Maamarei Admur HaZaken·Discourse 526 Part Two·VeAtah Yigdal Na Koachמאמרי אדמו״ר הזקן·תקס"ו ח"ב·ועתה יגדל נא כח

אועתה יגדל נא כח
בעזר"ה שבת פ' שלח לך
<רמה>

בועתה¹ יגדל נא כח א"ד כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים רב חסד כו'². הנה אמרו ז"ל ע"פ היום³ לעשותם לא המדרש עיקר אלא המעשה וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ובזוהר⁴ איתא דמצות⁵ אינון לבושין לנפש וכשחסר לו אפי' מצוה אחת חסרא לבושא חד כו' וע"כ לפ"ז צריך האדם לבא בגלגולי'⁶ רבים עד שיקיים כל התרי"ג מצות וכמו גם אם אינו כהן או לוי צריך שיתגלגל ויתלבש אור נשמתו בגוף עוד להיות כהן ולברך ברכת כהנים או לאכול תרומות וכיוצא כי כמה מצות יש שתלוית בכהנים ולוים וכיוצא בזה יש כמה מצות שא"א שיתקיימו בלתי שימצא בכמה גופים ע"י כמה גלגולים רבים וכו'. ולכאורה כל זה אינו מובן למה צריכה הנשמה לבוש ומהו ענין הלבוש שנעשה ע"י המצות וכו'.

גאך הנה נודע שירידת⁷ הנשמה היא צורך עלי', והענין הוא כי הנשמה⁸ האלקי' קודם בואה לעוה"ז בהתלבשו' בחומר הגופני היתה בבחי' עומד וכמ"ש אליהו חי⁹ ה' אשר עמדתי לפניו וענין עומד הוא אשר לא יעלה ולא יגרע ממדרגתו לעולם אלא עומד תמיד במדרגה א' וכמ"ש ונתתי¹⁰ לך מהלכים בין העומדים האלה כו' ובירידתה בגוף בעוה"ז הגיעה להיות בבחי' מהלך וכמ"ש באברהם התהלך¹¹ לפני כו' והטעם הוא לפי שב' מדרגות יש בעבודת ה' הא' בכל¹² נפשך והוא כפי כח ההשגה שיש בנפש כך הוא התפעלות אוי"ר וזהו בכל חד וחד לפום שיעורא דילי' שנמשך בו מכח האלקי להיו' בבחי' כלי מוגבל כפי המדה וע"כ המלאכי'¹³ נק' עומדים שעומדים תמיד בעבודתם באוי"ר במדרגה א' משא"כ אוי"ר שתתפעל הנפש בהיותה מלובשת בחומר גופני בעוה"ז להיות כי החושך והצמצום מסתיר לה אזי

דתקיד
תתגבר בהתפעלות שלמעלה מן הכלי המוגבל שלה עד שאין כלי המגביל שלה מסתיר לה ותוכל לילך בעילוי המדרגו' בעילוי אחר עילוי בלי שיעור אחר שיצאתה מגדר גבול הכלי וזהו אהבת בכל מאדך¹⁴ שהוא בלתי מוגבל והיינו בחי' מהלך שהולך תמיד מחיל אל חיל בכל יום הולך ואור בעבודתו במדרגה יותר עליונ' עד בלי שיעור וכמ"ש¹⁵ במ"א ע"פ אם בחוקותי תלכו כו' וד'"ל.

האך כיצד יבא האדם לבחי' בכל מאדך בק"ש היינו שתיקנו שתים¹⁶ לפניה שהן לקיום ק"ש ולצרכה כו' כי הנה בברכת יוצר אנו אומרים המאיר לארץ כו' ובטובו¹⁷ מחדש בכל יום כו' עד המלך המרומם לבדו כו' אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו צור משגבינו מגן ישענו משגב בעדינו, ולכאורה אין לזה סדר וסמיכות כלל.

ואך הנה הענין הוא דפי' מחדש בכל יום כו' התחדשות זאת הוא ענין החידוש מאין ליש דוקא ופי' מאי"ן ידוע לפי שאין התהוות הבריאה מהבורא כמו דוגמת כח הפועל בנפעל שמהותו של כח הפועל מלובש בנפעל אלא רק בחי' הארה דהארה והוא בחי' כח נבדל מאלקות הנמשך בפעולת הנבראי' עד שנק' הבורא בשם קדוש ומובדל מן הנבראי' וזהו המלך המרומם לבדו כו' פי' בחי' שם מלכות שמתפשטת עליהם בזאת בלבד המה מתהווי' ונבראי' אבל מהותו ועצמותו מרומם לבדו כמו שהיה קודם הבריאה <רמו>

זשהוא המתנשא מימות עולם כו' וד"ל וזהו ענין החידוש מאין דלכאורה אינו מובן דהלא¹⁸ ממך הכל כתי' ואין כל חדש בזה אך האמת הוא דמבחי' אין ממש נבראו הכל כי אינו בבחי' כח הפועל בנפעל שא"כ הוא מקבל בחי' שינויי' והתפעלות כי יש שינוי בין קודם הבריא' כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

חוזהו ענין הסדר והסמיכות ובטובו מחדש כו' עד שהוא מלך מרומם לבדו מאז כו' א"כ אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו, פי' אחר שאתה מרומם ומובדל לגמרי מאתנו א"כ תגדל הרחמנות עלינו מפני עוצם הריחוק עד שגם אנחנו אין אנו משיגי' גודל הרחמנות אלא ברחמיך¹⁹ הרבים רחם עלינו כי לפי רוממות עצמותך לא ידוע לנו גודל הרחמנו' רק ברחמי"ך ברחמי"ך דוקא וכמ"ש במ"א וד"ל.

טאדון²⁰ עוזינו כו', פי' מבחי' הרחמי' הרבים שלך תמשוך עלינו שיהי' אור אלקי חופף עלינו עכ"פ בבחי' אור מקיף כי הגם שא"א שיגיע לנו האור בבחי'

יתקטו
השגה בבחי' א"פ להיות נקלט ונתפס ממש בתוך הנפש מטעם כי הוא מרומם לבדו כנ"ל אבל מ"מ יכול להיות שורה עלינו בבחי' אור מקיף עכ"פ והוא כענין קבלת מלכות שמים שהיא באה על האדם בבחי' מקיף כמ"ש שום²¹ תשים עליך מלך עלי"ך בבחי' מקיף כו' וד"ל, ונמשך ג' מקיפי' לנגד ג' מדרגו' נפש רוח נשמה והוא מ"ש כאן ג' מקיפי' אדון עוזינו צור משגבינו מגן ישעינו משגב בעדינו והכל בבחי' מקיף כי אדון עוזינו הוא ענין קבלת מלכות שמים כידוע דשם²² אד' הוא בחי' מלכות דאצי' שמחי' הכל מאין ליש וכמ"ש מלכותך²³ מלכו' כ"ע וכמאמר אנת²⁴ אשתמודע אדון על כולא כו' והתפשטות החיות בא לנבראי' רק מבחי' הארה דהארה והוא בחי' שם מלכותו דהיינו בקבלת מ"ש בלבד כמ"ש שום תשים עליך מלך ונחלק לג' מקיפי' בג' עולמו' בי"ע כמ"ש לכבודי²⁵ בראתיו יצרתיו אף עשיתיו והוא לנגד²⁶ בחי' מחשבה דו"מ שמלובש בג' עולמו' הללו ולכאו"א יש בחי' מקיף מיוחד וזהו שאמר ג' מקיפי' צור משגבינו פי' צור הוא מחסה כמו צורי אחסה בו כו' וכן מגן ומשגב הכל מיני מקיפי' כמו הצור שחוסה בו האדם בצילו כו' וכמ"כ לנגד נר"ן שבאדם שיהא אור אלקי בבחי' מקיף לנפש מקיף בפרט ולרוח מקיף בפרט כו' ולכללו' נ"י אנו או' אדון שהוא עוזינו וחיי הכל הוא צור משגבינו ומגן כו' כמו בג' מקיפי' דבי"ע למעלה וד"ל.

יאוזהו והיתה²⁷ נפש אדוני צרורה בצרור החיים פי' כמו הצרור שנתפס הדבר הנצרר בו מכל צדדיו כך הנר"נ שבאדם נתפסי' מכל צד בבחי' ג' מקיפי' הנ"ל וזהו שנק' צרור החיים להיות את ה' כו' וזהו ג"כ וכבוד²⁸ ה' יאספך פי' יאספך יקבץ ויאסף אור הנשמה להיו' מוקפת בתוך כבוד ה' מפני שהוא בחי' אור מקיף לנפש כנ"ל ע"כ נאספת ונקבצת הנשמ' ומוקפת בתוך תוכו של כבוד ה' כמו שאנו או' צור משגבינו מגן ישעינו כו' וד"ל.

יבוהנה פסוק זה דכבוד ה' יאספך במעשה המצות נא' דכתיב והלך²⁹ לפניך צדקך כו' עד וכבוד ה' יאספך. והענין הוא כי ע"י המצות נעשי' בחי' מקיפי' לנפש כנ"ל. כי הנה במעשה³⁰ המצות³¹ יש ב' מדרגות הא' הנק' מצות המלך והב' מה שאמרו ז"ל מצות³² צריכות כונה דוקא, פי' מצות המלך היינו <רמז>

יגכמ"ש שום תשים

ידתקטז
עליך שהוא ענין קבלת³³ מ"ש שבכל מצוה שזהו למעלה מן ההשגה והטעם ומדרג' השנית הוא הכונה בבחי' רצון העליון אשר במעשה המצות והא בהא תליא דאם יש לו קבלת מ"ש בתחלה רק לעשות רצונו בלא טעם אזי יוכל לבא למדרגה הב' בטעם וכונה כי הוא ית' מצד עצמו נק' מלך המרומם כו' וכדי שיומשך בבחי' רצון ע"י כונה שבמצוה צריך תחלה קבלת מ"ש כי א"א לעורר בחי' המלך המרומם לבדו כו' כ"א רק בקבלת מ"ש בלבד שהוא בחי' ביטול העצמו' מכל וכל כו' וזהו שאנו או' בברכות המצות בא"י אלקינו מלך העולם, פי' מלך העולם היינו קבלת מ"ש הנק' מצות המלך וזהו בא דרך המשכה מלמעלה למטה באמרו ברוך אתה כו' וכמ"ש שום תשים עליך בבחי' ירידת אור אלקי עליך כו' ואח"כ אשר קדשנו במצוותיו מלמטה למעלה לעורר הכונה לבחי' רצון העליון שמלובש במצוה שע"ז אמרו מצות צריכות כונה והיינו אשר קדשנ"ו במצוותיו בחי' קדש הוא בחי' מובדל בערך ומרומם לבדו כמ"ש בזוהר³⁴ בפי' קדש שהוא מלה בגרמיה כלומר מובדל בפ"ע להיות כי בחי' קדש העליון הוא בחי' אור מקיף דרצון העליון והוא ענין כונו' המצות באמרו אשר קדשנו במצוותיו וד"ל.

טווזהו מ"ש תחת³⁵ אשר לא עבדת ה' אלקיד בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, פי' רוב כל הוא בחי' חכמה עילא' שבתורה ואמנם שרש המצות גבוה גם מחכמה שבתורה וכמ"ש והחכמה³⁶ מאין תמצא פי' מאין הוא בחי' אור רצון העליון שנק' מקיף לחכמה כו' וזהו שאמר שהשמחה וטוב לב בעבודת המצות גבוה הרבה גם מבחי' רב כל וד"ל. ובזה יובן מה שמצינו בגדולי הצדיקי' שלא זכו לכל השגו' רוה"ק וגילוי אליהו רק בעבור שמחה של מצוה שהי' להם כמבואר³⁷ בכתבי האריז"ל שאמר כן ע"ע שמפני שמחה של מצוה דוקא זכה לכל

טזתקיז
השגו' רזין כו' מפני ששמחה של מצוה מגיע בבחי' רצון העליון הנק' קדש העליון שהוא למעלה הרבה גם מן החכמה וד"ל.

יזוזהו שאמרו גדול³⁸ תלמוד שמביא לידי מעשה ולכאורה א' בהיפך לא³⁹ המדרש עיקר אך הענין הוא דשניהם אמת דבאמת המעשה עיקר מצד שרשה שהיא בחי' רצון העליון והוא בחי' מקיף העליון ולמטה ג"כ בנפש האדם לא תוכל לבא בנפש בבחי' א"פ אלא בבחי' מקיף והוא ענין הנז'⁴⁰ בזוהר דהמצות נק' לבושי' כי המקיפי' שורין על הלבושי' כידוע ואי חסרא לי' לבושא חד כו' כנ"ל אבל התורה⁴¹ תוכל לבא למטה בבחי' מזון לנפש בבחי' א"פ וכמ"ש ותורתך⁴² בתוך מעי כו' וכמ"ש בפרע"ח והטעם הוא לפי שנא' עוטה⁴³ אור כשלמה שהתורה נק' אור וכמ"ש ותורה⁴⁴ או"ר ובחי' אור דתורה הוא בחי' מעטה לבוש מפני שמלובש בה אור רצון העליון שיש בכללו' המצות דהנה ידוע דאוריי'⁴⁵ מח"ע נפק' והמצו' שרשם בבחי' רצון העליון והנה אנו רואי' שכל התורה היא רק פירוש המצות בלבד דהיינו איך שיהי' אופן מעשה המצוה כמו מצות סוכה יש ע"ז מסכת סוכה ועל מצות ציצית פ' התכלת ועל מצות הקרבנות מס' זבחים ומס' מנחות וכיוצא בזה גם בתורה פנימי' בדרך הנסתר כמו טעמי המצות וסודיהן כו' וד"ל ומאחר שכל אלה המה רק פירושי' לפרש מעשה המצות וא"כ ה"ז כמו בחי' הלבוש שילביש האדם א"ע בו שהוא נכסה בו כך בחי' <רמח>

יחרצון העליון שבמצות נכסה ונעלם הוא בפירוש שמפרש התורה עד שמכסה עליו כמו בחי' לבוש כו' וז"ש עוטה אור כשלמה כו' וד"ל ולהיות כן יכול להיו' אור דתורה בחי' מזון לנפש אחר שהיא בחי' הפירוש בהשגה וטעם אבל גופה של המצוה מצד שרשה בבחי' הרצון עצמו שלמעלה מן ההשגה וטעם א"א לבא

יטתקיח
בנפש כ"א בבחי' מקיפי' ולבושי' בלבד וזהו מ"ש כבוד⁴⁶ ה' יאספך שהוא בחי' לבוש ומקיף אצל מעשה המצות דוקא כמ"ש והלך לפניך צדקך כו' משום דעיקר המקיפי' באי' ע"י מעשה מצות והתורה אינו אלא בחי' פירוש והיינו שא' תלמוד גדול שמביא לידי מעשה וד"ל.

כוזהו ועתה יגדל נא כח א"ד כו'. דהנה שם א"ד הוא בחי' מלכו' הנק' אדון עוזינו כמאמר אנת אשתמודע אדון על כולא כו' ומה שנק' בשם א"ד דוקא הוא מפני שבשם זה מורה על היותו דן לכל העולם בדין ומשפט כי הוא אדון כל הארץ והוא השופט כל הארץ כו' להיותו בבחי' מלך עליהם ודינא⁴⁷ דמלכותא דינא וזהו שם א"ד⁴⁸ שהוא דינא בהיפוך אתוון וגם בתיבת שם זה יש אותיו' דין מטעם שהוא בחי' מל' דוקא ודינא דמלכותא דינא כו' וד"ל וזהו ע"י ענין מצות המלך כמ"ש שום תשים עליך מלך שבמעשה המצות אך זהו רק בחי' חיצוניו' בלבד אבל בחי' פנימי' שבשם זה הוא הנק' כח א"ד כלומר בחי' הכח הפנימי שמלובש בהעלם בשם א"ד והיינו שרש בחי' מעשה המצוה שהוא בחי' רצון העליון הנ"ל שאינו אלא בהעלם בלבד במצות המלך ולכך נק' אדון עוזינו בבחי' מקיף כו' וההעלם הזה צריך לבא לידי גילוי ע"כ אמר יגדל נא כח א"ד כלומר שיומשך הכח הנעלם שבשם א"ד ויבא לידי גילוי כו' וד"ל.

כאוביאור הדברי' יובן עד"מ גשמי מן כח האדם כשזורק אבן בכחו דהנה מה שהאבן הנזרק מיד האדם הולך ונוסע באויר השמים ואינו נופל למטה כטבע הדומם שנופל למטה הוא מפני הכח הרוחני שנמשך מיד האדם אשר חונה סביב לאבן ומקיפו מכל צדדיו ומעכב נפילתו למטה וגם הוא הנושאו במרחק או בגובה שהרי כשיכלה הכח יפול האבן ולפי שיעור אותו הכח כך יהי' שיעור הליכת האבן למרחוק כידוע והנה הכח הזה שמלביש ומקיף לאבן בשעת ההליכה הרי הוא נבדל באותה שעה מכח האדם העצמית שלו והרי כשלא זרק האבן עדיין לא הי' כח זה במציאות נבדל בפ"ע אלא היה כלול בהעלם בכללות הכח העצמי של האדם אך ע"י הזריקה שזרק האבן יצא הכח הזה מבחי' ההעלם לידי גילוי להיות נבדל במציאות דבר בפ"ע כו' והנמשל יובן למשכיל למעלה ג"כ ע"ד דוגמא כזאת, דהנה כל העולמות הם רק בבחי' דומם בלבד לגבי מקור המהווה אותם מאין כי הרי התהוותם הוא בבחי' עשייה כמ"ש כולם⁴⁹ בחכמה עשית וכל עשי' אינו אלא בבחי' דומם וכמ"ש מקימי⁵⁰ מעפר דל⁵¹ ופי' עפר זה היינו עולם הבריא' ובחי' דל הוא בחי' כח

כבתקיט
אלקי הנק' שכינה וכמ"ש אשרי⁵² משכיל אל דל וכמ"ש בזוהר וכן כתיב עפר⁵³ אשר בקרקע המשכן והוא ג"כ בחי' מלאכי' ונשמו'⁵⁴ דעולם הבריאה שנק' בשם עפר אשר בקרקע המשכן כי המשכן הוא בחי' ממלא כ"ע כו' וכמו שטבע הדומם ליפול למטה כך העולמו' הם באי' ונמשכי' בבחי' <רמט>

כגפירוד וכמ"ש ומשם⁵⁵ יפרד כו' אך כח אלקי שמלובש בבחי' מל' הנק' שם א"ד והוא אדון עוזינו הוא הנושאם ומגביהם למעלה דהיינו שיוכלו להעלות מ"ן וליכלל באור ה' בבחי' ביטול כו' וצריך שיבא בהם תמיד בחי' כח אלקי זה הנושאם ומעלה אותם למעלה ושלא יפלו למטה והיינו מבחי' ההעלם לידי גילוי כי הכח הזה הי' ודאי תחלה כלול בהעלם עצמו' כח אור א"ס אלא שיצא אח"כ מן ההעלם לידי גילוי כפי משל הנ"ל בזריקת האבן והיינו ע"י בחי' רצון העליון שמלובש במעשה המצות שנק' כח א"ד וכאשר בא מן ההעלם לידי גילוי הוא הכח הנושא ומעלה כל העולמות.

כדוזהו ועתה יגדל נא כח א"ד כו' שאמר משה בחטא מרגלים דוקא כי חטא מרגלים הי' חטא גדול וכבד מאד והי' גורם בכנ"י נפילת המדרגה מאד כענין נפילת אבן למטה כי העונות מכבידין כמשא כבד וכמ"ש כמשא⁵⁶ כבד יכבדו כו' ע"כ צריך היה משה להמשיך בחי' גילוי כח א"ד ממקורא דכולא דהיינו בחי' קדש העליון הנ"ל שהוא היותר עליון מכל המקיפי' פרטיים וכל שהוא כח יותר עליון יכול יותר להגביה את הנופל למטה עד גם שיפול למטה מטה שאין עוד למטה הימנו גם שם יוכל הכח העליון להגיע ולהעלותו משם בהיותו כח גדול מאד (וכמ"ש⁵⁷ במ"א ע"פ כי יפול לא יוטל דמטעם זה יש נשמו' גבוהו' בזמן הגלות שכדי לסמוך הנופל צריך לבא האור ממקום עליון ביותר כו') וזהו כבוד ה' יאספך פי' יאספ"ך מנפילתך למטה כי נעשה בחי' א"מ לסבבו מכל צד עד שלא יפול לעולם וכמ"ש צרורה⁵⁸ בצרור החיים כו' וכל זה ע"י מצות המלך דוקא והוא פי' אדון עוזינו מקיף כללי שממנו נמשך ג' מקיפי' פרטיים צור משגבינו כנ"ל וד"ל.

כהכאשר דברת לאמר ה' ארך אפים ורב חסד כו'. דהנה ידוע ההפרש בין דיבור לאמירה הדיבור⁵⁹ הוא בקול רם והאמירה היא בחשאי בלב כי בחי' הדיבור הוא מבחי' עלמא דאתגליא כידוע והאמירה בלב ומחשבה בבחי' עלמא דאתכסיא והיינו בחי' העלם וגילוי כידוע דהמחשבה נק' העלם הדיבור. והנה בשעת מ"ת כתיב וידבר⁶⁰ אלקי' את כל הדברים האלה לאמר הרי לכאורה הזכיר ב' הפכי' במקום א'

כותקכ
דיבור ואמירה באמרו וידב"ר לאמ"ר ומה גם שאין זה כסדר כלל דהאמירה קדמה לדיבור כנ"ל במחשבה שקודמת לדיבור וכאן אמר דיבור קודם לאמירה.

כזאך הענין הוא דהאי לאמר הוא ענין האמירה שבאה אחר הדיבור דוקא והוא בחי' העלם שנעשה אחר בחי' הגילוי כי מבחי' גילוי שבעליון המשפיע נעשה בחי' העלם בתחתון המקבל ההשפעה עד"מ תלמיד המקבל שפע חכמה מרבו הרי הוא מקבל השכל דרך כלי דיבור של הרב והרי מבחי' דיבור של הרב שהוא רק בחי' גילוי נעשה בחי' העלם המחשבה בתלמיד כששומע הדיבור כו' וכך יובן למשכיל למעלה בבחי' דיבור העליון שהוא י' הדברות שנק' דבר ה' הרי מבחי' דיבור זה שהוא רק בחי' גילוי למעלה נעשה ממנו בחי' העלם למטה והוא ענין לאמר שהוא בחי' אמירה שבמחשבה כו' והענין הוא כי הנה כתיב ויניחהו⁶¹ בג"ע לעבדה ולשמרה כו' לעבדה ברמ"ח מ"ע ולשמרה בשס"ה ל"ת כידוע וכל זה <רנ>

כחמדבר בג"ע התחתון בלבד ולא בג"ע העליון שהרי אדה"ר היה בג"ע התחתון שבארץ בלבד כידוע וזהו דוקא ממצות מעשיות אבל מלימוד התורה⁶² נעשה מזון לנפש בג"ע העליון דוקא וכמ"ש בספרי הקבלה, ולכאורה יפלא מאד דהלא מבואר למעלה דשרש המצות גבוה הרבה מחכמה שבתורה ואיך ע"י המצו' אין התיקון רק בג"ע התחתון.

כטאך הענין הוא דקבלת שכר ישנו בכמה מדרגו' בעילוי אחר עילוי כמו בהנאו' הנשמו' בג"ע דכתיב ילכו⁶³ מחיל אל חיל כו' אך זהו⁶⁴ הכלל שכל שהמדרגה יותר עליונה תוכל לימשך ולהאיר למטה מטה ביותר כו' וע"כ גם בקבלת שכר בג"ע וכיוצא כל שהאור יותר עליון מפני עוצם רוממותו יוכל לירד גם למטה מטה ולהאיר והיינו ענין ג"ע התחתון שמטעם זה יש בו יתרון מעלה מבג"ע העליון כי הנה המצו' שרשם באמת מאד נעלה גם מבחי' חכמה שבתורה וכנ"ל וע"כ היא הנותנת שיוכל קבלת שכרם לימשך גם בהגשמת המדרגה יותר והיינו גם בג"ע התחתון עד שמצינו בשכר המצות שיוכלו לבא בהגשמת עוה"ז השפל ביותר וכמו ששנינו אלו⁶⁵ דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז כו' הרי יש מצות שאדם אוכל בשכרם בעוה"ז בעניני ברכה גשמית ממש כמו הברכות שנאמרו בפ' אם⁶⁶ בחוקותי תלכו כו' והשיג לכם דיש את בציר כו' ורדפתי את אויבכם כו' ואין מקרא יוצא מידי פשט הענין לעולם וגם הרי נא' בברכו' האלה והשיגו"ך⁶⁷ והשיגו"ך ממש כי

לתקכא
יוכלו לבא בירידו' המדרגו' כ"כ עד שישיגום האדם באשר הוא שם גם בהגשמה היותר תחתונה והכל מטעם הנ"ל לפי ששרש המצות גבוה מאד לכך יכולי' להאיר כ"כ למטה מטה משא"כ התורה שאינה גבוה כ"כ כי אוריי' מחכמ' נפק' וחכמה עילא' אינו אלא בחי' לבוש לרצון העליון כנ"ל בפי' עוטה אור כשלמה ע"כ אין הארתה מתפשטת ונמשכת עד למטה בג"ע התחתון אלא רק בג"ע העליון בלבד כו' וד"ל ואמנם הנה אין הארת המצות מתפשטת למטה כ"כ אלא ע"י אמצעו' התורה דוקא אחר שהיא מלבשת לרצון העליון כנ"ל והיא פירוש הרצון כו' א"כ א"א להיות גילוי הרצון מן ההעלם אלא ע"י הדיבור בתורה דוקא והרי מבחי' דיבור⁶⁸ בד"ת נעשה בחי' העלם למטה כי ע"י הדיבור בד"ת כמ"ש ואשים⁶⁹ דברי בפיך נמשך גילוי הרצון העליון שמלובש במצות ויורד ומאיר עד למטה בג"ע התחתון לנשמות וגם לנשמו' שמלובשי' בגופי' להיו' אוכלי' פירותיהן גם בעוה"ז בענינים גשמיים כנ"ל.

לאוזהו כאשר דברת לאמר שמבחי' הדיבור בגילוי נעשה בחי' אמירה בהעלם למטה דהיינו שהוא מקור בחי' גילוי אור אלקי עד למטה מטה והוא ממעשה המצות וכל זה ע"י שיגדל כח א"ד בתחלה דהיינו בחי' כח הפנימי המלובש במקיפי' והוא בחי' רצון העליון שהוא שרש כל המצות בבחי' מקיף כנ"ל ואזי ממילא יהי' נמשך אח"כ מהדיבור אמירה מגילוי העלם למטה אך מתחלה צ"ל מן ההעלם גילוי למעלה ואח"כ יומשך מבחי' הגילוי שבעליון בחי' העלם למטה והיינו ועתה יגדל נא כח א"ד בתחלה ואח"כ כאשר דברת לאמר וד"ל.

לב<רנא>

לגה' ארך אפים ורב חסד כו' נושא עון ופשע כו'. הנה פי' אפים הוא בחי' הפנים ששם הוא בחי' עיקר הגילוי של ההשפעה כמ"ש באור⁷⁰ פני מלך חיים וכן כתיב יאר⁷¹ ה' פניו כו' וכנראה בחוש הטבע שבפנים של אדם שם הוא ניכר כל קירוב ואהבה וחיבה יתירה והגם שיש לו בלב ומוח כבר עיקר הגילוי הוא ניכר בהארת הפנים דוקא כידוע וע"כ נק' פנים⁷² מלשון פונה וגם מלשון פנימית והכל ענין א' וכמ"ש במ"א משא"כ בחי' אחוריי' הוא היפך ענין הקירוב אלא כמאן⁷³ דשדי בתר כתפוהי כמ"ש בזוהר ומפני שע"י המצות נמשך גילוי הארת הפנים גם עד למטה למטה כמו להיות אוכלין פירותיהן בעוה"ז כנ"ל ע"כ נק' הארה זו בשם ארך אפים כלומר בחי' פנים ארוכים כ"כ עד שמגיעי' להאיר למטה מטה כ"כ כו' וכנ"ל בפי' והשיגוך שמשיגי' גם בהגשמת הברכה במדרגה היותר תחתונה ולהיו' כי זהו מצד עוצם הרוממו' דוקא ע"כ מדה זו דארך אפים היא נקראת מדו' הרחמים⁷⁴ כי הרחמי'

לדתקכב
נמשכי' מצד הרוממו' דוקא וכמ"ש במ"א וכן מדת ורב חסד ענינו הוא שזהו עיקר ריבוי החסד דוקא במה שהוא יורד כ"כ ומתלבש עד למטה מטה להיו' חסד וברכה גשמי' כו' וכנ"ל וד"ל וכן ענין ונושא עון שאפי' העון שעל ידו הוא פגום כבר מפגימת יניקו' החיצונים הרחוקי' בתכלית כו' מ"מ הוא נושא עון להגביה ולהעלותו למעלה וכמארז"ל שאפי' זדונו'⁷⁵ נעשו כזכיות ממש כו' והיינו ועובר על פשע שמפשע נעשה שפע דמאחר שזדונו' נעשו כזכיו' הרי מן הפשע⁷⁶ נעשה שפע כו' וכמ"ש בזוהר וד"ל.

להובכל זה יובן מ"ש וחטאך⁷⁷ בצדקה פרוק וגם בדברי רז"ל אנו מוצאים שהתורה⁷⁸ ג"כ מכפרת מדכתי' בחסד⁷⁹ ואמת יכופר עון ואין⁸⁰ אמת אלא תורה כו' ולכאורה אינו מובן דמה ענין צדקה ותורה לחטא שחטאה הנפש עד שיועילו לה לכפר שהרי היא כבר נפגמה בחטאה כו' אך הענין הוא דהצדקה⁸¹ היא כללו' המצו' כולן כמ"ש בכמה דוכתי במקרא וכן התורה היא בחי' כלי להביא בחי' העלם הרצון העליון לידי גילוי ומן בחי' הגילוי נעשה העלם למטה והיינו מה שנמשכי' י"ג מדו' הרחמי' ארך אפים ורב חסד כו' גם למטה מטה כנ"ל שאז נושא גם עון ועובר על פשע כו' וע"כ בצדקה הוא עיקר הכפרה על החטא ובתורה הוא שבא לידי גילוי בלבד והיינו בחסד ואמת בשניהם יחד וכמ"ש למעלה בפי' ועתה יגדל נא כח א"ד כאשר דברת לאמר כנ"ל וכמשל הנ"ל בזריקת האבן שהכח העליון מגביהו שלא יפול כו' והיינו לאהפכא⁸² גם חשוכא לנהורא ולהיו' גם הזדונו' כזכיו' דהיינו להיו' עובר על פשע מפשע יהא שפע כו' וד"ל.

לוומה שאמר ועתה יגדל נא כו' ועת"ה דוקא. הענין הוא לפי שנא' היום⁸³ לעשותם וארז"ל היום דוקא לעשותם ולמחר לקבל שכרם בלבד כי שכר⁸⁴ מצוה בהאי עלמא ליכא כו' והנה בענין התשובה ג"כ אמרו דאין התשובה מועלת אלא היום בהיות הנשמה בגוף בעוה"ז וכמארז"ל אין⁸⁵ ועתה אלא תשובה וע"כ אמרו יפה⁸⁶ שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא כו' והכל מטעם אחד כי הנה התשובה הוא לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא <רנב>

לזכו' שזה א"א להיו' עפ"י סדרי

לחתקכג
ההשתלשלו' דעה"ד טו"ר ג"כ נמשך ובא בהשתלשלו' אלא צריך להיות ההארה להתהפכו' זאת ממקום ומדרגה הגבוה מכל ההשתלשלו' והוא מבחי' מקור כל המקיפי' וז"ש אשר⁸⁷ אנכי מצוך היום על התשובה כי אנכי⁸⁸ מי שאנכי הוא בחי' מקיף העליון שורה בזמן ירידת הנשמה בגוף דהיינו בעוה"ז דוקא ולא בעוה"ב והיינו לפי שנעוץ⁸⁹ תחלתן בסופן דוקא וכמ"ש במ"א משא"כ לע"ל ביום⁹⁰ שכולו שבת שיהי' מנוחה לחיי העולמים דהיינו כמו שהי' קודם שנברא ונאצל כו' שהי' הוא⁹¹ ושמו בלבד ואין ההעלם בא לידי גילוי ואיך יהופך על ידו מרע לטוב כו' ולכך אין ועתה אלא תשובה להיותה עתה דוקא, וגם כאן במעשה המצות להיות השראת כח א"ד למטה להגביה ולהעלו' גם בחי' הדומם שלא יפול הנופל כנ"ל אמר ועתה דוקא יגדל נא כח א"ד כו' כי היום דוקא לעשותם כו'. ומטעם הנ"ל שהיום דוקא בא בחי' ההעלם לידי גילוי ולא לע"ל שיהי' מנוחה לחיי כל העולמי' כנ"ל ע"כ אין העת להגדלת בחי' כח א"ד אלא עתה דוקא כל שיתא⁹² אלפי שני דהוי עלמא ולא באלף השביעי וזהו ועת"ה יגדל נא כח א"ד כו' וד"ל.