Chasidut · Izhbitz
Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Vaera/מי השלוח·
אוַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. אַחַר שֶׁדִּבֵּר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם דְּבָרָיו נֶגֶד הַש"י, עַל כֵּן נָתַן הַש"י גְּעָרָה עָלָיו וְזֶה לְשׁוֹן "וַיְדַבֵּר" שֶׁהוּא לָשׁוֹן קָשֶׁה, גַּם הַשֵּׁם "אֱלֹקִים" מוֹרֶה עַל זֶה, אַךְ תֵּיכֶף "וַיֹּאמֶר אֵלָיו" זֶהוּ כְּאָדָם שֶׁכּוֹעֵס עַל חֲבֵירוֹ וְאוֹהֲבוֹ וְכַאֲשֶׁר רוֹאֵהוּ עוֹמֵד וּמִשְׁתּוֹמֵם וּמְפַחֵד, אָז מְרַמֵּז לוֹ כִּי כָל כַּעֲסוֹ אֵינוֹ רַק לְפָנִים. וְכֵן הוּא הָעִנְיָן שֶׁל "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'", כִּי אֲמִירָה לָשׁוֹן רַכָּה הַיְינוּ שֶׁלָּחַשׁ לוֹ שֶׁאֵינוֹ בְּכַעַס ח"ו, וְזֶה עִנְיָן "אֲנִי ה'" כִּי שֵׁם הוי״ה ב"ה הוּא מָלֵא רַחֲמִים, וְהַגְּעָרָה שֶׁגָּעַרְתִּי בְּךָ לֹא הָיָה רַק לְפָנִים, וְלֹא תְפַחֵד כְּלָל.
1“And E-lohim spoke to Moshe saying to him, I am Hashem.” (Shemot, 6:2)After Moshe Rabeynu assailed God, may He be blessed, He responded by rebuking him, and this is why the Torah says vai’daber, “and E-lohim spoke to Moshe” which is a harsher way of speaking than vayomer (and he said). The name “E-lohim” also teaches of this (judgment), so immediately after it says, “and He said to him.” This is like one who became angry at his friend, yet he loves him, so when he sees his friend astonished and frightened, he then hints to him that all his anger was only outward and momentary. Thus it is here with the formulation “and He said to him, I am Hashem,” for saying denotes softness, meaning that He said to him softly that He is not really angry, God forbid. This is also why it says “I am Hashem,” for the name Havaya (the Tetragrammaton) is filled with compassion, and the strong rebuke was only outward and temporary, so do not be afraid.
בוַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וְכוּ׳ וָאֵרָא וְכוּ׳. הַיְינוּ אַחַר שֶׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲלֹא בְּכֹחֲךָ לִגְאוֹל תֵּיכֶף אֶת יִשְׂרָאֵל וְלָמָּה הֲרֵעוֹתָ לְסַדֵּר הַסֵּדֶר הַזֶּה, לָזֶה אָמַר לוֹ הַש"י שֶׁיֵּלֵךְ אֶל יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֵלָיו. וְהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה רָאֹה כִּי עוֹדֶנּוּ לֹא נִשְׁלַם הַבֵּירוּר וְלֹא הִגִּיעַ הָעֵת לִגְמוֹר הַגְּאוּלָּה, וְלָזֶה נֶאֱמַר אַחַר כָּךְ "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם" וְיִחֲסָם וְנִמְצְאוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֶרְאָה לוֹ שֶׁגַּם אֵלּוּ מ"ה רָאשִׁים צְרִיכִים עוֹד לְבֵרוּרִים עַד הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא פִּנְחָס אַף שֶׁנִּרְאֶה שֶׁנִּתְבָּרֵר בַּכֹּל, עַד שֶׁזָּכָה לִבְרִית שָׁלוֹם מֵהַש"י וְאַחַר זְמַן נִתְגַּלָּה לוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ עוֹד לְבֵירוּר, כִּי וָא"ו דְּשָׁלוֹם קְטִיעָה הִיא, וְהַפָּרָשָׁה הַזֹּאת תְּחַיֵּיב יִרְאָה לְכָל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ (דברים י',י"ב) "מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה" וְכוּ׳ רוֹמֵז לְמ"ה מִינֵי יִרְאוֹת.
2“And E-lohim spoke to Moshe … And I appeared ….” (Shemot, 6:2–6)Meaning that after Moshe Rabeynu asked the Holy One, blessed be He, “as it is in Your power to redeem Israel immediately, so why must you cause havoc with the plagues?” To this, God told Moshe to go to Israel, and that they would not listen to him. And the Holy One, blessed be He, showed him that the birrur (clarification) for Israel was not complete and the time had not yet come for the final redemption. This is why it is said afterwards, “These are the heads of their father’s houses,” and related their lineage. All together there were found forty-five leaders of the thousands of Israel. He showed him that these forty-five leaders also needed to undergo further birrurim until even the last one, Pinchas, who seemed to be the most purified one of all, meriting the brit shalom (the covenant of peace), also needed to undergo further birrur. This is hinted at in the calligraphic tradition of writing a broken vav in brit shalom (vav ketiya). This Parsha shows how it is crucial for all great men of Israel to proceed with great fear of heaven, and this is (Devarim, 10:12), “what6, in Hebrew, numerically equivalent to 45. does Hashem ask of you if not to fear Him,” hinting at the forty-five kinds of fear.
גבֹּא דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וְכוּ'. בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא וארא ב') הַמָּשָׁל אוֹמֵר מִן שִׁטַּיָּא לֵית הֲנָיָא אֶלָּא מִן קוֹצַיָּא. בֵּאֵר הַמִּדְרָשׁ דְּהִנֵּה פַּרְעֹה לֹא שָׁמַע אֶל מֹשֶׁה וְגַם בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב "וְלֹא שָׁמְעוּ" וכו', וְזֶהוּ מִן שִׁטַּיָּא לֵית הֲנָיָא הַיְינוּ אִילָן טוֹב הַנִּקְרָא שִׁטִּים וְאֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כְּלוּם וְלֵית הֲנָיָא מִינֵיהּ, רַק מִן קוֹצַיָּא הַיְינוּ מִן אִילָן שֶׁהוּא מָלֵא קוֹצִים מִזֶּה נִכָּר הַיִּתְרוֹן שֶׁל אִילָן הַשִּׁטִּים, כִּי הַקּוֹץ הוּא יַכְאִיב וְהַשִּׁטִּים אַף שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כְּלוּם, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ מַכְאִיב וְאֵינוֹ מַזִּיק כְּלוּם, כָּךְ הַחִילּוּק אַף שֶׁיִּשְׂרָאֵל גַּם כֵּן לֹא שָׁמְעוּ אֵלָיו, לֹא הָיָה רַק מִקֹּצֶר רוּחַ אֲבָל אַחַר כָּךְ יִשְׁמְעוּ אֵלָיו, וּפַרְעֹה חֵרֵף וְגִדֵּף וּמִמֶּנּוּ יוּכַּר יִתְרוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
3“Go, speak unto Pharaoh, king of Egypt,” (Shemot, 6:11)It is written in the Midrash (Tanchuma, Vaeira, 2), “The saying goes, there is no profit in acacia wood, only in thorns.” What could this enigmatic saying mean? Pharaoh did not listen to Moshe, nor did the children of Israel, as the verse says, “they did not listen …” The children of Israel are the acacia. Saying “there is no profit in acacia wood,” is as if to say, though Israel is like a good tree with strong roots, the real profit is in the thorny tree, Pharaoh’s oppression. Before the slavery was harsh, Israel did not listen to Moshe. Pharaoh’s insolence and obstinacy served to cause Israel to listen to Moshe, and from this we can recognize the advantage of Pharaoh over the children of Israel.
דעִנְיַן הַשֶּׁבַע מַכּוֹת שֶׁבַּסֵּדֶר הַזֶּה. הֵם נֶגֶד פָּסוּק (משלי ו' ,ט"ז) "שֵׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבוֹת נַפְשׁוֹ". [וְזֹאת תֵּדַע שֶׁכָּל הָעֳנָשִׁין שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם אֲפִילּוּ אֵצֶל הָעַכּוּ"ם כְּגוֹן שֶׁלִּפְעָמִים מַשְׁפִּילִים שַׂר אֶחָד וְנוֹתְנִים מֶמְשָׁלָה לְאֶחָד הַכֹּל הוּא מֵהַמִּידּוֹת הָרָעוֹת הַנִּזְכָּרִים בַּפָּסוּק "שֵׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה'" וְגוֹ'. תַּשְׁלוּם.] רַק שְׁלֹמֹה חָשַׁב לְסַדֵּר הָעֲווֹנוֹת, לְפִיכָךְ סִדֵּר תְּחִילָּה עָוֹן קַל וְאַחַר כָּךְ הֶחָמוּר, וְכָאן כְּשֶׁנֶּעֶנְשׁוּ מִצְרַיִם עַל כָּל הָעֲווֹנוֹת הַלָּלוּ שֶׁהָיוּ מְשׁוּקָּעִים בְּלִבָּם נֶעֶנְשׁוּ תְּחִילָּה עַל הֶחָמוּר. מַכַּת דָּם הוּא נֶגֶד "מְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים", כִּי עִיקַּר הַהַרְחָקָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מִדַּת הַכַּעַס, כִּי אַף שֶׁהַתַּאֲוָה גַּם כֵּן מְרוּחֶקֶת מֵהַש"י, אַךְ עוֹד יוּכַל לְהִמָּצֵא בָּהּ טוֹב אֲבָל מִדַּת כַּעַס הוּא בְּיוֹתֵר מְרוּחָק מֵהַש"י. וְנֶגֶד "יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר" הָיָה מַכַּת צְפַרְדֵּעַ, כִּי הַמִּצְרִים הָיוּ מְפִיחִים כְּזָבִים עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּשׁוֹן יָפִיחַ הוּא, שֶׁכָּל דָּבָר קָטָן הָיוּ מְפִיחִים וּמַגְדִּילִים אוֹתוֹ, כִּי בְּיִשְׂרָאֵל הַדִּין הוּא אַף כְּשֶׁאֶחָד רוֹאֶה בַּחֲבֵירוֹ שֶׁחָטָא וְאֵין עֵדִים בַּדָּבָר רַק הוּא לְבַדּוֹ רָאָה, אָסוּר לוֹ לְהַגִּיד כִּי הַאי מַעֲשֶׂה דְּטוֹבִיָּה חָטָא (פסחים קי"ג:), וְהוּא מִפְּנֵי כְּשֶׁאֵין עֵדִים בַּדָּבָר אָז רְאָיָה כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא יִרְצֶה בְּפִרְסוּם הַחֵטְא וְרוֹצֶה לְהַסְתִּיר אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְפִיכָךְ אָסוּר לְפַרְסְמוֹ, אֲבָל הֵם הָיוּ מְפַרְסְמִים מְאוֹד לָכֵן בָּא עֲלֵיהֶם מַכַּת צְפַרְדְּעִים שֶׁהֵם גַּם כֵּן מְקַרְקְרִים וְהוֹמִים וְלֹא הָיוּ הַמִּצְרִים יְכוֹלִין לְהַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלָם. וְנֶגֶד "רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה" הָיָה מַכַּת כִּנִּים, כִּי אֵצֶל יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר (ישעיה א',כ"א) "צֶדֶק יָלִין בָּהּ", הַיְינוּ שֶׁהָיוּ מַלִּינִים אֶת הַדִּין אַף בְּדָבָר שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהַדִּין עִמָּהֶם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ מְמַהֲרִים מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ רוֹצִים לְצַדֵּד וְלִמְצוֹא עוֹד זְכוּת, וְהַמִּצְרִים הָיוּ לְהֵיפֶךְ שֶׁהָיוּ מְמַהֲרִים לְצַעֵר לְיִשְׂרָאֵל אַךְ הַש"י בְּחֶמְלָתוֹ שְׁמָרָם וְלֹא פָּעֲלוּ כְּלוּם אַף בִּמְהִירָתָם, וְנֶגֶד זֶה הָיָה מַכַּת כִּנִּים כִּי בִּבְרִיאָה קְטַנָּה נִמְצָא גַּם כֵּן מְהִירוּת הַתְּנוּעָה, אַךְ מַה יִּפְעוֹל עִם כָּל מְהִירָתוֹ הֲלֹא קָטָן הוּא. וְנֶגֶד "לֵב חוֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן", הָיָה מַכַּת עָרוֹב, לְפִי שֶׁהָיוּ מְחַשְּׁבִים עֵצוֹת לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן הָיָה מַכַּת עָרוֹב עִרְבּוּב שֶׁל חַיּוֹת רָעוֹת נֶגֶד עִרְבּוּב שֶׁל מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁהָיָה בְּמַחְשַׁבְתָּם, וְלָזֶה נֶאֱמַר בְּמַכַּת עָרוֹב "וְהִפְלֵיתִי וְכוּ' לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב", הַיְינוּ שֶׁהַש"י יְבָרֵר אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל שׁוּם עִרְבּוּב בְּמַחְשַׁבְתָּם. וְנֶגֶד "יָדַיִם שׁוֹפְכוֹת דָּם נָקִי" הָיָה מַכַּת דֶּבֶר. וְנֶגֶד "לְשׁוֹן שָׁקֶר" הִיא מַכַּת שְׁחִין, לַאֲשֶׁר הֵעֵזוּ פְּנֵיהֶם בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר, לָכֵן נִתְבַּיְּשׁוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמוֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה". וְנֶגֶד "עֵינַיִם רָמוֹת", הַיְינוּ שֶׁהָיוּ מִתְגָּאִים בְּעַצְמָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַשְׁפָּעוֹת כָּל טוּב הֶרְאָה לָהֶם מַכַּת בָּרָד, כִּי עִיקַּר הַהַשְׁפָּעָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא גֶּשֶׁם רְאוּ אֵיךְ הַגֶּשֶׁם שֶׁבָּא מִצִּדְּכֶם הוּא בָּרָד, וְלָזֶה הָיָה מַכָּה זוֹ עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "נְטֵה אֶת יָדְךָ" כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה מְבוֹרָר בַּמִּדָּה הַזֹּאת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר י"ב,ג') "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו" כוּ'.
4The seven plagues in this week’s Parsha correspond to the verse (Mishlei, 6:16), “these six does God hate, and seven are an abomination to His soul.”7. King Shlomo’s intention was to make an order of the sins, so therefore he started with small sins, and then after the serious ones. Yet here, when the Egyptians were punished for all these sins saturated into their hearts, they were first punished for the serious ones. The plague of blood corresponded to “spreading discord among brothers,” as the attribute that does the most to keep us far from God is anger. Lust may bring you away from God, but anger brings you away the farthest. “A false witness who ‘blows’ lies” was the plague of frogs, for the Egyptians would devise all kinds of lies about Israel, and the term “blows lies” means that they would take a small matter and blow it up into a great one. In Israel, the law is that if you see another sinning, and there are no other witnesses, it is forbidden for you to tell, as in the incident of Tuvia sinning (Pesachim, 113b).When there are no witnesses in a case, it is proof that God does not want to publicize the sin but rather hide it in this world. Therefore it is forbidden to publicize it. Yet the Egyptians would publicize everything, so the plague of frogs came upon them who also would croak and howl so loudly that the Egyptians could not hear their own voices. The plague of lice corresponds to “legs hastening to do evil.’ With Israel it is said (Yesahya, 1:21), “righteousness lodges in it.” This means that they would delay the judgment, not carrying it out immediately. Even when they knew that the judgment was correct, still they would put it aside overnight (“lodges”) as perhaps someone would come forth with evidence for acquittal.The Egyptians acted in the opposite way. They would race with each other to harm Israel, yet God in His mercy guarded them and even those who raced to hurt them could not. The plague of lice corresponded to this, small creatures who make rapid movements, yet with all their rapidity they effect very little. “A heart which devises evil imaginations” was the plague of wild beasts, since they would devise plans to harm Israel, so the plague of wild beasts was a mixture of different beasts like the mixture of all their evil plans. This is why it says, “and I will divide the land of Goshen … and there will be no wild beasts there” God will make it clear that among Israel there is no mixture of evil thoughts.The plague of pestilence corresponds to “hands shedding clean blood.” The plague of boils corresponds to “a lying tongue,” in that they had the impunity to spread lies, so therefore they were shamed, as it said, “the magicians of Egypt could not stand before Moshe.” With “arrogant eyes” they boasted of what a good influence they were, and they got hail. Rain is the paradigm of good influence in the world, but all that came to arrogant Egypt was hail. Therefore it was Moshe Rabeynu’s very action that brought about the hail as he was clean from arrogance, as it is written (Bamidbar, 12:3), “and the humility of the man Moshe was greater than all other men …”.