Chasidut · Breslov
Likutei Moharan 66:2/ליקוטי מוהר"ן ס״ו:ב׳
אב כִּי קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אֲזַי הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל נִקְשָׁרִים בְּיַחַד, וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם. כִּי סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר, כְּגוֹן לִבְנוֹת בַּיִת, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב תְּחִלָּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, אֵיךְ יִהְיֶה צִיּוּר בִּנְיַן בֵּיתוֹ, וְאָז כְּשֶׁנִּגְמָר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ דְּמוּת בֵּיתוֹ, אֲזַי מַתְחִיל לִבְנוֹתוֹ. נִמְצָא שֶׁסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה, בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה.
12A. Before one turns potential into actual, the potential and actual states are bound together and there is nothing separating between them. The reason for this is that “what is final in deed is first in thought” (L ’kha Dodi Prayer). For instance, when a person wants to do something, like build a house, he first has to picture in his mind how the built house will look. Then, when he completes the image of his house in his mind, he begins to build it. This shows that the final deed is first in thought.
בוְקֹדֶם שֶׁהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אֲזַי סוֹף הַמַּעֲשֶׂה נִקְשָׁר עֲדַיִן בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, וְאֵין הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כְּלָל. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וַאֲזַי נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל. וְיֵשׁ הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּין תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת כֹּחַ, וּבֵין סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהִיא בְּחִינַת פֹּעַל.
2Prior to bringing his plan into practice, the final deed is still bound with the first thought and there is no difference or distinction whatsoever between them. He must see to carry out his plan. By doing so, potential and actual are unfolded and separated. Then there is a difference and a distinction between the first thought, which corresponds to potential being, and the final deed, which corresponds to actual being.
גוְזֶה בְּחִינַת אָלֶף, כִּי א הִיא שְׁתֵּי יוּדִין, וּוָא"ו בְּאֶמְצַע, שֶׁהִיא בְּחִינַת פַּתָּח. וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי יוּדִין, הֵם בְּחִינַת יוּ"ד בָּרֹאשׁ וְיוּ"ד בַּסּוֹף, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת כֹּחַ וּפֹעַל. הַיְנוּ בְּחִינַת הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הָעֶצֶם, שֶׁהוּא שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא יוּ"ד בָּרֹאשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, בְּחִינַת כֹּחַ. וְהַיּוּ"ד הַשֵּׁנִי, הִיא בְּחִינַת יוּ"ד שֶׁל הַכִּנּוּי, שֶׁהוּא שֵׁם אֲדֹנָי, שֶׁהוּא יוּ"ד בַּסּוֹף, בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה, בְּחִינַת פֹּעַל.
3This is the letter aleph. An aleph is comprised of two yods and, between [them], a vav, which corresponds to a patach. These two yods are a yod at the beginning and a yod at the end, corresponding to potential and actual. In other words, the yod of the Name that relates to His Essence, the blessed Name HaVaYaH, is the yod at the beginning: the aspect of “first in thought,” corresponding to potential being. The second yod corresponds to the yod of <the Name> that relates to His Attributes, the Name ADoNaiY, which is the yod at the end: the aspect of “final in deed,” corresponding to actual being.
דוּבַתְּחִלָּה שְׁנֵי יוּדִי"ן אֵלּוּ הֵם נִקְשָׁרִין יַחַד, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כַּנַּ"ל, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, הֵם נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּתָּח. הַיְנוּ מַה שֶּׁנִּפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין אֵלּוּ הַשְּׁנֵי יוּדִי"ן, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת כֹּחַ וּפֹעַל כַּנַּ"ל.
4The two yods are initially bound together, with nothing differentiating them. Afterwards, when turned from potential to actual, they are unfolded and separated. This is the aspect of the vav inside the aleph, which corresponds to a PaTaCh. In other words, these two yods, potential and actual, niPhTaChin (are unfolded) and separated.
הוְזֹאת הַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, הוּא בְּחִינַת הַוָּאו אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁנֵי הַיּוּדִי"ן שֶׁל שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַנַּ"ל, כָּזֶה: יאקדונקי. כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הָעֶצֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה. וְכֵן יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הַכִּנּוּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה.
5This vav inside the aleph represents the six letters between the two yods of the two Names mentioned above, [when these Names are interposed] as follows: YAHDVNHY. For there are three letters with the yod of the Name that relates to His Essence, which corresponds to the first thought, and, likewise, there are three letters with the yod of the Name that relates to His Attributes, which corresponds to the final deed.
וכִּי בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת, שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת הַנַּ"ל. כְּגוֹן כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִבְנוֹת בַּיִת, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּאֵיזֶה מָקוֹם לִבְנוֹתוֹ, וּבְאֵיזֶה זְמַן, וּבְאֵיזֶה צִיּוּר יִהְיֶה נִבְנֶה הַבַּיִת, וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְכֵן אַחַר־כָּךְ בְּסוֹף הַמַּעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר, יֵשׁ גַּם כֵּן שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן. וְזֶה בְּחִינוֹת שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל יוּ"ד בָּרֹאשׁ, שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, וְכֵן יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל יוּ"ד בַּסּוֹף, שֶׁהִיא בְּחִינַת סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַוָּאו שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַיּוּדִי"ן כַּנַּ"ל:
6Now, everything that exists in the world contains three elements: space, form and time. These correspond to the aforementioned three letters. For example, when a person wants to build a house, he must think about where and when to build it, and in what design the house will be built. The same is true of all things in the world. Also afterwards, at the end of the deed—i.e., when he completes the thing—there are likewise these three elements of space, form and time. This corresponds to the three letters with the yod at the beginning, which is the first thought, and the three letters with the yod at the end, which corresponds to the final deed—the aspect of the vav between the two yods, as explained above.
זוְזֶה בְּחִינַת שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם רוּחַ דִּלְעֵלָּא וְרוּחַ דִּלְתַתָּא כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, שֶׁבַּתְּחִלָּה הֵם נִקְשָׁרִים יַחַד, וְאַחַר־כָּךְ נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין כַּנַּ"ל.
72B. This also corresponds to the two spirits mentioned above: the spirit from on high and the spirit from below, which are the aspects of potential and actual. Initially they are bound together, but afterwards they are unfolded and separated.
חכִּי בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, נַעֲשִׂין עַל יְדֵי הַמְתָּקַת חֲרוֹן אַף. כִּי יֵשׁ בְּחִינַת חֲרוֹן אַף אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, וְאֵצֶל בְּנֵי אָדָם.
8These two spirits are produced through the mitigation of wrath. There is an element of Divine wrath, as it were, and also [an element] of human wrath.
טוּכְשֶׁיֵּשׁ חֲרוֹן אַף, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא בְּחִינוֹת עָשָׁן שֶׁיּוֹצֵא מִנְּחִירָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים י״ח:ט׳): עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ. וְזֶה הֶעָשָׁן מַזִּיק לְפַרְנָסָה, [שֶׁעַל יָדָהּ מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, זוֹכֶה לֶאֱמֶת, בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתִי, בִּבְחִינוֹת: אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹקָיו; שֶׁעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כְּדִלְקַמָּן].
9When charon APh (wrath) exists, God forbid, it is the aspect of smoke emerging from His nostrils, as it is written (Psalms 18:8), “Smoke rose up in APo (His nose).” This smoke is detrimental to one’s livelihood. {[Livelihood] is the means by which we turn potential into a ctual. When a person has an income and is not dependent on other human beings, he merits truth. This is the aspect of the World to Come, as in “Fortunate is he whose help is the Omnipotent One of Yaakov, whose hope is in God, his Lord” (Psalms 146:5). Through this one turns potential into actual, as will be explained further on.}
יכִּי הֶעָשָׁן מַזִּיק לָעֵינַיִם, בִּבְחִינַת (משלי י׳:כ״ו): כֶּעָשָׁן לָעֵינָיִם; שֶׁהֵם בְּחִינַת פַּרְנָסָה, בְּחִינַת (תהילים קמ״ה:ט״ו): עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְכוּ'. כִּי כַּעַס מַזִּיק לְפַרְנָסָה, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁכַּעַס מַפְסִיד הָעֲשִׁירוּת (עיין לעיל בסימן נט). וְצָרִיךְ לְשַׁבֵּר וּלְהַמְתִּיק הַחֲרוֹן אַף, דְּהַיְנוּ לְהַמְתִּיק הֶעָשָׁן וּלְבָרְרוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ בְּחִינַת רוּחַ, דְּהַיְנוּ רוּחַ אֲוִירִי, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהִתְבָּרְרוּת הֶעָשָׁן.
10Smoke is harmful to the eyes, as in “like smoke to the eyes” (Proverbs 10:26). [And the eyes] correspond to livelihood, as in “Everyone’s eyes look to You with hope [and You give them their sustenance in its time]” (Psalms 145:15). This is because anger, <which is the aforementioned aspect of smoke>, is detrimental to one’s livelihood, as is brought elsewhere (see above, Lesson # 59). One has to break the wrath and mitigate it. He has to mitigate the smoke and rid it of its impurities until it is turned into ruach (air)—i.e., the tranquil ruach (spirit) produced by purifying smoke.
יאוְזֶה הָרוּחַ, שֶׁהוּא הַמְתָּקַת הֶעָשָׁן שֶׁל הַחֲרוֹן אַף, הוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת (איכה ד׳:כ׳): רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא בָּא בְּחִינַת זֶה הָרוּחַ אֶל בְּחִינַת הַיָּדַיִם, עֲדַיִן הוּא קֹדֶם הַהֲוָיָה. כִּי עִקַּר הַהֲוָיָה, הוּא בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם, שֶׁהֵם כְּלֵי הָעֲשִׂיָּה, שֶׁשָּׁם הוּא עִקַּר הִתְגַּלּוּת בְּחִינַת הָרוּחַ, בִּבְחִינַת (תהילים ל״א:ו׳): בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, וּבִבְחִינַת (איוב י״ב:י׳): אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ.
11And this ruach made by mitigating the smoke of wrath is the aspect of Mashiach, as in “The ruach (breath) of our nose is the mashiach (anointed) of God” (Lamentations 4:20). As long as this aspect of ruach (spirit) has yet to enter the hands, it is still prior to existence. This is because existence is primarily in the aspect of the hands, which are the instruments-of-doing. It is mainly there that the spirit is revealed, as in “Into Your hand I entrust my spirit” (Psalms 31:6) ; and as in “That in His hand is the soul of every living thing and the spirit of all human flesh” (Job 12:10) .
יבוְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הָרוּחַ בִּבְחִינַת הַיָּדַיִם, עֲדַיִן שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, בְּחִינַת שְׁנֵי הַיָּדַיִם – יָמִין וּשְׂמֹאל, הֵם שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד עֲדַיִן, דְּהַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא נִפְתְּחוּ וְנִתְפָּרְדוּ הַיָּדַיִם, שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל. כִּי עֲדַיִן הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל נִקְשָׁרִים יַחַד, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כְּלָל, וַאֲזַי אֵין נִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל כַּנַּ"ל. וְאָז עֲדַיִן בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה, דְּהַיְנוּ קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁאָז הֵן נִקְשָׁרִים יַחַד כַּנַּ"ל.
12Afterwards, when the spirit is revealed in the hands, the aforementioned two spirits—the aspects of potential and actual, and the two hands, right and left—are still unified. In other words, the hands, in which the two spirits are revealed, have yet to unfold and separate. This is because the potential and actual [states] are still bound together and there is no difference whatsoever between them. There is thus no distinction between right and left. It is as yet the aspect of pre-Creation—i.e., prior to actualizing potential—at which point they are bound together, as explained above.
יגוְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אָז הוּא גְּמַר הַבְּרִיאָה, וְאָז נִפְתָּחִין הַיָּדַיִם, וְנִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל, בִּבְחִינַת (ישעיהו מ״ח:י״ג): אַף יָדִי יִסְּדָה אָרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם; כִּי אָז יֵשׁ הֶפְרֵשׁ וְהֶכֵּר בֵּין הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמְתָּקַת הַחֲרוֹן אַף כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת אַף יָדִי – אַף דַּיְקָא כַּנַּ"ל.
13But later on, by turning potential into actual, the creation is completed. It is then that the hands are unfolded and there is a distinction between right and left, as in “Aph (Also), My hand has laid the foundation of the earth, and My right hand has spread out the heavens” (Isaiah 48:13). For there is then a difference and a distinction between potential and actual, which are the two hands, the two spirits, as explained. And all this is accomplished through mitigating wrath; this being the meaning of “APh My hand”—specifically “APh,” as explained above.
ידוְזֶה בְּחִינַת (תהילים קמ״ה:ט״ז): פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ – שֶׁהַיָּדַיִם נִפְתָּחִין וְנִכָּרִין בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל כַּנַּ"ל. וְזֶה: אֶת יָדֶיךָ – בְּחִינַת שְׁנֵי יוּדִי"ן הַנַּ"ל (כמ"ש בזוהר ובתיקונים בהקדמה דף ז: ומובא בפע"ח בשער הזמירות פ"ה עיי"ש), אַל תִּקְרֵי יָדֶךָ, אֶלָּא יוּדֶיךָ, כִּי הַיָּדַיִם הֵם בְּחִינַת שְׁנֵי יוּדִי"ן הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם יָמִין וּשְׂמֹאל כַּנַּ"ל:
14{“Poteiach (You open) Your hand and satisfy the desire of every living thing” (Psalms 145:16).} This is also the meaning of “PoTeiaCh (You open) Your hand”—that the hands niPhTaChin (are unfolded), and right is differentiated from left. This is “Yadekha (Your hand),” the aspect of the two yods, [as in] “Do not read it as ‘ Yadekha, ’ but as ‘ YodeYkha (Your yods).’” For the hands are the aforementioned two yods, the aspect of potential and actual, corresponding to <the two spirits, and> the two hands, right and left.
טווְזֶהוּ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ – סוֹפֵי־תֵּבוֹת חֲתָךְ, כַּמּוּבָא, הַיְנוּ בְּחִינַת שֶׁהַיָּדַיִם נִפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין, וְנִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל כַּנַּ"ל, בְּחִינַת אַף יָדִי יִסְּדָה אָרֶץ וְכוּ' כַּנַּ"ל.
15This is also “poteiaCh æT yadeKha (You open Your hand),” the last-letters of which spell ChaTaKh (split apart), as is brought. In other words, the hands are unfolded and split apart, so that right is distinguishable from left—as in “Aph, My hand has laid the foundation of the earth [and My right hand has spread out the heavens],” as explained above.
טזוְזֶה חֲתָךְ בְּגִימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים רוּחַ (כמובא בפע"ח שם), הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִי"ן, שְׁנֵי הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל, כְּשֶׁנִּפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ פּוֹתֵחַ אֶת וְכוּ', בִּבְחִינַת פַּתָּח הַנַּ"ל.
16Thus the numerical value of ChaTaKh is twice that of the word RUaCh—this being the aforementioned two spirits, which are the two yods, the two hands that are unfolded and split apart when potential becomes actual. And this is “PoTeiaCh æt … ,” the aspect of the PaTaCh mentioned earlier.
יזוְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַמְתָּקוֹת הַחֲרוֹן אַף, בִּבְחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' כַּנַּ"ל. וְזֶה: פּ'וֹתֵחַ אֶ'ת יָ'דֶךָ – רָאשֵׁי־ תֵּבוֹת: אַפִּי, הַיְנוּ בְּחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ וְכוּ' הַנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ וְכוּ', נִפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין הַיָּדַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל:
17All this is accomplished through mitigating wrath, as in “The breath of our nose is the anointed of God,” as explained. Thus the first-letters of “Poteiach Æt Yadekha” spell APiY, the aspect of “The breath of APeYnu (our nose)…” mentioned earlier. “The ruach of apeynu …” causes the hands, which are the two spirits, to unfold and split apart, as explained above.
יחוְכָל הַמִּצְווֹת וְהָעֲבֵרוֹת תְּלוּיִין גַּם כֵּן בָּזֶה, בִּבְחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל, בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל כַּנַּ"ל. כִּי יֵשׁ בָּהֶם גַּם כֵּן שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן. וְזֶה בְּחִינַת (אבות פ"ב): הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאִי אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה, לִידֵי עֲבֵרָה דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הָעֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל.
182C. Likewise, all mitzvot and transgressions are dependent on the unfolding of the aforementioned hands, potential and actual. For they, too, possess the three elements of space, form and time. This is the meaning of “Consider three things and you will not fall into the grip of sin” (Avot 3:1)—specifically “into the grip of sin,” because it is the aforementioned aspect of the hands that in essence carries out the sin, God forbid.
יטוּבַתְּחִלָּה הָעֲבֵרָה בְּכֹחַ, שֶׁחוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹתָהּ, חַס וְשָׁלוֹם, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמּוֹצִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הוּא רָשָׁע גָּמוּר, וְחָשׁוּב כְּמֵת, כִּי רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים (ברכות יח:).
19Initially, the sin is in potential, while one contemplates doing it, God forbid. But afterwards, when he transforms potential into actual and carries it out, God forbid, then he is entirely wicked. And he is regarded as dead, since even while alive the wicked are considered as dead (Berakhot 18b). {“[I am regarded] among the dead who are released; like the corpses lying in the grave, whom You remember no more, for they were cut off by Your hand” (Psalms 88:6).}
כוְזֶה בְּחִינַת (תהלים פח): כְּמוֹ חֲלָלִים שׁוֹכְבֵי קֶבֶר וְכוּ'; הַיְנוּ הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם בְּחַיֵּיהֶן קְרוּיִים מֵתִים. וְזֶהוּ: מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ – נִגְזָרוּ לְשׁוֹן חֲתָךְ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. הַיְנוּ שֶׁהָעֲבֵרָה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת חִתּוּךְ הַיָּדַיִם, בְּחִינַת: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ – סוֹפֵי־תֵּבוֹת חֲתָךְ. וּמִנְּפִילַת חִתּוּךְ וְהִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם אֵלּוּ שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, נַעֲשֶׂה הָעֲבֵרָה בִּבְחִינוֹת: וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ – לְשׁוֹן חֲתָךְ כַּנַּ"ל.
20This is the meaning of “like the corpses lying in the grave…”—i.e., the wicked, who even while alive are considered as dead. And this is “they were cut off by Your hand”—“cut off,” as indicated by Rashi’s explanation, connotes chatakh (splitting apart). In other words, the transgression is committed by means of a splitting apart of the hands, the aspect of “poteiaCh æT yadeKha,” the last-letters of which spell ChaTaKh. And when these split-apart-and-unfolded-hands fall from holiness, the transgression is committed, as in “they were cut off by Your hand”— chatakh .
כאוְעַל כֵּן מוֹעִיל תְּשׁוּבָה עַל עֲבֵרָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא חֲרָטָה, שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הָעֲבֵרָה, בְּחִינוֹת (נדרים כב:): פֶּתַח חֲרָטָה, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת פַּתָּח כַּנַּ"ל, בְּחִינוֹת פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ כַּנַּ"ל:
21This is the reason repentance helps for sin. The primary element of repentance is regret; one regrets one’s sin, as in “a PeTaCh (opening) of regret” (Nedarim 22b). This corresponds to the PaTaCh, the aspect of “PoTeiaCh (You open) Your hand,” as explained above.