Mei HaShiloach, Volume II, Talmud, Yevamot 72a/מי השלוח·חלק ב·ליקוטי הש"ס·מסכת יבמות ע״ב א

אהָא קָמַשְׁמַע לַן דַּעַת רָצוֹן מִילְּתָא הוּא. הַיְינוּ מַה שֶּׁפְּעָמִים הָאָדָם מַרְגִּישׁ חֵשֶׁק וְרָצוֹן לִדְרֹשׁ אֶת ה' וְעֻזּוֹ וּלְבַקֵּשׁ פָּנָיו, זֶה הוּא עֵת רָצוֹן. וּמִלְּתָא, הוּא שֶׁיְּאַמֵּץ אָז אֶת לִבּוֹ בִּתְפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְהַשי"ת שֶׁיִּקְבַּע זֹאת בְּלִבּוֹ כְּיָתֵד לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד זֶה הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן בְּלִבּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁהָיָה לוֹ נְדִיבוּת וְרָצוֹן בְּכָל לִבּוֹ הִתְפַּלֵּל לְהַשי"ת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א' כ"ט,י"ח) "ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבוֹתֵינוּ שָׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ", הַיְינוּ שֶׁזֶּה הָרָצוֹן יִקָּבַע בְּלִבֵּנוּ לְעוֹלְמֵי עַד וְזֶהוּ עֵת רָצוֹן מִילְּתָא הוּא.