Chasidut · Breslov
Likutei Moharan, Part II 5:13/ליקוטי מוהר"ן·
איג וְזֶה בְּחִינַת: תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים.
113. This relates conceptually to tekiah, teruah, shevarim :
בתְּקִיעָה זֶה בְּחִינַת: הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֳרָדוּ (עמוס ג׳:ו׳), בְּחִינַת חֶרְדַּת הַגּוּף, בְּחִינַת קַר־רוּחַ, בְּחִינַת (משלי י׳:כ״ג-כ״ד): וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא תִּקּוּן הָאֱמוּנָה, עַל־יְדֵי אִישׁ תְּבוּנָה כַּנַּ"ל.
2TeKiAh is the concept of “If the shofar is TaKA (sounded) in a city, do the people not tremble?” (Amos 3:6). This alludes to the body’s trembling, a cool spirit, as in “and the cool spirit of an understanding individual” (Proverbs 17:27). It brings to the rectification of faith by means of “an understanding individual.”
גתְּרוּעָה זֶה בְּחִינַת: וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה, בְּחִינַת תְּפִלִּין, הֶפֶךְ רֹעֶה זוֹנוֹת כַּנַּ"ל.
3teRuAH is the concept of “Moshe was a RoEH (shepherd)”—i.e., tefilin—the opposite of “ro’eh harlots.”
דשְׁבָרִים זֶה בְּחִינַת חֲלוֹמוֹת צוֹדְקִים וַאֲמִתִּיִּים, בְּחִינַת (שופטים ז׳:ט״ו): אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ, דְּהַיְנוּ חֲלוֹמוֹת צוֹדְקִים וַאֲמִתִּיִּים:
4SheVaRim is the concept of accurate and true dreams. This is as in “the recounting of the dream and ShiVRo (its interpretation)” (Judges 7:15)—i.e., accurate and true dreams.
הגַּם שְׁבָרִים הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, בְּחִינַת (תהילים נ״א:י״ט): לֵב נִשְׁבָּר (ע' תיקון כ"א דף מט), דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהַלֵּב נִשְׁקֶה לְכַבּוֹת חִמּוּם הַלֵּב, שֶׁהוּא כְּמוֹ נוּר דָּלוּק, בְּחִינַת (תהילים ק״ד:י״א): יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם;
5SheVaRim also signifies the rectification of mishpat, as in “A heart that is niShBaR (broken)” (Psalms 51:19). This refers to dousing the heart to extinguish its excitation, because the heart is like a burning flame, as in “the wild beasts yiShB’Ru (quench) their thirst” (Psalms 104:11).
וכִּי עַל־יְדֵי קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט, שֶׁמִּזֶּה נוֹפְלִין אֲהָבוֹת נְפוּלוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מְחַמְּמִין הַלֵּב וּמְטַמְּאִין, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל, כִּי הַלֵּב הוּא מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ״ח:ל׳): וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ. וּכְשֶׁיֵּשׁ קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט, הֵם מְחַמְּמִין הַלֵּב עַל־יְדֵי הָאֲהָבוֹת הַנְּפוּלוֹת, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַלֵּב, לְכַבּוֹת חִמּוּם הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שְׁבָרִים, בְּחִינַת לֵב נִשְׁבָּר, בְּחִינַת: יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהַלֵּב נִשְׁקֶה, וְנִכְבֶּה חִמּוּם הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט:
6For when mishpat is corrupted, the fallen loves devolve, and as a result they excite the heart and cause defilement, God forbid, as discussed above. For the heart is the place of mishpat, as it is written, “Aharon bore the mishpat of the Israelites on his heart” (Exodus 28:30). Thus, when mishpat is corrupted, the fallen loves excite the heart and it becomes necessary to douse the heart in order to extinguish the excitation. This is the shevarim, “a heart that is nishbar (broken),” as in “the wild beasts yishb’ru (quench) their thirst”—i.e., the heart is doused and the excitation is extinguished, this being the rectification of mishpat.