Chabad Library · The Alter Rebbe
Maamarei Admur HaZaken·
אוקבל היהודים
פורים בעזר"ה
וקבל1 היהודים את אשר החלו לעשות2 וארז"ל3 החלו בשעת מ"ת שאמרו נעשה ונשמע כו'. הנה יפלא מאמר זה מאד איך יתכן שבשעת מ"ת שעל4 כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן וכו' לא הי' רק התחלה כמ"ש החלו לעשות ובזמן אחשורוש גמרו ונתקבל אצלם, אך הענין הוא דתחלה צריך להבין מהו כל עיקר ענין מ"ת ומה שאמרו נעשה5 ונשמע כו' דהנה לכאורה מה הי' חידוש6 במ"ת שהרי אברהם קיים ג"כ כל התורה עד שלא ניתנה כמשארז"ל קיים7 אברהם כל התורה כו' שנא' עקב8 אשר שמע אברהם בקולי כו'. אך הנה עיקר עבודת אברהם הי' בבחי' רצוא ושוב שנאמר בו הלוך9 ונסוע כו' פי'10 הלוך הוא בחי' רצוא ונסוע בבחי' שוב כו' כי מדרגתו היתה במדת האהבה שהוא הדביקו' ויש באהבה ב' מדרגו' הא' בבחי' רצוא11 והוא בבחי' אור חוזר כענין כלה12 שארי ולבבי כו' והב' בבחי' שוב בבחי' הביטול שנסוג אחור כו' כמאמר הידוע בס"י13 אם רץ לבך שוב כו' והוא בחי' אור ישר, והנה הטעם לעבודה זאת שהיא בבחי' רצוא ושוב דוקא הענין הוא לפי שבהשתלשלו' יש ב' מדרגו' א' בחי' ממלא כ"ע והב' בחי' סובב כ"ע כידוע והנה להבין ולהשכיל היטב בבחי' ממלא וסובב צריך להקדים הפסוק יהללו14 את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו כו' ולכאורה אינו מובן מה שאמר ונבראו15 לשון וענין ממילא ומאליו שממילא ומאליו נבראו ומהו ענין התהוות הבריאה <קכא>
פורים בעזר"ה
וקבל1 היהודים את אשר החלו לעשות2 וארז"ל3 החלו בשעת מ"ת שאמרו נעשה ונשמע כו'. הנה יפלא מאמר זה מאד איך יתכן שבשעת מ"ת שעל4 כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן וכו' לא הי' רק התחלה כמ"ש החלו לעשות ובזמן אחשורוש גמרו ונתקבל אצלם, אך הענין הוא דתחלה צריך להבין מהו כל עיקר ענין מ"ת ומה שאמרו נעשה5 ונשמע כו' דהנה לכאורה מה הי' חידוש6 במ"ת שהרי אברהם קיים ג"כ כל התורה עד שלא ניתנה כמשארז"ל קיים7 אברהם כל התורה כו' שנא' עקב8 אשר שמע אברהם בקולי כו'. אך הנה עיקר עבודת אברהם הי' בבחי' רצוא ושוב שנאמר בו הלוך9 ונסוע כו' פי'10 הלוך הוא בחי' רצוא ונסוע בבחי' שוב כו' כי מדרגתו היתה במדת האהבה שהוא הדביקו' ויש באהבה ב' מדרגו' הא' בבחי' רצוא11 והוא בבחי' אור חוזר כענין כלה12 שארי ולבבי כו' והב' בבחי' שוב בבחי' הביטול שנסוג אחור כו' כמאמר הידוע בס"י13 אם רץ לבך שוב כו' והוא בחי' אור ישר, והנה הטעם לעבודה זאת שהיא בבחי' רצוא ושוב דוקא הענין הוא לפי שבהשתלשלו' יש ב' מדרגו' א' בחי' ממלא כ"ע והב' בחי' סובב כ"ע כידוע והנה להבין ולהשכיל היטב בבחי' ממלא וסובב צריך להקדים הפסוק יהללו14 את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו כו' ולכאורה אינו מובן מה שאמר ונבראו15 לשון וענין ממילא ומאליו שממילא ומאליו נבראו ומהו ענין התהוות הבריאה <קכא>
בממילא ולמה לא אמר כי הוא ציוה ובר"א כמו שאמר בכל מקום ברא כמו בראשית בר"א כו' וכיוצא אך הענין הוא כידוע שכל התהוות העולמו' כולן הוא רק מבחי' שמו ית' וכמ"ש יהללו את שם
גשיח
ה' כי הוא ציוה כו' פי' כי הוא קאי אדסמיך לי' דהיינו שם הוי' והגם שהוא בחי' סובב כ"ע מ"מ אינו אלא בחי' שם בלבד לגבי עצמו' אור א"ס ב"ה כי אינו בחי' סובב**15 רק לפי ערך ההשתלשלו' בבחי' ממלא וא"כ גם הוא נחשב בכלל בחי' השתלשלו' ההשפעה ואין לו ערך ויחוס לגבי העצמו' כו' ואמנם בזה יתרון מעלתו על בחי' ממלא במה שנק' סובב שהוא בחי' מקיף לכל העולמו' בהשווא' א' מכל צד כעיגול השמים ואין בו בחי' מעלה ומטה כידוע וזהו הטעם עצמו שנזכר בו ענין התהוו' הבריאה ממילא וכמ"ש ונבראו ולא אמר ברא כו' כי הנה דוקא בבחי' ממלא כ"ע שהוא בא בבחי' השתלשלו' מעילה לעילה ובכללו' נק' בשם כח הפועל בנפעל כידוע שייך לומר בו ברא כלומר שבורא מאין ליש מפני שהוא ממלא כל עלמין כמו בחי' כח הפועל בנפעל באדם התחתון שמכח הפועל ממש ימצא מציאת הפעולה כו' אבל בבחי' סובב אחר שהוא נבדל מבחי' השתלשלו' מעילה לעילה ונק' סובב להיותו רק בבחי' מקיף כנ"ל א"כ איך שייך לומר בו בר"א שפי' בר"א הוא מה שבורא יש מאין והרי הוא מובדל מערך ההשתלשלו' מלהיו' נקרא כח הפועל בנפעל כו' ולכך נאמר בו כי הוא ציוה ונבראו פי' ממילא נמצאו למטה כי ההתהוו' שלהם מבחי' סובב אינה באה בדרך כח הפועל כו' וד"ל.
ה' כי הוא ציוה כו' פי' כי הוא קאי אדסמיך לי' דהיינו שם הוי' והגם שהוא בחי' סובב כ"ע מ"מ אינו אלא בחי' שם בלבד לגבי עצמו' אור א"ס ב"ה כי אינו בחי' סובב**15 רק לפי ערך ההשתלשלו' בבחי' ממלא וא"כ גם הוא נחשב בכלל בחי' השתלשלו' ההשפעה ואין לו ערך ויחוס לגבי העצמו' כו' ואמנם בזה יתרון מעלתו על בחי' ממלא במה שנק' סובב שהוא בחי' מקיף לכל העולמו' בהשווא' א' מכל צד כעיגול השמים ואין בו בחי' מעלה ומטה כידוע וזהו הטעם עצמו שנזכר בו ענין התהוו' הבריאה ממילא וכמ"ש ונבראו ולא אמר ברא כו' כי הנה דוקא בבחי' ממלא כ"ע שהוא בא בבחי' השתלשלו' מעילה לעילה ובכללו' נק' בשם כח הפועל בנפעל כידוע שייך לומר בו ברא כלומר שבורא מאין ליש מפני שהוא ממלא כל עלמין כמו בחי' כח הפועל בנפעל באדם התחתון שמכח הפועל ממש ימצא מציאת הפעולה כו' אבל בבחי' סובב אחר שהוא נבדל מבחי' השתלשלו' מעילה לעילה ונק' סובב להיותו רק בבחי' מקיף כנ"ל א"כ איך שייך לומר בו בר"א שפי' בר"א הוא מה שבורא יש מאין והרי הוא מובדל מערך ההשתלשלו' מלהיו' נקרא כח הפועל בנפעל כו' ולכך נאמר בו כי הוא ציוה ונבראו פי' ממילא נמצאו למטה כי ההתהוו' שלהם מבחי' סובב אינה באה בדרך כח הפועל כו' וד"ל.
דוזהו שלא נזכר בכל מקום לשון ברא אלא במה שהוא כמו בחי' ממלא כמו בראשית16 ברא אלקים לפי ששם17 אלקי' הוא מבחי' ממלא כ"ע כידוע וגם הוא נחשב מז'18 שמות שאינן נמחקין כידוע אבל הוא בחי' כח הפועל בנפעל כידוע דאלקי'19 מלשון כח הוא כמו יש לאל ידי כו' וכמ"כ שם אד' אבל שם הוי' עפ"י הרוב אינו נזכר רק בבחי' סובב כ"ע וכן מ"ש כאן יהללו את שם הוי' דקאי בבחי' סובב לכך אמר ונבראו ממילא ולא אמר ברא וד"ל.
הוהנה כאשר השיג אברהם בבחי' סובב כ"ע לכך היתה עבודתו בבחי' רצוא ושוב כמ"ש הלוך ונסוע כו' כי בחי' סובב כ"ע הרי הוא למעלה מבחי' התהוו' נברא בדרך השתלשלו' כנ"ל וא"כ הרי גם למטה במי שחפץ לידבק בבחי' סובב לא יוכל ליגבל אור האהבה בכלי אלא הוא תמיד בבחי' רצוא ושוב דהיינו שרוצה לצאת מן הכלי וחוזר האור למקורו וכמ"ש כלה שאירי כו' ואע"פ שחוזר האור ומתיישב בבחי' שוב מיד חוזר האור כי הוא רצוא ושוב בתמידו' וכמ"ש והחיו'21 רצוא ושוב כמראה הבזק ומראה הבזק ידוע שהלהב עולה תמיד כו' וכמ"ש במ"א
ושיט
וד"ל ולע"ל כתיב כי22 עין בעין יראו כו' היינו שיתגלה למטה בחי' סובב כ"ע וזהו ונגלה23 כבוד הוי' כו' וע"כ כתיב בהם אז בבכי24 יבאו כו' אז דוקא בבכי יבאו ולא מקדמת דנא והוא שמחמת גילוי בחי' סובב אין אור האהבה מתיישבת בכלי הלב ובכלי המוח כלל וע"כ מפני דחיקת המוח שלא יוכל לסבול אור האהבה ואור ההשגה יצא מן המוח בחי' המותרו' והן הדמעות כידוע25 שסיבת ירידת דמעות הוא מפני דחיקת המוח כאשר אין כלי המוח יכול לסבול אם רוב שמחה יותר מדאי או רבוי צער כו' אך מה שהוא <קכב>
וד"ל ולע"ל כתיב כי22 עין בעין יראו כו' היינו שיתגלה למטה בחי' סובב כ"ע וזהו ונגלה23 כבוד הוי' כו' וע"כ כתיב בהם אז בבכי24 יבאו כו' אז דוקא בבכי יבאו ולא מקדמת דנא והוא שמחמת גילוי בחי' סובב אין אור האהבה מתיישבת בכלי הלב ובכלי המוח כלל וע"כ מפני דחיקת המוח שלא יוכל לסבול אור האהבה ואור ההשגה יצא מן המוח בחי' המותרו' והן הדמעות כידוע25 שסיבת ירידת דמעות הוא מפני דחיקת המוח כאשר אין כלי המוח יכול לסבול אם רוב שמחה יותר מדאי או רבוי צער כו' אך מה שהוא <קכב>
זלמעלה מן הכלי כענין ר' עקיבא26 שזלגו עיניו דמעו' כששמע רזין דאוריי' מר' אליעזר וכיוצא וכמ"ש במ"א וזה הענין מופת גמור למה שמבואר למעלה דבבחי' סובב לא יוכל האור להיו' מוגבל בכלי וע"כ הי' אברהם הלוך ונסוע כו' שהוא בחי' רצוא ושוב וד"ל וזהו שקיים אברהם כל התורה עד שלא ניתנה כו' והוא בבחי' רו"ש לפי שהשיג בבחי' סובב שזהו קוטב ויסוד העיקר שבכל התורה והמצות דהנה ענין המצו' ברמ"ח27 פקודי' שנק' רמ"ח איברי' דמלכא היינו בחי' הכלים לאורו' למעלה להיו' נק' חסד28 דרועא ימינא כו' כמשל האבר שמקבל חיו' הנפש ומתיישב בו האור כו' ושרש כל החיו' של כל האיברים נמשך מן המוח כידוע ולכך ת"ת29 כנגד כולם לפי שהתורה שרשה בחכמה עילא' כידוע דאורייתא30 מחכמה עילא' נפקת כו' וגם במצות31 יש בחי' רצוא ושוב הנ"ל א' בבחי' אור חוזר32 וא' בבחי' אור ישר והיינו רמ"ח מ"ע שהם בחי' ה"ח בכלל כידוע לכך עיקר ענינם בכלים דוקא ושס"ה ל"ת הן מבחי' ה"ג בכלל ולכך הם בבחי' מניעת האור מלבא בכלי כענין לא33 תלבש שעטנז כו' וכמ"ש במ"א וזהו ג"כ ענין הלוך ונסוע שבעבודת אברהם ולכך קיים כל התורה כו' והיינו שאמרו בשעת מ"ת נעשה ונשמע דהיינו עשי' בתחלה ואח"כ שמיעה והוא כלים תחלה ואח"כ שמיעה כידוע המאמר
חשכ
דנעוץ34 תחלתן בסופן פי' בסוף מעשה דוקא וזהו גבורי כח עושי דברו ואח"כ לשמוע בקול דברו וד"ל.
דנעוץ34 תחלתן בסופן פי' בסוף מעשה דוקא וזהו גבורי כח עושי דברו ואח"כ לשמוע בקול דברו וד"ל.
טוזהו שארז"ל את אשר החלו לעשות זה מ"ת כו' כי ע"י שאמרו נעשה ונשמע הי' התלבשו' האורות בכלים כנ"ל דנעשה שאמרו שהוא בחי' עשי' היינו לעשות בחי' הכלים תחלה משום דנעוץ תחלתן בסופן בסוף מעשה דוקא כו' רק שאז בשעת מ"ת לא הי' רק בחי' התחלת המעשה לעשות בחי' הכלים וכמו שאמרו נעשה כו' אבל עדיין לא עשו גמר המלאכה אמנם בזמן אחשורוש קיבלו היהודים את אשר החלו דהיינו שגמרו את אשר התחילו בזמן מ"ת כו' והטעם לזה הוא לפי שבימי אחשורוש הי' להם בחי' מס"נ35 גמור כל אותה השנה דגזרת המן שהרי כל אותה השנה נחלט אצלם שהמה נתונים מדת המלך ליהרג כולם ובודאי היה מוחלט אצלם שלא להמיר דת גם שיהרגו ויאבדו כולם ולא עלה על לבם מחשבת חוץ ח"ו וא"כ עמדו במס"נ אמיתי' כל ימי' אותה השנה במה שקיבלו עליהם הריגה בלב שלם ולא יעבורו דתם וידוע דבחי' מס"נ הוא יציאת האור מן הכלי ועלו מס"נ למעלה מעלה בבחי' א"ח עד שנמשך להם אח"כ האור ממקום היותר גבוה ונתיישב בכלים שלהם כי כל היותר גבוה יוכל יותר להשפיל א"ע והיינו שנמשך להם התורה בבחי' לבוש כמ"ש יביאו36 לבוש מלכות כו' שהוא התורה דכתיב בה עוטה37 אור כשלמ"ה ואין38 אור אלא תורה כו' וכמ"כ במעשה המצו' שהן בחי' כלים39 מכלים שונים ובכלל נק' בחי' סוס40 אשר רכב עליו המלך כי האור41 נק' רוכב והכלי שמלביש לאור נק' סוס וזהו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך הוא אור התורה שנתעטף בלבוש דתורה כמ"ש עוטה אור כו' וסוס אשר רכב עליו המלך היינו רמ"ח מ"ע דנק' רמ"ח <קכג>
יאיברים דמלכא עילא' כו' וד"ל.
יאוביאור הדברים יותר הנה כתיב כי42 תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה פי' סוסיך ב' סוסים א' מרומם את הרוכב וא' שמורידו כי עד"מ הסוס שרץ למעלה בגובה ההר וכן רץ למטה בעומק כו' והנמשל מובן למעלה דכמו שיש בכלי המרכבה מעלה יתירה מה שנושא את הרוכב כך בחי' מרכבה העליונה שבכלים שממעשה המצות יש בהן מעלה יתירה שמגביהין ומנשאי' את האורות שנק' רוכב וזהו כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה שיש ישועה לרוכב עי"ז כו' וד"ל, אך ב"פ סוס יובן ממה שגם בסוס אחד יש ב' מדרגו' הללו דהעלא' וההמשכה כנ"ל במשל
יבשכא
הגשמי בסוס הגשמי וזהו גי' דסוס43 ב"פ ס"ג כי יש בו ב"פ ס"ג והוא א' באור חוזר וא' באור ישר וענין ס"ג הוא שם ס"ג44 שהוא בחי' גיאות והתנשאו' וכמ"ש כולו סג45 יחדיו נאלחו כו' וענין התנשאות זו הוא להיות למעלה בחי' מלך המרומם המתנשא מימות עולם ואז הוא נק' רם46 על כל גוים כלומר שמסתלק ומתנשא מהם ונק' גאה47 גאה כתרגומו גיאה על גיוותניא פי' דוקא על גיאים כמו הגוים הוא גאה ומתנשא עליהם כלומר שמסתלק מהם כמ"ש רם על כל גוים בבחי' רוממות והתנשאות משא"כ על ישראל שהם שפלים ונמשלים לעפר כמ"ש אברהם ואנכי48 עפר ואפר אדרבה דוקא בהם הוא שוכן ומתלבש מן ההעלם לגילוי וכמ"ש אל49 זה אביט אל עני ונכה רוח כו' את מי אשכון50 את דכא ושפל רוח כמאמר51 דיורא דקדב"ה באינון מאנין תבירי' וזהו היפך הגיאים שעל הגיאים הוא גאה ומרומם כו' וזהו**51 פי' ונפשי52 כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך ולכאורה אין להם שייכו' זע"ז אך הענין הוא להיות ידוע דפתיחת הלב להיות רעותא דלבא הוא בא ונמשך מלמעלה דוקא וזהו פתח לבי בתורתך כו' ואמנם גילוי אור זה מלמעלה אינו אלא דוקא כשיש בחי' שפלות למטה והוא כאשר נפשו כעפר דוקא ומטעם הנ"ל דעל גיאי' הוא מתגאה ומתנשא אבל על שפלים הוא משפיל ונמשך בהם כו' וכמ"ש את מי אשכון את דכא ושפל רוח כו' והנה כל זמן אותה השנה דגזרת המן שהיו משולים לעפר ממש הפקר להריגה לכל מי שירצה לאבד ולהשחית בהם ע"כ זכו לב' דברים שיתגלה בהם מבחי' עצמו' אור א"ס ולהיות מתיישב בכלים שלהם והוא מב' טעמי' הנ"ל הא' מפני בחי' מס"נ שלהם בבחי' אור חוזר כנ"ל הוא שעלו ברום המעלות והב' בבחי' אור ישר מה שנמשך ונתקבל בכלים שלהם מטעם שהיו אז בתכלית השפלות ומטעם הנ"ל, וזהו את אשר החלו לעשות במ"ת קיימו וקיבלו דוקא בזמן אחשורוש שנעשו בחי' כלים גמורים להשראת עצמו' אור א"ס מטעמי' הנ"ל וד"ל.
הגשמי בסוס הגשמי וזהו גי' דסוס43 ב"פ ס"ג כי יש בו ב"פ ס"ג והוא א' באור חוזר וא' באור ישר וענין ס"ג הוא שם ס"ג44 שהוא בחי' גיאות והתנשאו' וכמ"ש כולו סג45 יחדיו נאלחו כו' וענין התנשאות זו הוא להיות למעלה בחי' מלך המרומם המתנשא מימות עולם ואז הוא נק' רם46 על כל גוים כלומר שמסתלק ומתנשא מהם ונק' גאה47 גאה כתרגומו גיאה על גיוותניא פי' דוקא על גיאים כמו הגוים הוא גאה ומתנשא עליהם כלומר שמסתלק מהם כמ"ש רם על כל גוים בבחי' רוממות והתנשאות משא"כ על ישראל שהם שפלים ונמשלים לעפר כמ"ש אברהם ואנכי48 עפר ואפר אדרבה דוקא בהם הוא שוכן ומתלבש מן ההעלם לגילוי וכמ"ש אל49 זה אביט אל עני ונכה רוח כו' את מי אשכון50 את דכא ושפל רוח כמאמר51 דיורא דקדב"ה באינון מאנין תבירי' וזהו היפך הגיאים שעל הגיאים הוא גאה ומרומם כו' וזהו**51 פי' ונפשי52 כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך ולכאורה אין להם שייכו' זע"ז אך הענין הוא להיות ידוע דפתיחת הלב להיות רעותא דלבא הוא בא ונמשך מלמעלה דוקא וזהו פתח לבי בתורתך כו' ואמנם גילוי אור זה מלמעלה אינו אלא דוקא כשיש בחי' שפלות למטה והוא כאשר נפשו כעפר דוקא ומטעם הנ"ל דעל גיאי' הוא מתגאה ומתנשא אבל על שפלים הוא משפיל ונמשך בהם כו' וכמ"ש את מי אשכון את דכא ושפל רוח כו' והנה כל זמן אותה השנה דגזרת המן שהיו משולים לעפר ממש הפקר להריגה לכל מי שירצה לאבד ולהשחית בהם ע"כ זכו לב' דברים שיתגלה בהם מבחי' עצמו' אור א"ס ולהיות מתיישב בכלים שלהם והוא מב' טעמי' הנ"ל הא' מפני בחי' מס"נ שלהם בבחי' אור חוזר כנ"ל הוא שעלו ברום המעלות והב' בבחי' אור ישר מה שנמשך ונתקבל בכלים שלהם מטעם שהיו אז בתכלית השפלות ומטעם הנ"ל, וזהו את אשר החלו לעשות במ"ת קיימו וקיבלו דוקא בזמן אחשורוש שנעשו בחי' כלים גמורים להשראת עצמו' אור א"ס מטעמי' הנ"ל וד"ל.
יגוזהו כי תרכב על סוסיך ב"פ ג"ס א' בחי' אור חוזר להיות עי"ז רם על כל גוים כו' כמ"ש כי גאה גאה כו' ואח"כ בחי' אור ישר להיות שוכן בשפלים וה"ז כמשל הסוס שרץ למעלה ויורד לעומק כו' והכל ענין א' למעלה דלפי שהוא גאה גאה ע"כ הוא משליך ומשפיל הגיאים ומגביה השפלים כו' וזהו כי תרכב על סוסיך ב"פ ס"ג
ידשכב
אזי מרכבותיך ישועה להשפיל הגיאים כו' וד"ל, וזהו ג"כ פי' סוס53 ורוכבו רמה בים שיש בפי' רמה54 ב' ענינים הנ"ל א' ענין רוממות וא' ענין השלכה וכמ"ש במ"א והא בהא תליא מטעם הנ"ל וד"ל.
אזי מרכבותיך ישועה להשפיל הגיאים כו' וד"ל, וזהו ג"כ פי' סוס53 ורוכבו רמה בים שיש בפי' רמה54 ב' ענינים הנ"ל א' ענין רוממות וא' ענין השלכה וכמ"ש במ"א והא בהא תליא מטעם הנ"ל וד"ל.
טוובכל זה יובן <קכד>
טזמה שעיקר קיום התורה והמצות תלוי בישראל דוקא כי הרי הגוים**54 הגם שיקיימו כל המצות אינם ממשיכים כלום והראי' לזה ממצות הצדקה דכתיב וחסד55 לאומים חטאת דאע"פ שהצדקה מצוותה היא להחיות56 רוח שפלים וא"כ למה יהי' החסד שעושה הגוי57 חטא ועון הרי מחי' רוח שפלים בחסד שעושה כמו הישראל ולא עוד אלא שנחשב חסד לאומים כחטאת, אך הענין הוא משום דמצות58 צריכות כונה ופי' כונה היינו רעותא דלבא כענין פתח לבי כו' וזה א"א כ"א בחי' שפלות דוקא וכנ"ל בענין ונפשי כעפר לכל תהי' אז דוקא פתח לבי כו' והנה בישראל יש ירושת מדת השפלות מן האבות ובפרט מאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר משא"כ אוה"ע שירושתם מאבותיהם מבחי' הגסות דוקא ולכך נא' בהם רם על כל גוים כו' כלומר שמסתלק מהם ועל כן הגם שיעשו המצוה אין בהם הכונה ברעותא דלבא לפי שמסתלק מן הגיאים כנ"ל ולכך אינם ממשיכים כלום ואע"פ שחסד זה מחי' רוח שפלים אין בו גילוי אלקו' כלל כצדקה וחסד שישראל עושה מפני שהישראל יש לו כונה והוא מפני השפלות ובלא רעותא דלבא אין שום המשכה מלמעלה שהרי נא' אם59 ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף פי' אם ישים אליו לבו דוקא ברעותא דלבא אזי רוחו ונשמתו של הקדב"ה אליו יאסוף לשכון בו בבחי' דירה והשרא' כו' ולא כשאינו משים אליו לבו, ואוה"ע אין ביכולתם זה מצד הגסו' וא"כ אדרבה מן החסד שלהם ניתוסף חיות ואור להיכלות החיצונים60 דנוג"ה מפני שזה החסד מטוב שבנוג"ה כו' ולכך נק' חטאת וכמ"ש לפתח61 חטא"ת רובץ כו' וד"ל.
יזוזהו שאמר המן יביאו*61 לבוש מלכות אשר לבש בו המלך כו' ונתון הלבוש והסוס ע"י איש משרי המלך הפרתמים כו'. דהנה פי' לבוש זה הנק' לבוש מלכות מבואר למעלה שהוא אור לבוש דתורה והסוס אשר רכב עליו המלך כו' הן רמ"ח מ"ע שזה שייך דוקא לישראל מטעם הנ"ל והוא אשר אנו אומרים בדרך הודאה בברכות כל המצות אשר קדשנו במצוותיו קדשנו דוקא וקדושה זו היא בחי' רוממות קדושה העליונה דהיינו כמ"ש כי גאה גאה כנ"ל, והנה המן רצה שיומשך בחי' קדש זה אליו מצד הגסו' שהי' בו ולכך אמר למי62 יחפוץ המלך לעשות יק"ר יותר ממני כי קדש זה
יחשכג
נק' יק"ר מפני שהוא עטרת תפארת כו' וע"כ אמר איש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו כו' שהן התורה והמצות, אבל שגה ברואה כי לישראל דוקא ניתנו והם אשר חפץ בהם המלך לעשות יקר זה וכמ"ש כ"א חפץ בה המלך ונקראה בשם ולע"ל כתיב ואתם63 תהיו לי ארץ חפץ וכן כתיב תקרא64 חפצי בה כו' וד"ל.
נק' יק"ר מפני שהוא עטרת תפארת כו' וע"כ אמר איש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו כו' שהן התורה והמצות, אבל שגה ברואה כי לישראל דוקא ניתנו והם אשר חפץ בהם המלך לעשות יקר זה וכמ"ש כ"א חפץ בה המלך ונקראה בשם ולע"ל כתיב ואתם63 תהיו לי ארץ חפץ וכן כתיב תקרא64 חפצי בה כו' וד"ל.
יטוזהו שארז"ל עתידי'65 צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כו' כי פי' קדוש66 בוי"ו ענין המשכה הוא מבחי' קדש העליון הנ"ל כי כל וי"ו הוא מורה ענין המשכה מן ההעלם לגילוי אור כידוע וע"י מעשה המצות נמשך בהם מבחי' קדש העליון כמו שאו' אשר קדשנו במצוותיו כו' עד שהמלאכי' יאמרו <קכה>
כלפניהם קדוש והוא כמו ענין לעשות יקר למי שהמלך חפץ ביקרו שמביאים לבוש מלכות שלבש בו המלך כו' וד"ל. והנה עוד אמר המן ונתון67 הלבוש והסוס ע"י איש כו' פי' איש משרי המלך הפרתמים הוא מיכאל68 כהנא רבא שהוא מלביש בג"ע את כל הנשמות בלבושי יקר של מעשה המצות שעשו בעוה"ז כמבואר69 במדרש וגם בספרי המקובלים והיינו לפי שמיכאל70 זה הוא בחי' ענף החסד ולכך נק' כהנא רבא וע"כ על ידו נמשך האור להלביש את כל נשמה ונשמה אשר המלך חפץ ביקרה בג"ע כו' בלבוש מלכות שלבש בו המלך כו' וזהו ונתון הלבוש והסוס ע"י איש משרי המלך הפרתמים דוקא כי זהו יקר וכבוד הרבה ביותר כשלבוש מלכות נתון ע"י מיכאל שר המלך כו' משהי' נתון ע"י זולתו וד"ל.
כאוזהו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות כו' וקבל לשון יחי' כו'. דהנה מבואר למעלה דע"י מס"נ שהי' להם כל אותה השנה וע"י השפלות זכו להיו' אור העליון שבתורה ומצות להתקבל ולהתיישב בהן וזהו וקבל היהודים את אשר החלו כו', אך עדיין יש להבין מהו שאמר וקבל לשון יחיד, וגם מה שאמר היהודים מה זה שקורא אותם עכשיו בזמן גלות אחשורוש בשם יהודים דוקא ולא בשם ישראל או יעקב כמו בשאר הנביאי' וכתובי' ובמגלת אסתר אינם נקראי' רק בשם יהודים כמו ליהודים71 היתה אורה כו'.
כבאך הנה הב' קושיו' הללו יתורצו בהקדמה אחת והוא אשר מצינו בשעת מ"ת שהיו כל ישראל בענין האחדות האמיתי עד שלא נחשבו במדרגת רבים כלל אלא רק כמו איש אחד בלבד שהרי נאמר ויחן72 שם ישראל נגד ההר כו' ופי' ויחן73 הוא
כגשכד
בלשון יחיד כאילו הם כולם איש אחד ולא אמר ויחנו כו' לשון רבים כו' והענין הוא לפי שאנו74 או' ברכינו אבינו כולנו כאחד באור פניך דוקא כולנו כאחד שכאשר כולנו כאיש א' בתכלית האחדו' אזי יברכנו באור פניו שהוא אור קבלת התורה וכמו שמפרש כי באור פניך נתת לנו תורת חיים כו' והטעם הוא לפי שאור פני אלקי' חיים שבתורה הוא בתכלית היחוד העליון הנק' אחד פשוט כי אין התלבשו'75 אור א"ס אלא בחכמה כו' לכך לא היו יכולי' לקבל הארת הפנים שבמ"ת כ"א כאשר היו ג"כ בבחי' האחדו' בתכלית כאיש א' ולא בבחי' רבים שהוא בחי' הפירוד היפך היחוד כו' כדי למהוי76 אחד באחד כו' ואזי הי' אור פנים העליונים מאירי' בהם וכמ"ש באור77 פניך כי רציתם כו' וד"ל.
בלשון יחיד כאילו הם כולם איש אחד ולא אמר ויחנו כו' לשון רבים כו' והענין הוא לפי שאנו74 או' ברכינו אבינו כולנו כאחד באור פניך דוקא כולנו כאחד שכאשר כולנו כאיש א' בתכלית האחדו' אזי יברכנו באור פניו שהוא אור קבלת התורה וכמו שמפרש כי באור פניך נתת לנו תורת חיים כו' והטעם הוא לפי שאור פני אלקי' חיים שבתורה הוא בתכלית היחוד העליון הנק' אחד פשוט כי אין התלבשו'75 אור א"ס אלא בחכמה כו' לכך לא היו יכולי' לקבל הארת הפנים שבמ"ת כ"א כאשר היו ג"כ בבחי' האחדו' בתכלית כאיש א' ולא בבחי' רבים שהוא בחי' הפירוד היפך היחוד כו' כדי למהוי76 אחד באחד כו' ואזי הי' אור פנים העליונים מאירי' בהם וכמ"ש באור77 פניך כי רציתם כו' וד"ל.
כדאך מהיכן הי' בהם אחדו' האמיתי' הזאת עד שלא הי' בהם בחי' רבים כלל, הענין הוא לפי שכל עיקר סיבת בחי' הפירוד דרבים נמצא מסיבת ההתחלקו' אורו' בריבוי הכלים וכמו התחלקות אור השכל בצרופי אותיו' הרבה כו' ועד"ז גם השכל לגבי עצמות הנפש שהרי מתחלק האור השכלי לכמה אופני' שונים כי לא יוכל לחשוב שכל אחד באופן א' בלבד כו' כי גוף השכל ג"כ יוצא מחודש ממקורו בריבוי התחלקו' ומזה יובן בכללו' נש"י שכל א' הרי שכלו והשגתו מיוחדת מזולתו וכמ"ש בזוהר78 ע"פ נודע בשערים בעלה כל חד לפום למאי דמשער כו' דהיינו כאו"א לפי השגתו כו' ויש ס"ר ניצוצו' בהתחלקו' ואמנם כאשר כולם מתייחדי' והיו <קכו>
כהלאחדי' בתכלית אין זה כ"א כאשר כאו"א יוצא מבחי' השגת שכלו אלא מגיע לבחי' רעותא דלבא שהוא נקודת הרצון שבלב שהוא למעלה מבחי' התחלקו' בשכל ומחשבה אלא הוא פשוט בתכלית ואזי כללו' נ"י אין בהם בחי' פירוד כלל כי בבחי' רעותא דלבא שלמעלה מן האותיו' שם כולם כאחד בהשווא' א' ואזי אור פנים העליונים דאחדו' הפשוטה מאיר בהם למהוי אחד באחד כו' ועד"ז הי' ג"כ בזמן הגזרה דהמן כי מפני בחי' מס"נ שהי' להם יצאו כולם מגדר שכל והשגה שבאותיו' אלא נתדבקו בו ית' בבחי' רצון פשוט שכולם משתווי' בו יחד כאילו אינו אלא רצון א' מאיש א' כו' ואזי הגם שנא' כי79 לא יראני האדם כו' כי80 לית מחשבה תפיס' בי' כלל אעפ"כ ברעותא דלבא הוא נתפס ולכך עין בעין נגלה עליהם בשעת מ"ת כידוע וזהו באור פניך כי רציתם וגם בזמן אחשורוש היו כולם בתכלית היחוד ולכך נא' בהם וקבל לשון יחיד דוקא וד"ל.
כוובזה יתורץ גם הקושיא השני' למה לא נזכרו במגלת אסתר רק בשם יהודים כו' דהנה פי' יהודים היינו לשון הודי' כי יש ב'81 מדרגות ברכה והודאה כידוע,
כזשכה
ופי' ברכה הוא ענין המשכה והשפעה שהוא בחי' גילוי אור מן ההעלם כידוע בפי' ברוך82 ה' מן העולם ועד העולם כו' פי' שיתברך ויומשך מן ההעלם לגילוי דהיינו מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא כו' וזהו בכלל ובדרך פרט הנה מסיבת זה ימצא מציאות כל פרטי ההשתלשלות מעילה לעילה עד שנמצאו רבבו' עולמו' והיכלות כמ"ש ועלמו'83 אין מספר א"ת עלמו' אלא עולמו' כו' כמ"ש במ"א, אמנם בחי' הודאה היא למעלה הרבה מבחי' ברכה והיינו שהוא מדרגה גבוה מאד נעלה שלמעלה מבחי' ירידת אור מן ההעלם לגילוי אלא הוא בבחי' עצמו' אלקות וכענין המאמר הטוב84 שמך ולך נאה להודות הרי מבואר דבבחי' שמך הוא ענין ההשתלשלו' במדת הטוב דמטבע85 הטוב להיטב כו' וזהו הטוב שמך אבל לך נאה להודות פי' לך לעצמותך ומהותך שלמעלה מבחי' שם נאה להודות בבחי' הודאה בלבד שא"א לבא בבחי' גילוי אור וכמ"ש הפעם86 אודה את ה' כו' וכמ"ש87 במ"א באורך ע"פ יהודה אתה יודוך אחיך וד"ל, וזהו שנקראו יהודים דוקא כי אז זכו לבחי' הודאה שלמעלה מן ההשתלשלו' אלא הוא בעצמו' אלקו' ולכך נא' ליהודי' היתה אורה כו' וכן וקבל היהודי' כו' והכל מטעם א' לפי שע"י מס"נ ברעותא דלבא הגיעו למדרגה שלמעלה מן ההשתלשלו' כנ"ל וד"ל.
ופי' ברכה הוא ענין המשכה והשפעה שהוא בחי' גילוי אור מן ההעלם כידוע בפי' ברוך82 ה' מן העולם ועד העולם כו' פי' שיתברך ויומשך מן ההעלם לגילוי דהיינו מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא כו' וזהו בכלל ובדרך פרט הנה מסיבת זה ימצא מציאות כל פרטי ההשתלשלות מעילה לעילה עד שנמצאו רבבו' עולמו' והיכלות כמ"ש ועלמו'83 אין מספר א"ת עלמו' אלא עולמו' כו' כמ"ש במ"א, אמנם בחי' הודאה היא למעלה הרבה מבחי' ברכה והיינו שהוא מדרגה גבוה מאד נעלה שלמעלה מבחי' ירידת אור מן ההעלם לגילוי אלא הוא בבחי' עצמו' אלקות וכענין המאמר הטוב84 שמך ולך נאה להודות הרי מבואר דבבחי' שמך הוא ענין ההשתלשלו' במדת הטוב דמטבע85 הטוב להיטב כו' וזהו הטוב שמך אבל לך נאה להודות פי' לך לעצמותך ומהותך שלמעלה מבחי' שם נאה להודות בבחי' הודאה בלבד שא"א לבא בבחי' גילוי אור וכמ"ש הפעם86 אודה את ה' כו' וכמ"ש87 במ"א באורך ע"פ יהודה אתה יודוך אחיך וד"ל, וזהו שנקראו יהודים דוקא כי אז זכו לבחי' הודאה שלמעלה מן ההשתלשלו' אלא הוא בעצמו' אלקו' ולכך נא' ליהודי' היתה אורה כו' וכן וקבל היהודי' כו' והכל מטעם א' לפי שע"י מס"נ ברעותא דלבא הגיעו למדרגה שלמעלה מן ההשתלשלו' כנ"ל וד"ל.
כחוזהו וימי88 הפורים כו' לא יעברו מתוך היהודים כו'. כי הנה מבואר למעלה דלע"ל כתיב בבכי יבאו כו' מפני שלא יתיישב האור בכלי המוח והלב ויצא בדמעות כו', אבל בזמן אחשורוש מפני שזכו שיתיישב האור בכלים שלהם כנ"ל ע"כ עשו אותם ימי משתה ושמחה דוקא היפך הבכיי' כי מה שלע"ל לא יוכלו לקבל ואזי בבכי יבאו כו' אבל בימי אסתר יכלו לקבל ולכך עשו אותם ימי משתה ושמחה דוקא כי הנה ענין המשתה והשמחה הוא ענין גילוי אור מן ההעלם כנראה בחוש בעת אשר ישמח האדם יתגלה כל מצפונו כו' וא"כ הרי יש בחי' כלים לגילוי אורו' והוא היפך הבכיי' שלפי שלא יש כלי יוצא בדמעות כו' וזהו שסמך ענין זה וימי הפורים האלה לא יעברו כו' למה שקדם לומר שעשו אותם ימי משתה ושמחה דלפי <קכז>
כטשעשו אותם ימי משתה ושמחה שהוא התיישבו' וגילוי אורו' בכלים לכך ימי הפורים לא יעברו גם לע"ל וזהו שארז"ל כל89 המועדים בטילי' כו' ועיקר הטעם מבואר למעלה למה לא נתיישב האור בכלי אלא בזמן אסתר ומזה הטעם עצמו יובן איך שמפני זה נשארה בחי' רשימ"ו קיימת ונצחית בכנ"י להיות המשכה זו של האורו' בכלים
לשכו
לעולם בל תמוט וזהו וימי הפורים האלה לא יעברו כו' וזכרם כו' וד"ל משא"כ במה שקיבלו האור במ"ת לא הי' נצחי וכמ"ש בבכי יבאו כו' אבל אשר קבל היהודי' את אשר החלו כו' הוא שנשאר קיים לעולם וד"ל.
לעולם בל תמוט וזהו וימי הפורים האלה לא יעברו כו' וזכרם כו' וד"ל משא"כ במה שקיבלו האור במ"ת לא הי' נצחי וכמ"ש בבכי יבאו כו' אבל אשר קבל היהודי' את אשר החלו כו' הוא שנשאר קיים לעולם וד"ל.