MiShulchan HaAri·Laws of Shabbos·Chapter 315 paragraph 6משולחן הארי·הלכות שבת·סי' שט"ו ס"ו

במקור דין הסדינים הוא במ"א (סק"ב), דקאי על מ"ש הרמ"א דשרי לתלות פרוכת לפני ארון הקודש, וכתב ע"ז המג"א וז"ל: זה פשיטא דשרי, דכיון שיש בלאו הכי דלת לארון, הפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות, עיין ב"י. ונראה לי פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אע"פ שקבועים שם, כיון שאין עשויים שם למחיצה.

גוכתבו הלבו"ש ומחה"ש שטעם היתר הסדינים הוא לפי שאינם תלויים נגד הפתח אלא סמוך לכותל, דומיא דפרוכת התלויה סמוך לדלת הארון. אבל בדברי רבנו לא נזכר כלל שהסדינים תלויים סמוך לכותל, ואדרבה משמע שהסדינים תלויים במקום שאין שם מחיצה אחרת, דומיא דמחיצה קבועה דמיירי בה בתחילת הסעיף⁶⁷, אלא שתלייתם היא לנוי ולא לשם מחיצה ולכן מותרים. וכן פי' הפמ"ג בא"א כאן, וכן נראה מל' הבאה"ט סק"א, שכתב דין הסדינין בהמשך למה שהביא משו"ת פנים מאירות דפרוכת שרי אפילו אם אין שם דלתות, ומשמע דסדינין מיירי נמי כשאין שם מחיצה אחרת.

דונראה שדייק כן רבנו מלשון המג"א, שתחלה כתב על דין הפרוכת "זה פשיטא", ואח"כ חזר וכתב דין הסדינין בלשון "ונראה לי פשוט", ומשמע דתרי טעמי נינהו (דלא כהלבו"ש ומחה"ש שכתבו דתרווייהו חד טעמא הוא), ודין הסדינין אינו פשוט כ"כ כמו דין הפרוכת. והיינו, שדין הפרוכת פשוט הוא משום שכשיש דלת אינו משמש כלל למחיצה, וע"ז הוסיף המג"א לחדש דגם אם אין שם מחיצה אחרת והסדינין הם שמפסיקין, מ"מ כיון שאינם עשויים לכך אלא לנוי מותר.