Chasidut · Breslov
Likutei Moharan, Part II 7:3/ליקוטי מוהר"ן·
אג כִּי עִקָּר הָרַחֲמָנוּת הוּא כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ נוֹפְלִין, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי זֶהוּ הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי רַחֲמָנוּת. כִּי כָל הַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם נֶחֱשָׁבִים כְּלָל כְּנֶגֶד הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִים בַּעֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, זֶהוּ מַשּׂאוֹי כָּבֵד מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשָּׂא כְּלָל הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד הַזֶּה, בִּבְחִינַת: כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי (תהילים ל״ח:ה׳).
13. The main compassion is when the Jews, the holy people, succumb to sin, God forbid. May the Compassionate One spare us. There is no greater compassion than this. This is because all the terrible suffering in the world is considered naught in comparison to the heavy burden of sin, God forbid. For when Israel succumbs to sin, God forbid, it is a very heavy burden, one that is impossible to bear, as in “like a burden which is heavy, they are too heavy for me” (Psalms 38:5).
בכִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל מֵאַיִן הֵם לְקוּחִים, וְיוֹדֵעַ רוּחָנִיּוּת וְדַקּוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל – הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעָווֹן, וְאֵין עָווֹן שַׁיָּךְ לָהֶם כְּלָל כְּלָל לֹא, לְפִי גֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם מִשָּׁרְשָׁם וְגֹדֶל דַּקּוּתָם וְרוּחָנִיּוּתָם. וְעַל כֵּן כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם נֶחֱשָׁבִים לְמַשּׂאוֹי כְּנֶגֶד הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן.
2Anyone who knows Israel’s holiness—their source—and discerns their spirituality and refinement, knows that Israel is totally distant from sin. [He knows,] too, that, on account of the great measure of their innate holiness and their great refinement and spirituality, they have no connection whatsoever to sin. Therefore, all the suffering in the world is not considered a burden in comparison to the heavy burden of sin, God forbid. May the Compassionate One spare us.
גוַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם יִסּוּרִים, אִם אֵין בָּהֶם עֲווֹנוֹת, אֵינָם נֶחֱשָׁבִים לְיִסּוּרִים כְּלָל. וְזֶה בְּחִינַת (שבת נה): אֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן. שֶׁכְּשֶׁאֵין בָּהֶם עָווֹן, אֵינָם יִסּוּרִים כְּלָל, כִּי עִקָּר הַיִּסּוּרִים הֵם רַק כְּשֶׁנּוֹפְלִים בַּעֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶהוּ עִקָּר הָרַחֲמָנוּת, לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, לְהוֹצִיאָם מֵהַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת.
3And even when a person endures suffering, if it doesn’t include sin, it is not at all reckoned as suffering. This is as in “There is no suffering without sin” (Shabbat 55a). If no sin is present, it is not suffering, because suffering is only when one succumbs to sin, God forbid. Thus, the essence of compassion is to show compassion for Israel, the holy people, by releasing them from the heavy burden of sin.
דוְעַל־כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּכָל עֵת שֶׁנָּפְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֵיזֶה עָווֹן, הָיָה מוֹסֵר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם וְהִתְפַּלֵל בַּעֲדָם, כְּגוֹן בַּמְרַגְּלִים וְכַיּוֹצֵא. כִּי יָדַע, שֶׁלְּפִי קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְדַקּוּתָם הֵם רְחוֹקִים מֵעָווֹן וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִשָּׂא כְּלָל הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד שֶׁל עָווֹן כַּנַּ"ל.
4This is why whenever Israel succumbed to any sin, Moshe Rabbeinu, may he rest in peace, would sacrifice himself for them and pray for them, as happened with the spies and the like. He knew that, on account of their holiness and refinement, they are distant from sin and completely incapable of bearing sin’s heavy burden.
הוּבֶאֱמֶת, מֵהֵיכָן בָּאִים לַעֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת, כִּי אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא־אִם־כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת (סוטה ג), וְזֶהוּ הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִן הַכֹּל, שֶׁצְּרִיכִין לְרַחֵם עָלָיו לְהַכְנִיס בּוֹ דַּעַת, בִּבְחִינַת (תהילים מ״א:ב׳): אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל; כִּי אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת (נדרים מא), וּצְרִיכִין לְרַחֵם עָלָיו לְהַכְנִיס בּוֹ דַּעַת:
5And, in fact, what is the genesis of sin, God forbid? It is nothing other than one’s lack of daat. This is because “A person does not sin unless a spirit of foolishness enters him” (Sotah 3a). Thus, this is the greatest compassion of all: One has to show him compassion by instilling him with daat. This is as in “Praiseworthy is he who imparts wisdom to the poor” (Psalm 41:2), because poverty is nothing other than a lack of daat (Nedarim 41a). One has to show him compassion by instilling him with daat.