Chasidut · Breslov
Likutei Moharan, Part II 60:3/ליקוטי מוהר"ן·
אאַךְ דַּע, כִּי גַּם עַל־יְדֵי מִי שֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה בָּרַבִּים, וְשׁוֹמְעִים תַּלְמִידִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא גַם־כֵּן עֲצִירַת גְּשָׁמִים, כִּי עַל־יְדֵי כְּבוֹד הַתּוֹרָה בָּא גְּשָׁמִים, בִּבְחִינַת (שמות ט״ז:י׳): וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן, וְעַל־יְדֵי הֶעָנָן בָּא גְּשָׁמִים. וְזֶה בְּחִינַת (תהילים כ״ט:ג׳): אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, ה' עַל מַיִם רַבִּים; הַיְנוּ בְּחִינַת גְּשָׁמִים שֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי כְּבוֹד ה', בְּחִינַת כְּבוֹד הַתּוֹרָה.
13. But know! rainfall is also held back when someone who teaches Torah publicly is heard by unworthy students. This is because rain comes about through honoring the Torah, as in “God’s glory appeared in the cloud” (Exodus 16:10), and the cloud brings rain. This is the concept of “the God of Glory thunders; God is upon vast waters” (Psalms 29:3)—i.e., the rains, which come on account of God’s glory, the glory of the Torah.
בוְהַלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין קלג) שֶׁהוּא כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁמַּרְקוּלִיס פֵּרוּשׁוֹ: מַר קִלּוּס, הַיְנוּ חִלּוּף הַכָּבוֹד. נִמְצָא כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, הוּא הֶפֶךְ הַכָּבוֹד, וְעַל־כֵּן בָּא עַל־יְדֵי־זֶה עֲצִירַת גְּשָׁמִים, הֶפֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁעַל־יָדוֹ בָּאִין גְּשָׁמִים.
2But whoever teaches Torah to an unworthy student, our Sages, of blessed memory, said: He is like one who throws a stone to Markulis (Chullin 133a). And our Sages expounded that MaRKuLiS means MaR KiLuS—i.e., the reverse of glory. It follows, that when he teaches Torah to an unworthy student, it is the opposite of glory, and therefore brings to drought, the reverse of glory, which brings the rains.
גוְזֶה בְּחִינַת (משלי כ״ו:א׳): כַּמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד, הַיְנוּ כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד (שם), שֶׁנּוֹתֵן כְּבוֹד הַתּוֹרָה לִכְסִיל, דְּהַיְנוּ תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְקַלְקֵל הַגְּשָׁמִים. וְזֶהוּ: כַּמָּטָר בַּקָּצִיר, הַיְנוּ קִלְקוּל הַגְּשָׁמִים שֶׁיּוֹרְדִין שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָן. כִּי בִּשְׁעַת הַקָּצִיר, אֲזַי אַדְּרַבָּא, מַזִּיק הַמָּטָר – כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא קִלְקוּל הַגְּשָׁמִים כַּנַּ"ל:
3This is the concept of “like rain at harvestime, so honor is unfitting a fool” (Proverbs 26:1). In other words, when he teaches Torah to an unworthy student—which corresponds to “gives honor to a fool” (ibid. :8)—it is giving the Torah’s glory to a fool/an unworthy student. As a result, he corrupts the rains. This is: “like rain at harvestime”—i.e., the corruption of the rains, which fall untimely. For, on the contrary, rain in the harvest season is harmful. “So honor is unfitting a fool”—for this itself causes a corruption of the rains.