא שאפילו לא רמזה ב"וגו'".
יבויש לומר, שזהו יסודו של הרא"ם, שכ' שלפי פרש"י, הפירוש של "לרוב" הוא — "שיבא זמן שתהיו כמותם [ככוכבי השמים] גם לרוב, אבל עכשיו אתם קיימים כיום דהיינו כחמה וכלבנה וככוכבי השמים, אבל לא לרוב".
יגוצ"ע (קצת עכ"פ) — למה נדחק הרא"ם לפרש ד"לרוב" כאן היינו ריבוי בכמות, ובמילא הוכרח לומר שהכוונה "שיבא זמן שתהיו. . לרוב" — ולא פי' ד"לרוב" כאן הוא מלשון גדולה וחשיבות18, כדמצינו בכמה קראי19, וכמו שפרש"י20 התחלת כתוב דידן, "ה' אלקיכם הרבה אתכם" — "הגדיל והרים אתכם" (כדלקמן סעיף ד)?
ידוהרא"ם הכריח כן מדיוק רש"י, שלא העתיק תיבת "לרוב" בהד"ה, שמזה מובן, שרש"י ס"ל ש"לרוב" הו"ע בפ"ע.
טואבל צ"ע: (א) פי' הרא"ם ש"לרוב" היינו "שיבא זמן" שיהי' כן, לכאורה קשה להולמו בפשוטם של כתובים. (ב) ועיקר: מה הכריח את רש"י להפריד תיבת "לרוב" מ"והנכם היום ככוכבי השמים"?
טזד. ויש לומר הביאור בכל זה:
יזכוונת רש"י בפירושו היא (לא רק לבאר התיבות שהעתיק בפירושו, אלא) לבאר ולישב את תוכן כללות הכתובים הללו:
יחבפסוק הקודם21, "לא אוכל לבדי שאת אתכם", פרש"י: "אפשר שלא הי' משה יכול לדון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים כו'22, אלא כך אמר להם, ה' אלקיכם הרבה אתכם, הגדיל והרים אתכם על דייניכם, נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין. . אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע שנאמר23 וקבע את קובעיהם נפש" — שמזה מובן, שלפרש"י, אין הריבוי במספר של בנ"י גורם לקושי לשפוט אותם, אלא הקושי הוא מפני ש"הגדיל והרים אתכם על דייניכם" ["הרבה" — גדולה וחשיבות];
יטולפ"ז צריך לומר, שגם המשך הכתוב, "והנכם היום ככוכבי השמים לרוב", בא לתאר גדולתם וחשיבותם של ישראל.
כאבל לאידך, בפסוק שלאח"ז24 מפורש "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו'", שלשון זו א"א לפרשה (כמו "הרבה אתכם") מלשון גדולה וחשיבות, אלא הוא ענין של ריבוי בכמות. ועכצ"ל שאף שעיקר טענת משה "לא אוכל לבדי שאת אתכם" מבוססת על גדולתם וחשיבותם של ישראל, מ"מ נוגע כאן גם ענין הריבוי בכמות.
כאוזהו שמתווך רש"י ומחלק את הכתוב לשנים:
כבעיקר הכתוב — "והנכם היום ככוכבי השמים" — הוא המשך ל"ה' אלקיכם הרבה אתכם — הגדיל והרים אתכם"25, ופירושו "הנכם משולים כיום, קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים", שזה מורה על גודל חשיבותם של ישראל, ומגדיל עוד יותר את הקושי לדון אותם, כי כאשר הדיין מחייב איש ישראל שלא כדין אין זו רק פגיעה עראית, אלא פגיעה במי שקיים לעולם (וכדלקמן סעיף ה),
כג[ורק כדי להכריח עוד יותר ש"והנכם היום" פירושו "משולים כיום", מקדים רש"י עוד שאלה26 — "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום כו'", שממנה הכרח גמור שפירוש "והנכם היום ככוכבי השמים" הוא "והנכם משולים כיום כו'", כנ"ל סעיף א];
כדוסיום הכתוב — תיבת "לרוב" — הוא הקדמה לפסוק הבא, המדבר אודות ריבוי במספר בנ"י, "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים גו'".
כהושיעור הכתוב כך הוא: "לא אוכל לבדי שאת אתכם" מחמת גודל חשיבותם של ישראל: "ה"א הרבה אתכם" — "הגדיל והרים אתכם כו'", "והנכם. . קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים" — שהקושי לדון אותם הוא גם אם היו רק מתי מספר, וכ"ש וק"ו שהנכם "לרוב", שיש ריבוי במספר "אנשים חשובים" (ועוד עתידים להרבות כמה פעמים ככה — "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם27 גו'") — עד כמה קשה "לשאת אותם".
כו[ועפ"ז אתי תיבת "לרוב" כפשוטו, דקאי בזמנו של משה שהיו אז "לרוב", ומ"מ לא קשה "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום", כי תיבת "לרוב" אינה המשך ל"כוכבי השמים" כנ"ל, ובנ"י היו אז "לרוב", אבל לא "ככוכבי השמים"28].
כזה. ע"פ הנ"ל, שהכוונה בהמשלת בנ"י ל"יום" בכתוב זה היא לבאר ולחזק את הטענה שקשה לו לדון את ישראל ("לא אוכל לבדי שאת אתכם") — מצד זה שהם "קיימים לעולם" — יובן ג"כ הטעם שהכתוב כאן מוסיף גם "ככוכבי השמים" (דלא כבפ' נצבים שישראל נמשלו רק ל"יום"), ובהקדים:
כחעיקר הענין ד"קיימים לעולם" ע"פ פשוטו של מקרא29, קאי על כללות עם ישראל, שעם ישראל קיים לעולם30 [היינו כל זמן קיום העולם, כלשון רש"י31 "שהם קיימים לעולם" בנוגע לשמים וארץ] — משא"כ בנוגע לכאו"א מישראל בפרט, שאינו קיים לעולם בחיים גשמיים בעוה"ז (ורק לעולם הבא אפשר לומר כן32).
כטועפ"ז, חשיבותם של ישראל ש"קיימים לעולם" אינו ענין, לכאורה, להקושי לדון את ישראל בזמן משה, שהרי לכאורה, משפט של אדם פרטי אינו שייך ואינו פוגע בקיום כללות עם ישראל.
לולכן מוסיף הכתוב "ככוכבי השמים": המשלת ישראל לכוכבי השמים כבר הובאה בפרש"י לעיל (בר"פ שמות) — "להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם", ונמצא, שהמשל לכוכבי השמים מדגיש חשיבות הפרט, דעל אף הריבוי העצום של כוכבי השמים, מ"מ יש התייחסות לכאו"א מהם בפרטיות, "במספר ובשמותם". וכן הוא בעניננו, שהמשלת ישראל ל"כוכבי השמים" מדגישה גודל חשיבותו של כאו"א מישראל בפרט, וזהו גודל האזהרה לדייני ישראל עד כמה צריכים הם להזהר במשפטו של כאו"א מישראל.
לאו. עפ"ז יש לבאר גם הדיוק בפרש"י, שהמשיל את ישראל לחמה ולבנה (ולא סתם ל"יום" כבפ' נצבים) — כי בזה נרמזת שייכותו של כל יחיד ויחיד להנצחיות של כלל ישראל (שלכן, זה שישראל "קיימים לעולם" מוסיף חומר וזהירות במשפטם של ישראל).
לבוהביאור בזה:
לגהמשל דשמש ירח וכוכבים הוא מקרא מלא בחומש לפני זה — בחלום יוסף33: "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי", והנמשל — "אני ואמך ואחיך"34, כלומר: השמש הוא משל על אב, ירח — אם, וכוכבים — בנים.
לדוזהו מ"ש רש"י כאן, שישראל "קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים", שזהו משל על המשך הדורות של עם ישראל, שאין לו הפסק, "קיימים לעולם". ובזה גופא מודגשת חשיבות הפרט בנצחיותו של עם ישראל, שכאו"א הוא טבעת אחת מהשלשלת הנצחית של עם ישראל ("חמה לבנה וכוכבים"), ולכן הפגיעה ביחיד אינה רק פגיעה בו (באיש פרטי, והיא פגיעה זמנית), אלא בכל המשך הדורות35, "לעולם".
לה[ומטעם זה נאמר בכתוב "היום" ואינו מפרט "שמש וירח וכוכבים" — כי אין הדיוק כאן על כאו"א מהמאורות בפ"ע, אלא על הצירוף של כולם, כאב ואם ובנים ובנות, שכולם יחד הם המשך הדורות].
לוז. ויש לבאר דיוק ל' רש"י ש"היום" כאן פירושו "כחמה וכלבנה וככוכבים" גם ע"פ פנימיות הענינים:
לזעה"פ36 "אשר אנכי מצוך היום" אמרו רז"ל37 (והובא בפרש"י על התורה) "יהיו בעיניך. . כחדשה", "בכל יום יהיו בעיניך חדשים"38, שענין זה מורה על שתי תנועות הפכיות39:
לחזה שהאדם מרגיש תמיד — בכל יום ויום — שדברי תורה הם כחדשים, מורה על ענין התמידיות שבעבודתו, שלמעלה משינויים; וביחד עם זה, התמידיות והנצחיות שבעבודתו אינה רק בכך שהוא עובד את ה' תמיד, אלא שתמיד נרגש אצלו שד"ת הם כחדשים — שזוהי תנועה מנוגדת לענין התמידיות, כי ע"פ טבע, ענין ישן, ובפרט ענין תמידי, א"א להרגיש בו ענין של התחדשות.
לטונמצא, שתיבת "היום" מורה על חיבור שני הפכים — ענין התמידיות והנצחיות ("קיים לעולם"), וענין ההתחדשות.
מוהם הענינים ד"חמה ולבנה וכוכבים" (שכולם יחד נהי' "יום שלם"):
מאמעלת ה"חמה" (שמש) היא, שאור השמש אין בו שינויים, דלא כאור הלבנה שתמיד הוא במצב של שינויים (בחצי הראשון של החודש הולך וגדל, ובחציו השני — הולך ומתמעט);
מבולאידך יש מעלה באור הלבנה, שדוקא בגלל השינויים שבו, יש בו המעלה שבענין ההתחדשות, וכתורת הרב המגיד40 על "ועינינו מאירות כשמש וכירח"41 [דלכאורה תמוה, כיון שמאירים "כשמש", מה מוסיף זה שמאירים גם כ"ירח" ש"היא (רק) מקבלת האור מן השמש"?] — ד"בזה (אור הירח) יש לה יותר תענוג, כי השמש אין לה תענוג כי תענוג תמידי אינו תענוג, אבל הירח יש לה תענוג בהגיע לה אור".
מגוזהו שהיום כלול מחמה ולבנה — לפי שבו מתחברות שתי המעלות, תמידיות החמה והתחדשות הלבנה, גם יחד.
מדח. עפ"ז יש לבאר גם בפנימיות הענינים טעם ההוספה "(כחמה וכלבנה) וככוכבים" — דיש לומר, שהכח לחבר שני הענינים דחמה ולבנה, בא מ"כוכבים" שלמעלה משניהם42.
מהוהביאור בנפש האדם: "כוכב" מרמז על אור (הנעלם) של (פנימיות) הנשמה [כמו כוכבים בפשטות, שהם נראים לעין רחוקים ביותר מן הארץ, ועד שרוב הכוכבים אינם נראים לעין43], ועד לדרגת יחידה שבנפש44, עצם הנשמה; ומצד גודל ההתקשרות של עצם הנשמה בקוב"ה, "יחידה לייחדך"45, נעשה החיבור דשני ההפכים46 (המרומזים בחמה ולבנה), שעבודתו היא בתמידיות בלי שינויים, וביחד עם זה — הרי היא מתוך שמחה רבה ועצומה וחביבות יתירה, באופן של התחדשות, "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים", ועד — חדשים ממש47.
מווזהו גם הטעם שבפשטות משמעות לשון הכתוב נמשלו ישראל לכוכבי השמים — כי זהו העיקר, וענין זה יאיר בגילוי אצל כאו"א מישראל לעת"ל, וכמרז"ל48 שישראל נמשלו לכוכבים דוקא, כי "חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבא. . דכתיב49 וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' אבל הכוכבים אין להם בושה לעולם. . שכן כתיב50 וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלקיכם ואין עוד וגו'"51.
מז(משיחת ש"פ דברים תש"ל)