Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Deuteronomy 33:5/אור החיים על דברים ל״ג:ה׳
אוַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁהֲוָיַית הַמֶּלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תוספתא סנהדרין פ״ג) אֵין מְמַנִּין מֶלֶךְ אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וְהוּא שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר ״רָאשֵׁי עָם״, וּבְאָמְרוֹ ״יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ צִבּוּר מְרוּצִּים מִמֶּנּוּ.
1 ויהי בישרון מלך, He became king in Yeshurun. This verse means that in order for a king to become legally crowned in Israel he must be approved by a popular assembly including the heads of the people. This rule is spelled out in a Tossephta Sanhedrin 83 that only the Supreme Court of 71 judges is authorised to appoint a king. Moses referred to this rule when he mentioned the "heads of the people." When he added יחד שבטי ישראל, he referred to a national assembly of the people approving of such a choice.
בעוֹד יִתְבָּאֵר לְפִי שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ כִּי הַתּוֹרָה הִיא הַמּוֹלֶכֶת עָלֵינוּ, כְּאָמְרוֹ (משלי ח:ו) ״נְגִידִים אֲדַבֵּר״, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר ״וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ״, פֵּרוּשׁ וַהֲוָיַת מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל זֶה יִהְיֶה אִם יִתְקַבְּצוּ רָאשֵׁי עָם וְיִשְׁאֲלוּ מֶלֶךְ, אָז הוּא שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ, וְהוּא אָמְרוֹ ״בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם״ וְגוֹ׳, אָז הוּא שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ בִּישֻׁרוּן מִלְּבַד הַתּוֹרָה. וּכְמוֹ כֵן מָצִינוּ שֶׁהָיָה מִנּוּי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּסֵדֶר זֶה, דִּכְתִיב בִּשְׁמוּאֵל (שמואל א ח:ד) ״וַיִּתְקַבְּצוּ כָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל וְגוֹ׳ שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ״, וְהוּא עַצְמוֹ מַאֲמַר ״בְּהִתְאַסֵּף״ וְגוֹ׳, אֲבָל זוּלַת זֶה תִּהְיֶה זֹאת הַתּוֹרָה לְבַד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מַאֲמַר הַנָּבִיא לָהֶם (שמואל א יב:יב) ״וַה׳ אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם״, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, שֶׁכֻּלָּהּ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
2Another meaning of this verse is connected to Proverbs 8,6: "I speak of lofty things," a reference to Torah's rule. The words: "when the heads of the people assemble," mean that when the people request that a king be appointed such a king may be appointed in addition to the Torah. This is precisely what happened during the lifetime of the prophet Samuel. We read in Samuel I 8,5 that all the elders of the people assembled, approached Samuel and said to him: "seeing that you have aged and your sons do not follow in your footsteps, please appoint over us a king to judge us like all the other nations." Unless such a situation exists the Torah is supposed to be the only authority ruling over Israel. This is part of what Samuel replied (Samuel I 8,12) "and the Lord your G'd is your king." The king he referred to was the Torah.
גוְאוּלַי כִּי לָזֶה רָמַז בְּתֵיבַת ״וַיְהִי״ שֶׁיּוֹרֶה עַל הַצַּעַר (מגילה י.), דִּכְתִיב שָׁם (שמואל א ח,ו) ״וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ״, וּכְתִיב (שם שם ז) ״וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳ כִּי אוֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלוֹךְ עֲלֵיהֶם״, וְעַל זֶה נִתְנַבֵּא מֹשֶׁה וְאָמַר ״וַיְהִי״ וְגוֹ׳.
3Perhaps Moses alluded to this when he employed the word ויהי which always signifies something regrettable. We are told that Samuel was deeply grieved by the people's request for a king and that G'd had to tell him that this request reflected a rejection of Him as king even more than a rejection of the prophet as their leader (Samuel I 8,7). Moses prophesied concerning this situation when he used the word ויהי at the beginning of our verse.
דעוֹד רָמַז, כִּי מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה מִתְקַיֶּמֶת כְּשֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְאַסְּפִים רָאשֵׁיהֶם יַחַד, וְלֹא יִהְיוּ בַּד בְּבַד, שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה סִבָּה שֶׁיִּתְיַחֲדוּ יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּגֶדֶר זֶה הִנֵּה הִנָּם בְּרוּם גֶּדֶר הַהַצְלָחוֹת, וּמַלְכוּתָם תִּהְיֶה בָּהּ הֲוָיָה שֶׁל קִיּוּם, וְצֵא וּלְמַד כִּי מִיּוֹם שֶׁנֶּחְלְקוּ הַלְּבָבוֹת וְנֶחְלְקוּ הַמַּלְכֻיּוֹת מַה עָלְתָה בְּיָדָם, וְזֹאת סִבַּת עֶגְלֵי יָרָבְעָם וְהַבָּאִים אַחֲרָיו, כִּי רֹאשׁ הָאָבְדָן הוּא הַפֵּרוּד, וּכְלִי הַמַּחְזִיק הַבְּרָכָה הוּא הַשָּׁלוֹם (עוקצין ג:יב) וְיִחוּד הַלְּבָבוֹת.
4Our verse also hints that the kingdom of Israel will endure only if the heads of the people assemble together (keep the peace amongst themselves) not if the leaders of the people are split. If the leaders are split, the tribes themselves will not be able to maintain their unity. A look at Jewish history shows that as long as the people were united under David and Solomon the king and the nation were extremely successful, whereas as soon as a split developed the fortunes of the Jewish people took a turn for the worse.