Maamarei Admur HaZaken·Discourse 526 Part Two·Second Version: Baruch Sheamar Vhaya Haolam Abridgedמאמרי אדמו״ר הזקן·תקס"ו ח"ב·נוסח שני: ברוך שאמר והי' העולם (בקיצור)

אנוסח שני: ברוך שאמר והי' העולם (בקיצור)
ברוך שאמר בקיצור
ברוך¹ שאמר והי' העולם² רדל"א דלא ידע בר איהו, ברוך הוא הוא גלגלתא דאריך פי' כי בחי' הוא הוא ענין העלם שאינו ידוע מי הוא, משא"כ אתה רומז לבחי' גילוי. ולכך נקרא חכמה אתה³ אבינו, וכן חסד אתה⁴ כהן כנ"ל⁵ ומל'⁶ אותיות מא' ועד תי"ו, לפי שהוא בחי' גילוי כי חכמה⁷ נק' ראשית הגילוי. עד"מ בנפש המשכלת כח החכמה נרגש אצלו, משא"כ מה שלמעלה מן החכמה אינו מורגש כלל הגם שידוע בבירור שיש מציאות בחי' שלמעלה מן החכמה הוא נעלם מהותו ממנו כו' וכך למעלה⁸ מן החכ' נק' אתה לפי שהוא בגילוי מהותו ממש, אבל ההסתר⁹ נקרא הוא שנעלם מהותו רק מציאותו לבד שידוע בבירור שיש בו כח למעלה מהחכמה כנ"ל¹⁰ ולכך הוא שורש לנאצלים כנ"ל וד"ל.

באבל רדל"א הוא פנימיות בחי' התחתונה שבמאציל שגם מציאותו אינו ידוע, לא שבפני המקבלים אינו ניכר שפעו¹¹, אלא גם בפני עצמו איננו מהות. וזהו והי' העולם פי' שאמר מאותיות שבמל' דא"ק להתלבש להיות ע"ס בעתיק שהם בנין

גתקפג
דאצי' הנמשך מז' תחתוניות ובינה דעתיק ועי"ז והי' העולם דאצי' ושאמר ממילא משמע שאינו יודע מי הוא. ואח"כ ברוך הוא בחי' כתר דאריך.

דברוך אומר ועושה, חכמה שבכתר. ברוך גוזר ומקיים אבא דאצי', פי' אבא נקרא גוזר, לפי שאורייתא¹² מחכמה נפקת, דהיינו להיות הסוכה פחות מך' אמה דווקא שהוא ע"י השכל שמצמצם שיהי' כך דווקא, ונמשך מקו המדה המודד ומצמצם ע"י הגבורות שיהי' האורות והכלים מתמזגים כי האור בלתי מוגבל ומצדו לא הי' הפסק, כמו יום א' חסד לא הי' נמשך ביום ב' גבורה ויהי' מבדיל וכן לא הי' חורבן בית ראשון והוא ע"י הכלי המגביל שאמנם הכלי צריך להיות במזיגה ושיהי' הרחבת הכלי לקבל ריבוי האור כו' וז"ש גוזר ומקיים והוא נמשך ממוחא סתמאה מקור המברר דהיינו אומר ועושה. פי' עושה מענין תקון כמו ל"ט מלאכות הזורע וכו' ולעשות ולתקן דהיינו לברר הבירורים ולהבדיל.

הברוך עושה בראשית בינה דאצי' פי' בינה¹³ אם הבנים להוליד את המדות ע"י כח החכמה שבה. וזהו עושה בראשית חכמה כו' כמ"ש בזוהר¹⁴ כולם בחכמה עשית בבינה, וגם עושה מלשון תיקון דהיינו לתקן הבירורים שנפלו מז"ת דאימא שהם בלע יובב שצריך לתקן ולהיות נעשה מז"ת כלי לתקון והיינו בבינה. ולכך עושה ומתקן בראשית דחכמה המברר, והיכן הוא בבינה, ששם היתה השבירה וכו'.

וותוכן ענין הברכה מענין המבריך¹⁵ את הגפן שיהי' גילוי המשכת אלקות ע"פ חסידות להיות גילוי בנפש, ועפ"י הקבלה שיהי' גילוי למעלה מהאצי'. וע"ז קאמר ברוך שאמר שיהי' שורש להתהוות הכתר¹⁶ ושניהם עולין בקנה אחד שכשיהי' המשכה מלמעלה יומשך ממילא בנפש. כמו למשל כשממלאין החביות הרבה נוטף המשקה אל הארץ וכו'. ברוך מרחם על הארץ ז"א דאצי' שהוא המרחם על המלכות שבנינה מהגבורות כבוד¹⁷ מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו כדי שיהי' התהוות נפרדים בע"ג. אמנם כתיב הן¹⁸ שמים לא יזכו בעיניו שהשירה של מלאכים לא ישרה בעיניו כי באמת קמי' כולא כלא חשיבא, ולזאת הוא חסדים דז"א להמתי' גבורות דנוקבא, כי ז"א הוא רובו חסדים כו'.

זברוך מרחם על הבריות מל' דאצי' כי רחמים דז"א א"א להשיג בנבראים לזאת הוא מתצמצם ע"י המלכות שנעשה עתיק לבריאה מקור י"ג מכילין דרחמי' כו'.

חתקפד
ברוך משלם שכר טוב ליראיו כתר דבריאה, שכר טוב גן ועדן הנמשך מכתר דבריאה כו'. וצריך ברכה להמשיך הכתר כו'.

טברוך חי לעד כו' אבא דבריאה נק' חי והחכמה¹⁹ תחי', וכן מקור החיים. והענין הוא, שהוא מקור כל החיות שנמשכים ממנה לא שהוא עצמו חי כי א"א לומר שם שהוא חי כי הוא מקור החיים וחי ולא בחיים כו' וכמו שבינה²⁰ נקרא אלקים חיים, והיינו כי למעלה מן החכמה אין מקום וזמן שיתכן לומר שהוא מתפשט לעד ולנצח, אבל מחכמה דבריאה ואילך שיש מקום וזמן והוא מתפשט למטה היינו לעד לעדי עד וכן לנצח וקאי על מקום וזמן כו'.

יברוך פודה ומציל אימא דבריאה. כי הנה מו"ק דבריאה מתחיל הגיהנם כי יש שם היכלות כמ"ש בזוהר²¹ פ' פקודי כי יש שם היכל הזכות ששם יושבין סנהדרין גדולה ושופטים העדה ומי שנגמר דינו ויצא חייב נותנים ומוסרים אותו לדומה לגיהנם. והנה כשכבר בא השפע למדות דבריאה כאשר יצא חייך אין להשיב אבל בינה דבריאה תוכל לשמרו מבלי יתפשט ויגיע השפע למדות ולכך הוא פודה וכו'²².

יאברוך שמו הוא ז"א דבריאה. ברוך אתה בבחי' גילוי הוא מל' דבריאה, משא"כ שמו הוא נעלם כו'. ותוכן הענין לפי שע"י פסוקי דזמרה צריך להיות עליות בכל נפשך ואלמלא הקב"ה עוזרו כו', כי מ"ן א"א להיות בלי מ"ד ע"כ תחילה צריך להמשיך הארת י"ג מדות וכו' כדי שיהי' אח"כ בכל נפשך תהילה לדוד ארוממך וכו' וד"ל.