Chasidut · Breslov
Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Phylacteries 5:7/ליקוטי הלכות·
א הַכְּלָל שֶׁכָּל אָדָם שֶׁרוֹצֶה לַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הָאַחֲרוֹן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לִהְיוֹת זָקֵן כְּלָל, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִפֹּל לְזִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא ח"ו, הֵן צַדִּיק הֵן חָסִיד הֵן שְׁאָר כָּל אָדָם אֲפִלּוּ הַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִזָּהֵר מִלִּפֹּל לַזִּקְנָה הַנַּ"ל, כִּי אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל אָסוּר לוֹ לִהְיוֹת זָקֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁזָּכָה לַעֲבוֹדָה שְׁלֵמָה בְּמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי זֶה עִקַּר הַיַּהֲדוּת לְהִתְחַזֵּק לַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ ז"ל בְּעֵת שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה ט' תִּקּוּנִין יַקִּירִין אִתְמַסְּרוּ לְדִיקְנָא (בְּסִימָן כ' לִקּוּטֵי א'), שֶׁאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ יִשְֹרְאֵלֵי, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, אִי אֶפְשָׁר לוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִכְלַל דְּבָרָיו אָנוּ שׁוֹמְעִין שֶׁאֵין נִקְרָא אִישׁ יִשְֹרְאֵלֵי בֶּאֱמֶת, כִּי אִם כְּשֶׁהוֹלְכִין מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְזֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ', עַיֵּן שָׁם בְּהַתּוֹרָה ט' תִּקּוּנִין יַקִּירִין הַנַּ"ל וְזֶה עִקַּר חַיִּים אֲרֻכִּים, בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת חַיִּים כְּשֶׁמַּתְחִילִין בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְכוּ' כַּנַּ"ל וְכֵן לְהֵפֶךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָשָֹה מַה שֶּׁעָשָֹה וְעָבַר מַה שֶּׁעָבַר, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָסוּר לוֹ לִהְיוֹת זָקֵן ח"ו, וְהוּא צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבְּחִינַת זִקְנָה הַנַּ"ל, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי שׁוּם יֵאוּשׁ ח"ו, שֶׁלֹּא יֹאמַר בְּלִבּוֹ שֶׁכְּבָר נִזְקַן ח"ו, בְּמַעֲשָֹיו וְכוּ', עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת ח"ו, רַק יִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר וְיַעֲשֶֹה מַה שֶּׁיּוּכַל דָּבָר קָטָן אוֹ דָּבָר גָּדוֹל, אֲפִלּוּ אִם לֹא יוּכַל לוֹמַר כִּי אִם דִּבּוּר אֶחָד מַמָּשׁ בִּתְפִלָּה אוֹ בְּהִתְבּוֹדְדוּת, אוֹ לִלְמֹד מְעַט דִּמְעַט, עַל כָּל פָּנִים יַעֲשֶֹה מַה שֶּׁיּוּכַל וְיִתְחַזֵּק וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בִּמְעַט דִּמְעַט שֶׁזּוֹכֶה עֲדַיִן לִגַּע בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל כָּל פָּנִים אֵיךְ שֶׁהוּא בְּוַדַּאי הוּא עוֹשֶֹה כַּמָּה מִצְוֹת בְּכָל יוֹם, כִּי אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, וְצָרִיךְ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם, וְכַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה "אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי, (בְּסִימָן רפ"ב), כַּמּוּבָא בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים וּלְהִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְאַל יְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי ח"ו, וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵֹה, וְהָעִקָּר הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם הַנַּ"ל, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֲרִיכוּת אַפַּיִם הַרְבֵּה מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת הָרוּחַ, הַיְנוּ לְהַאֲרִיךְ רוּחוֹ, לְהַמְתִּין וּלְיַחֵל לִישׁוּעַת ה' וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וּמְנִיעָה כַּנַּ"ל:
1The rule is that any man who wants to consider the ultimate purpose needs to very much guard against being old at all. That is, to not fall into oldness of the Sitra Achra, God forbid, whether he is a tzaddik, a chasid, or any other kind of man. Even someone who is the lowest of the low in some regard, needs to guard against falling in this oldness, for even a great tzaddik is forbidden from being old in his service even though he attained perfect devotion on a high level; nevertheless he needs to be strong to go from level to level and each time begin anew. For this is the essence of Judaism, to be strong to ascend each time from level to level, as I heard from the mouth of Rabbeinu z"l when he began teaching the Torah “Tesha` Tiqunin Yaqirin Itmasru Lediqna” (LM #20), as he said then in this language, “Whoever wants to be an Israelite man, that is, going from level to level, cannot do so except by Eretz Yisrael,” and from his words in general we hear that one is not called a true Ish Yisra'eli unless one goes from level to level. And one attains this through Eretz Yisrael etc.; see there in that Torah Tesha'`' Tiqunin Yaqirin. And this is the essence of long life, the aspect of the Torah which is called life, when one always begins anew etc. as mentioned. And conversely, even one who did what he did and transgressed what he transgressed, nevertheless is forbidden to be old, God forbid, and he needs to guard more and more against this aspect of oldness, to not get into any despair, God forbid; to not say in his heart that he is so old already, God forbid, in his deeds etc., that he cannot change. Rather, be strong and begin with whatever he can, and do any little or great thing that he can, even if he can really say no more than one utterance in prayer or secluded meditation-conversation, or learn the least of the least bit, anyhow he should do what he can, get strong, and enliven himself in the least of the least that he still manages to strive in the sanctity of Yisrael. For, any way it might be, he definitely does many mitzwoth each day, for even “the transgressors of Yisrael are full of mitzwoth like a pomegranate,” and one needs to find good points in himself and enliven himself each time. And as explained in the Torah “Azamera Lelohai Be`odi” (LM #282), as brought in our words many times, and be strong and begin each time anew, and not lose himself entirely, God forbid. And “whatever your hand finds to do, do with your strength.” And the main thing is the aforementioned Arikhath Apayim, that he should have a very great deal of Arikhuth Apayim, without bound, which is the aspect of long spirit/temper, that is, to extend his spirit, to wait and look forward to the salvation of Hashem, and not gaze at any confusion or obstacle as mentioned.