Chabad Library · The Mitteler Rebbe
Maamarei Admur HaEmtzaee·
אאשר ברא כו' להבין הדקדוקים
אשר ברא1 ששון ושמחה חתן וכלה כו' מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה כו'. הנה להבין הדקדוקים בנוסח ברכה זו רבים הם, א' מהו אשר ברא ששון [האיך] מצינו לשון בריאה יש מאין בששון ושמחה והלא אמר כשמחך יצירך כו' הרי מקדם אשר לא נעשה נברא האדם או השמחה ואם הפי' שברא השמחה באדם מה שייך לכללות בריאת האדם לשון להבא ולא עכשיו הרי גם עכשיו נמצא בערי ישראל בכל מושבותיהם קול ששון קול חתן כו', ועוד מה שייך הרמת קול לחתן וכלה בשמחתם וזה עצמו ישמע לע"ל דוקא כו', וגם מה שכפל לומר קול חתן וקול כלה ובגמרא אמרו בענין הנהנה מסעודת חתן2 כו' שעובר בה' קולות היינו קול ששון וקול שמחה וקול חתן כו', ועוד מ"ש קול כלה הרי בחתימה מסיים משמח חתן עם הכלה דהכלה עיקר ובשמח תשמח מסיים חתן וכלה ומאחר שלא שינה כאן מלשון המקרא קול חתן3 תחילה ואח"כ קול כלה א"כ למה מסיים חתן עם הכלה הול"ל חתן וכלה כו'.
אשר ברא1 ששון ושמחה חתן וכלה כו' מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה כו'. הנה להבין הדקדוקים בנוסח ברכה זו רבים הם, א' מהו אשר ברא ששון [האיך] מצינו לשון בריאה יש מאין בששון ושמחה והלא אמר כשמחך יצירך כו' הרי מקדם אשר לא נעשה נברא האדם או השמחה ואם הפי' שברא השמחה באדם מה שייך לכללות בריאת האדם לשון להבא ולא עכשיו הרי גם עכשיו נמצא בערי ישראל בכל מושבותיהם קול ששון קול חתן כו', ועוד מה שייך הרמת קול לחתן וכלה בשמחתם וזה עצמו ישמע לע"ל דוקא כו', וגם מה שכפל לומר קול חתן וקול כלה ובגמרא אמרו בענין הנהנה מסעודת חתן2 כו' שעובר בה' קולות היינו קול ששון וקול שמחה וקול חתן כו', ועוד מ"ש קול כלה הרי בחתימה מסיים משמח חתן עם הכלה דהכלה עיקר ובשמח תשמח מסיים חתן וכלה ומאחר שלא שינה כאן מלשון המקרא קול חתן3 תחילה ואח"כ קול כלה א"כ למה מסיים חתן עם הכלה הול"ל חתן וכלה כו'.
באך הנה כ"ז יובן בהקדים שרש ענין ארוסין ונשואין, דהנה כתיב ביום חתונתו וביום שמחת לבו דיום חתונתו זה קאי במ"ת דכחתן יכהן פאר4 כו' ויום שמחת לבו קאי לע"ל בימות המשיח דאז כתיב כי בועליך עושייך כו' ובמ"ת א' וארשתיך לי כו' וכמ"ש מורשה מאורשה5 כידוע. וענין ההפרש בין אירוסין לנשואין הנה תחילה ילה"ק ענין פנימי' וחיצוני' שבתורה דהיינו אורייתא סתים וגליא6 כו' ובדיבור זה ודאי נכלל כל עונג העצמי שבפנימי' חכמתו ורצונו עכ"ז לא בא בגילוי לבנ"י רק חלק הנגלה שהן יו"ד הדברות, והפנימי' שהוא הנק' טעמי תורה לא יבא בגילוי רק לע"ל דוקא כמ"ש רש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו7 כו' כידוע, ובמ"ת הי' כל פנימי' ועצמיות השעשועים גנוז ונעלם בתוך הדיבור ומה שהי' קול השופר חזק קולות וברקים וכל העם רואים כו' ועל כל דיבור8 פרחה נשמתן ממש ואם הי' הנ"ל בהעלם והגילוי בבחי' הנגלה למה הי' הרעש הגדול
גתרג
הזה, ואמנם באמת אמרו מה להלן9 באימה כו' דדבריו חיים וקיימים, וגם אז הי' בחי' אור עצמות המאציל בגילוי בכל דין ובפרט לנש"י שעמדו וראו כו', רק לא בא זה האור בבחי' כלי ולבוש בהשגה לדורות הבאים עד ימות המשיח מאחר דכתיב ישקני מנשיקות פיהו שהן טעמי תורה הנסתרות להוי' כו' שנשיקות הללו מכל פנימי' ועצמות השעשועים שלפניו ממש כמ"ש משחקת לפניו10 (ואמנם עכ"ז בחי' אירוסין ע"ש בחי' ההעלם דמקיף כמשי"ת לפי שלא קבלו [רק בבחי' מקיף] מבחוץ כמשי"ת).
הזה, ואמנם באמת אמרו מה להלן9 באימה כו' דדבריו חיים וקיימים, וגם אז הי' בחי' אור עצמות המאציל בגילוי בכל דין ובפרט לנש"י שעמדו וראו כו', רק לא בא זה האור בבחי' כלי ולבוש בהשגה לדורות הבאים עד ימות המשיח מאחר דכתיב ישקני מנשיקות פיהו שהן טעמי תורה הנסתרות להוי' כו' שנשיקות הללו מכל פנימי' ועצמות השעשועים שלפניו ממש כמ"ש משחקת לפניו10 (ואמנם עכ"ז בחי' אירוסין ע"ש בחי' ההעלם דמקיף כמשי"ת לפי שלא קבלו [רק בבחי' מקיף] מבחוץ כמשי"ת).
דוהנה ידוע דבחי' פנימי' וחיצוני' שבתורה הנ"ל הוא בחי' פנימי' עתיק יומין וחיצוני' עתיק יומין או בחי' עתיק יומין ועתיקא דעתיקא שזהו ידוע שהתענוג העצמי שבעצמות המאציל נק' בשם שעשועי המלך בעצמותו והוא הנק' ע"י דע"י, ובחי' ירידת שפע אור התענוג בח"ע דאצי' שנק' עדן וכה"ג נק' חיצוני' התורה בבחי' הנגלה והיינו מ"ש ג' נובלות הן11 נובלות חכמה שלמעלה תורה, שנובלות הללו חיצוני' הנובלות מעצמות השעשועים ומ"ש ואהי' אצלו שעשועי' וכן משחקת לפניו ממש כנ"ל הוא הנק' תורה שלמעלה או חכמה שלמעלה בחי' סתים דאורייתא שלא בא לברר בעה"ד כו' וכאשר לע"ל יתגלה טעמי תורה כנ"ל היינו שיתגלה מבחי' פנימי' עתיק יומין שבעצמות ממש, כי הטעמים שרשם בפנימית עתיק יומין שנק' פנימי' הכתר כידוע בענין טנת"א12 כו'.
הומעתה י"ל בענין מ"ת דודאי בי' הדברות דכתיב אנכי שהוא בחי' עצמות המאציל וכתיב וירד הוי'13 דמשמע שיורד עם כל מה שבעצמותו גם מפנימית התענוג העצמי, אך ורק שלא בא כל זה הפנימי' לידי גילוי בכנס"י בבחי' אור פנימי אלא נשאר עליהם האור בבחי' מקיף כמו האור המקיף השורה עכ"פ על בחי' אור פנימי ומקיפו מכל צדדיו וכך כפה עליהם הר כגיגית14. וזהו ענין האירוסין, שבמ"ת נאמר ביום חתונתו לבד כנ"ל וכמו עד"מ האירוסין למטה הנה אנו רואים בענין הקדושין שמקדש האיש בטבעת העגולה שהוא מקיף לאצבע היד ונותן על האצבע שלה טבעת קדושין העגול ואומר הרי את מקודשת בטבעת זו כו', והענין הוא כידוע דפי' מקודשת מלשון קדושה עליונה שזהו בחי' קדש העליון דח"ע שבה מאיר בהעלם מבחי' מקיף דכתר ופי' מקודשת מזומנת וראוי', ועוד שתהי' מיוחדת אליו, ולכך אומר לי דוקא והוא בחי' המשכת המקיף בעיגול הטבעת על אצבעה להיות מוכנת וראוי' ומיוחדת אליו ליחוד וזיווג שהוא גילוי השפע במקבל בבחי' או"פ שהוא העוזר לאו"פ.
ותרד
והיינו ענין החופה שהוא בחי' מקיף מקפת על חתן וכלה יחד (כמ"ש במ"א בענין כי על כל כבוד חופה כו' והוא כחתן15 יוצא מחופתו) ע"י עיגול טבעת16 הקדושין באמרו הרי את מקודשת כו'. וזהו פי' מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין דמשמע דשניהם ענין אחד ממש שהוא בחי' המקיף שבאירוסין (ובאמת יש הפרש בין חופה לקדושין שהחופה עיקר בחי' הנשואין כמ"ש בנוסח הברכה והתיר לנו הנשואות לנו ע"י חופה כו' והארוסות שבימים הקדמונים היינו קדושין בלא חופה ואסר לנו הנשואות לנו כ"א ע"י חופה כו' וגם עכשיו שהקדושין בשעת החופה [מ"מ] יש הפרש גדול בין מקיף דקדושין למקיף דחופה כמו שיש הפרש בין אירוסין לנשואין בכלל, ומ"ש מקדש עמו ע"י חופה וקדושין קאי במקיף הכולל שניהם מפני שזה הי' במ"ת, ועכ"פ עיקר בחי' נשואין שבבחי' יחוד גמור [יהי'] לע"ל דייקא), וכמו"כ יובן דבמ"ת הי' בחי' אירוסין שקידש עמו ישראל בחופה וקדושין וכמ"ש וארשתיך לי כו' כי האשה נקנית בג' דרכים בכסף כו' וכנ"י נק' אשה יראת ה'17 כו' והיינו שנמשך עליהם בחי' או"מ כמו בטבעת קדושין הנ"ל (והוא ענין ב' כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע שעל זה נאמר בחטא העגל ויתנצלו בני ישראל את עדיים כו' וכן ותבואי בעדי כו' וכן מ"ש וככלה תעדה18 את כליה וכה"ג), ובחי' נשואין שהוא כמו הזיווג שהוא יחוד משפיע ומקבל בגילוי כמו כי בועליך כו' היינו לעתיד בהתגלות טעמי תורה למטה ועין בעין יראו כו' וגם שבמ"ת נאמר עין בעין כו' זהו רק בבחי' אין דחכמה שנק' ראי' כידוע אבל בבחי' העצמות ממש אינו אלא לע"ל דכתיב ואמר הנה אלקינו זה19 כו' וכמ"ש במ"א יבוא טוב20 ויקבל טוב כו' וזהו ביום שמחת לבו.
והיינו ענין החופה שהוא בחי' מקיף מקפת על חתן וכלה יחד (כמ"ש במ"א בענין כי על כל כבוד חופה כו' והוא כחתן15 יוצא מחופתו) ע"י עיגול טבעת16 הקדושין באמרו הרי את מקודשת כו'. וזהו פי' מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין דמשמע דשניהם ענין אחד ממש שהוא בחי' המקיף שבאירוסין (ובאמת יש הפרש בין חופה לקדושין שהחופה עיקר בחי' הנשואין כמ"ש בנוסח הברכה והתיר לנו הנשואות לנו ע"י חופה כו' והארוסות שבימים הקדמונים היינו קדושין בלא חופה ואסר לנו הנשואות לנו כ"א ע"י חופה כו' וגם עכשיו שהקדושין בשעת החופה [מ"מ] יש הפרש גדול בין מקיף דקדושין למקיף דחופה כמו שיש הפרש בין אירוסין לנשואין בכלל, ומ"ש מקדש עמו ע"י חופה וקדושין קאי במקיף הכולל שניהם מפני שזה הי' במ"ת, ועכ"פ עיקר בחי' נשואין שבבחי' יחוד גמור [יהי'] לע"ל דייקא), וכמו"כ יובן דבמ"ת הי' בחי' אירוסין שקידש עמו ישראל בחופה וקדושין וכמ"ש וארשתיך לי כו' כי האשה נקנית בג' דרכים בכסף כו' וכנ"י נק' אשה יראת ה'17 כו' והיינו שנמשך עליהם בחי' או"מ כמו בטבעת קדושין הנ"ל (והוא ענין ב' כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע שעל זה נאמר בחטא העגל ויתנצלו בני ישראל את עדיים כו' וכן ותבואי בעדי כו' וכן מ"ש וככלה תעדה18 את כליה וכה"ג), ובחי' נשואין שהוא כמו הזיווג שהוא יחוד משפיע ומקבל בגילוי כמו כי בועליך כו' היינו לעתיד בהתגלות טעמי תורה למטה ועין בעין יראו כו' וגם שבמ"ת נאמר עין בעין כו' זהו רק בבחי' אין דחכמה שנק' ראי' כידוע אבל בבחי' העצמות ממש אינו אלא לע"ל דכתיב ואמר הנה אלקינו זה19 כו' וכמ"ש במ"א יבוא טוב20 ויקבל טוב כו' וזהו ביום שמחת לבו.
זוהנה ביום חתונתו נאמר בעטרה שעטרה לו אמו דוקא. והענין הוא כידוע דחתן לשון חות דרגא21 שהוא בחי' משפיע למקבל והיינו בחי' המדות שבז"א, דאורייתא מחכמה עילאה נפקת22, אבל [לגבי] עצם התורה הן כמו מ"ט פנים טמא23 כו' להורות ולהבדיל כו' ושרש המדות הללו נמשך מאור הבינה
חתרה
שנק' אמו, ומ"ש בעטרה שעטרה לו אמו אינו בשביל עצמו רק כדי שיהי' לו כח להיות משפיע והוא בחי' מקיף דעטרה זו ע"ג הראש ונק' כתר תורה כידוע שזהו ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א24 בשעת מ"ת דוקא שהוא ביום חתונתו וז"ש כחתן יכהן פאר כמ"ש במ"א וכל המקיפים מבינה דוקא ולא מאבא לכך א' שעטרה לו אמו דוקא וד"ל.
שנק' אמו, ומ"ש בעטרה שעטרה לו אמו אינו בשביל עצמו רק כדי שיהי' לו כח להיות משפיע והוא בחי' מקיף דעטרה זו ע"ג הראש ונק' כתר תורה כידוע שזהו ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א24 בשעת מ"ת דוקא שהוא ביום חתונתו וז"ש כחתן יכהן פאר כמ"ש במ"א וכל המקיפים מבינה דוקא ולא מאבא לכך א' שעטרה לו אמו דוקא וד"ל.
טאך כ"ז אינו אלא עכשיו שהמל' מקבל מז"א שנק' חתן כו' אבל לע"ל כתיב אשת חיל עטרת בעלה שהמל' תתעלה למעלה מבחי' ז"א עד שתהי' עטרת בעלה לפי שבחי' ב"ן יעלה בבחי' ס"ג25 שלמעלה משם מ"ה וא"כ יהי' המל' במקום בינה דעכשיו שהוא בחי' ס"ג כידוע, ולכך לא יהי' עטרה זו כמו שהי' במ"ת מאמו אלא מבחי' המל' שתהי' לו עטרה מצד בחי' הבירורים דרפ"ח כו' שיבורר ע"י בחי' ב"ן ונעשה מזה עטרה לז"א או משום שהמל' יהי' למעלה ומה שהמל' יהי' עטרה הוא יותר גבוה מעטרה שעטרה לו אמו לפי שנעוץ תחלתן בסופן וסופן כו' דסוף מעשה26 עלה במחשבה תחלה שהוא הרצון דמחשבה הקדומה שלמעלה מעלה מן החו"ב ועטרה שנמשך מרצון ומחשבה הקדומה בעצמות יותר נעלה גם מרצון שבימ"ב27 שזהו עטרה שעטרה לו כו' דכפל [חסרים כמה תיבות] הכתר הכללי בבחי' ת"ת שבה כו' והטעם הוא [לפי] דכצינה רצון תעטרנו28 יש בזה ב' מדריגות מקיף דאור ישר שבא מלמעלה למטה ברצון שבחו"ב כו' דתורה הנגלית כו' ובחי' מקיף דאור חוזר29 שמן הבירורים מקיום המצות הרי עולה למעלה בעצמות ממש.
יאמנם לפ"ז שבחי' ז"א מקבל העטרה מבחי' המל' אינו עולה כפי הפשט שבמקרא זה שאמר צאינה וראינה כו' בעטרה כו' ביום חתונתו וביום שמחת כו' הרי מ"ש שעטרה לו אמו קאי על שני הזמנים הללו ביום חתונתו ושמחת לבו שהוא לעתיד כנ"ל אלא מוכרח לומר כנ"ל דגם עטרה דמל' הוא בבחי' עטרה דבינה שהוא ב"ן שעולה בס"ג כו' ולפ"ז יוכל להיות שגם ענין התגלות טעמי תורה יבא לעתיד מעטרה שעטרה לו אמו ביום שמחת לבו בבחי' אור חוזר וכמשי"ת בע"ה וד"ל30.