Chabad Library · Otzar HaChassidim
MiShulchan HaAri·
אסי' ש"ו סט"ו ואילך
וכן הנוהגים ליתן כלים במתנה לחתן הדורש לא יפה הם עושים, שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויו"ט, אלא מיני מאכל ומשקה שלצורך היום, כמ"ש בסי' שכ"ג ותקי"ז, שהרי אפילו להקדיש לגבוה אסרו, והקדש דומה למתנה שיוצאה ג"כ לגמרי מרשותו לרשות חבירו. ואפילו נתן לו חדר ורוצה לקנותו ע"י סגירת הדלת, שהיא נקראת חזקה לענין שלא יוכל לחזור בו הנותן, אסור לסגרה בשבת, שאין קונין קנין בשבת בשום דרך מדרכי ההקנאה מפני שדומה למקח וממכר וכו'.
וכן הנוהגים ליתן כלים במתנה לחתן הדורש לא יפה הם עושים, שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויו"ט, אלא מיני מאכל ומשקה שלצורך היום, כמ"ש בסי' שכ"ג ותקי"ז, שהרי אפילו להקדיש לגבוה אסרו, והקדש דומה למתנה שיוצאה ג"כ לגמרי מרשותו לרשות חבירו. ואפילו נתן לו חדר ורוצה לקנותו ע"י סגירת הדלת, שהיא נקראת חזקה לענין שלא יוכל לחזור בו הנותן, אסור לסגרה בשבת, שאין קונין קנין בשבת בשום דרך מדרכי ההקנאה מפני שדומה למקח וממכר וכו'.
במה שנוהגין להכריז מצוות בבית הכנסת, מי שיתן יותר הוא יזכה בהן, היה ראוי לאסור משום מקח וממכר, שהוא שבות גמור ולא הותר לדבר מצוה. אלא שאפשר ליישב המנהג בדוחק ולומר שאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה כי אם בחפץ הנקנה. אבל אסור לקנות מקומות בבית הכנסת או בתים של צדקה וכו'.
גמה שנוהגים למכור האתרוגים אחר גמר מצותן, דינם כמקומות בית הכנסת (שאין היתר אלא בדרך שנתבאר). אבל בזמן מצותן שאין קונים אותם אלא לצאת בהם ידי חובתן ולהחזירם, הרי דינם כהכרזת המצוות שנהגו להקל, שאינו קונה גוף האתרוג אלא מצותו בלבד. ואפילו ביום ראשון של חג שצריך לקנות גופו של אתרוג, מ"מ כיון שקונה אותו ע"מ להחזירו נמצא שאינו קונה אותו אלא מצותו בלבד. אבל אסור לקנות לגמרי את האתרוג או השופר ביו"ט אפילו אם אי אפשר לו לקיים המצוה בענין אחר, שאין דוחין שבות גמור מפני מצות עשה, כמ"ש בסי' תקפ"ו ותרנ"ה.
דשיעור דברי רבנו כך הוא:
הבסעיף ט"ו מבאר דין נתינת מתנה בשבת, שאינה מקח וממכר ממש ואינה שבות גמור (משום דהוי כמו שאלה, כמבואר לקמן סי' תקי"ז ס"א וס"ו), אלא שאסרוה לפי שדומה למקח וממכר, וכיון שאינה שבות גמור התירוה לצורך מצוה (דמ"ש "מיני מאכל ומשקה שלצורך היום" לאו דוקא, אלא ה"ה שאר דברים, כמבואר לקמן סי' שכ"ג ס"ח שמותר ליתן מתנה בשבת כשהיא לצורך השבת, וה"ה לשאר צורך מצוה, כמבואר להדיא לקמן סי' תמ"ד ס"ט וסי' תמ"ח סט"ז).
ווע"ז כתב בסעיף ט"ז, שכל היתר זה הוא דוקא במתנה, אבל מקח וממכר ממש הוא שבות גמור ולא הותר לדבר מצוה, ולכן אסור למכור מקומות בביהכנ"ס בשבת (וגם מכירת המצוות היה ראוי לאסור אי לאו דיש ליישב בדוחק שאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה). ועפ"ז מובן שגם מ"ש בסעיף י"ז לענין קניית אתרוג או שופר ביו"ט מיירי דוקא לקנותו בדמים, דהוי מקח וממכר ממש שאסור אף לצורך מצוה, אבל במתנה לית לן בה55.
זועפ"ז אין שום סתירה בדברי רבנו מהמבואר כאן להמבואר בסי' תמ"ד ובסי' תמ"ח, וא"צ לחדש חילוקים שאינם מפורשים בדברי רבנו56.