Chasidut · Breslov
Likutei Moharan 51:7/ליקוטי מוהר"ן נ״א:ז׳
א (שַׁיָּךְ לְעֵיל):
17. Addendum relating to the lesson:
בוּבִשְׁבִיל זֶה הַשֶּׁקֶר מַזִּיק לָעֵינַיִם, כִּי עַל־יְדֵי הַשֶּׁקֶר מְסַלֵּק הַשְׁגָּחַת עֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּפוֹגֵם בָּעֵינַיִם, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה כַּנַּ"ל, כִּי הַשֶּׁקֶר נִמְשָׁךְ מֵרִחוּק מֵאֶחָד, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַטֻּמְאָה, שֶׁהוּא הָרָע, שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶר, כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ, פּוֹגֵם עַל־יְדֵי שֶׁקֶר בְּהַשְׁגָּחָה, וּמְסַלֵּק הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעָלָיו, כִּי עַל־יְדֵי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַכֹּל אֶחָד, אַחַר הַבְּרִיאָה כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה. וְעַל־יְדֵי הַשֶּׁקֶר פּוֹגֵם בְּאֶחָד, כִּי הַשֶּׁקֶר רָחוֹק מֵאֶחָד כַּנַּ"ל. עַל כֵּן מְסַלֵּק הַהַשְׁגָּחָה עַל־יְדֵי הַשֶּׁקֶר, וּמַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר הַבְּרִיאָה מִקֹּדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַטֻּמְאָה כַּנַּ"ל. אֲבָל עַל־יְדֵי אֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז הַכֹּל אֶחָד. כִּי עַל־יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה נִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל.
2This is why falsehood is harmful to the eyes. Through falsehood one removes the eye of Divine Providence and so damages the eyes, which are the aspect of Providence, as explained above. For falsehood stems from a distancing from oneness, from which the very hold of impurity/evil/falsehood derives, as explained above. And because of this, through falsehood he himself blemishes Providence and removes Divine Providence from himself. Through Divine Providence everything is one, after-the-creation is like before-the-creation. But through falsehood he causes a blemish in oneness, because falsehood is distant from oneness. Thus through falsehood he removes Providence and separates, God forbid, after-the-creation from before-the-creation, from which impurity’s very hold derives. But through truth, which is the aspect of entirely one and entirely good, he fosters Divine Providence. And then everything is one, for through Providence, after-the-creation is encompassed in before-the-creation, as explained above.
גוְזֶהוּ: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא וְכוּ' כַּנַּ"ל: וּבָזֶה מְקֻשָּׁר הַמַּאֲמָר הַזֶּה הֵיטֵב, תְּחִלָּתוֹ בְּסוֹפוֹ, וְסוֹפוֹ בִּתְחִלָּתוֹ, וְכֵן בְּאֶמְצָעוּתוֹ, וְהָבֵן הֵיטֵב:
3This is the explanation of [the opening statement]: “Rabbi Akiva said….” And with this, this lesson is tied together well; its beginning with its end, its end with its beginning and also with its middle. Understand this well.