Likutei Halakhot, Orach Chaim, Laws of Washing One's Hands for a Meal 6:69/ליקוטי הלכות·אורח חיים·הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת ו׳:ס״ט

וְעַתָּה מַה מָתְקוּ דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ בִּקֵּשׁ בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, שֶׁלֹּא יִזָּכֵר שְׁמוֹ בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח. וְאֵימָתַי יִזָּכֵר שְׁמוֹ כְּשֶׁהֵן מִתְיַחֲסִין וְעוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן בֵּן תַּחַת בֶּן אָסִיר וְכוּ' עַד בֶּן יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב בִּקֵּשׁ שְׁנֵי הַדְּבָרִים שֶׁהֵם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כִּי בִּקֵּשׁ שֶׁעַל מַחֲלֹקֶת שֶׁל קֹרַח שֶׁרָצָה לְבַטֵּל הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה עַל-יְדֵי שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ. אָז לֹא יִזָּכֵר שְׁמוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל לִפְגֹּם בְּשֹׁרֶשׁ קְדֻשָּׁתוֹ וְכַנַּ"ל. וּלְהֵפֶךְ עַל הַדּוּכָן אָז דַּיְקָא יִהְיוּ מִתְיַחֲסִין עַל שְׁמוֹ בֶּן יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת כָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נִמְשָׁךְ בָּהֶם שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לְגַלּוֹת וּלְהָאִיר הַדַּעַת בָּעוֹלָם עַל-יְדֵי כָּל הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמְרוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל הַדּוּכָן וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב עַל זֶה שֶׁיִּזָּכֵר שְׁמוֹ עַל הַדּוּכָן בְּעֵת שֶׁבִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא יִזָּכֵר שְׁמוֹ בְּמַחְלֻקְתָּם. כִּי זְכִירַת שְׁמוֹ בְּיִחוּסָם עַל הַדּוּכָן הוּא תִּקּוּן לִפְגַם מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל אֲפִלּוּ נְקֻדַּת קְדֻשַּׁת יַעֲקֹב עַד שֶׁהֻכְרַח יַעֲקֹב לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יִזָּכֵר שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הַפְּגָם לְשָׁם. וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ מִיָּד שֶׁעַל הַדּוּכָן אָז דַּיְקָא יִזָּכֵר שְׁמוֹ לְהוֹרוֹת שֶׁנְּקֻדַּת קְדֻשָּׁתוֹ אֵינָהּ נִפְסֶקֶת לְעוֹלָם אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה בְּאֶמְצַע קָרְחָה שֶׁהוּא קֹרַח וְכַנַּ"ל, כִּי נְקֻדַּת קְדֻשָּׁתוֹ יִתְלַבֵּשׁ בְּזַרְעוֹ וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בִּקֵּשׁ וּפָעַל אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁאָז בַּיִּחוּס עַל הַדּוּכָן אָז דַּיְקָא יִזָּכֵר שְׁמוֹ, כִּי זֶה תִּקּוּן עַל מַחֲלֹקֶת קֹרַח שֶׁשָּׁם לֹא נִזְכַּר שְׁמוֹ מֵחֲמַת זֶה וְכַנַּ"ל. וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם וְכַנַּ"ל. (וּבְעִנְיָן זֶה יֵשׁ דְּבָרִים נֶעְלָמִים הַרְבֵּה וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן יז עַל פָּסוּק ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה. וּמַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ בָּזֶה קְצָת בְּהִלְכוֹת דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַחַי עַיֵּן שָׁם וְתָבִין מֵרָחוֹק מְעַט):

אַךְ אַחַר כָּל אֵלֶּה צָרִיךְ כָּל אֶחָד לָדַעַת שֶׁהַבְּחִירָה חָפְשִׁית תָּמִיד. וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה לוֹ אָבוֹת צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים, וַאֲפִלּוּ אִם עֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנּוּ צַדִּיקִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה. וְאִם יֵיטִיב מַעֲשָׂיו אַשְׁרֵי לוֹ וְאִם לָאו אוֹי לוֹ. מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁסּוֹמֵךְ עֲלֵיהֶם לַחֲלֹק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת אוֹי לוֹ אוֹי לְנַפְשׁוֹ, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת הִיא תָמוּת וְאָב לֹא יִשָּא בַּעֲוֹן הַבֵּן וּבֵן לֹא יִשָּא וְכוּ'. (וְכָל זֶה מוּבָן מִמַּחֲלֹקֶת קֹרַח וְכַנַּ"ל). וְעַיֵּן לְעֵיל בְּאוֹת ז בַּהֲלָכָה זֹאת שָׁם מְבֹאָר גַּם-כֵּן מֵעִנְיַן קֹרַח וְכוּ', עַיֵּן שָׁם: