Maamarei Admur HaZaken·5572·Vayikra Aleph Zeiraמאמרי אדמו״ר הזקן·תקע"ב·ויקרא אלף זעירא

אויקרא אלף זעירא
ויקרא¹ אלף זעירא כו', אדם² כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. ויש להבין בזה למה תחלה דבר ל' יחיד, אדם כי יקריב, ואח"כ אמר ל' רבים תקריבו, הל"ל יקריב ל' יחיד כמו ברישא. וגם יש להבין מהו אדם כי יקריב ולא אמר איש, כמו שבכל הפרשיות נאמר איש כו'. ועוד מכם זה מיותר הוא, הל"ל אדם כי יקריב קרבן, מהו מכם כו'. אך הנה כתיב וזרעתי³ את בנ"י זרע אדם וזרע בהמה, שהן בחי' ב' נפשות נפש האלקי' שנק' אדם, ונפש הבהמית נק' בהמה, וכמארז"ל אתם⁴ קרוים אדם והוא בחי' אדם תתאה שבמרכבה ופני⁵ אדם לארבעתן, וידוע דשורש כל הנשמות דאדם זה נמשך מבחי' אדם העליון דאצי' שע"ג הכסא שהוא בחי' ז"א שנק' אדם⁶ הגדול כו', וזהו כללו' ענין זה דאדם כי יקריב מכם דוקא, דהיינו בחי' אדם העליון שע"ג הכסא הוא המקריב בחי' נשמה דאדם התחתון, וזהו מכם שהן בחי' נשמות ישראל שנק' אדם תתאה וכמ"ש כמים⁷ הפנים לפנים כן לב האדם לאדם כו', אז מן הבהמה ומן הבקר כו', שהוא שרש הנפש הבהמי' תקריבו אתם קרבנכם וזהו קרבן שאתם מקריבים, אבל מכם אד"ם העליון הוא המקריב, וע"כ אמר ברישא כי יקריב ל' יחיד דקאי על בחי' אדם העליון, ובסיפא אמר תקריבו ל' רבים, דהיינו קרבן אחר שמקריבים לנפש הבהמית כו', כך הוא כללו' ענין פסוק הזה וד"ל.

בולהבין כל זה הנה יש להקדים תחלה שיש⁸ ב' מדריגות באתעדל"ע, הא' אתעדל"ע הבאה מצד אתעדל"ת דוקא (כמ"ש⁹ בע"ח דמתחלה הי' חפץ חסד ואח"כ תלוי במעשה התחתונים), והב' בחי' אתעדל"ע מצד עצמו שלא ע"י אתעדל"ת כלל, ובכאן מדבר במדריגה זו שאין אתעדל"ת מעורר אתעדל"ע, אלא אתעדל"ע מצד עצמו, שהרי אמר אד"ם כי יקריב שהוא אתעדל"ע דבחי' אד"ם שע"ג הכסא כו' מצד עצמו שמקריב ומעלה לנשמות שלמטה בימין¹⁰ מקרבת, גם שאין בהן אתעדל"ת מעצמם כלל. וראי' לזה ממה שאמר כי יקריב, כי זה משמע ענין מקרה לפרקים, כמו כאשר יקריב, ולא שזהו חיוב והכרחי תמיד, ואם כפשוטו

גריב
הלא מצות הקרבת הקרבן באדם למטה חובה היא ולא רשות לפרקים כאשר ירצה כו'. אך מזה הוראה גמורה דכי יקריב זה קאי באדם העליון כשמתעורר מצד עצמו דהיינו כאשר אין אתעדל"ת כלל, שאז מתעורר מעצמו להיות כי המתין על אתעדל"ת ואין איש מתעורר כמ"ש אין¹¹ קורא בשמך כו', אז יתעורר מעצמו. ודוגמא לדבר זה מה שאמרו אש"ה¹² מזרע"ת תחלה יולדת זכר, שזהו כאשר אתעדל"ת דכנ"י שנק' אשה מעורר אתעדל"ע, אבל אי"ש מזריע תחלה היינו כשאין אתעדל"ת כלל שאז אתעדל"ע דבחי' דכר לנוק' שלא ע"י העלאת מ"ן כלל והיינו אד"ם כי יקרי"ב כו' וד"ל.

דויובן זה בעבודת ה' בנשמות ישראל שבגופים למטה בעוה"ז, דהנה אנו רואים שיש ב' מדריגות בעבודת ה', הא' בחי' אתעדל"ת ביגיעת הנפש בהתבוננות והעמקת הדעת והכנת טהרת הלב בלב נשבר כו', שעי"ז יבא בנפשו גילוי אור קרבת אלקים כו', שזהו בחי' אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת, ומדריגה הב' היינו כאשר¹³ יערה עלינו רוח ממרום באתעדל"ע שמעורר לנפש האלקית להתפעל בהתבוננות ודו"ר שכליים שלא ע"י הכנה ויגיעת הנפש כלל רק מפני שעת רצון הוא למעלה לעורר לנשמות שבגופים גם שאין להם התעוררות עצמם כלל וכלל, וכמו שאנו רואים שיש הרבה אנשים שיתעוררו פתאום ויתלהב לבם ומוחם בתפלה בכל יום משך זמן מה בלי נודע להם הסיבה מאין באה אליהם התעוררות זאת, ובמעט זמן מה יכלה כח התעוררות זאת כאלו לא היתה, ונופל מעבודתו לגמרי, מפני שאין לו התעוררות עצמו כלום, והיינו מפני שיערה עלינו רוח ממרום לעורר את האהבה בכנ"י לפרקים וע"כ אינו מתארך רק זמן מה שזה רק כפי זמן של אתעדל"ע למעלה לעורר לנשמות כו' וד"ל. והיינו ענין הנ"ל בבחי' אדם כי יקריב מכם, שהוא בחי' אתעדל"ע דאדם העליון לעורר לנש"י למטה, וזהו כי יקריב מכ"ם דוקא שהוא בחי' ניצוץ האלקי כו', דהנה ידוע ששרש נשמות ישראל נמשכו מבחי' אדם¹⁴ העליון שע"ג הכסא כו' שכולל ג' קוין חסד דין רחמים, והאבות¹⁵ הן המרכבה לבחי' חג"ת ומהם מסתעפים ס"ר נשמות ישראל למטה בעולם הבריאה, והוא כללות בחי' אדם שבמרכבה כו' כידוע, ע"כ באתעדל"ע דאד"ם שבאצי' ממילא מתעורר כל ניצוץ האלקי ששרשו באדם שבמרכבה כהמשכת הניצוץ אחר השלהבת כו', וז"ש כמים הפנים כו' כן לב האדם לאדם כו', וכמ"ש יעקב¹⁶ חבל נחלתו כו', וזהו שיערה עלינו רוח ממרום ומתעוררים כנ"י מגדול עד קטן, כמו בעי"ת שאז זמן ההתעוררות מלמעלה כידוע¹⁷ בענין דרשו ה'

הריג
בהמצאו, וגם בכל¹⁸ יום ב"ק מכרזת שובו בנים, ומזלי'¹⁹ חזי ופועל²⁰ התפעלות ההתעוררות של הנשמה אשר בגוף כמ"ש במ"א וד"ל.

ואמנם אין אתעדל"ע זו רק לנשמות דוקא מפני שנר²¹ ה' נשמת אדם, ע"כ תאיר אור ע"י אתעדל"ע במקור חוצבה בבחי' אדם, וזהו אדם כי יקריב כאשר יקריב כשמתעורר לפעמים תחלה מפני שאין אתעדל"ת, שאז איש מזריע תחלה כו' כנ"ל וד"ל. (וענין הקרבה זו הוא כמו קרבן ע"ג המזבח שנכלל באש של מעלה כך מיכאל²² כה"ג מקריב נשמות ע"ג המזבח לאשתאבא²³ בגופא דמלכא כו', והמקריב לנשמה זו ע"ג המזבח הוא בחי' אדם העליון, ונק' נשמה הזאת קרבן להוי' דוקא כו' וד"ל).

זאך כדי שתתקיים בחי' אתעדל"ע זאת שאדם מקריב מכם ולא תסתלק ותתבטל בזמן מה כנ"ל, הוא אשר אמר אח"כ מן הבהמה והבקר כו' תקריבו את קרבנכם, דהיינו מיד שאדם העליון יקריב את נשמת האדם שנק' אדם, אז תיכף צריך אדם שלמטה להקריב קרבנו שהוא הקרבת נפש הבהמית ששרשה מבחי' פני שור כו' בחי' בהמה שהן מדות הבהמי' כמו תאוה וכעס וגסות כו', שיהפכו מרע לטוב מחשוכא לנהורא ממרירו למיתקא כמ"ש²⁴ בשער הקדושה לרח"ו שקודם שהנשמה האלקי' עולה בסוד ה' בהשגות אלקי' הפנימיי' צריך להיות תחלה בירור הרוח הבהמה מכל מדה רעה כתאוות רעות וכעס וכה"ג, ואם לא נזדכך חומר הנפש הבהמיו' מז' המדות לא תעלה הנשמה האלקי' וכמ"ש מי²⁵ יעלה בהר ה' כו' נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו הוא ישא ברכה מאת ה' כו', שכאשר המדות רעות מתהפכים אז יוכל להתקיים בנפשו בחי' ברכת ה' שהוא בחי' גילוי אור האלקי בנפשו שיערה עליו תמיד רוח ממרום בבחי' אתעדל"ע הנ"ל זמן רב ולא יסתלק, וכמו שא' רשב"י בחד²⁶ קטירא אתקטרנא כו', וכמ"ש צרורה²⁷ בצרור החיים כו', וכמו הקרבן שלא יוכשר כשהוא בעל מום בעין או ברגל כו', כך כשלא נתברר מדות הרעות של הנפש הבהמי' שנק' גופא לגבי נשמה הרי הנשמה נק'²⁸ חגר"ת או סומא, ואין מיכאל כה"ג מקריבה ע"ג המזבח

חריד
העליון כו', שאין אד"ם העליון מקריבה כלל, והיינו אם עולה קרבנו זכר תמים יקריבנו כו', שבעל מום פסול להקרבה וכמו ואת²⁹ הקדוש והקריב אליו, כך אדם העליון יקריב נשמות קרבן להוי', מן נשמות הקדושים שאין בהן כל מום כו'),

טוזהו מן הבהמה ומן הבקר כו' תקריבו אתם, כי קרבן זה מנפש הבהמי' אין זה קרבן אדם העליון כלל, כי אדם העליון הוא שמקריב נשמות דוקא דהיינו מכם דוקא כנ"ל, אך קרבנכם הוא אשר תקריבו מן הבהמה בחי' נפש הבהמי' ששרשה בבחי' פני שור כו', ויש בזה מדריגות רבות, בקר הוא מבחי' הגבורות כי שור נגחן הוא כו', והוא בחי' מדת הכעס גבורות קשות דשור, ובקר ובהמה³⁰ בחי' אהבת התאוות ברשפי אש שהבהמה נק' בער כמו ושלח את בעירו כו', וצאן הוא הממוצע בין בהמה ובקר, ולמעלה היינו ג' מדות חג"ת שבנוגה שמקבלים מפני ארי' פני שור פני נשר כו', ופני אדם הוא המבררם, וזהו תקריבו את קרבנכם שאדם התחתון מברר ומעלה לבחי' בהמה (דאדם³¹ גי' מ"ה ובהמה³² גי' ב"ן, ומ"ה מברר לב"ן כידוע³³ שבחכ' אתברירו, אך מבחי' אד"ם העליון א"א להשפיל האור כ"כ לברר בירורי נוגה מן הבהמה והבקר כו' רק ע"י אמצעות נשמות ישראל שנק' אדם תתאה כו'. וזהו אדם כי יקריב לנשמות קרבן להוי' תחלה אז תוכלו להקריב קרבנכם מן הבהמה כו' וד"ל).

יוזהו ויקרא אלף זעיר"א, כי בחי' אלף רבת"א הוא אאלפך³⁴ בחי' מקור החכ' בבחי' חכ' שבכתר שנק' אדם הגדול בחי' א"א, ושם א' חכמת³⁵ אדם כו', ובחי' אלף רבתא זה הוא בא'³⁶ דאד"ם שבד"ה, שמדבר באדה"ר קודם החטא, שהוא בחי' אד"ם קדמאה האדם הגדול בענקים כו', ואמנם בשביל העלאת והקרבת נשמות דאדם תתאה אנפי זוטרי הוקטן א' רבתא זה ונתצמצם ונעשה א' זעירא והוא א' דאדם בתראה בחי' ז"א שהוא שם מ"ה במלוי אלפי"ן ג"כ, אבל הוא בחי' ז"א וכמ"ש מ"ה³⁷ שמו מ"ה שם בנו כו' וד"ל.

יאוזהו ויקרא אל משה, קריאה זו הוא בחי' המשכה והתכללות, דהנה בסוף פ' פקודי א' ולא³⁸ יכול משה לבא כו' כשכבוד ה' מלא את המשכן, והיינו

יברטו
הענן שנק'³⁹ ענן ה' שבו שורה בחי' א"ס שבכתר ששורה על הכפרת שבארון כו', והי' נשמת משה מתבטל במציאות בבואו אל תוך הענן הזה, והוצרך הענן הזה לצמצם א"ע כדי שיוכל ליכנס ולשמוע הקול שמדבר אליו מבין ב' הכרובים כו', אנפי⁴⁰ זוטרי דכר ונוק' דאצי' כו', והענין הוא כמו וקרא⁴¹ זא"ז שמקבלי' דין מן דין כו', להיות כי גם כל א' אומר ג"פ קדוש אע"פ שמיכאל בחי' חסד או' בחי' קדוש שאו' גבריאל כו' מפני שמתכללים זע"ז ויש בכל א' ממדריגת חבירו לכך כל א' אומר ג"פ קדוש כו', וזהו מפני שקרא זא"ז שממשיך כל א' ממדריגתו לחבירו וכל א' מקבל מזולתו ומ"ש ומקבלי' דין מן דין היינו לקבל המשכת זולתו בו, ולפי התרגום [פי'] וקרא זה כמו הקורא בשם חבירו שקוראו וממשיכו אליו כך כל א' קורא וממשיך מדריגת חבירו אליו כו' וד"ל. וכך גם כאן ויקרא אל משה שקוראו וממשיכו אליו להיות כי א' זעירא הוא בחי' שם מ"ה דז"א בבחי' קטנות והמשיך וקרא למשה ששרשו בבחי' ח"ע כמ"ש מה⁴² שמו אותיות משה, ומשה הקים⁴³ הארת שם מ"ה שבמדות דז"א ונתכללו זע"ז ואז וידבר אליו מבין הכרובים כו' מפני שנתצמצם הענן והי' יכול משה לבא לשם ובלתי קריאה והמשכה זאת לא הי' יכול משה לבא אל הענן כו' וד"ל.