MiShulchan HaAri·Laws of Pesach·Chapter 447 paragraph 1 and onwardsמשולחן הארי·הלכות פסח·סי' תמ"ז ס"א ואילך

בובקו"א סק"ב: זה פשוט, כיון שהשו"ע מתיר לכתחלה, ואף רמ"א לא נחלק עליו אלא מחמת המנהג וכו'. ובודאי זה אינו אלא חומרא בעלמא שנהגו להחמיר גבי חמץ, ולא בשאר איסורי הנאה, שכולם אסורים להאכילו לנכרי ואפילו לבהמת הפקר, כמ"ש ביו"ד סי' צ"ד, עיי"ש בט"ז סוף סק"ד בשם איסור והיתר ורש"ל ותורת חטאת, וכ"מ במשנה סוף תמורה כמ"ש הפרי חדש שם, ואעפ"כ מותר למכרן לנכרי חוץ מדמי איסור שבהן.

גמדברי רבנו, שהזכיר דעת המהרש"ל בין האוסרים להאכיל איסורי הנאה לנכרי ולבהמת הפקר ואח"כ כתב בפשיטות שמותר למכרן לנכרי חוץ מדמי איסור שבהן, משמע שהיתר זה הוא אף לדעת המהרש"ל.

דולכאורה צ"ע, שהרי דעת המהרש"ל (יש"ש פכ"ה סמ"ו בדין הא', והובאו דבריו ביו"ד סצ"ד בט"ז סק"ד ובש"ך סקי"א) שקדרה שנאסרה מחמת בשר בחלב ובישל בה כשאינה ב"י, שהמאכל מותר, צריך להשליך דמי הקדרה לנהר משום דהו"ל רוצה בקיומו ע"י דבר אחר (ודלא כדעת הרמ"א בת"ח כלל פ"ה דין ג'), וכתבו האחרונים (יד יהודה יו"ד שם פיה"א סקט"ז, שו"ת שואל ומשיב תנינא ח"ד סקפ"ט) שלפי סברא זו אסור גם למכור הקדרה לנכרי, כיון שהקדרה עצמה אסורה בהנאה מטעם הנ"ל. ולכאורה ה"ה בתערובת איסורי הנאה, שלדעה זו אסור למכרן לנכרי אפי' חוץ מדמי איסור שבהן משום דהו"ל רוצה בקיומו ע"י דבר אחר.

הובאמת גם בדעת המהרש"ל עצמו צ"ע לכאורה, שאף שכתב להדיא שקדרה הבלועה מבב"ח מיקרי רוצה בקיומו ע"י דבר אחר, מ"מ כתב דמותר להשתמש בה בצונן יבש וכן להחם בה חמין לחוף ראשו (ע"פ מה שחילק ר"ת בתוס' ע"ז ל"ב ע"א ד"ה והא שלא אסרו רוצה בקיומו ע"י ד"א אלא בחרס הדרייני דאיתיה לאיסורא בעיניה), ונמצא שהקדרה עצמה אינה אסורה, וא"כ למה כתב שצריך להשליך דמי הקדרה לנהר.

וונראה שמכח קושיא זו ס"ל לרבנו שלא הצריך המהרש"ל להשליך דמי הקדרה לנהר אלא לפי שנהנה בה באיסור (שהרי היה אסור לבשל בה לכתחילה משום טעם בב"ח הבלוע בה), דכיון שהיה אסור לבשל בה חשיב לענין זה כאילו הקדרה עצמה אסורה בהנאה וצריך להשליך דמיה לנהר, אבל מ"מ הקדרה עצמה אינה אסורה ומותר למכרה לנכרי (ודלא כמ"ש האחרונים הנ"ל). ובזה מיושב גם מה שהתיר להשתמש בה בצונן יבש או להחם בה חמין לחוף ראשו, אף שאם בישל בה כתב שצריך להשליך לנהר דמי כולה¹³⁰.