Maamarei Admur HaZaken·566 Part 1·Understanding The Roots Of The Above Mattersמאמרי אדמו״ר הזקן·תקס"ו ח"א·להבין שרש הדברים הנ"ל

אלהבין שרש הדברים הנ"ל
ביאור על תורה הנ"ל
להבין¹ שרש הדברים הנ"ל, הנה להבין שרש ענין ראובן ושמעון ולוי הנ"ל שהוא ענין ב' פ' דק"ש ואמוי"צ כנ"ל, הנה תחלה י"ל שרש ענין השבטים מה הן. כתי' ששם² עלו שבטים שבטי י"ה עדות לישראל להודות לשם הוי' כו', פי' שבטי י"ה הן בחי' השבטים העליוני' שבבחי' האצי' ונק' שבטי י"ה לפי ששרשם מבחי' מוחין דאו"א שמלובשים בז"א שנק' י"ה והוא י"ה שבשם הוי' דז"א כו' כידוע, ואותם השבטים העליוני' [הם] מבחי' עלמא דדכורא דהיינו שמשפיעי' מלמעלמ"ט, וזהו להודות לשם הוי' פי' לעשות שם הוי' בבחי' הודאה שיהי' נק' בחי' יהודא, והוא ענין הנ"ל בפי' יודוך אחיך מלמעלמ"ט בבחי' אתעדל"ע כו'. ויש עוד שבטים שהן בבחי' עלמא דנוק' דהיינו בבחי' מל' דאצי', והוא שרש בחי' המרכבה דפני ארי' כו', ונק' בשם י"ב³ ג"א בפרד"ס בל' הגאוני' ובזוהר⁴ פ' פקודי נק' בשם ד' מחנות שכינה העליוני' והן ד' דגלי' דגל מחנה ראובן לסט' דדרום כו', והשבטים הללו המה בבחי' מקבלי' והן עולין למעלה לקבל והוא בבחי' העלאת מ"נ הנק' אתעדל"ת כנ"ל, ובאתעדל"ת שלהם נעשה אתעדל"ע למעלה בבחי' מ"ד בבחי' שבטים העליוני' שבבחי' האצי' שמסתעפים מז"א, והוא מ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה להודות לשם הוי' להשפיע מלמעלמ"ט בשבטים בתחתוני' שבעלמ' דנוק' כו' וד"ל.

בוביאור הדברים הללו למעלה הוא עפ"י הנ"ל בעבודת ה' בענין ראובן ושמעון ולוי כנ"ל, אך צריך לבארם יותר בתוס' ביאור. דהנה בחי' שבט ראובן שבעלמא דנוק' למעלה יובן ע"ד דוגמא מבחי' ראובן למטה בעבודת ה', כמו שיש אתעדל"ת באדם להתקרב לה' בדביקה וחשיקה בבחי' ראי' לאסתכלא⁵ ביקרא

גרסב
דמלכא כו', כך יש למעלה בעולמות העליוני' בחי' העלאת מ"נ כזה ברבוא רבבות מלאכים ונשמות עליוני' דלסט' דדרום בד' מחנות שכינה ונק' דגל מחנה ראובן כו' שכולם עולים למעלה בבחי' התדבקות והתקרבות בבחי' ראי' מקרוב כנ"ל, וה"ז נמשל לשבט כמו שהשבט ענף האילן וענפיו הרי עולין מלמטלמ"ע, כך הדוגמא בשבט ראובן וכל ההוא סט' דדרום שהן עולין כשבט. וזהו ששם עלו שבטים דהיינו שבטים שבבחי' עלמא דנוק' שעולין בהעלאת מ"נ כו', ואח"כ ממשיכים בזה המשכת מ"ד מבחי' שבטים שבעלמא דדכורא והוא הנק' אתעדל"ע כנ"ל והם נק' שבטי י"ה שמשפיעי' מלמעלמ"ט. והנה כמו שמבואר למעלה בעבודת ה' דרוח⁶ אייתי רוח ואמשיך רוח וכמ"ש אם ישים אליו לבו כו', כך למעלה נמשך עי"ז אתעדל"ע ג"כ מבחי' שבט ראובן שבעלמא דדכורא, ובחי' שבט ראובן שבאצי' היינו ג"כ בחי' ראי' מקרוב בדביקות וחשיקה אך שהוא ענין הראי' וההבטה מלמעלמ"ט להיותם בחי' משפיעים וממשיכים מלמעלמ"ט, והוא מ"ש כבכורה⁷ בתאנה כו' ראיתי את אבותיכם כו' כלומר חשקתי בהם ע"י ראי' והסתכלו' שבאה מצד האהבה מקרוב דוקא כנ"ל. והוא מ"ש בראובן כי⁸ עתה יאהבני אישי שהוא בחי' ז"א דאצי' שנק' אישי וע"י שמסתעף ממנו ראובן העליון שהוא בחי' ראי' מקרוב וכמ"ש ראיתי את אבותיכם כו'. וזהו מ"ש וימינו תחבקני וד"ל.

דומה שאמרה עוד כי ראה⁹ ה' בעניי כו' הוא מפני שענין התשובה הוא ענין הברורי' כידוע שהברורי' הוא מרפ"ח ניצוצי' שנפלו למטה ועולי' למעלה כו', והוא ענין התשובה למטה בנפש האדם שישוב ויקבץ ממה שנתפזרו ניצוצי נפשו בק"נ כו', ולמעלה נק' תשוב¹⁰ ה' תתאה דהיינו בחי' המל'¹¹ הנק' ה"א תתאה שירדה בהיכלות דנוגה וכאשר שם ב"נ זה הוא העולה משם למעלה בבחי' אצי', ולהיות כי הוא בא ממקום רחוק שנתרחק נק' רא"ו ב"ן כי מפני שנתקרב מן הריחוק הרי תגדל האהבה והשמחה להיותו תחלה בבחי' קירוב ונתרחק ע"כ יוכפל אור האהבה כשחוזר ומתקרב אחר שהי' תחלה במקום גבוה וירד כשחוזר ועולה למקור חוצבו בתחלה תגדל האהבה, וע"כ בע"ת גדולי' גם מצ"ג כנודע וד"ל. וזהו שאמרה כי ראה ה' בעניי כשירדה המל' למטה ע"כ כשחוזרת ועולה להתדבק בבחי' ראי' ונק' ראובן תגדל האהבה עד שאמרה עתה יאהבני אישי דוקא בכפלי כפליים מבראשונה כנ"ל וד"ל (והוא הנק' בחי' חולת¹² אהבה בגלותא כמ"ש בזוהר ע"פ רשפי' רשפי אש כו' בגלותא דוקא דמוקדי' לי' בשלהובא דרחימותא, והוא מטעם הנ"ל שהקירוב בא אחר הריחוק כו' וכמ"ש במ"א וד"ל).

הרסג
וכ"ז בחי' ראובן למעלה באצי', אבל בחי' שמעון שבעלמא דדכורא הוא מ"ש כי¹³ שמע הוי' כו', ושמיעה זו למעלה מרחוק ע"ד השמיעה למטה באדם התחתון שאנו רואים בחוש שישמע האדם יותר מרחוק משיעור שיכול לראות מרחוק שהרי הראי'¹⁴ לא תתפשט יותר מת"ק אמה ע"ד דוגמא והשמיעה יכול להיות גם ממקום הרחוק יותר מאלף אמה כידוע שיכולים לשמוע קול מרחוק חצי פרסה ג"כ, ואעפ"י שכח הראי' חזקה יותר מכח השמיעה במה שיש בה חיות יותר כידוע מהסתכלות¹⁵ בת היענה כו', אבל בענין המרחק יותר גדול כח השמיעה ששומע מרחוק יותר כו', וע"כ בראי' הוא ענין קירוב ודיבוק למעלה ובשמיעה הוא ענין ריחוק דוקא. וזהו שאמר חבקוק שמעתי¹⁶ שמעך יראתי לפי שהשמיעה מרחוק כנ"ל ע"כ תפול היראה שהוא בחי' שוב, כענין וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק כו' כי יראו לגשת כו' כנ"ל באריכות. וענין זה הריחוק למטה הוא בשבט שמעון דבעלמא דנוק', והיינו מה שאמרה כי¹⁷ שנואה אנכי שהוא בחי' שמאל דוחה הנ"ל ומזה נולד אתעדל"ע בבחי' שבט שמעון שבאצי' ג"כ בבחי' שמיעה מרחוק. והיינו כי שמע ה' כי שנואה אנכי, פי' כי שמיעה ששומע הוי' הרי הוא מלמעלמ"ט דהיינו ששומע בחי' קול התחתון והוא השמיעה ממרחק גדול מאד והיינו מפני ששנואה אנכי והשפילה א"ע בתכלית למטה כו', אך מפני שהשמיעה למעלה יכול להיות גם ממרחק גדול ע"כ אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי כו' וגם אמרה כמו טעם שמפני ששמע ה' כי שנואה אנכי ע"כ מזה נתעורר בבחי' קירוב, והוא ענין שמאלו¹⁸ תחת לראשי הנ"ל שהוא ענין קירוב שבא מפני שהמקבל משפיל א"ע ביותר שמזה נולד בחי' התקרבות דוקא, והוא עד"מ שאדם יקרב ויאהב לבנו ששפל בעיניו ודומה לו שמאוס ושנאוי בעיני אביו כו' שמפני שפלותו זאת יתעורר האהבה הפנימי' שהיתה מוסתר בלב אביו ותתגלה כנ"ל וד"ל (ומ"ש כי שנואה אנכי אין ר"ל שנואה ממש אלא לגבי אהבה שאהב את רחל נק' שנואה כמו ויאהב¹⁹ גם את רחל מלאה כו', ולמעלה הוא בחי' עלמדאתכ"ס שמפני הריחוק אין האהבה מורגשת שם כו' וד"ל).

וואחר שנסתעפו בחי' ראובן ושמעון למעלה באצי' בבחי' ראי' ושמיעה הנ"ל שהן שמאלא וימינא דז"א דאצי' כנ"ל אז נולד ממילא בחי' לוי שבאצי', והוא הנק' בחי' גופא דמלכא, כי הנה ידוע²⁰ בפרד"ס שנחלק כל העולם דאצי' בדרך כלל

זרסד
לג' קוין חח"נ מימין ובג"ה משמאל וקו האמצעי הוא בחי' דת"י כו' והוא הנק'²¹ בזוהר ור"מ גוף וברית ונק' בכלל גופא דמלכא, וזהו בחי' לוי כמ"ש כי²² עתה הפעם ילוה אישי אלי כו'. וביאור הדברים, כי הנה בחי' ראובן ושמעון דז"א דאצי' הן בחי' ב' קוין הנ"ל דהיינו קו הימין חח"נ לראובן וקו השמאל בג"ה לשמעון ומהם נולד ענין אתעדל"ע הנ"ל שיהי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כו' וכנ"ל, ואח"כ נעשה גוף היחוד והוא חיבור קו האמצעי שנק' גופא דמלכא והוא בחי' דת"י שהוא בחי' לוי כו'. וזהו באמת ויציב דוקא, והטעם הוא לפי שבאמת²³ ויציב הוא בחי' היכל הרצון, כי בק"ש²⁴ הי' רק הכנה ליחוד כנ"ל והוא בבחי' היכל האהבה ועיקר בפסוק ואהבת שכולל בחי' רו"ש דהיינו כללות ענין ראובן ושמעון הנ"ל, ואחר כך באמת ויציב שאחר ק"ש מתחיל להיות גוף היחוד, והוא מ"ש כי ילוה אלי אישי, פי' שהמשפיע חפצו ורצונו להתייחד כי פי' ילוה ל' להבא הוא וד"ל, עתה ודאי יהי' רצונו ותשוקתו להתלוות אלי בבחי' יחוד ממש, והוא הנק' היכל הרצון כו' וד"ל. וזהו בחי' ט"ו²⁵ ווי"ן שהן הן ה' פעמי' ג' פרקין דנה"י כו' ע"ש שיסוד ז"א שכלול מה' פרצופים וידוע שהוי"ו²⁶ מורה ירידת אור השפע מן המשפיע למקבל וראשו מתחיל מן הדעת דא"א כו' וסופו מסתיים בבחי' מל' כו', וסיבת התחברות הזאת באה ממילא באמת ויציב מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו שבאמת ויציב או' על הראשוני' ועל האחרוני' כו' ראשוני' או"א אחרוני' זו"נ כו' לפי שכולל הכל מראש לסוף כנ"ל וד"ל, וזהו ענין ודבריו חיים וקיימים כו' על אבותינו ועלינו ועל בנינו כו' אבותינו או"א ועלינו זו"נ ובנינו נ"ה כו' והכל מטעם הנ"ל וד"ל.

חוזהו שרש ענין יהודה אתה יודוך אחיך כו', פי' יודוך אחיך הן ראובן ושמעון ולוי שבבחי' ז"א דאצי' שדרך כלל הן בחי' ג' קוין העליוני' הנ"ל חח"נ בג"ה דת"י שכולם משפיעים המה לבחי' יהודה²⁷ שהוא בחי' המל' כידוע וכנ"ל, וזהו יודוך כמ"ש להודות לשם הוי' ומטעם שהמה בחי' השבטי' העליוני' שהוא בחי' אתעדל"ע כנ"ל. והנה ענין סדר ההשפעה מג' קוין הללו הוא בא ונמשך במל' ע"י ק"ש ואמת ויציב בבחי' ההתכללות. דבפ' ראשונה נמשך מבחי' קו הימין חח"ן כנ"ל, והוא בתיבת ואהבת שהאהבה הוא בחי' קו החסד כידוע ע"פ אהבת²⁸ עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד כו'. והנה ידוע דב'²⁹ פרשיו' קדש והי' כי יביאך הן חו"ב וב' פרשיו'

טרסה
דשמע וא"ש הן בחי' חו"ג, ובכלל הן ד' מוחין דז"א בתפילין שבראש כו' וכמבואר במ"א. והנה מפני שצריך כאן לבחי' יחוד משפיע במקבל כנ"ל ע"כ צריך שיהי' בחי' ההתכלות מקו הימין לקו השמאל ומקו השמאל לקו הימין וכמ"ש יקוו³⁰ המים שר"ל שיתחברו הקוין מזה לזה ע"י צינורות המחברים אותם כמבואר בפרד"ס פרטי הצינורות כו'. וענין כללות ההתכללות ביניהם הוא מה שמבואר במ"א שפ'³¹ ראשונה הכוונה בשם מ"ב והוא מבחי' אור הגבו' כידוע דשם מ"ב הוא המעלה כל ההעלאות וזהו ענין מ"ב תיבות בפ' זו אך הכלי הוא בחי' חסד וכמ"ש שם ביאור הדברים באריכות, ובפ' שניי' וא"ש הוא בהיפוך שהכוונה שם בשם ע"ב דחסד והכלי בחי' הגבו' כמ"ש וחרה³² אף כו', ועי"ז הוחלפו האורות ונתכללו גבו' בחסדי' וחסדי' בגבו', וה"ז ענין לאכללא³³ שמאלא בימינא וימינא בשמאלא כידוע, ועי"ז יכול להיות נולד מזה בחי' הממוצע הכלול משניהם יחד והוא בחי' קו האמצעי דת"י שהוא בחי' לוי באמת ויציב ששם הוא היכל הרצון כנ"ל וד"ל. וזהו יודוך אחיך בבחי' ההתכלות דוקא מטעם שצריך שיהי' בחי' יחוד מקו האמצעי דוקא כידוע.

יוהנה מה שאמר יהודה אתה כו' שרצונו בזה שאחיך הנ"ל עשאוהו להיות נק' דוקא יהודה כנ"ל הנה שרש לזה הענין יובן בהקדים תחלה שרש בחי' יהודה מהו. דהנה ידוע דההיכל היותר עליון הוא היכל³⁴ ק"ק שבסמיכות גאולה לתפלה באמרו אד'³⁵ שפתי תפתח כו' לפי ששם עיקר שלימות היחוד, והוא שהמשפיע יורד לשם והמקבל כבר עלה לשם ומתייחדים, עד"מ העולה במעלות שפוגע את היורד במעלות מלמעלמ"ט ומתחברים באמצע כשפוגעים זב"ז, כך באמת ויציב המשפיע יורד במעלות עד"מ כמ"ש כי ילוה אלי אישי לשון להבא כו' ובסמיכות גאולה לתפלה הוא שכבר ירד בהיכל ק"ק והמל' שהוא בחי' מקבל כבר עלתה לשם, והוא ענין גאולה לתפלה שהוא בחי' יסוד ומל' כידוע, וע"כ היכל הזה נק' היכל ק"ק לפי שמל' דאצי' שם בתכלית העלוי שאין עוד עלי' יותר לכך הוא למעלה מהיכל הרצון שבאמת ויציב כו' (וגם מצד המשפיע אעפ"י שבהיכל ק"ק ירד יותר בירידת המדריגה מ"מ מצד היחוד הרי שם הוא ביותר עלוי כו').

יאוהנה בעלות המל' לשם אזי נק' יהוד' כמ"ש הפעם אודה את הוי', והוא בצלותא³⁶ שהיא בלחש ובחשאי דוקא. כי הנה בהתקרב אליה אור השפע באה לבחי'

יברסו
ביטול המציאות מכל וכל ואזי היא בבחי' שתיקה לגמרי וכמ"ש ותעמוד³⁷ מלדת וידוע דכל עמידה הוא ענין שתיקה שמפני עוצם הביטול וכמארז"ל אין³⁸ עמידה אלא שתיקה כו', כך ענין העמידה בש"ע בלחש הוא מפני עוצם בחי' הביטול שלמעלה מבחי' התפעלות אוי"ר, כי קודם היחוד כתי' ואל³⁹ אישך תשוקתך כו' והוא בחי' רו"ש מלמטלמ"ע כנ"ל בבחי' ראובן ושמעון שבעלמא דנוק' באתעדל"ת כו', אבל בש"ע שכבר עלתה המל' בתכלית הקירוב להתדבק בבעלה ממש אזי למעלה היא מבחי' התפעלות לגמרי כי כל בחי' התפעלות אינה אלא מרחוק דוקא כידוע, וזהו ותעמוד מלדת פי' מלדת עוד תולדות שהן אוי"ר וענפיהן כו', כי אהבה⁴⁰ הוא בחי' יש ודבר מ"ה כידוע ובש"ע הוא בחי' אין בתכלית כו', וכ"ז הוא מפני שהמל' מקבלת אז מקו האמצעי הכולל כל הקווין יחד, והג' קווין הנ"ל הנה ידוע שעיקר מקור שרשם הוא בחי' כתר⁴¹ עליון הנק' עילת העילות שהוא למעלה מג' הקוין כידוע בצורת האילן⁴² כו' והג' קוין אינם אלא כמו צינורות בלבד שנמשכים מאור הכתר לכאן ולכאן לימין ולשמאל ולאמצע כו', וא"כ כשהג' קוין כולם מתחברים ומשפיעים במל' בשעת עמידה דש"ע אזי עיקר ההארה שמאיר במל' הוא מבחי' אור הכתר אך שנתלבש האור והשפע שלו ע"י ג' צנורות דהיינו ג' קוין הנ"ל, ולהיות שעיקר השפע מבחי' הכתר הוא בא לכך נק' המל' יהודה כמ"ש הפעם אודה את הוי' בבחי' ביטול והודאה שלמעלה מהתפעלות אוי"ר לפי שאוי"ר מגיעים רק בג' קוין אבל באור הכתר לא יגיע רק בבחי' הביטול וההודאה בלבד מטעם שהוא למעלה מסדר ההשתל' כידוע וד"ל. וזהו יהודה אתה מה שנק' המל' בש"ע בבחי' יהודה היינו לפי שיודוך אחיך ע"י ג' קוין שהמשיכו לה מאור הכתר ועי"ז בא הכתר לידי גילוי במל'⁴³ שנק' אתה כידוע והיינו יהודא אתה מן ההעלם לגילוי כו' וכנ"ל וד"ל.

יגאך הנה עיקר פשט המקרא הזה משמע דאעפ"י שיודוך אחיך מ"מ אתה למעלה מהם, והיינו יהודה אתה, אתה דוקא בחי' יהודה מפני שהוא למעלה מהם ואעפ"י שיודוך אחיך כו', וגם מפני שעיקר הכוונה הוא שיהודה למעלה וכמ"ש בסוף דבריו ישתחוו לך בני אביך כו' לכך יש במשמעות ג"כ בפי' יודוך אחיך שאחיך יודו אליו מלמטלמ"ע כפשוטו של מקרא, וכן הוא בפי' ישתחוו לך בני אביך השתחוואה מלמטלמ"ע ג"כ כמשי"ת בע"ה כו'. והענין יובן בהקדים תחלה ענין המא'⁴⁴ הידוע

ידרסז
בס"י דנתב"ס וסב"ת כו', ופי'⁴⁵ המא' הזה ידוע שר"ל על בחי' הכתר שנק' תחלתן שאינו מאיר עיקר הארתו רק בסופא דכ"ד והוא בחי' המל' כידוע, וכמובן מתוך צורת הקוין שהמל' עומדת למטה תחת קו האמצעי דת"י לעומתו של הכתר ממש, כי הכתר עומד על קו האמצעי כידוע וע"כ נתב"ס דוקא. והמשל⁴⁶ בזה ידוע מבחי' הכאת אור השמש בארץ למטה דוקא ולא באמצע מפני שעיקר כלות השפע הוא בארץ להיות שאין עוד למטה הימנה ובכלות השפע שם תאיר אור ההתחלה דוקא כו'. והנמשל מזה מובן למשכיל כשההשפעה מאור הכתר כשהלכה דרך הצנורות בג' קווין הללו כנ"ל עדיין לא הי' עיקר פנימי' השפע מאור הכתר מתגלה שם אלא הי' מלובש ומוסתר בהם, אך כשבא האור למטה ממש במל' ע"י צנורות הנ"ל אזי בכלות השפע שם דוקא האיר מבחי' פנימי' אור הכתר. והנה בחי' פנימי' הכתר הוא אשר אורו למעלה מן ההשתלשלו', ונק' בזוהר בשם טמירא⁴⁷ דכל טמירין פי' שגם מהטמירין שהן בחי' שרשי' הנעלמים מג' קוין גם מהם הוא טמיר ונעלם כו', והוא המתגלה דוקא במל' הנק' סופן כי נתב"ס דוקא כו'. ולזה הטעם ג"כ נעוץ סופן בתחלתן והוא מה שאנו מוצאי' בחי' המל' שנק' בשם כתר ממש כמבואר במא' דאליהו קרקפת'⁴⁸ כתר מל' וכדוגמא של כתר מל' הגשמי' שהכתר נתונה על הראש בבחי' מקיף ממש וזו היא עיקר בחי' המל' כידוע, ואעפ"י שהמל' היא במדרגה התחתונה מ"מ עיקר הארתה בבחי' הכתר והעטרה שעל המוחין שבראש כו', וכ"ז מטעם שנסב"ת דוקא.

טוועתה יובן זה היטב ביהודה אתה יותר בביאור ע"ד שאנו רואי' במלכות' דארע', דהנה המלך בו"ד אין לו כלום מצד עצמו רק שכל אנשי המדינה נותני' לו כסף גולגולת וכמה מיני מסים עד שיתעשר מנתינה שלהם עושר רב מכולם וגדול הוא בעושר וכבוד מכולם כידוע, שנמצא העושר והכבוד אינו שלו אלא מאנשי המדינה לקח ואעפ"כ הוא מלך עליהם אח"כ ומתנשא במלכותו עליהם, דלכאורה אם אין התנשאות זו אלא בשלהם לא היתה ענין ההתנשאות האמיתי' וא"כ למה יקרא מלך, אך הענין הוא דבאמת אעפ"י שבשלהם הוא סיבת התנשאותו אעפ"כ אח"כ נעשה התנשאות לבו ורוממות אמיתי' מצד עצמו לפי שאחר שנתנו לו נעשה באמת גדול ורם מהם ומתנשא עליהם מצד האמת, ונמצא שאעפ"י שבשעת נתינתם נק' הם משפיעים והוא נק' מקבל אבל לאחר שמקבל מהם הוא מתעלה למעלה מהם בעלוי אמיתי ולא מצד נתינתם כו' אלא רק שנתינתם הי' סיבה להיות בא עי"ז להתנשאות ורוממות כזאת כנ"ל וד"ל. וכך הנמשל למעלה בבחי' מל' דאצי' אעפ"י שמקבלת מכל הג' קוין כמ"ש יודוך אחיך כו', אבל לאחר שקיבלה מתנשאת עליהם להיות נקראת בבחי' כתר עליון ממש כנ"ל מבחי' הפנימי' שלו הנק' טמירו דכל טמירין כו'

טזרסח
וע"כ נק' כתר מל' מפני שבאמת נעוץ סופן בתחלתן וע"כ מתנשא עליהם באמת, אך א"א לה לבא לזה כ"א ע"י שתהי' בחי' מקבל מהם כמשל מלכות' דארע' הנ"ל, וזהו אשת⁴⁹ חיל עט"ב שנעשית אחר הקבלה מבעלה בחי' העטרה על הראש. וזהו יהודה אתה יודוך, פי' מה שיהודה אתה מן ההעלם דפנימי' הכתר שלמעלה מן הג' קוין לגילוי אתה ונתעלית למעלה מהם כו' הוא לפי שיודוך אחיך בתחלה וקבלת מהם לפי שבזה אתה מתנשא עליהם אח"כ כו' וד"ל.

יזידך בעורך אויבך כו'. הנה זה המא' שייך למה שקדם לו באמרו יהודה אתה כו' דלכך ידך בעורף אויביך כו', ולכאורה אין להם שייכות זע"ז כו', וגם יש להבין מ"ש בעורף דוקא כו'. אך הענין יובן בהקדים תחלה שיש בבחי' המל' עליות וירידות תמיד ולעולם אינה עומדת במדרגה א' בלבד, כידוע בענין התפלות דבשחרית עולה המל' גם בכתר עליון כמו שאמרה הפעם אודה את ה' כנ"ל ובמנחה עלייתה באופן אחר ובמעריב באופן אחר ובשבת ויו"ט בדרכים אחרים כמבואר⁵⁰ בפרטי' בפע"ח, והכל מטעם שהמל' אינה אלא בחי' נקודה⁵¹ א' בלבד ולפעמי' היא עולה למעלה ע"ג האות כמו החולם ולפעמי' היא באמצעות האות ולפעמי' תחת האות וכמו החיר"ק וכידוע בתיקוני' ור"מ והוא ביאור ענין נקודה⁵² קו שטח המבואר במ"א באריכות, וזהו ענין הטעם בבחי' מל' מה שאינה עומדת במדרגה א' אלא עולה ויורדת תמיד, ודרך כלל הן ב' מדריגות, או בתכלית העלוי והוא כמו בחי' החולם שע"ג האות וכמ"ש ותחלימני⁵³ ותחייני והוא בתפלה בלחש בשחרית שעומדת בבחי' הכתר שהוא עומד ע"ג הקוין הנ"ל ונק' סגול העליון כידוע ולכך ותעמוד מלדת כנ"ל, או שהיא בתכלית הירידה והוא כמו החיר"ק שתחת האות כו' ואז הנה היא יורדת למטה מטה בבי"ע לברר ברורי' דרפ"ח ניצוצי' וכמ"ש ותקם⁵⁴ בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' וכמ"ש במ"א וזהו מ"ש ומל'⁵⁵ בכל משלה כו'. והנה ענין נפילת⁵⁶ אפיים שאחר ש"ע ידוע שהוא ענין ירידה של המל' למטה מטה מאד ללקט ניצוצות מהיכלות דנוגה כו', ולכאורה אין שייכות לנפילת אפיים לש"ע, אך הענין הוא דשניהם ענין א' והא בהא תלי' משום דלפ"ע כח הרוממות כך הוא ערך כח ההשפלה והירידה כידוע בענין עומק⁵⁷ רום עומ"ת שנז' בס"י, וגם כאן אחר שהי' בחי' עלי' למל' כ"כ עד בחי' הכתר עצמו בבחי' חולם ע"כ יכולה היא שתרד כ"כ למטה לברר גם בעומק תחת והוא חשך ואפילה ולהיות מתהפך גם הרע לטוב כו' וד"ל. והיינו ג"כ ענין הסמיכות שסמך כאן לומר ידך בעורף אויביך

יחרסט
למה שקדם יהודה אתה כו' משום דהא בהא תלי' דלפי שנעשי' המל' בחי' יהודה לכך ידך בעורף אויביך ג"כ לברר ברורי' דרפ"ח ניצוצי' שנפלו למטה מטה כו' וד"ל. וזהו ענין יהודה⁵⁸ בחול"ם שהוא ענין ולשון הוה שתמיד יהודה כו' מפני שהחולם הוא ע"ג האות כנ"ל וע"כ הוא למעלה מהתחלקות הקוין, ומפני שמהם נמצא מציאת בחי' מקור הזמן במל' דאצי', כידוע בפי' מ"ע⁵⁹ שהזמן גרמא נשים פטורות שהזמן בנוק' ומקבלת ממקור הזמן שבג' קוין הנ"ל, ע"כ נאמר יהודה בקמ"ץ תחת הדלי"ת ובמלאופ"ם תחת הוי"ו שזהו ענין עבר שכבר הודה, ולא ענין עבר בלבד אלא ענין נפעל דהיינו שכבר נעשה ונפעל שבחו ע"י אחרים והוא שע"י אחרים ששבחוהו והודו אותו נעשה משובח ומפואר למעלה ולכך נק' יהוד' בקמץ ומלאפום דהיינו שכבר הודו אותו ונשבח (בל"א ער איז פאר לובט גיוו רן או „גילובטער כו'). וכך יובן למעלה שמפני שג' קוין הנ"ל המשיכו בו אור הכתר בתחלה ע"כ נק' יהודה בקמ"ץ שכבר הודו אותו אחיך הנ"ל וכמ"ש יודוך אחיך, ולפי שמאור הכתר שהוא למעלה מהקוין כנ"ל המשיכו בו ע"כ נאמר יודוך בחולם על היוד ומלאופום לדל"ת שבו לפי שכבר קיבל ההארה כו', אבל בעלותו למעלה מהם אח"כ כנ"ל והוא בבחי' הכתר עצמו שמשם נמשך בחי' היד⁶⁰ הגדולה הנ"ל שהוא יו"ד דידך כו' אז נק' יהוד"ה בחולם לפי ששם הוא למעלה גם מבחי' מקור מציאות הזמן שבקוין הנ"ל וד"ל.

יטועתה יש להבין שרש ענין מ"ש בעורף דוקא כו'. הנה ענין זה יובן בהקדי' ענין המבואר במ"א ע"פ ויברך⁶¹ יעקב את פרעה בביאור מא' הזוהר ע"ז דמה ההוא ס"א קטיל ואפיק נשמתין אוף קוב"ה עביד כה"ג כמ"ש ויהרוג⁶² ה' כל בכור כו' הה"ד לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי כו' ע"ש. דהנה מבואר שם תוכן הענין כך, דההוא ס"א הוא השטן⁶³ מה שיורד ומסטין למטה באדם להביאו לידי חטא ועון בכל תחבולות שיכול ואח"כ עולה למעלה ומקטרג לוקח נשמתו כו', שהוא מפני חפצו ליקח שפע וחיות מאותה הנשמה לפי שאין לו חיות זולת זה רק דבר קצוב בלבד כו', אך הנה עוד ענין א' יש מלבד במה דקטל ואפיק נשמתין לכונה הנ"ל עוד יש לו כונה במיתה זו בשביל הגוף ג"כ, דמלבד שהוציא את הנשמה להיכלות של החיצוני' עוד זאת יעשה הס"א בדרך נקמה גם בגוף הגשמי אף שנשאר מת דמ"מ בחי' הבל דגרמי נשאר בו כידוע בזוהר ובע"ח ע"פ ונפשו⁶⁴ עליו תאבל כו' (וגם

כער
בדברי רז"ל שאמרו כמחט⁶⁵ בבשר החי כו') שיאחזו בגוף החומרי וידבקו בו בכל חלקיו כו' ויעשו בו כרצונו, עד"מ הגזלן שהורג נפש שמלבד הרציחה עצמה הוא נופל על הגוף הנשאר ועושה בו פצעי' רבים וכיוצא. והנמשל מובן למעלה שגם גוף החומרי שנשאר אחרי יציאת הנשמה האלקי' הרי יש בו מ"מ אפס [קצהו] מעט מזעיר מהארת הקדושה, הנה גם בו יאחזו החצוני' וידבקו לעשות בו כרצונם להוליכו להיכלו' שלהם לטנפו בכל טומאה שלהם, והוא ענין קבלת יניקה שלהם שמקבלי' גם מבחי' חצוני' ואחוריי' דקדושה שנשאר בגוף מלבד בחי' פנימי' היניקה שקיבלו מן יציאת הניצוץ האלקי כמ"ש קטל ואפיק נשמתין ממש כו' וד"ל. והנה ע"ד דוגמא זו ממש הרי א' לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי כו', דהיינו שם ב"נ דקדושה כאשר מבררת ברורין דרפ"ח ניצוצי' שנפלו בהיכלות דנוגה כו' הוא ג"כ ע"ד הנ"ל כההוא סט"א דקטיל כו', דמלבד שמוציאים בחי' הניצוצו' דקדושה מהם וכמ"ש חיל⁶⁶ בלע ויקיאנו כו' אלא גם מה שנשאר להם רק בחי' חיצוני' ואחוריים והוא בבחי' הגוף שלהם ששמנו ועבו מיניקת ניצוצי קדושה גם אותם יבררו ויתהפך לקדושה לגמרי, וכמו שיהי' לע"ל דכתי' והי'⁶⁷ מדי חדש בחדשו כו' יבא כל בשר להשתחוות כו' כל בשר ממש וכן וראו⁶⁸ כל בשר ובאו במערות צורים כו', ועד"ז הי' קצת ענין הכנעה של אוה"ע לפני שלמה המלך ע"ה בחצוני' ג"כ, וגם לעתיד כתי' ועמדו⁶⁹ זרים ורעו צאנכם כו'. אך זהו בימוהמ"ש בלבד, אבל באלף הז' גם בחי' חצוני' כגוף לנשמה לא יהיו כי יבוררו מכל וכל עד שיהי' אין עוד מלבדו ממש וכמ"ש בהם בלע⁷⁰ המות לנצח שגם המות עצמו יבולע כו' והוא מפני שאת רוח הטומאה אעביר כו' אעביר לגמרי מכל וכל וע"כ יהי' אז דוקא תכלית השלימות כו' וד"ל.

כאובזה יובן גם כאן במ"ש ידך בעורף אויביך בעורף דוקא, דהנה מבואר למעלה הטעם דדוקא אחר ש"ע הוא נפ"א מפני שלפ"ע כח הרוממות כך ערך הכח של הירידות, והנה בש"ע המל' עלה בבחי' הכתר עצמו כנ"ל ע"כ ברדתה למטה אח"כ יוכל להיות בכחה להעלות גם מה שהוא בתחתי' שאול מפני שגם חשך לא יחשיך כו' וכנ"ל דבחי' הרוחני' וגשמי' שוין קמי בחי' עצמו' אא"ס וידוע דבכתר⁷¹ עליון יש בו מבחי' התחתונה שבעצמות כו'. והנה גם כשהמל' ירדה כ"כ למטה להיותה בש"ע בתכלית העלוי כנ"ל ע"כ ממילא יבטל מציאות החצוני' בהיותה מאירה עליהם אור האלקי בתכלית העלוי עד שיתבטלו ממציאותם וכמ"ש כהמס⁷² דונג מפני אש יאבדו רשעי' מפני אלקי' עד שממילא נכללו באלקות והוא שם אלקי' דמל' כשירדה לברר

כברעא
למטה מטה וכמ"ש מלך אלקי' על גוים כו'. וענין הביטול הזה יש בו ב' מדריגות, הא' בבחי' פנימי' והוא מפני שנגלה עליהם אור האלקי עד שממילא נכללו באלקות, והוא כמו ענין ביטול הנר בפני האבוקה כידוע, וכ"ז בבחי' הפנימי' שלהם אבל בבחי' החצוני' שלהם זהו עיקר ענין הבירור, כי הפנימי' ממילא בטל וא"צ בירור כלל אך החצוני' נשאר בגסותו והוא צריך בירור, והבירור שלו א"א להיות מצד ההשתל' משום דלפי ההשתל' יש לו מקום יניקה להיות נשאר בגסותו ועביותו אלא צריך להיות הבירור ממקום הגבוה שלמעלה מן ההשתל' לגמרי דשם רוחני' וגשמי' שוין ממש כנ"ל, והוא בבחי' אור הכתר שבמל' משום דנתב"ס בש"ע דוקא שנק' יהודה כנ"ל, ואז נא' ידך בעורף אויביך פי' גם החצוני' ואחוריים דקליפה שנק' עורף גם הוא עולה ונכלל בקדושה האלקי', והיינו כענין שיהי' לע"ל דכתי' בלע המות לנצח כו' עד שיהי' אין עוד מלבדו ממש כנ"ל וד"ל. וזהו ענין נתינת טעם למה שקדם יהודה אתה כו' לפיכך ידך בעורף אויבך דהא בהא תלי' דמאחר שיהודה אתה בבחי' הכתר ממש ע"כ ממילא ידך בעורף אויביך. ובחי' היו"ד דידך היינו אותו הכח העליון שמבחי' כ"ע, והוא הנק' קוצו ש"י כידוע המכה באחורי עורף דקליפה שעומדת בעורף⁷³ דקדושה כידוע בענין פרעה, והיינו ע"פ ענין המבואר⁷⁴ ע"פ ויברך יעקב את פרעה כו' שיעקב הוא שבירך בתחלה לפרעה להאיר מבחי' הכתר דקדושה כדי שאח"כ גם בסופא דכל דרגין ג"כ יהי' הכח הזה להפוך גם החצוני', וזהו ענין פי' ידך בעורף אויביך מבחי' יו"ד דיהודה דהיינו כמו שעלה סוף מעשה במ"ת כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

כגישתחוו לך בני אביך. הנה פי' בני אביך הוא בחי' נו"ה דאבא, כי פי' אביך הוא בחי' אור אבא כידוע, והטעם שנק' אביך כי הנה ידוע דמאור⁷⁵ אבא נמשך מקור החסדי' ומקור הרחמי' ונק' אב הרחמן, כנראה בחוש שכל מה שיש באדם יותר רבוי החכ' תגדל אצלו התפשטות החסדי' ביותר והתינוק להיותו מצומצם בשכלו הוא מלא דינין ורוגזא תמיד כו', וגם הנה אנו רואי' שהחכ'⁷⁶ דוקא תחי' בעלי' כו' וכמ"ש במ"א באריכות כו'. והנה ידוע דאוריי'⁷⁷ מח"ע נפקת וכידוע מארז"ל דנובלות⁷⁸ חש"מ תורה כו' ופי' חשמ"ע הוא בחי' ח"ס דא"א ובחי' הנובלות ממנה הוא בחי' התו' שבאצי' שהוא מתחיל בקו הימין חכ' חסד כו', והיינו בדרך כלל בחי' אור⁷⁹ אבא שיונק ממזל הח' ונוצר שהוא כמו צינור שע"י יפול בחי' נובלות בלבד מח"ס דא"א עד"מ השערה⁸⁰ שבראש שאין בה אלא מותרות מוחין כו'

כדערב
וכמ"ש במ"א. אך הנה הארה הזאת מסתעפת והולכת מקו הימין לקו האמצעי הוא בחי' דת"י וכמ"ש מימינו⁸¹ אש דת למו שדת התו' נתנה מימין ונתפשט בקו הממוצע להיות כלול מחו"ג ג"כ והיינו ענין אש⁸² שחורה ע"ג לבנה כו' אבל עיקרה בימין כו', וחיבור זה מקו הימין לקו האמצעי הוא ע"י הצינורות שהולכים ומחברים קו הימין עם קו האמצעי כמ"ש בפרד"ס⁸³, וזה החיבור אינו אלא בב' קוין ימין ואמצע ולא יש לקו השמאלי בג"ה חיבור עמהם לענין זה מפני שהוא המשכת אור החסדים בעיקר השפע אך שנתלבשה להיות בבחי' קו הממוצע, אבל קו השמאל שאינו אלא בחי' גבו' אינו מתחבר עמהם כ"כ כו' רק בדרך שלילה בלבד הוא שמתחבר, והיינו ענין שס"ה ל"ת כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו ישתחוו לך בני אביך בחי' נו"ה דאבא ומפני שמסתעפים גם לקו האמצעי שהוא בחי' לוי כנ"ל ע"כ נק' בני אביך שהם שניים בלבד והם ראובן ולוי ואין שמעון בכללם לפי שהוא בחי' קו השמאל כנ"ל וד"ל.

כהוביאור הדברים, הנה מה שא' למעלה יודוך אחיך דר"ל כל השלשה אחים דוקא והן ג' הקוין ביחד זהו בש"ע⁸⁴ דוקא כנ"ל שהיא רק חיי שעה כידוע, אבל ישתחוו לך בני אביך ר"ל במצות ת"ת⁸⁵ בדבור בפה אחר התפלה⁸⁶ שנק' חיי עולם והוא למעלה ממדרגת יודוך אחיך הנ"ל ע"כ אין בזה רק השניים בלבד והן ראובן ולוי כו', והטעם הוא לפי שאא"ס⁸⁷ שמלובש באור אבא דאורייתא נפקא מיני' הוא מבחי' מקור כל החסדי' שבבחי' הכתר עצמו ונק' מ"ע, וכמ"ש יהי⁸⁸ רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים כו' דהיינו בין בחי' מים עליוני' שבכתר שהוא שרש התורה כנ"ל וכמ"ש ותמלא⁸⁹ כד"ה כו' כ"ד ספרים דאוריית' שנשאבו ממ"ע שבח"ס כו' לבחי' מ"ת שמתחת לרקיע, והוא אור השפע שנמשך בג' הקוין וכמ"ש יקוו⁹⁰ המים כו' והרקיע המבדיל הוא בחי' הפרסא שבא"א כו', וע"כ גם כשירד אור זה למטה בקוין למטה לא נתלבש רק בקו הימין שבבחי' החסד ונסתעף גם לקו האמצעי, ובכלם הוא ענין תורה וגמ"ח תורה בקו האמצעי וגמ"ח בקו הימין כו', והוא הנק' חיי עולם שמהם נמשך מוחין לז"א שנק' עולם, וע"כ הוא למעלה הרבה מבחי' יודוך אחיך הנ"ל שאינו אלא בבחי' אור הכתר שנמשך מלמעלה ע"י צמצום הפרס' והוא הרקיע המבדיל כו' (וזהו

כורעג
שנאמר במשה⁹¹ כי מן המים משיתיהו פי' מבחי' מ"ע הנ"ל וד"ל). ולהיות כי אבא⁹² יסד ברתא דוקא משום דאיש⁹³ מזריע תחלה יולדת בת כו' ע"כ א' ישתחוו לך בני אביך שבשביל המל'⁹⁴ שנק' יהודא כנ"ל הוא שיוצאי' ונמשכים בני אביך הנ"ל שהן ראובן ולוי בב' קוין הנ"ל, וזהו בראשית⁹⁵ בשביל ישראל שנק' ראשית כי ישראל⁹⁶ עלה במח"ס דא"א הנ"ל כמו התורה כידוע דתלת קשרין הן כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

כזוגם הנה פי' השתחוואה זו היא מלמטלמ"ע יתפרש ע"ד הנ"ל בפי' יודוך אחיך שאח"כ הוא למעלה מהם כו' משום דנעוץ סופן כו' כך גם כאן משום דסומ"ע⁹⁷ עבמח"ת וכענין במי⁹⁸ נמלך בנש"צ כו' א"כ כנ"י גבוה וכמ"ש⁹⁹ עט"ב שהתו'¹⁰⁰ נק' חתן תחלה כו' ואח"כ נעשית כנ"י עטרת לבעלה כו' כנ"ל. ושרש ענין ההפרש שבין לוי ליהודה הנ"ל בתוס' ביאור, הנה יובן בהקדים תחלה להבין ההפרש בין תורה לתפלה. דהנה כתיב לאהבה¹⁰¹ את הוי' אלקיכם ולעבדו כו', ויש להבין ההפרש הזה בין לאהבה ובין לעבדו כו'. אך הנה לשון¹⁰² עבודה לא שייך אלא כשמתקן איזה דבר כנודע, וענין התיקון היינו להוציא הפסולת ולברר הטוב עד שיהי' הדבר נקי מכל סיג וברור בתכלית זהו הנק' תיקון, והוא הנק' עבודה, ע"ד עבודת העבד לאדוניו שמתקן לו צרכי ביתו שיש בזה ב' עניני' כלולים הא' לפנות הבית מכל דבר רע והב' להכשירו ולייפותו בכל מיני תיקון ויופי המצטרך כידוע, והדוגמ' מזה יובן ג"כ בעבודה לה' שאין הענין בעבודה מצד איזה הכנעה וכי להכנעת הנברא הוא צריך מאחר דכולא¹⁰³ קמי' כלא חשיבי ואין לך דבר חוץ ממנו כו', אך הענין הוא שיתקן איזו דבר זהו הנק' עבודה לפני ה', והתיקון הוא בב' אופני' הנ"ל הא' בסומ"ר והב' בוע"ט שהן כללות ענין [המצוות] רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, וזהו העבודה האמיתי' במ"ש ולעבדו כו'.

כחאך הנה זה יתכן בבחי' המעשה שיהי' [ס]ו"ר בפ"מ וע"ט בפ"מ אבל כשאין מעשה מצוה לפניו האיך יקיים מצות ולעבדו כו', הנה ידוע דע"ז ארז"ל דמצות¹⁰⁴ ת"ת כנגד כולן דהיינו לפני שבת"ת הוא פועל כל הפעולה הכללי' שבכל המצו' בכלל

כטעדר
ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כו', ולכאורה אינו מובן איך שיהי' ענין העבודה לברר הפסולת [במצוות ת"ל, דלכאורה מצוות ת"ת אינה אלא כשאר מ"ע שהוא רק בבחי' וע"ט כו'. אך הענין לפי שיש ג"כ בעסק התורה ענין העבודה לברר בירורים להוציא הפסולת] כו', והוא כשלמוד בעיון דוקא שאז מפלפל בהלכה ומקשה קושיו' רבות והקושיו' הללו הרי מסתירי' אור האמת של הדין וההלכה [ו]א"כ ה"ז כמו בחי' הפסולת של הפרי המסתיר על הפרי, וכשמתרץ כל הקושיו' ועומד על אמיתי' הדין של ההלכה ה"ז כמו שהסיר הפסולת והציא הברור והנקי ונק' אז ההלכה ברורה מפני שתבררה מכל סיג ופסולת המסתיר [להן] והן כל קושי' ובלבול, כמו ע"ד דוגמא כשמקשה איזה סתירה מן דין משנה זו למשנה אחרת הרי א' מהן אינו אמת והרי נסתר אור האמת, וכשמתרץ לא קשי' הוא מנ"י כו' וכל א' על מקומו יבא בדין אמת ה"ז כמברר דבר אוכל מתוך פסולת, וע"ז א' ג"כ סלסלה¹⁰⁵ ותרוממך כו' כמו שהסלסלול בשערות הדבוקי' יחד מפרידין זמ"ז כך התירוצי' שהן הסברות המיישבי' הקושי' מפריד דבר הלכה זו מזולתה שלא יתבלבלו יחד כו' ולכך נק' התירוצי' פרוקי' כו'. ודרך כלל הנה הענין בהלכה עד שמביא הדבר לאורו נק' עבודת הברורי' אם כמו בירור של פסולת מן הפרי או התבואה או כמו בירור של הדיבוק של השערות עד"מ משום שבהלכות¹⁰⁶ שבתושבע"פ נק' נימין דמט[רוניתא] כו' כמ"ש בזוהר וד"ל. וז"ש¹⁰⁷ בר"מ על עבודת בנ"י במצרים בחומר ובלבני' בחומר¹⁰⁸ זו קושי' ובלבנים זו ליבון הלכתא ובכל עבודה בשדה הן ברייתו' כו', כי הנה כתי' ששים¹⁰⁹ המה מלכות הן ס' מסכתות ושמונים פלגשי' הן ברייתות כו' וכולם צריכים בירור מכל סיג ופסולת עד שיבאו בתכלית הבירור, וה"ז ממש כמו העבודה הגשמי' בשדה שיש בה מלאכות רבות בברורי' רבי' דהיינו בחרישה וזריעה וכל המלאכות עד שיוציאו הבירור האמיתי והוא גרעין הצומח וגם הוא צריך בירור עד שיעשה ממנו פת למאכל כו', וז"ש הראשוני'¹¹⁰ חרשו וזרעו כו' וכידוע וד"ל. וזהו עיקר הטעם שנק' בשם תורה וענין הוראה כי עיקרה הוא רק להבדיל בין פנימי' לחצוני' וכמ"ש להבדיל¹¹¹ בין הטמא לטהור כו' והוא להפריד הרע מן הטוב כו'. וא"כ הרי יש במצות ת"ת¹¹² ענין העבודה לברר ברורי', וזהו ע"ד ענין העלאת מ"נ בתפלה שגם הוא עולה מלמטלמ"ע כדבר שעולה מן המים נקי כו', וכמ"ש שינייך¹¹³ כעדר הרחלי' שעלו מן הרחצה, ופי' שיניים הן ל"ב נ"ח שבתושבע"פ שמבררת וטוחנת ההלכה ונק'

לערה
לכך בשם גירס' וע"י העיון שאחר הגרס' הוברר, וזהו ענין הגרס' והעיון שהן מצות¹¹⁴ קריאה ומצות עיון שהן ב' מצות כמ"ש והגית¹¹⁵ בו יומם ולילה שהוא מצות עיון וכתי' לא ימוש ספר התו' הזה מפיך כו' שהוא מצות קריאה וכאמרו בכמה דוכתי הקורא¹¹⁶ בתו', ודרך כלל עיקר מצות הקריאה הוא במקרא וגם במשנה אבל בתלמוד¹¹⁷ הוא רק מצות העיון כו', ובכללם הן בדוגמת רו"ש שבתפלה כו' וד"ל.

לאוהנה מאחר שעיקר עבודת לימוד התו' הוא בחי' העלא' ובירור כנ"ל א"כ אין זה תכלית הענין במה שלמד תורה בעיון בלא בחי' המשכת מ"ד מלמעלה, וז"ש רז"ל האומר¹¹⁸ אין לי אלא תורה אפי' תו' אין לו כו', וה"ז כמשל הפת שנאפה ואינו נאכל שלא נעשה ממנו שום חיות באדם אלא שנשאר בגשמיותו, כך הנה התו' נמשלה ללחם כמ"ש לכו¹¹⁹ לחמו בלחמי, וכנ"ל במשל הברורי' שתכליתם הוא אמיתי' הדין המתברר כו' אמנם הגם שהוא דין אמיתי מ"מ מלובש הוא למטה בענין גשמי וצריך שיעלה למעלה ויוכלל באלקות כמשל הלחם לאדם התחתון כו', וזהו בענין הדינין וההלכות שהקב"ה¹²⁰ יושב ושונה כנגדו כמו בעובד'¹²¹ דרב"נ שא' שם הקב"ה במתיבת' דרקיע' א' טהור כו' לפי שכל ענין הדינין וההלכות כמו בענין הלכות נגעי' יש גם למעלה בעולמות עליוני' אלא שהן שם יותר בענין רוחני ושם הן מתכללי ממש באלקות כמו עד"מ הנ"ל בברורי' המאכלי' כו'.

לבוהנה עיקר ההתכללות שלהם הוא בזמן ק"ש בשעה שמייחד האדם יח"ע בפ' ראשו[נה] דק"ש שאז כל מה שבירר ולמד ביום של אתמול נכלל ועולה באותו יחוד העליון, כי בבחי' אחד שאו' למטה נמשך אח"ד העליון שהוא בחי' אדם שעל הכסא כו' א"ח¹²² דלי"ת והוא הנק' הקדב"ה¹²³ שהוא בחי' ז"א דאצי' כידוע וד"ל. וזשארז"ל העוסק¹²⁴ בת"ת פטור מן התפלה, [מן התפלה] דוקא ולא מק"ש, כי אפילו מי¹²⁵ שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש בפסוק ראשון כידוע לפי שבק"ש עולה כל מה

לגרעו
שלמד ונכלל ביחוד עליון ואם לאו הרי נשאר למטה כל מה שלמד, והיינו מה שאמרו אשרי¹²⁶ מי שבא לכאן ותלמודו בידו שלא נשאר למטה כו' וד"ל. ואמנם הנה מה שאמרו שפטור מן התפלה דוקא משמעות הענין הוא שהתפלה ג"כ מאותה המדריגה ולכך כבר נפטר [מ]תפלה ע"י מצות ת"ת, ולכאורה אין להם שייכות זע"ז כלל שהרי התפלה¹²⁷ נק' חיי שעה והתו' נק' חיי עולם כידוע. אך הענין יובן בהקדים שיש ב'¹²⁸ מדריגות בתפלה עצמה הא' בחי' ג' ראשונו' וג' אחרונות והב' י"ב ברכות האמצעות כמ"ש בפע"ח, ועל י"ב האמצעי' הוא שאמרו שהתפלה נק' חיי שעה אבל לא על ג' ראשונו' וג' אחרונו' לפי שי"ב האמצעי' הם בקשות ושאלות צרכיו כמו רפאנו ברך עלינו משא"כ בג"ר וג' אחרונו' כידוע וכשארז"ל בעוסק בת"ת שפטור מן התפלה כוונתם הוא לתפלה שנק' חיי שעה והן י"ב אמצעי' כו'. והענין הוא לפי שהתפלה ג"כ מאות מדרגה שיש בתורה, והוא ענין העבודה שהוא להמשיך אוב"כ כמו בתורה בבחי' עבודה הנ"ל, אך שבתפלה ההמשכות הן בבחי' מל' דאצי' שתאיר אוב"כ דבי"ע כמו במאלכים ונשמות עד עולם העשי' השפל שלנו ובכל עולם לפי ערכו מגיע אור השפע די"ב האמצעי', וע"כ נק' חיי שעה לפי שהתהוות העולמות כולם ממל' דאצי' נק' שעה א' בערץ האצי' וחיי שעה היינו המשכות מוחין וחיות השפע לכולם לכאו"א כפי הראוי כו', ובתורה ההמשכות הן בעולם האצי' עצמו שיהא שם המשכות אוב"כ שבבחי' האצי' והוא הנק' חיי עולם, דז"א דאצי' נק' עולם והמוחין העליוני' מאורות דאו"א שנמשכו בו נק' חיי עולם כידוע, וא"כ מי שתו' אומנתו פטור מן התפלה בהמשכות חיי שעה לפי שיש¹²⁹ בכלל מאתיים מנה וכבר נכללו אותן ההמשכות שבש"ע בעסקו בתו' בהמשכות חיי עולם, והיינו¹³⁰ שתמה מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה משום דכל ההמשכות שבי"ב האמצעי' נכללי' למעלה בחיי עולם ובטלים שם כביטול נר בפני האבוקה ולכך פטור מן התפלה דוקא לפי שממילא הן באים משום דהטפל בטל לגבי העיקר והולך ונגרר אחריו ממילא כו' וד"ל.

לדואמנם אעפ"י שפטור מן התפלה אינו פטור מק"ש מטעם הנ"ל לפי שצריך שיוכל ביחוד עליון תחלה ואם לאו אינו מתקן וממשיך כלום כו'. וכ"ז בבחי' י"ב אמצעי' שבתפלה אבל בחי' ג"ר וג"א לא נק' תפלה לענין זה אחר שאינן שאלות ובקשות כלל אלא הן רק בחי' הודאה ושבח בעלמ' וענינם הוא למעלה הרבה מבחי' עבודה הנ"ל בתורה ובתפלה. כי הנה בהודאה זו הוא רק בחי' ביטול במציאות ואינו מבקש לתקן דבר למלך כי בחי' העבודה שהוא שירות ושימוש לפנות בית המלך וכיוצא זהו רק באנשי' הבלתי מקורבים כ"כ למלך אבל באותם המקורבים מאד לא יתכן עליהם בחי' העבודה אלא נקראי' רואי פני המלך והן שריו הנכבדי' שהן עומדי' תמיד לפניו ואינם עושים שום שירות ותיקון דבר מה, וכענין שא' מלכ' שבא לשלמה אשרי¹³¹ אנשי'

להרעז
העומדי' לפניך כו', והוא במדרגה היותר עליונה עד שנחשבי' כבן ולא עכבד וכמו שא' ר"ג¹³² על רחב"ד שהוא כעבד ע"כ פועל בקשתו מיד, והוא כמו שר שלמעלה הוא ממדרגת פעולה זו כו'. והדוגמ' מזו למעלה בדרך כלל שזהו ההפרש בין י"ב אמצעי' לג"ר וג"א לפי שבג"ר וג"א הוא רק בחי' ביטול במציאו' ע'י הודאה וברכה לא לבקשת דבר מה כו' א"כ בהכרח לומר שלמעלה הוא מבחי' תיקון ועבודה הנ"ל. והנה העבודה הנ"ל הרי הוא בא בהכרח ע"י יחוד מ"ן ומ"ד כנ"ל בפי' לעבדו בתורה שהוא בחי' ברורי' בהעלאת מ"נ ואח"כ נכלל במ"ד ביחוד דק"ש וכה"ג בי"ב אמצעי' שבש"ע כי הכל ענין א' הם, אבל בג"ר וג"א הוא למעלה מעלה מבחי' מ"נ ומ"ד וע"כ אין שם ענין עבודה כלל כו' וד"ל.

לווזהו ההפרש שבין לוי ליהודה דבט"ו ווי"ן דאמת ויציב היינו המשכות המשפיע וכמ"ש כי ילוה אישי אלי, והוא ענין המשכות חיי עולם בתורה וממילא נמשך המשכות בנוק' בי"ב אמצעי' הנק' חיי שעה כנ"ל, והרי עכ"פ יש כאן בחי' משפיע עם בחי' מקבל מאחר שא' ילוה אישי אלי הרי יש מי שנק' אישי והוא המשפיע ויש בחי' מקבל שהוא מל' דאצי' וזהו שאמרה אלי והוא ע"ד יחוד מ"נ ומ"ד שהי' בק"ש בפסוק ראשון כנ"ל, אבל בג"ר וג"א נאמר הפעם אודה את הוי' בבחי' הודאה וביטול במציאות בלתי שום ענין המשכה ממשפיע למקבל לפי ששם המל' עומדת למעלה מבחי' משפיע ומקבל והיינו בבחי' פנימי' הכתר כנ"ל שזהו פי' עט"ב כו' לפי שנסב"ת ונק' אז כתר מל' כו' וע"כ הוא למעלה אז גם מחיי עולם וחיי שעה הנ"ל שהרי הן רק יחוד דזו"נ דאצי' וד"ל. וזהו ג"כ ההפרש בין לאהבה ובין לעבדו כו', דהנה האהבה של בן לאביו אינה פועלת שום ענין רק האהבה היא טבעי' בתמידו' גם שאינו מבקש כלום משא"כ בעבד שאין אהבתו ניכרת רק בשעה שמבקש דבר כו' וד"ל.

לזוהנה כמו שנעוץ סופן בתחלתן בבחי' יהודה בג"ר וג"א כנ"ל כך גם בצות מעשי' ג"כ נסב"ת עד שמעשה המצוה גדולה מגוף המצוה המפורשת בתורה. דהנה עד"ד מצות סוכה נתפרש בתו' ואעפ"י שנתפרשה כבר אינה נק' מצוה ממש עד שתבא לידי עשי' בפ"מ והוא שיעשה האדם סוכה וישב בה אז נק' מצוה, וכידוע שהמצוה היא ב[בחי'] מל' שהוא בחי' עשי' וכמ"ש כי¹³³ נר מצוה ותו' אור כו', וא"כ כשנסב"ת הרי המעשה של המצוה גדולה מגוף אור המצוה שכתובה בתו' כענין הנ"ל ביהודה כו'. וזהו שרש ענין ישתחוו לך בני אביך כו' דקאי בב' עניני' בג"ר שבתפלה ובמעשה המצות ומטעם א' לשניהם כנ"ל, ובני אביך הן תושב"כ שנק' מוסר אביך כנ"ל וד"ל. והיינו שא' שכר¹³⁴ מצוה מצוה כי המצוה עצמ' גדול מאור המצו' כמו שהיא בתו' מטעם הנ"ל להיותה בבחי' כת"ר מל' וד"ל.