MiShulchan HaAri·Laws of Shabbos·Ibid paragraph 25משולחן הארי·הלכות שבת·שם סכ"ה

במשמע מדברי רבנו שהנשאר בתוך הכלי חשיב נברר מתוך היוצא מן הכלי, ולהכי חשיב בורר אוכל מתוך פסולת (שהרי הקום הנשאר בכלי הוא האוכל ומי החלב הם הפסולת).

גולכאורה איפכא משמע מהמבואר לעיל (סי"ב) שמשמר הוא תולדת בורר אוכל מתוך פסולת, והרי במשמר השמרים שהם הפסולת נשארים בתוך המשמרת והיין יוצא לחוץ, ואמרינן דחשיב בורר אוכל מתוך פסולת, דהיינו שהיין היוצא מן הכלי הוא הנברר מתוך השמרים שבכלי. וכן משמע לעיל (סי"ט) בדין שומן הצף ע"ג התבשיל, שאסור לערותו מן הכלי משום בורר פסולת מתוך אוכל, הרי שהשומן היוצא מן הכלי (שהוא הפסולת) חשיב נברר מתוך התבשיל שבכלי⁸².

דובמ"מ וציונים כתב לבאר דבעלמא היוצא מן הכלי הוא הנברר (כדמשמע מהמבואר בסי"ב וסי"ט), והכא היינו טעמא לפי שמשליך הפסולת לאיבוד, וכשמשליך הפסולת לאיבוד חשיב בורר אוכל מתוך פסולת אף שהאוכל נשאר בכלי והפסולת יוצא ממנו.

הויותר נראה שהחילוק אינו משליך הפסולת לאיבוד אח"כ, אלא הכל תלוי אם הפסולת הולכת לאיבוד עתה, היינו ע"י מעשה הברירה. והיינו, דאע"ג דבעלמא אזלינן בתר הנברר ממקומו ואמרינן דהיוצא מן הכלי הוא הנברר, מ"מ כשהפסולת הולכת לאיבוד מיד ע"י מעשה הברירה לא שייך לומר שהיא הנבררת, כי אין שם ברירה נופל על דבר הנאבד, וע"כ האוכל הוא שנברר מתוך הפסולת.

ווזהו החילוק בין משמר לנדו"ד, דמשמר הוי בורר אוכל מתוך פסולת מטעמא דאזלינן בתר הנברר ממקומו שהוא היין (ולא משום שהפסולת הולכת לאיבוד, שהרי אינה הולכת לאיבוד מיד אלא נשארת במשמרת), ובנדו"ד הוי בורר אוכל מתוך פסולת מטעם שהפסולת הולכת לאיבוד ע"י מעשה הברירה (ובכה"ג לא אזלינן בתר הנברר ממקומו).

זומהאי טעמא נמי במערה שומן מן הכלי הוי בורר פסולת מתוך אוכל, כיון שהשומן נברר ממקומו ואינו הולך לאיבוד⁸³ (ובאמת התם טעמא אחרינא איכא, שהרי מוציא הפסולת בידו ממש מהכלי, ואיכא למימר דבכה"ג הוי בורר פסולת מתוך אוכל אף אם הולך לאיבוד).