Chasidut · Breslov
Likutei Moharan 245:2/ליקוטי מוהר"ן רמ״ה:ב׳
אוְדַע, שֶׁכָּל אָדָם קֹדֶם שֶׁמַּשִּׂיג בַּתּוֹרָה הַשָּׂגָה שֶׁל אֱמֶת, צָרִיךְ לֵילֵךְ בְּהֶכְרֵחַ דֶּרֶךְ אֵלּוּ הֵיכְלוֹת הַתְּמוּרוֹת, אֲבָל הַכְּלָל – שֶׁאָסוּר לִטְעוֹת בְּעַצְמוֹ, לִסְבֹּר שֶׁכְּבָר בָּא אֶל הַהַשָּׂגָה הָרָאוּי, כִּי אִם יִסְבֹּר כֵּן יִשָּׁאֵר שָׁם חַס וְשָׁלוֹם; אֲבָל כְּשֶׁיֵּדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחִיל לִכְנֹס לְחַדְרֵי תּוֹרָה הָאֲמִתִּיִּים, אֲזַי יִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְיַרְבֶּה בִּתְפִלּוֹת, וְיַפְצִיר עַד שֶׁיִּפָּתְחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, וְאָז יִרְאֶה הַהֶפְרֵשׁ.
12. Know, too, that each person, before he can attain a true insight of Torah must, of necessity, pass through the Chamber of Exchanges. Yet, the rule is that he must never misjudge himself and presume that he has already come to the accurate insight. For if he presumes that, he will remain there, God forbid. On the other hand, if he is aware that he has not yet begun to enter the true chambers of Torah, then he will strengthen himself in his devotions, pray more and incessantly until the gates of holiness are opened for him in truth. Then he will see the difference.
בוַאֲפִלּוּ אִם עָשָׂה עֻבְדּוֹת וְתַעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר כָּךְ זָכָה לְחִדּוּשִׁין, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יַעֲמֹד עַל־זֶה לִסְבֹּר שֶׁהֵם הַשָּׂגוֹת שֶׁל אֱמֶת הַנַּ"ל, כִּי אֲפִלּוּ לְהַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁל הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת צָרִיךְ עֻבְדּוֹת וְתַעֲנִיתִים,
2And even if he has performed devotions, fasted and mortified himself for God and afterwards merited innovations, nonetheless he should not be content with this, presuming that they are the aforementioned insights of truth. The reason is that attaining even the illusions of the Chamber of Exchanges requires devotions and fasts.
גוַאֲפִלּוּ בְּתַאֲוֹות עוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ דֻּגְמָא לָזֶה, כְּגוֹן לְמָשָׁל כְּשֶׁעוֹשִׂין שְׂחוֹק וְקוֹמֶעדְיֶע, אֲזַי נוֹסֵעַ אֶחָד וּמַכְרִיז וְחוֹשֵׁב כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיַּעֲשׂוּ עַל הַקּוֹמֶעדְיֶע, וְאַף שֶׁהוּא תַּאֲוָה לִשְׁמֹעַ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין זֶה הַשְּׂחוֹק בְּעַצְמוֹ. וְכֵן כְּשֶׁבָּא לְהַחֶדֶר שֶׁעוֹשִׂין שָׁם הַקּוֹמֶדְיֶע יֵשׁ שָׁם מְצֻיָּר עַל הַטַּבְלָא כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיַּעֲשׂוּ שָׁם, וְגַם זֶה אֵינוֹ הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּאִים לְשָׁם לִפְנִים, עוֹמֵד לֵץ אֶחָד, וְעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה קוֹף, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁעוֹשֶׂה הַבַּעַל קוֹמֶדְיֶע, הוּא עוֹשֶׂה אַחֲרָיו בְּלֵיצָנוּת, וְגַם זֶה אֵינוֹ הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ, וְעִקָּר הוּא הַשְּׂחוֹק בְּעַצְמוֹ שֶׁעוֹשִׂין שָׁם. וּכְמוֹ כֵן תָּבִין הַנִּמְשָׁל מֵעַצְמוֹ, כִּי יֵשׁ מִי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁנִּכְנָס לִפְנִים, וְלִפְנַי וְלִפְנִים, וַעֲדַיִן עוֹמֵד בַּחוּץ לְגַמְרֵי, כִּי לֹא הִתְחִיל לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה שֶׁל אֱמֶת.
3There is even an example of this from the temptations of this world. For instance, when a comedy is staged, there is someone who goes about announcing and describing all the scenes in the comedy. Now, while it is a pleasure to listen to this, this is nevertheless not the actual comedy. Similarly, when one comes to the theater where the comedy is being staged, there are posters with scenes of what will take place there. This too is not the actual thing. Once inside, a buffoon gets up and acts like a monkey; everything that the comedian does, he mockingly imitates. This too is not the actual thing. Rather, the essence is the comedy itself that is performed there. The moral is likewise self-explanatory. For there is a person who thinks he has entered deep within, but who stands totally on the outside; he has not begun to attain a true insight.
דוְהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאֹד, אַף כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינָם נֶחֱשָׁבִים בְּעֵינָיו לִכְלוּם, לְגֹדֶל עֹצֶם הַכָּרָתוֹ אֶת גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, עַל־כֵּן הוּא מִשְׁתַּדֵּל וּמִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם, שֶׁיַּתְחִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַרְאוֹת לוֹ אוֹר הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל לְהַשִּׂיג כְּלָל מִיָּמָיו:
4Yet the very great tzaddik, even though he merits attaining great perceptions of God in truth, he nevertheless considers them as naught due to the great extent of his recognition of the Blessed Creator’s greatness. Therefore, he constantly strives and spurs himself on, [hoping] that God will begin to show him the light of Torah, as if he had never in his lifetime begun to attain anything.