Chasidut · Breslov
Likutei Moharan 22:10/ליקוטי מוהר"ן כ״ב:י׳
אי וְיֵשׁ בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא וְכֵן בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם, בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, כִּי כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, בְּחִינַת תּוֹרָה, הַיְנוּ הַנִּגְלוֹת לוֹ; וּבְחִינַת נִשְׁמַע, שֶׁהִיא בְּחִינַת נִסְתָּרוֹת, בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּנַּ"ל.
110. The concept of “we will do and we will hear” applies on each and every level, and likewise in each and every world. Each individual, commensurate with his level, possesses the aspect of “we will do”/Torah—namely, that which is revealed to him. And [he possesses] the aspect of “we will hear”—which corresponds to the hidden/prayer.
בכִּי מִי שֶׁבָּא לְמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ מֵהָרִאשׁוֹנָה, אֲזַי נַעֲשֶׂה מֵהַנִּשְׁמַע שֶׁלּוֹ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, וַאֲזַי יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נִשְׁמַע אַחֶרֶת, וְכֵן מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וְכֵן כָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע.
2For when someone comes to a level higher than the first one, then his “we will hear” takes on the aspect of “we will do,” and he then has an aspect of “we will hear” <even higher than this one>. And so it is from level to level. Each person, relative to his level, also possesses the concept of “we will do and we will hear.”
גוְכֵן בְּכָל עוֹלָם יֵשׁ בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, כִּי מַה שֶּׁהוּא לְהָעוֹלָם הַזֶּה בְּחִינַת נִשְׁמַע הוּא לְעוֹלָם הַגַּלְגַּלִים בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת נִשְׁמַע גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ, וְכֵן מֵעוֹלָם לְעוֹלָם.
3Likewise, in each world, there is the concept of “we will do and we will hear.” That which for this world is the aspect of “we will hear,” is, for the extraterrestrial world, the aspect of “we will do.” And they possess an even higher aspect of “we will hear” than this. And so it is from world to world. {“Hidden things pertain to God our Lord, but that which has been revealed applies to us and our children, forever; to do all the words of this Torah” (Deuteronomy 29:28).}
דוְזֶה בְּחִינַת תּוֹרַת ה' וְתוֹרָתוֹ (ע"ז יט) – מִתְּחִלָּה תּוֹרַת ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסְתָּר, הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ; וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה, נַעֲשֶׂה תּוֹרָתוֹ – שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַנִּשְׁמָע נַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא בְּחִינַת: וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ.
4This is also the concept of the “Torah of God” and “his Torah” (Psalms 1:2). [Our Sages say] (Avodah Zarah 19a): “At first it is ‘the Torah of God.’” This is the aspect of hidden, <corresponding to,> “Hidden things pertain to God our Lord.” And afterwards, <when he merits to the level> higher than this one, it becomes “his Torah.” <His> “we will hear” becomes “we will do,” which is “… but that which has been revealed applies to us and our children.”
הוְזֶה (דברים כ״ט:כ״ח): הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ – זֶה בְּחִינַת נִשְׁמַע, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ – זֶה בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת – שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, שֶׁיָּבוֹא לְעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה מֵהַנִּשְׁמַע נַעֲשֶׂה.
5Thus, “Hidden things pertain to God our Lord”—this corresponds to “we will hear.” “But that which has been revealed applies to us and our children”—this corresponds to “we will do.” “Forever; to do all the words of this Torah”—he should go from level to level, so that he comes to a world where “we will hear” becomes “we will do.”
ווְזֶה: לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה – דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הֵם דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה, כְּגוֹן וַיְדַבֵּר כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת נִשְׁמָע כַּנַּ"ל, יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת נַעֲשֶׂה.
6And this is, “To do all the words of this Torah.” The “words of Torah” refers to the statements of the Torah accompanying the precept, such as “And God spoke,” as explained. They correspond to “we will hear,” as above. They will be made into the aspect of “we will do.”
זוְזֶהוּ: עַד עוֹלָם – שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמֵעוֹלָם לְעוֹלָם, לַעֲשׂוֹת – לַעֲשׂוֹת דַּיְקָא, בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת – דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הֵם בְּחִינַת דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּסְתָּרוֹת, בְּחִינַת נִשְׁמַע כַּנַּ"ל, יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, בְּחִינַת נִגְלוֹת כַּנַּ"ל:
7And thus [the verse says] “ahd olam (forever).” He should go from level to level and from olam (world) to olam. “To do”—specifically “to do,” the aspect of “we will do.” “All the words of this Torah”—the “words of Torah” correspond to the statements of the Torah accompanying the precept. They are the aspect of hidden/”we will hear,” as above. They will made into the aspect of “we will do”/the revealed.
חוְצָרִיךְ כָּל אָדָם שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמֵעוֹלָם לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּזְכֶּה בְּכָל פַּעַם לִבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ בְּכָל פַּעַם מִבְּחִינַת נִשְׁמָע, בְּחִינַת נִסְתָּר, בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה, בְּחִינַת תּוֹרַת ה', יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, בְּחִינַת נִגְלֶה, בְּחִינַת תּוֹרָה, בְּחִינַת תּוֹרָתוֹ, וִיהִי לוֹ בְּחִינַת נִשְׁמָע וְכוּ' גָּבוֹהַּ יוֹתֵר. וְכֵן בְּכָל פַּעַם יֵלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמִמַּעֲלָה לְמַעֲלָה, עַד שֶׁיָּבוֹא בְּרֵאשִׁית נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הָאֲצִילוּת.
8And each person must go from level to level and from world to world, so that he is always meriting even higher aspects of “we will hear and we will do.” For him, the aspect of “we will hear”/hidden/prayer/Torah-statements-accompanying-the-precept/”Torah of God,” will each time be made into “we will do”/revealed/Torah/”his Torah”; and he will have an even higher aspect of “we will hear.” And so, each time he will be going from level to level and degree to degree, until he comes to the genesis of Creation—this being the first stage of Atzilut (the World of Nothingness).
טוְשָׁם יֵשׁ גַּם־כֵּן בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, וּבְחִינַת נִשְׁמַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם הוּא תּוֹרַת ה' בֶּאֱמֶת, כִּי בְּכָל עוֹלָם וְדַרְגָּא תּוֹרַת ה' הִיא רַק בְּשֵׁם הַמֻּשְׁאָל, כִּי רַק מֵחֲמַת שֶׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ נִקְרָא תּוֹרַת ה', וּכְשֶׁבָּא לְשָׁם נַעֲשֶׂה תּוֹרָתוֹ. אַךְ בְּחִינַת הַנִּשְׁמָע שֶׁבִּתְחִלַּת הָאֲצִילוּת הִיא תּוֹרַת ה' בֶּאֱמֶת, כִּי אֵין גָּבוֹהַּ מִשָּׁם, רַק תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ. וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּכְלָל בְּאֵין סוֹף, אֲזַי הַנַּעֲשֶׂה הִיא בְּחִינַת תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ, וְהַנִּשְׁמַע הוּא בְּחִינַת תְּפִלַּת ה'.
9And there, too, there is the concept of “we will do and we will hear.” The aspect of “we will hear” which is there is the true “Torah of God.” For in each world and level, “Torah of God” is but a borrowed name; only because <there is a lower level> is it called “Torah of God.” But when he comes to there, it becomes “his Torah.” However, the aspect of “we will hear” which is at the first stage of Atzilut is truly the “Torah of God.” For there is nothing higher than there, [there is] only God’s Torah itself. Then afterwards, when he is encompassed in the Infinite One, then the “we will do” corresponds to God’s Torah itself. And the “we will hear” corresponds to God’s prayer.
יכִּי יֵשׁ תּוֹרַת ה', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ביכורים ור"ה): אֲנִי קִיַּמְתִּיהָ תְּחִלָּה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סוטה יד): הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים וּמְבַקֵּר חוֹלִים וְכוּ'. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו): מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵנִיחַ תְּפִלִּין וְכוּ'. וְכֵן יֵשׁ תְּפִלַּת ה', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם ז): מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי.
10For there is God’s Torah, as our Sages said (Yerushalmi, Bikurim 3:3): “I fulfilled it first”; and as they said (Sotah 14a): “The Holy One clothes the naked and visits the sick”; and our Sages said (Berakhot 6a): “How do we know that the Holy One wears tefilin ?” Likewise, there is God’s prayer, as our Sages said (ibid. 7a): “How do we know that the Holy One prays? For it is written (Isaiah 56:7), ‘I will make them joyful in My house of prayer.’”
יאנִמְצָא שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת ה' וְיֵשׁ תְּפִלַּת ה', וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּאֵין־סוֹף, אֲזַי תּוֹרָתוֹ הוּא תּוֹרַת ה' מַמָּשׁ וּתְפִלָּתוֹ הוּא תְּפִלַּת ה' מַמָּשׁ:
11Thus we find that there is God’s Torah and there is God’s prayer. And when one merits being encompassed in the Infinite One, then his Torah is God’s Torah literally, and his prayer is God’s prayer literally.
יבוְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ק צב): הַמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר – הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה; כִּי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְאוֹתוֹ דָבָר וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ עַל עַצְמוֹ הוּא מֵחֲמַת שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אַיִן, וְהוּא בְּחִינַת תְּחִלָּה, הַיְנוּ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, וּמֵחֲמַת שֶׁהוּא בִּבְחִינַת תְּחִלָּה, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה.
12And this is what our Sages said (Bava Kama 92a): “Someone who requests mercy for his fellow when he needs the very same thing, he is answered first.” Needing the very same thing and not asking it for himself—this is the result of his being in the aspect of nothingness, which is the aspect of “first,” namely, prior to Creation. And because he is in the aspect of first, he is consequently answered first.
יג[לִכְאוֹרָה, אֵין לְזֶה הָעִנְיָן חִבּוּר הֵיטֵב לְמַה שֶּׁלְּמַעְלָה. אַךְ בֶּאֱמֶת מְבֹאָר זֶה הָעִנְיָן הֵיטֵב לַמְעַיֵּן קְצָת, כִּי מְבֹאָר לְעֵיל וּלְקַמָּן, שֶׁבְּחִינַת תְּפִלַּת ה' הוּא בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, בְּחִינַת אֵין סוֹף, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּחִלָּה, וּמֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה הִיא בְּחִינַת אַיִן, עַל כֵּן אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה, כִּי אִם מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אַיִן, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא עָנָו בֶּאֱמֶת, וּמְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כְּאִלּוּ אֵינוֹ בָּעוֹלָם, עַד שֶׁנִּכְלָל בְּאֵין־סוֹף, שֶׁשָּׁם הוּא בְּחִינַת תְּפִלַּת ה' כַּנַּ"ל.
13{It would seem that this subject has no firm connection to that which preceded it. But actually, this subject is very clear to one who somewhat looks into it. For it is explained above and further on, that the concept of God’s prayer corresponds to pre-Creation/the concept of the Infinite One, which is the aspect of first. And because this aspect is synonymous with the aspect of nothingness, there is therefore no one who can merit to this except one who is in the aspect of nothingness. In other words, he is truly humble. And he negates himself entirely—to the nth degree of negation—as though he were not in the world, until he is encompassed in the Infinite One, wherein lies the concept of God’s prayer.
ידוּבָזֶה מְקֻשָּׁר הֵיטֵב מַה שֶּׁמּוּבָא לְקַמָּן עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֶלְעָזָר זְעִירָא וְכוּ', שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּגַדְלוּת וְעַל כֵּן חֲבָשׁוּהוּ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְלִכְאוֹרָה אֵין קֶשֶׁר לְעִנְיַן פְּגַם הַגַּדְלוּת לְהַתּוֹרָה הַזֹּאת, שֶׁלֹּא נִזְכָּר כָּאן לִכְאוֹרָה מֵעִנְיַן גַּדְלוּת כְּלָל. אַךְ בֶּאֱמֶת עַל־פִּי הַנַּ"ל מְבֹאָר לָעֵינַיִם, שֶׁכָּל עִנְיָן זֶה לִזְכּוֹת לִבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בְּאֵין סוֹף, בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה – כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲנָוָה בֶּאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן כַּנַּ"ל.
14With this, a firm connection is made [to] that which is brought further on regarding the teaching of the Sages: Elazar Ze’ira… who was suspected of haughtiness and was therefore arrested. See there. For it would seem that there is no connection between the subject of haughtiness and this lesson. The subject of haughtiness is not, on the face of it, mentioned here at all. Yet, in fact, based on what has been explained, [its connection] is clearly visible. This entire matter of meriting to a higher aspect of “we will do and we will hear”—corresponding to encompassment in the Infinite One/the genesis of Creation—is impossible, except through true humility/nothingness, as explained above.
טווְעַתָּה מְבֹאָר הֵיטֵב קֶשֶׁר עִנְיָן זֶה "הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא צָרִיךְ וְכוּ'" לְהַתּוֹרָה הַזֹּאת, כִּי זֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר, זֶהוּ בְּחִינַת עֲנָוָה, בְּחִינַת אַיִן, שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל עַצְמוֹ כְּלוּם, רַק מַרְגִּישׁ צַעַר יִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ, וְעַל־יְדֵי הַבִּטּוּל זֶה הוּא נִכְלָל בְּאַיִן, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִלָּה, בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, בְּחִינַת נִשְׁמָע, בְּחִינַת תְּפִלַּת ה' כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה, כִּי הוּא בִּבְחִינַת תְּחִלָּה כַּנַּ"ל].
15And we now have a clear explanation for how the topic of “someone who requests mercy for his fellow when he needs the very same thing” is connected to this lesson. This is because the person who prays for his fellow, even though he needs that very same thing—this is the concept of humility/nothingness. He negates himself, showing no concern for himself whatsoever. Instead, he is sensitive to the suffering of his fellow Jew. And through this negation, he is encompassed in nothingness—corresponding to pre-Creation/”we will hear”/God’s prayer. He is therefore answered first, because he is in the aspect of first, as explained.}
טזוְזֶה בְּחִינַת אָב וּבֵן, מַאֲמָר וַחֲצִי מַאֲמָר. כִּי הַנַּעֲשֶׂה הוּא בְּחִינַת נִגְלֶה, בְּחִינַת תּוֹרָה, בְּחִינוֹת בָּרָא, בְּחִינוֹת בֵּן, בְּחִינוֹת עֵדֶן תַּתָּאָה, בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה, בְּחִינוֹת חֲצִי מַאֲמָר; כְּנֶגֶד הַנִּשְׁמָע, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת בְּרֵאשִׁית, מַאֲמָר הַשָּׁלֵם, חָכְמָה עִלָּאָה, עֵדֶן עִלָּאָה, בְּחִינוֹת אָב, בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינוֹת נִסְתָּר, כִּי כָּל דַּרְגָּא נֶגֶד דַּרְגָּא שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה הוּא בְּחִינוֹת חֲצִי מַאֲמָר. כְּמוֹ הָאָב כְּשֶׁמְּדַבֵּר, מְדַבֵּר מַאֲמָר הַשָּׁלֵם, וּכְשֶׁבְּנוֹ הַקָּטָן מְדַבֵּר אַחֲרָיו, הוּא מְדַבֵּר רַק חֲצִי מַאֲמָר – כֵּן כָּל דַּרְגָּא נֶגֶד דַּרְגָּא שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה הִיא בְּחִינוֹת חֲצִי מַאֲמָר, וְהַדַּרְגָּא שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה הִיא בְּחִינוֹת מַאֲמָר הַשָּׁלֵם נֶגְדָּהּ,
16This is the concept of “father and son, a complete-statement and a half-statement.” For the “we will do” corresponds to revealed/Torah/”He created”/son/Lower Eden/lower wisdom/a half-statement; as opposed to the “we will hear,” which corresponds to “in the beginning”/the complete-statement/upper wisdom/Upper Eden/father/prayer/hidden. This is because each level, vis-à-vis the level above it, is a half-statement. It is like the father who, when he speaks, utters a complete-statement; yet when his small son speaks after him, he utters only a half-statement. So it is with every level vis-à-vis the level above it: it is a half-statement, whereas the level above it is by comparison the complete-statement.
יזוְכֵן מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, כִּי כָל בְּנֵי־אָדָם וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וּצְמָחִים וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם הֵם רַק בְּחִינוֹת חֲצִי מַאֲמָר נֶגֶד הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה מִזֶּה הָעוֹלָם, כִּי הֵם רַק רְמָזִים לִדְבָרִים הַגְּבוֹהִים מֵהֶם, וְכֵן מֵעוֹלָם לְעוֹלָם. וְכֵן כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה נֶגֶד קֹדֶם הַבְּרִיאָה הִיא בְּחִינוֹת חֲצִי מַאֲמָר, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת – בְּאֵין־סוֹף, וְשָׁם הוּא בְּחִינַת מַאֲמָר הַשָּׁלֵם.
17And so it is from one level to the next. For all the humans, animals, birds, plants and all things in this world, are only a concept of a half-statement vis-à-vis the world which is above this world. This is because they are only representations of things higher than themselves. And so it is from one world to the next; and likewise, Creation vis-à-vis pre-Creation is a half-statement. For <the only> completeness is in the Infinite One <blessed be He>; which is where the concept of the complete-statement exists.
יחוְזֶה בָּרָא, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה, הוּא חֲצִי מַאֲמָר נֶגֶד בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, בְּחִינַת תְּפִלָּה, כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית – יָרֵא בּשֶׁת (תיקונים תיקון ז), שֶׁהִיא הַתְּפִלָּה, בְּחִינוֹת (משלי ל״א:ל׳): יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל, שֶׁהוּא מַאֲמָר הַשָּׁלֵם.
18This is [what is meant by], “He created”—which embodies the entire Creation—is a half-statement vis-à-vis “in the beginning”—which corresponds to pre-Creation/prayer. <For> BeREIShYT (in the beginning) is YaREI BoSheT (fear, embarrassment) (Tikkuney Zohar #7), which is prayer, as in (Proverbs 31:30), “Fear of God shall be praised”—[and prayer] is the complete-statement.
יטוְעַל כֵּן אֱמוּנָה נִקְרָא יְרוּשָׁלַיִם כַּנַּ"ל, עַל שֵׁם שֶׁעִקַּר בִּנְיָנָהּ מִבְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם, כִּי תַּמָּן יִרְאָה, תַּמָּן שָׁלֵם. בְּרֵאשִׁית, יָרֵא בּשֶׁת, מַאֲמָר הַשָּׁלֵם,
19Accordingly, faith is called YeRuShaLayiM (Jerusalem), as mentioned. This is because its principal construction is from “in the beginning,” corresponding to complete fear—for where there is YiRah (fear), there is ShaLeM (completeness): BeREIShYT / YaREI BoSheT /the complete-statement.
ככִּי אֱמוּנָה הוּא מֵהָרוֹעִים כַּנַּ"ל, וּלְהָרוֹעִים אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת כַּנַּ"ל, וּלְעַזּוּת זוֹכִין עַל־יְדֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל, וּלְשִׂמְחָה זוֹכִין עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ' כַּנַּ"ל. אַךְ עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה הוּא עַל־יְדֵי יִרְאָה, כִּי "וְגִילוּ בִּרְעָדָה" כְּתִיב (תהילים ב׳:י״א), הַיְנוּ, עִקַּר הַגִּילָה וְהַשִּׂמְחָה הִיא עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יִרְאָה כַּנַּ"ל, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת נִשְׁמָע, בְּחִינוֹת מַאֲמָר הַשָּׁלֵם, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת כַּנַּ"ל.
20<Thus we find that faith> is from the shepherds. But it is impossible to draw closer to the shepherds except through boldness; and one merits to boldness through joy; and one merits to joy through the concept of “we will do and we will hear”—corresponding to Torah and prayer, etc. However, the main completeness of joy comes through fear, for it is written (Psalms 2:11), “rejoice with trembling fear.” In other words, the principal rejoicing and joy is through prayer/fear/”we will hear”/the complete-statement—wherein lies principal completeness.
כאנִמְצָא שֶׁעִקַּר בִּנְיַן הָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת יְרוּשָׁלַיִם קִרְיָה נֶאֱמָנָה, זוֹכִין עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יִרְאָה, בְּחִינוֹת מַאֲמָר הַשָּׁלֵם כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן נִקְרֵאת הָאֱמוּנָה יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהוּא יִרְאָה שָׁלֵם, כִּי עִקַּר בִּנְיָנָהּ עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת יִרְאָה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת מַאֲמָר הַשָּׁלֵם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת בְּרֵאשִׁית, יָרֵא בּשֶׁת, שֶׁהוּא מַאֲמָר הַשָּׁלֵם כַּנַּ"ל.
21It follows, that the principal construction of faith—corresponding to Jerusalem “a faithful city”—is achieved through prayer/fear/the complete-statement. Faith is therefore called Jerusalem, which is complete fear. Her principal construction is through fear/the complete-statement, which corresponds to BeREIShYT—YaREI BoSheT, the complete-statement.
כבוְזֶה (שם יט): עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה – עֵדוּת ה', שֶׁהֵם הָעֲדָיִים הַנַּ"ל, נֶאֱמָנָה, עַל־יָדָה נִבְנֵית הָאֱמוּנָה.
22And this is (Psalms 19:8), “The testimony of God is faithful.” “EyDut (the testimony) of God”—the EDiyim (ornaments) mentioned above—”is faithful.” Through it, faith is constructed.
כגוְזֶה (בראשית מ״ט:כ״ד): מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, וְתַרְגּוּמוֹ: אָב וּבֵן. וְזֶה מַאֲמָר הַשָּׁלֵם, שֶׁהוּא אָב וּבֵן כַּחֲדָא, כִּי חֲצִי מַאֲמָר הוּא בְּחִינוֹת בֵּן לְחוּד, אֲבָל מַאֲמָר הַשָּׁלֵם הוּא אָב וּבֵן כַּחֲדָא, כִּי שָׁם נִכְלָל הַכֹּל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינוֹת רוֹעִים כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, כַּנַּ"ל:
23This is (Genesis 49:24) “… from there the Shepherd, the evan (the Rock) of Israel.” Onkelos translates [“ÆVaN” as a composite of] AV and VeN (father and son). This is the complete-statement: father and son as one. For a half-statement corresponds to the son alone, but the complete-statement is father and son as one. Everything is encompassed there, and through this one can come to the concept of shepherds, as above. Hence this is the meaning of, “… from there the shepherd, the ÆVen of Israel.”