Chasidut · Breslov
Likutei Moharan, Part II 1:13/ליקוטי מוהר"ן·
איג וְזֶה בְּחִינַת נְשִׂיאוּת חֵן, בִּבְחִינַת: וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ (אסתר ב׳:ט״ו) – שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ (מגילה יג). כִּי זֶה הַבַּעַל תְּפִלָּה הוּא בִּבְחִינַת דְבַר ה', שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל הַכֹּחוֹת וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכָל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ, הַיְנוּ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא עוֹסֵק עִמּוֹ לְבַד, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ:
113. And this is the concept of finding favor, as in “yet Esther found favor in the eyes of all who saw her” (Esther 2:15)—to each person [she] appeared as a member of his own nation (Megillah 13a). This Master of Prayer attains the Word of God, the supernal root from which all the forces and all the host of heaven receive. Therefore, each of the host of heaven and all the ministering angels imagine him to be a member of his own nation—i.e., he finds favor in their eyes. And it seems to each one that he is concerned with him alone, for they all receive from him.
בוַאֲזַי יָכוֹל לְהַכִּיר הַמְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם עַל־יְדֵי עַזּוּת, כִּי עַזּוּתָם נוֹפֵל לְפָנָיו. כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת דְבַר ה', שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם מְקַבְּלִים כֹּחָם מִמֶּנּוּ, אֲזַי הֵם כֻּלָּם בְּחִינַת לוֹוִין אֶצְלוֹ, בִּבְחִינַת: כָּל כּוֹכְבַיָּא לוֹוִין דָּא מִן דָּא וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינוֹת לוֹוִים עַד הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִוּא דְבַר ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבַּעַל־תְּפִלָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, שֶׁכָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכָל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין מִמֶּנּוּ, בִּבְחִינַת (נחמיה ט׳:ו׳): וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים – שֶׁכָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם הֵם מִשְׁתַּחֲוִים וְנִכְנָעִים לְשָׁרְשָׁם שֶׁהוּא בְּחִינַת דְבַר ה', בְּחִינַת הַבַּעַל תְּפִלָּה כַּנַּ"ל.
2As a result, he can recognize the renowned figures who owe their position to arrogance, because their arrogance disappears in his presence. When a person merits prayer—which is the Word of God, the supernal root—so that all the ministering angels and all the host of heaven receive their power from him, they all become his debtors, as in “All the stars borrow from one another….” It follows that they are all borrowers, up till the supernal root/the Word of God—i.e., the Master of Prayer, who is thus the Great Lender. All the host of heaven and all the powers are in debt to him, as in “and the heavenly host bows to you” (Nehemiah 9:6). All the heavenly host bow down and humble themselves before their root/the Word of God—i.e., the Master of Prayer.
גוְזֶה: וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים – רָאשֵׁי תֵבוֹת מַלְוֶה, כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה, עַד הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבַּעַל תְּפִלָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, כִּי הוּא בִּבְחִינַת הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא דְבַר ה' כַּנַּ"ל.
3This is: U’tzva Hashamayim Lekha Mishtachavim (“and the heavenly host bows to you”), the initial letters of which spell MaLVeH (lender). They are all borrowers, this one from that one and that one from this one, up till the Great Lender. He is the Master of Prayer, the Great Lender, because he has attained the supernal root, which is the Word of God.
דוְעַל כֵּן יָכוֹל לְהַכִּיר בְּהַמְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם רַק עַל־יְדֵי עַזּוּת, כִּי אֵין אָדָם מֵעֵז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל־חוֹבוֹ (ב"מ ג), וְעַל כֵּן עַזּוּתָם נוֹפֵל לִפְנֵי הַבַּעַל תְּפִלָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל כַּנַּ"ל, כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל.
4He can therefore recognize those who are renowned only on account of arrogance. The reason is that a person will not act impudently toward his creditor (Bava Metzia 3a). Their arrogance therefore disappears in the Master of Prayer’s presence, because he is the Great Lender and they are all in debt to him.
הוְזֶה בְּחִינַת (שמות ל״ג:י״ז): כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וְאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם – שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת נְשִׂיאוּת חֵן, שֶׁהוּא בְּחִינַת: וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים, שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים וְלוֹוִים מִמֶּנּוּ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, בִּבְחִינַת: כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה: וְאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם – שֶׁתּוּכַל לָדַעַת וּלְהַכִּיר כָּל הַמְפֻרְסָמִים בַּעֲלֵי הַשֵּׁם, כִּי מִי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם וְיֵשׁ לוֹ שֵׁם עַל־יְדֵי עַזּוּת, הוּא נוֹפֵל לְפָנָיו כַּנַּ"ל.
5And this is the meaning of “for you have found favor in My eyes, and I have known you by name” (Exodus 33:17). Through finding favor—which corresponds to “and the heavenly host bows down to you,” because they all receive and borrow from him, and as a result he finds favor in their eyes, as in “to each person he appeared as a member of his own nation,” as discussed above—through this, “and I have known you by name.” You are able to know and recognize all the renowned figures, the masters of name. This is because someone of renown whose name is a result of arrogance will be humbled in his presence.
וגַּם וְאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם זֶה בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת, בְּחִינַת (בראשית ב׳:י״ט): נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ; כִּי עַל־יְדֵי הַמְפֻרְסָמִים הוּא מְקֻשָּׁר עִם כָּל הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא, דְּהַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת לְשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל:
6In addition, “and I have known you by name” alludes to the souls, as in “a living soul is its name” (Genesis 2:19). By means of the renowned figures he binds with all the souls. This is the meaning of “He allows him to grab onto the front of the throne”—i.e., binding to the roots of the souls, which are the Throne of Glory, as discussed above.