Maamarei Admur HaZaken·566 Part 1·Shma Yisraelמאמרי אדמו״ר הזקן·תקס"ו ח"א·שמע ישראל

אשמע ישראל
בעזר"ה, ליל ה' פ' חיי שרה
ליל ה' פ' חיי שרה
שמ"ע ¹ישראל הוי' אלקי"נו הוי' אח"ד*^*1, בשכמל"ו, ואהבת וגו' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וגו', הנה תחלה צריך להקדים הקדמה זו, שלמעלה הוא למעלה מהזמן הכולל וסוקר הכל יחד שצופה ומביט עד סוף כל הדורות² בכל שית אלפי שני³ דקיים עלמא בעדנין אלו דחלפי' עלן <מג>

בומה שעתיד להיות בסקירה אחת, והתהוות הזמן הוא למטה בעולם הבריאה ולא באצי' מפני שזמן הוא נברא⁴ ומחודש מאי"ן לי"ש כמו עולם נפש כו' והוא נמשך ג"כ עפ"י סדר ההשתלשלות עילה ועלול כמו עולם נפש כו' והיינו שבאצי' הוא סדר הזמן שורש התהוות הזמן הנברא דבי"ע (וכנודע ששרש התהוות הזמן הוא מבחי' רו"ש ומטו"מ כו').

גוהענין דבזה יש פלוגתא בין חכמי המחקר בשכל אנושי והוא הרב אב"ע עם חביריו⁵ שדעת הראב"ע הוא שזמן הוא נברא כו' ואחרים אומרים שאינו נברא כו' והאמת שזולת זה שעפ"י קבלה זמן היא נברא כנ"ל שא"צ לראי' בשכל אנושי אלא אפי' עפ"י שכל אנושי יש ראיות לסתור דעתם וסברתם הבדוי מלבם, וזו אחת מהנה, דהנה אין הזמן שוה בעוה"ז בכל המקומו' שהכל תלוי לפי אופן הילוך גלגל השמש והמקום ההוא אם הוא בקוטב הצפוני או הדרומי, או בקו השוה, שיש

דס
מקומו' שהיום קצר מאד והלילה גדולה מאד, ויש מקומות שהיום גדול מאד והלילה קצר מאד הכל לפי המקום והזמן ההוא אם השמש זורח שם במוקדם או במאוחר וכן בשקיעתה כו' כידוע לחכמי התכונה.

הואעפ"כ זמן ק"ש שתיקנו חז"ל הוא בכל מקום בשוה דהיינו ברביע היום כו' ואע"פ שבזמן ק"ש של מקום ההוא הוא במקום זה עדיין לילה ואפילה כו' וכנודע שבזמן הבוקר בעלות השחר זמן ק"ש אתער בוקר דלעילא בוקר דאברהם⁶ שאז מתגלה מדת החסד עליון למטה. וא"כ אם זמן אינו נברא איך יתחלק החסד עליון בשינוי הזמן במקום זה מתגלה קודם ובמקום זה באיחור זמן מה מאחר שהזמן הנה ישנו למעלה ג"כ הרי עת וזמן א' הוא להתגלות הח"ע והי' מצטרך להיות בכל המקומות בשוה בזמן א' קריא' שמע כו', וכן בענין קידוש השבת שא' רבי יוסי יהי' חלקי ממכניסי שבת בטברי'⁷ וממוציאי שבת בציפורי שבטברי' מכניסין השבת קודם לצפורי ששם עדיין חול וכן בציפורי מוציאי' השבת באיחור זמן שאז שבטברי' נעשה חול ובצפורי חל עדיין קדושת שבת כו' ואיך יתכן למעלה בקדושת השבת שיהי' תלוי בשינויי הזמן שלמטה של המקומות המשונים, ואיך יתחלק לחלקים של הזמן המשונה בהמקומות שלמטה שממ"נ איך שהוא למעלה בזמן א' כך הי' צ"ל למטה בכל המקומות בשוה בטברי' שאז יתחייב מיתה בעשיית מלאכה מאבות מלאכות ובציפורי יהי' מותר וכן להיפך כו'. אך הענין שבאמת עיקר התהוות הזמן הוא למטה שמשתנה לפי אופן שינוי המקומות בשינוי סדר זריחות השמש ושקיעתה במקום ההוא, אבל למעלה באצי' הוא למעלה מהזמן הצופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת, רק שינויי הזמן שלמטה בחול ושבת וי"ט לילה ויום קיץ וחורף הוא למעלה השינוי בהספירות עליונות ששרש השבת שלמטה הוא למעלה ספי' <מד>

ומלכות כי בו שבת וינפש⁸, ושיתא יומין דחול הם ו' מדות⁹ שהם ו' ימי המעשה כו' והם הם מקוריים לסבת התהוות שינויי הזמן שלמטה בו' ימי המעשה ואח"כ בא שבת בא מנוחה¹⁰ כו' אך למעלה השינוי הזה אינו בבחי' הזמן זולתי בספירות שיו"ט מקבל מספי' א' ושבת מספי' אחרת וששת ימי המעשה מספירות אחרי', והספירו' האלו המשוני' נכללי' ונסקרי' בסקירת החכמה עליונה דאצי' בסקירה אחת שהחכמה איננה בגדר זמן כלל שלא יתכן לומר עליה סבת הזמן כ"א הכל נכללי' כאחד בסקירה א' בלי שיהוי זמן מה ואין מוקדם ומאוחר שזהו צופה ומביט עד סוף כל הדורות (כענין הראי' הגשמיו' על גוש גשמיי שההבטה בהעין תופס כל עצם הדבר ההוא בלי קדימת ראש וסוף כלל ואין בו מוקדם ומאוחר כמשנ"ת במ"א).

זסא
אך לאחר שיוצאים ונמשכים המדות מהשכל עליון שאז מתחלקי' בבחי' התחלקות ממש ענפין מתפרדין שמדת החסד הוא מהות דבר בפ"ע היפך הגבורה כו' אזי הם נעשים מקור לסבת הזמן שלמטה שנק' בשם סדר הזמן¹¹ כמ"ש במ"א (שהם בבחי' רו"ש שזהו סדר הזמן שמזה יסתעף סיבת הזמן בחי' השיהוי המשתהה מהרו"ש שהוא כענין דפיקא דלבא¹² שתנועת רו"ש שמאחר שיש חיוב ושלילו' החיוב זה גורם לסבת השיהוי של זמן מ"ה דהיינו השוב ואח"כ הרצוא שהוא הגילוי השפע וההעדרו כו' וכמו במורה השעו' התנועה אנה ואנה גורם השיהוי זמן הרגע (שזהו מה¹³ שקוראי' אומרי"א בזייגער) שהוא כעין דפיקא דלבא כו' וכמשנ"ת במ"א בענין תתרף רגעי' של רב אדא בר אהבה שלמעלה מעלה מה שיותר קרוב אל המקור הזמן בקיצור יותר כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול¹⁴ שזהו באצי' שו' מדות דאצי' הם ו' יומין הכוללי' ו' אלפי שני ולמעלה מאצי' הוא בקיצור יותר, מצד שבהמדו' דאצי' הוא בבחי' רו"ש¹⁵ כמראה הבז"ק כעין דפק הלב שבין הרצוא ובין השוב משתהה זמן מה יותר שיש הפסק יותר בינתיים מצד הריחוק מן המקור יותר שמצטרך להיות הפסק גדול עד שיעלה הרצוא למקורו¹⁶ ואח"כ ישוב אל הכלי מקורו כו' משא"כ למעלה מאצי' שהוא בחי' מטי ולא מטי¹⁷ שמצד ההתאחדו' בהמקור הוא רק בחי' מול"מ כו' (וכמשל הנר¹⁸ שבשעת שהלהב עולה מתנונע בתנוע' רו"ש כו' כמ"ש במ"א דכתיב בהילו נרו על ראשי¹⁹ ובה' תתהלל נפשי וכמ"ש רשב"י בי' אחידא בי' להיטא²⁰ כו' ע"ש) ששם קיצור הזמן יותר וזהו שרש התהוות הזמן וכמשנ"ת במ"א ע"ש ודוק היטב.

חולזאת הזמן של ק"ש וכן של שבת שוה כאופן המקום והזמן ההוא ולא יהי' זמן ק"ש ושבת בכל המקומות בשוה בזמן אחד זולתי הכל לפי המקום והזמן ההוא שזמן ק"ש מצטרך להיות ברביע היום כו' וכפי המקום ההוא ברביע היום שלו צריך לקרות ק"ש אף שבמקום אחר הוא עדיין לילה <מה>

טואינו זמן ק"ש, וכן בענין השבת שבטברי' מכניסי' שבת קודם ובצפורי באיחור זמן כו', והיינו מפני שלמעלה באצי' הוא למעלה מהזמן רק מקור וסדר הזמן שלמטה דהיינו מה שלמטה הוא בשינוי הזמן הוא למעלה במקורם שינוי הספי' שלילה מקבל ממהו' ספי' אחר ויום מספי' אחר וכן בחול ושבת כנ"ל, ולזאת כשהאיר פני המזרח במקום הזה קודם אזי נמשך

יסב
למקום ההוא קודם בחי' החסד דבוקר דאברהם ולכך צריך לקרות ק"ש קודם משא"כ במקום השני שעדיין לילה שלא נמשך לו עדיין ספי' החסד כדומה לכך אין הזמן דק"ש הגיע, וכן לענין שבת.

יאוהענין כי באמת למעלה באצי' הוא למעלה מהזמן שנכללי' כל הספי' שונות כאחד בסקירת הח"ע כנ"ל ואחר התחלקותן נמשך כדומה מדת החסד מלמעלה כוללי בלי התחלקות ואח"כ בהגיעתו למטה מתחלק בהתחלקות פרטיים כאופן שינוי התחלקות הזמן שלמטה, שלמקום ההוא שהאיר פני מזרח קודם שמגיע התחלקות החסד פרטיי דבוקר עלאה לשם קודם ובמ"א באיחור קצת אבל מלמעלה נשפע החסד כוללי לכולם בשוה מצד שעיקר התהוות הזמן הוא למטה ולזאת מתחלק החסד דרך פרט למטה להיות מגיע לכל מקום במועדו ובזמנו כנ"ל וד"ל.

יבוזהו ענין היחוד דק"ש להמשיך גילוי אור אין סוף ב"ה שלמעלה מסדר ההשתלשלות ולמעלה מהזמן הצופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת לתוך סדרי ההשתלשלות שעי"ז יתאחדו הט"ס דז"א כאחד וזהו נרמז במלת אחד א"ח²¹ הם ט"ס דז"א וד' הוא מחשבה עילאה פרצוף לאה כנודע, ותחלה נבאר סדר ההשתלשלות, מבשרי אחזה בנפש האדם השכל הוא מקור המדות שבעודן כלולי' בהשכל אזי נסקרים כאחד בהתכללות אחת דהיינו שיוכל להיות בהשכל סברת הזכות והחוב בנושא אחד בהתכללות אחד דהיינו כשבא אליו אזי עלה במוסכם שכלו לקרבו אף שהוא שונאו להפריז ולהיותו מטה כלפי חסד כו' וכשנולדי' מן השכל להיותם יוצאי' מההעלם לגילוי הלב אזי מתחלקי' זמ"ז חסדי' בפ"ע וגבורו' בפ"ע שזהו בחי' יראה ואהבה הנולדים בלב מהתבוננות השכל עד"מ כשמתבונן בשכלו שסחורה זו יקרה במקום פלוני ובמקומו יוכל לסחור אותה בזול וכשיעמידנה למקום פלוני ירוח ממון רב אזי תתפעל לבבו מאד באהבה וחשק וחפץ לקנות הסחורה ההיא וכן להיפך בבחי' היראה משונאו שלא יעשה לו רעות ששומר נפשו ממנו כנ"ל כמ"ש במ"א, ומהמדו' נובעת המחשבה וממחשבה דו"מ, זהו ענין ההשתלשלות למעלה ג"כ שנערכים זל"ז בערך ההשתלשלות דהיינו המדות יש להם ערך אל השכל מקורן וכמ"כ ערך המחשבה אליהן, והם קרובי' יותר בערכן אל השכל מן המחשבה ודו"מ תולדותיהן כו' משא"כ החכמה²² שמאי"ן תימצא שלא כדרך ההשתלשלות זולתי היא נמשכה מבחי' אי"ן עצמות אור אין סוף שלמעלה מההשתלשלות כנודע אבל מחכמה ואילך <מו>

יגהוא סדר הדרגת ההשתלשלות כו', וזהו שמע ישראל הוי' אלוקינו זהו היחוד דאו"א תרין ריעין דלא מתפרשין²³ לעלמין דזיווגיהו תדיר כו' וכמ"ש בע"ח שיחוד זה דאו"א הוא לצורך קיום העולמות כפי סדר ההשתלשלות להחיותן ולקיימם ולכך הוא בלי הפסק כמ"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד מע"ב²⁴ דהיינו בחי' יחוד חו"ב

ידסג
תרין ריעין דלא מתפרשי' שהוא התחדשו' מאין לי"ש בתמידיות כי החכמה מאי"ן תמצ"א ובינה היא רחובות הנהר²⁵ עליון שנק' בחי'²⁶ י"ש כמ"ש להנחיל²⁷ אהבי י"ש כנודע, ודרך כלל נק' עולם האצי' ²⁸ בחי' חכמה ובריאה בינה כי אימא מקננא בבריאה²⁹ וז"א ביצירה כו' כנודע וזהו ההתחדשות מאין ליש של הנבראי' המחודשי' ממל' דאצי' והכל עולה בסגנון א' וד"ל.

טוהוי"ה אחד זהו יחוד זו"ן דאצי' ע"י עבודת האדם להוסיף אור א"ס ב"ה בז"א שלא כדרך הדרגת ההשתלשלות אזי עי"ז מתיחדים ט"ס דז"א ביחד כו' שמאחר שמתגלה עליהם אין האמתי שלמעלה מההשתלשלות דקמי' כחשיכה כאורה שוי' באין ערוך אליו ולא ימצא נגדו יתרון העליון על התחתון כו' לזאת מתבטלי' המדות דז"א דאצי' לגמרי ומתאחדים ביחוד והתכללות אמיתי כאחד וזהו א"ח ד' כמארז"ל תמליכהו בד' רוחות וז' רקיעים³⁰ כו' וכמו ששמע ממורו (ה"ה דמעזיריטיש ע"ה) ביאור מלת אין ערך³¹ שדקמי' כל אפי שוין כחשיכה כאורה³² דאל"כ הרי יש לו ערך שהעליון מתייחס אליו בקירוב יותר מן התחתון, והמשל בזה מגדר מספר הגשמיי ואין מספר שהוא בחי' אין סוף שאין לו תכלה כלל שמוכרחי' לומר שבא"ס שאינו בגדר מספר כלל שם הרבבות והיחידות שוין בערך אחד דאל"כ שנאמר שהרבבות ימצאו מעטי' מיחידות הרי הוא בגדר מספר ויש לו גבול ותכלה מאחר שהרבבות מעטי' מן היחידות, עד"מ באלף אלפים (מילי ן) ימצאו הרבבות מאה והיחידות אלף אלפים ועד"מ אף במספר גדול שלא ימנה ולא יספר מרוב מאחר שהוא בגדר מספר גבוליי אזי ימצאו הרבבות בערך מעטי' מהיחידו' כנ"ל משא"כ באין סוף שאין לו תכלה כלל ואינו בגדר מספר הרבבו' ישתוו בערך אחד עם היחידו' מה דלא סגי בלא"ה כנ"ל. וכמ"כ למעלה בעצמו' א"ס ב"ה שאין ערוך אליו מוכרח להיות תכלית העילוי שבנאצלי' שוה בערך א' קמי' כלא חשיב כמו הפחות שבעשי' דאל"כ הרי יש לו ערך שזה קרוב יותר מזה כנ"ל וכדכתיב כחשיכה כאורה שמשתווים האור והחושך בערך א' במשקל ופלס א' בבחי' הביטול דכלא חשיבי ואין ערוך אליו כלל כדכתיב ישת³³ חשך סתרו שאפילו אור צח ומצוחצח אתחשך קמי' כו' וכתיב גם חשך לא יחשיך³⁴

טזסד
ממך כענין שנאמר ועברתי בארץ מצרים ודרשו רז"ל אני ולא מלאך³⁵ כו' מפני שמצרים היתה ערות הארץ³⁶ שהיו שטופי זימה כו' לזאת מצד רבוי וגדלות הטומאה³⁷ לא הי' להמלאך הקדושה באפשרי לירד לשם זולתי הקב"ה בכבודו ובעצמו דכחשיכה כאורה שוי' דגם חשך לא יחשיך כו' ואפי' אור צח אתחשך קמי' וכמ"ש במ"א.

יז<מז>

יחוהיו הדברים האלה³⁸ אשר אנכ"י מצוך היו"ם על לבב"ך כו' פי' שמזה שאנכ"י מצוך היו"ם דייקא יהי' על לבב"ך להיות נולד מזה בך בחי' האהבה לה' בכל לבב"ך כו'.

יטוהענין דהנה כתיב אנכי³⁹ הוי' אלקי"ך וגו' פי' הוי"ה הוא כולל כל סדרי ההשתלשלות מריש כל דרגין היינו מבחי' מל' דא"ס שרש הקו והחוט שלאחר הצמצום של אור אין סוף ב"ה ועולמות העקודים נקודים וברודי' ואבי"ע כו' משא"כ אנכ"י מי שאנכי⁴⁰ הוא בחי' עצמות אור אין סוף ב"ה שלמעלה מכל ההשתלשלות שלמעלה מש' הוי' שהוא לפני הצמצום כו' דקמי כחשיכה כאורה שוי' באין ערוך אליו כנ"ל וזהו אשר אנכ"י מצוך היו"ם דוקא וכמארז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן⁴¹ כו' והיינו כי בעה"ב אין מתגלה רק בחי' ממכ"ע זיו השכינה ב"ה וכמארז"ל מה הנשמה ממלא את כל הגוף⁴² אף הקב"ה ממלא כל העולם והיינו כמו הנשמה הממלא את הגוף שמתחלקי' כחותי' לפי מזג תכונת הכלי' אברי הגוף שבראש שורה השכל והחושי' המעולי' ראי' שמיעה ריח ודיבור כו' וברגלים כח ההילוך ובידים המישוש והמעשה כו' שאף מצד הנפש הי' יכולה להאיר בכלי הרגליים הארת השכל רק המניעה הוא מצד הכלי' כנודע שכל כלי מקבל כח ואור הנפש הראוי לפי מזגו כו' ולזאת לאחר התחלקותה באברי הגוף אזי בלתי אפשרי להיות נעשה מהרגל ראש כדומה שהרגל יהי' לו שכל כדומה כי אין לך דבר שאין לו מקום כנ"ל וזהו למעלה בעה"ב שמתגלה בחי' ממכ"ע בחי' התלבשות מדת מלכותו ית' בתוך כ"ע ממש בכלי' מכלים שונים לפי מזגם ותכונתם בהתחלקות פרטיית, ולזאת אין לך דבר שאין לו מקום שא"א להתהפך שם ממהות למהות שבאשר הוא שם יהי' ולא יצא ממקומו בשום אופן ולזאת ארז"ל רשעים אפי' ע"פ של גהינם אינן חוזרים⁴³ דלכאורה פלא מאחר שהם מכירי' שם האמת מפני מה אינם חוזרים, אך האמת שאינן יכולי' לחזור שם בתשובה

כסה
מאחר שלא עשו תשובה בעה"ז וטינפו מוחם בהרהורי עבירה ניאוף ודומיהן שלבושי' צואי' ילבש אותם ויהי' אסורי' בהם שם כאדם האסור בזיקים וכבלי ברזל ובלתי אפשר להם להפרד מהם שזהו מקומן שם ולכך אין חוזרים שמקומם הוא הגהינם זה וד"ל (וכן אפי' לעלי' מג"ע התחתון לעליון א"א ע"י התשובה זולתי בעת וזמן גרמא לזה מדי חדש ושבת כנודע).

כאמשא"כ היו"ם לעשות"ם שהוא זמן המעשה, לאתבא בתיובתא⁴⁴ ולאהפכא ⁴⁵ מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא מצד שלמטה בעה"ז מתגלה בחי' סוכ"ע בחי' אנכי מי שאנכי דקמי' כחשכה כאורה⁴⁶ שוי' שגם חשך לא יחשיך⁴⁷ וכו' ויוכל להיות קונה עולמו בשעה א' להתהפך ממהו' למהו' מן הקצה אל הקצה ברגע א' ע"י התשובה כי אין מעצור לה' בחי' סכ"ע להושיע כנ"ל וכענין תשובת ר"א ב"ד⁴⁸ שהי' תחלה רועה זונות ואח"כ קנה עולמו בשעה [אחת] עד שיצאת ב"ק ואמרה ר"א ב"ד מזומן לחיי עה"ב ור' בכה עליו כו'. רק רחמנא* לבא בעי^*48 כדכתיב אם ישים אליו לבו⁴⁹ רוחו ונשמתו אליו <מח>

כביאסף, כי רוח אייתי רוח⁵⁰ ואמשיך רוח כנ"ל. וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכ"י מי שאנכי מצו"ך⁵¹ הוא לשון התקשרו' היום דייקא על לבב"ך שיהי' מזה התעוררו' האהבה בכל לבבך ונפשך ומאדך שזה התשובה שמצטרך להיות היום דייקא מצד שעתה מתגלה אנכ"י מי שאנכ"י ולא למחר כו' כנ"ל וד"ל.

כגודברת בם בשבתך⁵² וגו' כתיב עוטה אור כשלמה זו תורה⁵³ אור שהיא מעטה לבושו שמחברת אותו ית' עם כל סדרי ההשתלשלות כי אין אור א"ס ב"ה שורה זולתי בכלי הביטול הוא כלי החכמה⁵⁴ כ"ח מ"ה וכתיב כולם בחכמה עשית⁵⁵ וכמ"ש בזוהר באורייתא ברא עלמא⁵⁶, שהחיות של כל הנפעלים הוא חכמת התורה שיש בהן כמ"ש במתניתין שמונה שרצים ודומיהן⁵⁷ כמשנ"ת במ"א, ולזאת

כדסו
צריך האדם לעסוק בתורה יומם ולילה לקיים מצות והגית בו יומם ולילה⁵⁸ בכדי לקשר חב"ד שבנפשו לחב"ד של הקב"ה היושב ושונה כנגדו⁵⁹ ועי"ז ימשיך גילוי אור איך סוף למטה וכידוע שיש ע"ס כלולי' בחכמה וזהו ו' סדרי משנה זרעים הם חסד שבחכמה⁶⁰ כו' כנודע אך לאו כל אפי' שוי' בענין הלימוד שמי שהוא יכול ללמוד בעיון גמ' ופוסקי' ראשוני' ואחרוני' לברר ההלכה פסוקה אזי אינו יוצא בלימוד קל דמקרא ואגדה שמצטרך לשים כל חב"ד שבנפשו אליו ית' וכנ"ל וד"ל.