Mei HaShiloach, Volume I, Talmud, Rosh Hashanah 26a/מי השלוח·חלק א·ליקוטי הש"ס·מסכת ראש השנה כ״ו א

אמֵאֵי מַשְׁמַע דְּהַאי יוֹבֵלָא לִישָּׁנָא דְּדוּכְרָא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָלַכְתִּי לַעֲרַבְיָא הָיוּ קוֹרִין לְדוּכְרָא יוֹבֵלָא. הִנֵּה נִמְנֶה כָּאן שְׁנֵים עָשָׂר דְּבָרִים נֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים שֶׁבַּשָּׁנָה, דּוּכְרָא יוּבְלָא הוּא נֶגֶד חוֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי שֶׁבָּזֶה הַחוֹדֶשׁ צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִין כִּי הַש"י יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לְחֵירוּת עוֹלָם וּלְהַרְאוֹת לָהֶם כִּי לֹא הָיוּ מְשׁוּעְבָּדִים מֵעוֹלָם וְלֹא מָשַׁל עֲלֵיהֶם מֵעוֹלָם רַק הוּא לְבַדּוֹ. וְאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְגַלְיָא הָיוּ קוֹרִין לְנִדָּה גַּלְמוּדָה, זֹאת הוּא נֶגֶד חוֹדֶשׁ חֶשְׁוָון כִּי בָּזֶה הַחוֹדֶשׁ צָרִיךְ הָאָדָם לְבָרֵר אֶת עַצְמוֹ מִתַּאֲוָה. הָיוּ קוֹרִין לְמָעָה קְשִׂיטָה, הוּא נֶגֶד חוֹדֶשׁ כִּסְלֵו כִּי בָּזֶה הַחוֹדֶשׁ צָרִיךְ לָאָדָם לְבָרֵר אֶת עַצְמוֹ בְּחֶמְדַּת מָמוֹן כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [ירושלמי תרומות פ"ח,ה"ד] לִיבָּא בְּכִיסָא תַּלְיָא. הָיוּ קוֹרִין לִמְכִירָה כִּירָה לְפָרֵשׁ "בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי", הוּא נֶגֶד חוֹדֶשׁ טֵבֵת כִּי בָּזֶה הַחוֹדֶשׁ צָרִיךְ הָאָדָם לְבָרֵר אֶת עַצְמוֹ בְּמִדַּת כַּעַס, וְזֶה עִיקַּר שׁוֹרֶשׁ גּוֹי שֶׁבָּזֶה אֵין בִּיכוֹלְתּוֹ לְבָרֵר עַצְמוֹ כִּי הוּא רוֹבֵץ וּמוּקְבָּר תַּחַת הַמִּדָּה הַזֹּאת. הָיוּ קוֹרִין לְכַלָּה נִינְפֵי, נֶגֶד חוֹדֶשׁ שְׁבָט שֶׁבָּזֶה הַחוֹדֶשׁ צָרִיךְ הָאָדָם לְבָרֵר אֶת עַצְמוֹ בְּתַאֲוַת אֲכִילָה, וְאִיתָא בַּגְּמָרָא (פסחים פ"ו.) הַכַּלָּה הוֹפֶכֶת אֶת פָּנֶיהָ וְאוֹכֶלֶת. הָיוּ קוֹרִין לְתַרְנְגוֹל שֶׂכְוִי נֶגֶד אֲדָר שֶׁבָּזֶה הַחוֹדֶשׁ צָרִיךְ אָדָם לְבָרֵר אֶת עַצְמוֹ מִלֵּצָנוּת וְקַלּוּת רֹאשׁ וְזֶהוּ הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה. קַבְעַן פְּלַנְיָא, נֶגֶד חוֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁאָז צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְבָּרֵר בְּקִנְיָן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. עַד מָתַי אַתָּה מְפַזֵּר חֲלוֹגְלוֹגֶךָ, נֶגֶד חוֹדֶשׁ אִיָּיר שֶׁאָז צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְבָּרֵר בְּמִקְרֵה לַיְלָה וְזֶה נִקְרָא מְפַזֵּר חֲלוֹגְלוֹגֶךָ. עַד מָתַי אַתֶּם נִכְנָסִין סֵירוּגִין סֵירוּגִין, נֶגֶד חוֹדֶשׁ סִיוָן שֶׁאָז צָרִיךְ זְרִיזוּת לְדִבְרֵי תּוֹרָה. "סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ", נֶגֶד חוֹדֶשׁ תַּמּוּז שֶׁאָז צָרִיךְ הָאָדָם לְחַבֵּר עַצְמוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם. "וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד", נֶגֶד חוֹדֶשׁ אָב שֶׁאָז צָרִיךְ לְבָרֵר אֶת עַצְמוֹ מִכָּל מִינֵי חֶמְדּוֹת וְכָל אוּמָּה יֵשׁ לָהּ חֶמְדָּה מְיוּחֶדֶת, וּכְשֶׁיִּתְבַּטְּלוּ הָאוּמּוֹת יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַחֶמְדּוֹת זָרוֹת. "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ", נֶגֶד חוֹדֶשׁ אֱלוּל הַיְינוּ אִם תֹּאמַר אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְבָּרֵר בְּכָל אֵלֶּה עַל זֶה נֶאֱמַר "הַשְׁלֵךְ" כוּ' וְתִמְסוֹר אֶת עַצְמְךָ לְהַש"י וְהוּא יְבָרֵר אוֹתְךָ, וְהִנֵּה בְּמַסֶּכֶת מְגִילָּה [י"ח.] נִזְכְּרוּ גַּם כֵּן אֵיזֶה דְּבָרִים מֵעִנְיַן הַזֶּה אַךְ שָׁם הוּא הַסִּיּוּם "וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד", כִּי שָׁם מַיְירֵי בִּמְחִיַּית עֲמָלֵק וְשָׁם הוּא הָעִיקָּר "וְטֵאטֵאתִיהָ כוּ' הַשְׁמֵד", וְכָאן בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָעִיקָּר לְהַשְׁלִיךְ עַל ה' יְהָבוֹ.