Chabad Library · Otzar HaChassidim
MiShulchan HaAri·
אשם
ואע"פ שאסור ליתן מתנה בשבת, מ"מ לצורך מצוה התירו כמו שנתבאר בסימן ש"ו, עיין שם.
ואע"פ שאסור ליתן מתנה בשבת, מ"מ לצורך מצוה התירו כמו שנתבאר בסימן ש"ו, עיין שם.
בכתב במ"מ וציונים וז"ל: מ"מ לצורך מצוה התירו – עיין בסי' ש"ו סעיף ט"ו, לא נת' בהדיא שמותר לקנות קנין לצורך מצוה. ועיי"ש סו"ס י"ז, ועיין מ"א שם ס"ק ט"ו בשם המרדכי, ובפרט לפמ"ש ברס"א סוס"ב. ואולי זהו לפי הי"א בסי' של"ט סעיף ה'. ובע"כ צריך לחלק שכאן עושה הנכרי הקנין, ואפילו אם ישראל בגדר מסייע, עיין סי' ש"מ סעיף ב', עכ"ל.
גותימה, למה הוצרך לחלק חילוק חדש, והרי בסי' ש"ו שם מחלק רבנו בפירוש בין שני הענינים. שבסעיף ט"ו כתב שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויו"ט אלא מיני מאכל ומשקה שלצורך היום, והיינו צורך מצוה (ומאכל ומשקה לאו דוקא, כמבואר בסי' שכ"ג ס"ח שמותר ליתן מתנה בשבת כשהיא לצורך השבת). וממשיך שם בסעיף ט"ז שכל היתר זה הוא דוקא במתנה (משום דהוי כמו שאלה, כמבואר בסי' תקי"ז ס"א וס"ו), אבל מקח וממכר ממש הוא שבות גמור ולא הותר לצורך מצוה, ובהמשך לזה אסר בסי"ז לקנות אתרוג או שופר ביו"ט152. ונמצא דמה שאסר בסי"ז שם אפילו לצורך מצוה הוא משום דמיירי במקח וממכר ולא במתנה, וא"צ לשום חילוק חדש153.