Chasidut · Breslov
Likutei Moharan 14:13/ליקוטי מוהר"ן י״ד:י״ג
איג שַׁיָּךְ לְעֵיל:
113. The following piece applies to what was taught above.
בלְפִי הַכָּבוֹד שֶׁמְּכַבֵּד יִרְאֵי ה', כֵּן עָלָה הַכָּבוֹד לְשָׁרְשׁוֹ. כִּי כָּל זְמַן שֶׁהַכָּבוֹד הוּא בְּגָלוּת, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, כֵּן הוּא מְזַלְזֵל בְּיִרְאֵי ה', וְכָל אֶחָד לְפִי תִּקּוּנוֹ אֶת הַכָּבוֹד, כֵּן הוּא מְכַבֵּד יִרְאֵי ה' וְכוּ',
2To that degree that he honors those who fear God, the glory [God’s honor] ascends to its source…. Because, as long as the glory is in exile, each person, in his own way, disgraces those who are God-fearing; whereas, to the degree that he rectifies the glory, he correspondingly honors those who fear God.
גוְעַל־יְדֵי זֶה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד שֶׁמְּכַבֵּד יִרְאֵי ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחֲזָרַת הַכָּבוֹד לְשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לַיִּרְאָה, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְשָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר לְעֵיל הֵיטֵב.
3Now, through this—i.e., through the honor shown for those who fear God, which is the concept of returning the glory to its source, to fear—we merit peace, as has been thoroughly explained.
דוְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיט:): הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד־חָכָם, אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ; כִּי הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד־חָכָם וּמְזַלְזֵל יִרְאֵי ה', נִמְצָא שֶׁפּוֹגֵם בַּכָּבוֹד, וְאֵינוֹ מַחֲזִירוֹ לְשֹׁרֶשׁ הַיִּרְאָה, וַאֲזַי אֵין זוֹכֶה לְשָׁלוֹם, וְעַל כֵּן אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ,
4And this is as our Sages taught: Anyone who disgraces a Torah scholar is afflicted with an incurable ailment (Shabbat 119b). For when a person disgraces a Torah scholar or ridicules those who fear God, he blemishes the glory and does not return it to the source of fear. As a result, he does not merit peace, and so his ailment remains incurable.
הכִּי כָּל הַחוֹלַאַת בָּאִין עַל־יְדֵי בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כִּי כָּל הַחוֹלַאַת הֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, שֶׁאֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו, וְהַיְסוֹדוֹת מִתְגַּבְּרִין זֶה עַל זֶה וְאֵין מִתְנַהֲגִים בְּשָׁלוֹם, בַּמֶּזֶג הַשָּׁוֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּא חוֹלַאַת, כַּיָּדוּעַ.
5This is because all illnesses stem from the aspect of strife. For all illnesses correspond to strife in that there is no peace in his bones. The yesodot (elements) are in conflict with one another and do not function peacefully and in proper balance. As a result, he suffers illness, as is known.
ווְעַל כֵּן כְּשֶׁמְּבַזֶּה תַּלְמִיד־חָכָם וּפוֹגֵם בַּשָּׁלוֹם, עַל כֵּן אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הָרְפוּאָה – עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו (ישעיהו נ״ז:י״ט):
6Therefore, when he disgraces a Torah scholar and blemishes the peace, his ailment is incurable. For the essence of healing comes through peace, as mentioned above. This corresponds to (Isaiah 57:19), “Peace, peace, for both far and near, says God; and I will heal him.”
זגַּם בְּעֵת אֲמִירַת הַתּוֹרָה הַנַּ"ל הִזְכִּיר רַבֵּנוּ זַ"ל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין מַסְפִּידִין בַּחֲנֻכָּה (שבת כא: ובשו"ע סי' תר"ע), וְאֵינִי זוֹכֵר מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ בּוֹ. (וְהַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, כִּי הַהֶסְפֵּד הוּא בִּשְׁבִיל לְתַקֵּן הִסְתַּלְּקוּת הַכָּבוֹד, שֶׁנִּפְגַּם עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק הַזֶּה, שֶׁהָיָה מַצְדִּיק אֶת הָרַבִּים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הֶאָרַת הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הֶסְפֵּדָא יְקָרָא דְּחַיֵּי אוֹ יְקָרָא דְּשָׁכְבֵי (סנהדרין מו:). וְעַל כֵּן בַּחֲנֻכָּה אֵין מַסְפִּידִין בּוֹ, כִּי אָז מֵאִיר הַכָּבוֹד עַל־יְדֵי נֵר־חֲנֻכָּה כַּנַּ"ל).
7When this lesson was given, Rabbeinu z’l also mentioned the teaching of our Sages: No eulogies are made during Chanukah (Shabbat 21b; Orach Chaim 670). However, I do not recall his explanation of this. {Based on my limited knowledge, it seems that the eulogy is meant to rectify the departure of the glory. The [glory] was blemished by the passing of this tzaddik, whose “turning the many to righteousness” brought about the main illumination of the glory. This is similar to what our Sages taught: A eulogy: Is it to honor the living or to honor the dead (Sanhedrin 46b) ? This is why during Chanukah no eulogies are made. For then, the glory shines due to the Chanukah candle, as mentioned above.}
חלְעֵיל:
8[See sections 2-5] above.
טוְזֶהוּ: וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה (משלי ט״ו:ל״ג); כִּי עַל־יְדֵי עֲנָוָה זוֹכִין לְכָבוֹד, כַּמְבֹאָר לְעֵיל, שֶׁעִקַּר הִתְעַלּוּת הַכָּבוֹד הוּא עַל־יְדֵי גֵּרִים וּבַעֲלֵי־תְּשׁוּבָה שֶׁעוֹשִׂין, וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי תּוֹרַת חֶסֶד וְכוּ', וְלַתּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת, כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲנָוָה וְכוּ', כַּמְבֹאָר לְעֵיל. נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְכָבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲנָוָה, וְזֶהוּ: וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה כַּנַּ"ל: יְסוֹד הָעִנְיָן – חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: לְהַחֲזִיר כָּבוֹד לַיִּרְאָה, וְיִרְאָה אֶל הַלֵּב, וְשָׁלוֹם הַכְּלָלִי, וְשָׁלוֹם הַפְּרָטִי: לְהַחֲזִיר בְּנֵי־אָדָם בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כַּנַּ"ל – הוּא תִּקּוּן קֶרִי, אַתְוָן דְּדֵין כְּאַתְוָן דְּדֵין:
9This is the meaning of “And humility precedes glory” (Proverbs 15:33) —for it is through humility that one merits glory. As was mentioned above, the main elevation of the glory comes through the making of baaley teshuvah and converts, which can only be achieved by means of the Torah of lovingkindness, etc. And it is impossible to merit Torah, except through humility, as explained earlier. We find, therefore, that it is impossible to merit glory in holiness except by means of humility. This is: “And humility precedes glory.”