Chabad Library · Otzar HaChassidim
MiShulchan HaAri·
אשם סט"ז
כבר נתבאר בסי' רע"ח שיש אומרים שאין איסור מן התורה אלא במלאכה הצריכה לגופה, דהיינו שצריך לגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו. לפיכך הנוטל נשמה אינו חייב אלא אם כן צריך לגוף החי שהנשמה ניטלה ממנו, או לעורו, או שצריך להנשמה שניטלה ממנו, דהיינו לדם היוצא ממנו ליתנו לפני כלבו, או שחובל באדם שהוא אויבו וחפץ הוא בדם היוצא ממנו שיראה נקמה באויביו.
כבר נתבאר בסי' רע"ח שיש אומרים שאין איסור מן התורה אלא במלאכה הצריכה לגופה, דהיינו שצריך לגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו. לפיכך הנוטל נשמה אינו חייב אלא אם כן צריך לגוף החי שהנשמה ניטלה ממנו, או לעורו, או שצריך להנשמה שניטלה ממנו, דהיינו לדם היוצא ממנו ליתנו לפני כלבו, או שחובל באדם שהוא אויבו וחפץ הוא בדם היוצא ממנו שיראה נקמה באויביו.
בא. כתב במ"מ וציונים וז"ל: אא"כ צריך לגוף החי – לכאורה כ"ה משמעות התוס' וכו'. אך צ"ב, לפי המבואר סי' רע"ח ס"ב במלאכת קלקול בעינן תיקון יותר גדול לדעה הא' שם, וכאן אינו לכאורה. ואולי כל המבואר כאן הוא לדעה הב' שם, עכ"ל. אבל באמת פשוט שישנו וישנו, כי החי מתתקן עי"ז שיוכל להשתמש בו כרצונו, אם לאכילה אם לתשמיש אחר.
גב. עוד כתב שם וז"ל: או שחובל באדם – יש"ש שם [ב"ק פ"ח סכ"ג] בדעת הטור חו"מ סי' תכ"ד. אך עיי"ש שכ' להחלישו, ורבנו כ' שיראה נקמה, עכ"ל. ובאמת הוא ע"פ ל' המג"א סקט"ו "שעושה נחת רוח ליצרו", ע"ש.