Chasidut · Breslov
Likutei Moharan 11:8/ליקוטי מוהר"ן י״א:ח׳
אוְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר־חָנָה: זִמְנָא חֲדָא הֲוֵי אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזָאִי לְהַאי צִפָּרְתָּא, דַּהֲוֵי קָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא, וְרֵישֵׁהּ בָּרָקִיעַ. וְאָמְרִינַן לֵית מַיָּא, וּבָעֵינַן לְמֵיחַת לַאֲקוּרֵי נַפְשִׁין. נְפַק בְּרַת־קָלָא וְאָמַר לָן: לָא תְּחוּתוּ לְהָכָא, דִּנְפַלָא לֵהּ חֲצִינָא לְבַר־נַגָּרָא הָכָא הָא שְׁבַע שְׁנִין, וְלָא מָטֵי לְאַרְעָא. וְלָא מִשּׁוּם דִּנְפִישָׁא מַיָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּרְדִיפָא מַיָּא. אָמַר רַב אָשֵׁי: הַאי זִיז שָׂדַי הוּא, דִּכְתִיב: וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי:
18. This is what Rabbah bar bar Chanah recounted: We were once travelling in a ship. We saw this bird which was standing up to its ankles in water, and its head was in the firmament. We concluded that there wasn’t [much] water and wanted to go down into it l’okurei nafshin (to cool ourselves). A heavenly voice called out to us, “Do not go down into here. A carpenter’s chatzina (axe) fell in here seven years ago, and it has not yet reached the ground. Not [only] because the water is abundant, but because the water runs so rapidly.” Rav Ashi said, “This bird was Ziz Sadai, as is written (Psalms 50:11) , ‘And the ziz sadai is with me’” (Bava Batra 73b).
בצִפָּרְתָּא זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין הָאָדָם, שֶׁהוּא נִתְהַוֶּה מִמַּיִּין דּוּכְרִין וְנוּקְבִין, וּבֵין הַשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא (במ"ר ויקרא טז, ובערכין טז:) עַל מְצֹרָע שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא שְׁנֵי צִפֳּרִים, יָבוֹא פַּטָּטַיָּא וִיכַפֵּר עַל פַּטָּטַיָּא. וְזֶהוּ:
2this bird — This alludes to speech which is a bridge between man—who is formed from the masculine waters and the feminine waters—and the heavens—which corresponds to Torah understanding. As is taught concerning a leper: He must bring two birds…. Let the chatterer come and atone for the chatterer (Vayikra Rabbah 16:7; Arakhin 16b). And this is:
גדְּקָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא – כִּי מֵאַחַר שֶׁהַדִּבּוּר צָרִיךְ לְהָאִיר לוֹ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם תְּשׁוּבָה, הוּא לִפְעָמִים בִּבְחִינַת (רות ג׳:ז׳): וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב – שֶׁהַדִּבּוּר צָרִיךְ לְהָאִיר בָּאָדָם, שֶׁהוּא לְמַטָּה בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, וְעַל כֵּן נִקְרָא הַדִּבּוּר צִפַּרְתָּא דְּקָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא.
3which was standing up to its ankles in water — Now that speech should enlighten him regarding all the areas in which he needs to repent, he is sometimes in the aspect of, “She uncovered his feet and lay down” (Ruth 3:14; Tikkuney Zohar #21, p.50a). That is, speech must show a person that he is down on a low spiritual level. This is the reason why speech is called a bird which was standing up to its ankles in water .
דמַיָּא הוּא בְּחִינַת הָאָדָם, שֶׁנִּתְהַוֶּה מִמַּיִּין דּוּכְרִין וּמַיִּין נוּקְבִין כַּיָּדוּעַ, וְהַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת צִפַּרְתָּא, קָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ, אֵצֶל הָאָדָם שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, כְּדֵי לְהָאִיר לוֹ, בִּבְחִינַת וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: דְּקָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא כַּנַּ"ל.
4water — This alludes to man. He is formed from [a combination of] the masculine waters and the feminine waters, as is known. Thus, speech, which is likened to a bird, is standing up to his ankles —with the man who is on a low level. This, in order to enlighten him, as in, “She uncovered his feet….” This is, which was standing up to its ankles in water .
הוְאָמְרִינַן לֵית מַיָּא – הַיְנוּ שֶׁהֵבִינוּ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְדִבּוּר אֶלָּא עַל־יְדֵי כָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בְּעֵינָיו אֶפֶס וָאַיִן. וְזֶהוּ: לֵית מַיָּא – שֶׁהָאָדָם יַחֲזִיק עַצְמוֹ לְאַיִן.
5We concluded that there wasn’t water — That is, we understood that it is impossible to merit speech unless glory is complete. A person should view himself as absolutely nothing. This is the meaning of there wasn’t water: A man should consider himself as non-existent.
ווּבָעֵינַן לִנְחוּתֵי – לְשׁוֹן שִׁפְלוּת, הַיְנוּ לִהְיוֹת שָׁפָל וְעָנָו. אַךְ שֶׁהָיָה לְאַקוּרֵי נַפְשִׁין – לְשׁוֹן (ישעיהו י״ג:י״ב): אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז, הַיְנוּ שֶׁהָיָה הָעֲנָוָה בִּשְׁבִיל גַּדְלוּת, כְּדֵי לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִתְיַקֵּר, כִּי מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִין גֹּדֶל בִּזּוּי הַגַּדְלוּת, עַל כֵּן הֵם עֲנָוִים, בִּשְׁבִיל לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִתְיַקֵּר עַל־יְדֵי הָעֲנָוָה, וְזֶהוּ בְּחִינַת עֲנִיווּת שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּדְלוּת.
6and we wanted to go down into it — [To go down] indicates lowliness, being lowly and humble. But it was: l’OKuRei nafshin (to cool ourselves) — This is similar to (Isaiah 13:12), “OKiR enosh (I will make man more prominent) than fine gold.” That is, his humbleness was egotistical—so as to gain glory and yaKaR (prominence). Because people know just how despicable haughtiness is, they act humbly, in order to acquire glory and prominence through humility. This is the concept of humility that is the ultimate degree of haughtiness.
זוְזֶהוּ: וּבָעֵינַן לִנְחוּתֵי – לִהְיוֹת שְׁפָלִים וַעֲנָוִים, לְאוֹקוּרֵי נַפְשִׁין – כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִהְיֶה יְקָרִים וַחֲשׁוּבִים, כִּי הַגַּאֲוָה מְבֻזָּה מְאֹד.
7This is the meaning of and we wanted to go down into it —to be lowly and humble. L’okurei nafshin —so that by doing this we would be prominent and important, because haughtiness is very despicable.
חנְפַק בְּרַת־קָלָא וְאָמַר, לָא תְּחוּתוּ לְהָכָא – לָא תְּחוּתוּ לִהְיוֹת שְׁפָלִים בִּשְׁבִיל זֶה, בִּשְׁבִיל לְאוֹקוּרֵי נַפְשִׁין – שֶׁהִזְהִירָם הַבַּת־קוֹל שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲנָוִים בִּשְׁבִיל לְהִתְיַקֵּר וּלְהִתְכַּבֵּד, כִּי זֶה עֲנִיווּת הִיא תַּכְלִית הַגַּדְלוּת.
8A heavenly voice called out, Do not go down into here — [In other words,] do not go down to act lowly for this reason—in order to okurei nafshin. The heavenly voice warned them not to be humble so as to gain prominence and glory. For this humility is actually the ultimate degree of haughtiness.
טדִּנְפַלָּה חֲצִינָא לְבַר־נַגָּרָא הָא שְׁבַע שְׁנִין, וְלָא מָטְיָא לְאַרְעָא – שֶׁהַבַּת־קוֹל הוֹדִיעָה לָהֶם שֹׁרֶשׁ הַגַּדְלוּת, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֲקוּ עַד קָצֶה אַחֲרוֹן, וְלָא יְחוּתוּ לְהָכָא – שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲנָוִים בִּשְׁבִיל גַּדְלוּת, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ"ד): מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל־רוּחַ; הַיְנוּ שֶׁהוֹדִיעָה לָהֶם, שֶׁהַגַּדְלוּת הוּא מִנְּפִילוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת וְהַגַּאֲוָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא לְבוּשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים צ״ג:א׳): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ.
9A carpenter’s axe fell in here seven years ago, and it has not yet reached the ground — The heavenly voice informed them of the root of haughtiness, so that they should distance themselves [from it] to the utmost. They should not go down into here —they should not act humbly in order to gain acclaim, as our Sages taught: Be very, very humble (Avot 4:4). That is, [the heavenly voice] informed them that haughtiness stems from a debasement of the Holy One’s splendor and majesty. These [qualities] are His garment, as is written (Psalms 93:1), “God reigns, He is clothed in majesty.” And thus:
יוְזֶה: דִּנְפַלָא חֲצִינָא – בְּחִינַת לְבוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קכט): וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר.
10ChaTZiNa (axe) fell — This alludes to a garment, as is written (Psalms 129:7), “[The harvester did not fill his hand, nor put] bound sheaves into ChiTZNo (his garment corner).”
יאבַּר נַגָּרָא – זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קד): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, וּכְמַאֲמַר (חולין ס.): אֱלֹקֵיכֶם נַגָּר הוּא. מִנְּפִילַת הַלְּבוּשׁ הַזֶּה נִתְהַוָּה הַגַּדְלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁבַע בָּתֵּי עַכּוּ"ם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה גָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין פח.): לֹא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁעָבְדוּ בָּהּ שֶׁבַע בָּתֵּי עַכּוּ"ם; וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא עַכּוּ"ם בִּלְשׁוֹן תִּפְאֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ״ד:י״ג): כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת; כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא הַגַּדְלוּת, הוּא מִנְּפִילַת הִתְפָּאֲרוּתוֹ.
11a carpenter — This is the Holy One, as is written (Psalms 104:3), “Who lays the beams of His upper chambers in the waters.” This is also [as our Sages] taught: Your God is a carpenter (Chullin 60a). The debasement of this garment produces haughtiness, which corresponds to the seven [royal] houses of idolatry. Because of this [idolatry], the Jewish people were exiled from their land, as our Sages taught: Israel was not exiled until the seven [royal] houses had worshipped idolatry (Gittin 88a). And this is the reason why idolatry is called splendor, as in (Isaiah 44:13), “… like the splendor of a man, to sit in the house.” For idolatry, which is haughtiness, comes from a debasement of His splendor. And this is:
יבוְזֶהוּ: הָא שְׁבַע שְׁנִין – זֶה בְּחִינַת הַגַּדְלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁבַע בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל.
12seven years ago — This corresponds to haughtiness, the seven houses of idolatry mentioned above.
יגוְזֶהוּ: וְלָא מְטֵי לְאַרְעָא – הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי הֶעָווֹן הַזֶּה עֲדַיִן לֹא חָזַרְנוּ לְאַרְצֵנוּ, כִּי עַל־יְדֵי הֶעָווֹן הַזֶּה, שֶׁהוּא הַגַּדְלוּת, שֶׁהוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, בְּחִינַת שֶׁבַע בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה, עַל־יְדֵי־זֶה גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה עֲדַיִן לֹא חָזַרְנוּ לְאַרְצֵנוּ – הַכֹּל עַל־יְדֵי הֶעָווֹן הַזֶּה שֶׁל הַגַּדְלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל.
13and it has not yet reached the ground — That is, because of this sin we have still not returned to our land. As a result of this sin of haughtiness—which is likened to serving idolatry/the seven [royal] houses of idolatry—we were exiled from our land. And this is why we have not yet returned to our land; all because of this sin of haughtiness, which is synonymous with idol worship. And this is:
ידוְזֶהוּ: וְלָא מִשּׁוּם דִּנְפִישֵׁי מַיָּא – הַיְנוּ, לֹא תֹּאמַר שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה לָא מְטֵי לְאַרְעָא, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ וְלָשׁוּב לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם דִּנְפִישֵׁי מַיָּא, מֵחֲמַת שֶׁהָעַכּוּ"ם הֵם רַבִּים, בְּחִינַת רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה (דברים ז׳:י״ז), שֶׁהֵם בְּחִינַת מַיִם רַבִּים.
14Not only because the water is abundant — Do not say that it is because of this that it has not yet reached the ground. In other words, that we cannot approach and return to the Land of Israel because the water is abundant —because the idolatrous nations are many, as in (Deuteronomy 7:17), “Many are these nations.” They are an aspect of “many waters” (Song of Songs 8:7).
טואֶלָּא מִשּׁוּם דִּרְדִיפֵי מַיָּא – שֶׁהֵם רוֹדְפִים אַחַר הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִם, בְּחִינַת אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים (תהילים כ״ט:ג׳); עַל־יְדֵי־זֶה אֵין יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ וְלַחֲזֹר לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ עַל־יְדֵי רְדִיפַת הַכָּבוֹד וְהַגַּדְלוּת, כִּי עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת שֶׁאֵין יְכוֹלִין לָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ, הוּא רַק מֵחֲמַת עֲווֹן הַגַּדְלוּת וּרְדִיפַת הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל.
15but because the water runs so rapidly — because they run after glory. For [glory] corresponds to water, as in (Psalms 29:3), “The God of glory thunders, God is upon many waters.” This is why we cannot approach and return to the Land of Israel—i.e., because of the running after glory and the haughtiness. For the main cause of this lengthy exile which prevents us from returning to our land is only the sin of haughtiness and the running after glory, as explained.
טזכָּל זֶה הוֹדִיעָה לָהֶם הַבַּת־קוֹל, גֹּדֶל בִּזּוּי הַגַּדְלוּת, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֲקוּ מֵהַגַּדְלוּת עַד קָצֶה אַחֲרוֹן כַּנַּ"ל, וְאָז כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל, וְאָז זוֹכִין לַדִּבּוּר הַמֵּאִיר, שֶׁהוּא בְּחִינַת צִפַּרְתָּא הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל. אֲבָל אֵיךְ זוֹכִין לָזֶה, לְשַׁבֵּר הַגַּדְלוּת וְהַכָּבוֹד שֶׁל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, וְשֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת – הוּא עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַב אָשֵׁי:
16The heavenly voice informed them of all this; just how repulsive haughtiness is, so that they would distance themselves from haughtiness to the utmost. Then, God’s glory is complete and one merits speech which enlightens/the bird, as explained above. But how does one achieve this, to utterly break one’s own haughtiness and glory so that the glory of God is complete? This happens by guarding the two levels of brit: the upper unification and lower unification. And this is what Rav Ashi said:
יזהַאי זִיז שָׂדַי הוּא – הַיְנוּ בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה, שֶׁעַל־יְדֵי יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה הַכָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־יְדֵי כָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת זוֹכִין לְצִפַּרְתָּא, שֶׁהוּא הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין מַיָּא לָרָקִיעַ כַּנַּ"ל, כִּי זִיז הוּא בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה, בְּחִינַת מט"ט, בְּחִינַת: מִכְּנַף הָאָרֶץ כַּנַּ"ל. כִּי אִיתָא בְּמִדְרָשׁ־רַבָּה (ב"ר פרשה יט, ויק"ר פרשה כב): עוֹף אֶחָד יֵשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁמַּפְרִישׂ אֶת כְּנָפָיו הוּא מַחֲשִׁיךְ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְזִיז שְׁמוֹ; וְזֶה בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה, בְּחִינַת מט"ט, בְּחִינַת מִכְּנַף הָאָרֶץ, שֶׁבּוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּרִית עִלָּאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֶּׁמֶשׁ, שָׂדַי – זֶה בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה כַּנַּ"ל:
17This bird was Ziz Sadai — This implies the upper and lower unifications. Through the upper unification and the lower unification—the guarding of the brit on both levels—glory is complete. And when glory is complete, one merits to the bird/speech, which is a bridge [standing] between the water and the firmament, as above. For the Ziz corresponds to the lower unification/Metat/“from the distant corner of the earth.” As we find in the Midrash Rabbah: There is one bird which, when it spreads out K’NaFav (its wings), it blackens [or blocks out] the sun. Its name is Ziz (Bereishit 19:6; Vayikra 22:7). This corresponds to the lower unification/Metat/“from the K’Naf of the earth,” in which the upper brit /the sun is clothed. [Thus,] Sadai alludes to the upper unification, as explained.