Chasidut · Breslov
Likutei Moharan, Part II 5:18/ליקוטי מוהר"ן·
אוְזֶהוּ: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר.
118. And this is the meaning of [the opening verses]: “Tik’u (Sound) vachodesh shofar (the shofar at the moon’ s renewal), [bakeseh (when [the moon] is covered over) on our festive day. For it is a chok (statute) for Israel, a mishpat unto the Lord of Yaakov.]”
בתִּקְעוּ זֶה בְּחִינַת: הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ, בְּחִינַת חֶרְדַּת הַגּוּף, בְּחִינַת: וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה. הַיְנוּ בְּחִינַת אִישׁ תְּבוּנוֹת, שֶׁעַל יָדוֹ נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל.
2TiK’U — This is “If a shofar is TaKA (sounded) in a city, are the people not frightened?” It alludes to the body’s trembling, “the cool spirit of an understanding individual”—i.e., the understanding individual through whom faith is rectified, as discussed above.
גבַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר – הַיְנוּ בְּהִתְפָּאֲרוּת חָדָשׁ, דְּהַיְנוּ הִתְפָּאֲרוּת וְגַאֲוָה חֲדָשָׁה שֶׁנִּתְגַּלֶּה. הַיְנוּ בְּחִינַת גֵּרִים שֶׁהֵם מַכְנִיסִין גַּאֲוָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:
3vaChoDeSh shofar — with self-glorification ChaDaSh (new); that is, the self-glorification and new pride which is revealed. This refers to the converts made by elevating fallen faith, who instill pride in the Jewish people. And this is:
דבַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ. בַּכֶּסֶא – זֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין דִּמְכַסְּיָן עַל מֹחָא, כִּי מֵהַגַּאֲוָה הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה תְּפִלִּין, עַל יְדֵי הַמָּגִנֵּי אֶרֶץ, שֶׁהֵם מְתַקְּנִין וּמַעֲלִין פְּגַם הַגַּאֲוָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת: הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ; וְעוֹשִׂין מִזֶּה בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:
4bakeseh on our festive day— baKeSeh alludes to the tefilin, which are m’KhaSin (cover) the mind. The aforementioned pride is transformed into tefilin by the Guardians of the Earth who rectify and elevate the blemish of haughtiness, “his flesh becomes stopped up,” and turn it into a seal of Holiness/ tefilin, as discussed above. And this is:
הלְיוֹם חַגֵּנוּ – הַיְנוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ וּמֹחִין, שֶׁאָז נַעֲשִׂין כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל.
5on our festive day— Rosh HaShanah, which is rosh and intellects. All the aforementioned concepts are achieved then.
וכִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא – חֹק לִשָּׁנָא דִּמְזוֹנָא (ביצה טז), בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל.
6For it is a chok for Israel— The word chok denotes sustenance (Beitzah 16a), alluding to the rectification of the foods, as discussed above.
זמִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב – זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, הַכֹּל כַּנַּ"ל:
7a mishpat unto the Lord of Yaakov— This alludes to the rectification of mishpat, as discussed above.